איראן במרחק שנה מפצצה מבצעית על טיל. בספק אם ישראל תוכל לעצור אותה. דעה

אולי היינונן, לשעבר סמנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית במרכזה ירושלמי לענייני ציבור ודמינה // קרדיט: המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

 

בכנס במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה תחת הכותרת "מה ניתן ללמוד מארכיון הגרעין האיראני?" בהשתתפות אולי היינונן בעבר מראשי הסוכנות הבינו בסוכנות לאנרגיה אטומית נחשף כי איראן נמצאת ככל הנראה כשנה ממתקן גרעיני המותקן בטיל שיאהב 3 ומוכן לשיגור.

היינונן ביסס את ההרצאה שלו על ידע אישי מתוקף תפקידו כראש סבא"א לשעבר וכן על בסיס בעיון מסמכי הארכיון. לפיו, הארכיון שהמוסד הביא כולל כ-20 אחוזים בלבד מכלל הארכיון הגרעיני של איראן. עוד עולה מדבריו כי מדובר ב'תמונת מצב' של תכנית הגרעין האיראנית נכון ל2003. בשל חלקיות הארכיון והקיבוע בזמן לתקופה של לפני 16 שנים, טוען היינונן כי חסרות הרבה מאד עובדות לגבי תכנית הגרעין הצבאית הנוכחית של איראן.

עם זאת, טוען היינונן כי הארכיון חושף ומדגיש דברים שחלקם היו ידועים לסבא"א וטוען כי הסוכנות צריכה לעשות בדיקות סביב החומרים שהתגלו. עוד טוען היינונן כי הסוכנות במקומות בהם מצאה שאריות אוראניום לא חזרה לעשות בדיקות נוספות כמתבקש בשיטות העבודה שלה. (נזכיר כי הסוכנות גם לא בדקה אתרים צבאיים ומוסדות אקדמאיים שבהם מתקיימת תכנית גרעין צבאית. אם אכן יש אחת כזו פעילה).

בהרצאה שנמשכה כשעה וחצי הסביר היינונן את התזה שלו לממצאים בנוגע לתכנית הגרעין הצבאית של איראן. אחד השקפים במצגת הראה את הקשר בין תכנית גרעין צבאית לאזרחית. (תובנה מעניינת לגבי מדינות נוספות בעולם, ביניהן סעודיה).

בסוף ההרצאה, בזמן השאלות והתשובות, נשאל היינונן לגבי מוכנותה ההנדסית של איראן לייצור מתקן גרעיני מותקן על טיל. ובכן, לפיו, יקח לאיראנים כ6-8 חודשים להגיע לכמות חומר בקיע מספיקה למתקן אחד ועוד כארבעה חודשים להתקין מתקן גרעיני על טיל. כלומר, כשנה מרגע ההחלטה. היינונן הקפיד לסייג שההערכה היא על בסיס מידע גלוי כמו כמות צנטריפוגות, האפקטיביות של הדור החדש, והחומר הבקיע הקיים באיראן. כלומר, אם ישנה תשתית סודית באיראן להעשרת אוראניום ובניית פצצות, ייתכן ומדובר בלוח זמנים קצר יותר. היינונן גם ציין לשבח את המקצועיות של המהנדסים האיראנים וטען שהם מוכשרים ועובדים כבר לפחות שני עשורים על פרויקט הגרעין.

[מתוך המצגת של היינונן - החפיפה בין תכנית הגרעין הצבאית לאזרחית של איראן. השלכה ניתן לעשות על מדינות נוספות כמו סעודיה]

ההרצאה של היינונן פותחת פתח למגוון שאלות. למשל, מה הטעם בהסכם עם הליך "שקיעה". ולא משנה מה אורכה. אם איראן מחזיקה בידע הנדסי להרכבת פצצה גרעינית, בטילים, וביכולת להרכיב פצצה על טיל, והיא עומדת תחת סנקציות אמריקאיות כבר שנים, נובע מכך שההחלטה להגיע ליכולת גרעינית מבצעית היא רק פוליטית. ואם זה המצב, אזי איראן מדינת סף, וההחלטה שלה לא להגיע לגרעין או לא לחשוף אותו, תהיה קשורה להתחייבות דיפלומטית. אין באמת משמעות לתקופת שקיעה למדינה שיכולה מתי שהיא רוצה להגיע לגרעין.

שאלה נוספת היא סביב היכולת הגרעינית. אם איראן אכן מחזיקה בכל הידע להגיע לפצצה, ובחומר מספיק למתקן גרעיני או כמה, ואין עליה פיקוח תחת הסכם כלשהו, והיא נלחצת לפינה על ידי ארה"ב במישור הכלכלי, למה שהיא לא תפתח כמה פצצות למרתף. בצורה כזו, אם המשטר יגיע לשלב האין ברירה, הוא יוכל לחשוף יכולת גרעינית (כמו שעשתה צפ"ק) ולהכנס מיידית לשלב ההרתעה הגרעינית. מספר טילים גרעיניים שיוצגו באופן פומבי ימנעו מכת מנע אמריקאית או ישראלית.

עוד שאלה היא כיצד תגיב איראן לתקיפה אמריקאית, אם אחת כזו תבוא. אמנם ההערכה בישראל וארה"ב היא שאיראן לא מחזיקה פצצות, כך כפי שאמר היינונן רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לתכנית הגרעין הצבאית. בעיקר נתונים מהעשור האחרון עד ימינו שיבהירו כמה האיראנים התקדמו מאז החומרים שנתפסו בארכיון.

אין ספק כי ההרצאה של היינונן שנשחף לחומרים בארכיון המוסד ומחזיק בעצמו ידע רחב על פרויקט הגרעין האיראני מציבה את השיח בפרופורציות נכונות. האו"ם, כולל שירותי ביון מערביים כנראה לא מכירים את כל תכנית הגרעין הצבאית האיראנית. במצב כזה, לא ברור מה תניב מלחמה מוגבלת ללא כיבוש איראן במתווה של עירק. ואם מלחמה כזו לא תצא לפועל, נראה כי לישראל אין באמת דרך פרקטית לעצור את הגרעין האיראני. השאלה האחרונה בהקשר מאמר זה היא האם במדיניות הביטחון של נתניהו ל2030, ראש הממשלה הציב על לוח השחמט איראן גרעינית.