הכיפה מול הקסאם

לקחים מסבב הלחימה הקטלני ביותר שעבר על העורף מאז "צוק איתן" בטור השבועי של עמיר רפפורט

 

צילום: AP

סבב הלחימה בין עזה לישראל, שהסתיים בשבוע שעבר, ערב הרמדאן (וימים ספורים לפני תחילת האירוויזיון) היה קרב מרתק בין מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר ומפתחי "כיפת ברזל", ובין החמאס והג׳יהאד האיסלאמי, ש"מאתגרים" את יכולות המערכת כבר שמונה שנים, מאז היירוט המוצלח הראשון.

בפרספקטיבה של כמה ימים מאז הפסקת האש (בינתיים), ניתן לענות כל כמה שאלות מרכזיות, שעולות במיוחד לאור העובדה שלראשונה מזה שנים היו נפגעים רבים בעורף הישראלי - ארבעה הרוגים וכ-150 פצועים. אחד ההרוגים, משה פדר מכפר סבא, נפגע מטיל נ"ט מסוג קורנט אשר שוגר מהרצועה, והשאר נפגעו מקסאמים, שעברו עם השנים שיפור משמעותי ביכולת נשיאת החימוש שלהם (חלק מהרקטות לטווח קצר נשאו חומר נפץ במשקל של עשרות קילוגרמים כל אחת).

שאלת השאלות היא האם מערכת "כיפת ברזל" כשלה הפעם, לאור העובדה שרקטות נחתו בשטחים מיושבים, וגרמו לנפגעים ולנזק?

העלייה בכמות חומר הנפץ בהחלט השפיעה על היקף הנפגעים והנזק. מבחינה אחוזי ההצלחה של היירוט, הסבב האחרון היה דווקא מוצלח במיוחד - למעלה מ-90 אחוזי הצלחה מול הרקטות ששוגרו לעבר אזורים מיושבים ("כיפת ברזל" יודעת להתעלם מרקטות שעושות את דרכן לעבר אזורים בלתי מאוכלסים, ואינה מנסה ליירט אותן).

האחוזים הגבוהים מאוד נשמרו גם כאשר נורה מטח כבד של לא פחות מ-117 רקטות בשעת ערב אחת (הרוב לאזור אשדוד). הסיבה לריבוי היחסי של רקטות, שנחתו בשטחים מיושבים, היא הכמות העצומה של רקטות ששוגרו מרצועת עזה מלכתחילה - לא פחות מ-690 שיגורים במשך יממה וחצי (לשם השוואה, ביום השיא של מלחמת לבנון השנייה ב-2006 שוגרו על ידי החיזבאללה כ-300 קטיושות).

במספרים גבוהים, הסטטיסטיקה מדברת. עשרה אחוזי כישלון התבטאו ב-35 רקטות שהיו אמורות להיות מיורטות, אך היירוט שלהן כשל. אגב, כאשר המנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון, מפא"ת, פרסם לפני שנים את הקריאה לפיתוח מערכת ליירוט רקטות, הדרישה הייתה ל-70 אחוזי הצלחה בלבד. זה נתפס אז פנטסטי, אך המציאות עולה על הדמיון: בסבב לחימה קצר מול עזה, לפני מספר שבועות, יורטו מאה אחוזים מכ-50 רקטות, אשר שוגרו לדרום. שיא עולמי

"בניתוח לאחור, מערכת 'כיפת ברזל' מצליחה מעל ומעבר למה שניתן היה להעריך מראש וגם הסבב האחרון מוכיח שאין שום מערכת אחרת בעולם, שאפילו מתקרבת לאחוזי היירוט שלה. הסבב בהחלט היה מוצלח מאוד ל'כיפת ברזל'", אומר לישראל דיפנס בכיר בחברת רפאל, שפיתחה את המערכת ביחד עם התעשייה האווירית, שאחראית למכ"מ הגילוי של הרקטות.

"האתגר שניצב מולו הולך וגדל, כי האויב מנסה להתמודד עם המערכת בדרכים שונות, אבל גם אנחנו הולכים ומשתפרים, ולמעשה, הדמיון בין 'כיפת ברזל' של היום ובין זו שהפכה למבצעית לראשונה ב-2011, הוא חיצוני בלבד. בכל היבט אחר, זוהי מערכת שונה לגמרי. אני יכול להגיד בביטחון שאנחנו מקדימים את האויב בכמה צעדים, ולא רק בצעד אחד".

אז למה בכל זאת יש רקטות ש"כיפת ברזל" אינה מצליחה ליירט?

חשוב להבין, שכל יירוט תלוי בתזמון ובשילוב המושלם בין חיישנים רבים, מכ"מים, אמצעי תקשורת וטילים מיירטים, וכמובן גם במרכיב האנושי. מספיק "פספוס" קטנטן באחד המרכיבים כדי להביא לכישלון. בניסיון לשפר את הסטטיסטיקה, יש מצבים שבהם משוגר יותר מטיל מיירט אחד לעבר רקטה שעושה את דרכה לעבר ישוב ישראלי, אך עדיין אין דבר כזה "הגנה הרמטית". גם לא יהיה. אגב, רוב פעולת היירוט היא אוטומטית, ובסבב האחרון לוחמי מערך ההגנה האווירית פעלו מסביב לשעון ללא דופי. ה"נפילות" לא אירעו בגללם.

אחד הטיעונים המרכזיים של מתנגדי "כיפת ברזל" בחיל האוויר בעשור שעבר (שר הביטחון בזמנו, עמיר פרץ, הכריע בעד פיתוח המערכת בניגוד לעמדת החיל), היה שהדרך הטובה ביותר לעצור שיגור רקטות אינה הגנה אלא תקיפה מסיבית והרתעה. האם הסבב האחרון יכול ללמד ש"כיפת ברזל" רק מביאה את הג׳יהאד ואת החמאס לשגר יותר רקטות ממה שהארגונים היו משגרים אילו לא הייתה "כיפה", מתוך ציפייה שהרוב ממילא ייורט? האם זה מחזק את טענת המתנגדים?

"הטענה כאילו יורים בגלל שהחמאס והג׳יהאד ממילא לא מצפים לפגוע, היא פשוט מופרכת", טוען הבכיר ברפאל, שהתראיין לכתבה זו. "מניתוח של כל השיגורים והיירוטים אנחנו רואים שוב ושוב שהם עושים כל שביכולתם כדי לגרום למקסימום נזק ונפגעים בנפש. ניתן להעריך, כי כמות ההרוגים הייתה גדולה במאות אחוזים אילו לא הייתה 'כיפת ברזל', לפחות כמו הנפגעים הרבים בעורף בימי מלחמת לבנון השנייה".

ושוב, עולה שאלת המחיר של מיירט "כיפת ברזל" בודד (כ-50 אלף דולר לפי הפרסומים) לעומת המחיר האפסי של כל רקטה

הבכיר ברפאל אומר כי "שאלת הכדאיות הכלכלית של 'כיפת ברזל' הוכרעה כבר מזמן. ה'שווי' של כל יירוט אינו נגזר מעלות הרקטה, אלא מהמחיר שהיינו משלמים אילו לא הייתה מערכת הגנה. מעבר לחיי אדם שנחסכו, שאין להם מחיר, גם בסבב הזה ניתן בקלות לדמיין איזה נזק היה נגרם אילו החיים במרבית הארץ היו משותקים עקב חשש מטילים, ואולי אפילו נתב"ג היה נסגר, כך שהתועלת עולה על העלות פי כמה וכמה".

למזלנו, ישראל עדיין לא התמודדה עם תסריט של מלחמה מקבילה בצפון ובדרום. האם יש מספיק סוללות להגנה על העורף גם במקרה כזה, כאשר העדיפות בהגנה צפויה להינתן קודם כל לבסיסים של חיל האוויר ולמתקנים אסטרטגיים כמו תחנת הכוח בחדרה?

מסיבות מובנות, צה"ל אינו מספק מספרים מדויקים על סדרי הכוחות שלו, אבל ברור כי מספר סוללות "כיפת ברזל" אינו מספיק כדי לספק הגנה מיטבית לכל הארץ (לפי תכנית שהוכנה בימי אהוד ברק כשר ביטחון ומעולם לא תוקצבה). במלחמה משמעותית עתידית יידרשו סוללות נוספות, כמו שמספר סוללות הוקמו ממש תוך כדי "צוק איתן" ב-2014, והתחילו לפעול שעות ספורות אחרי שנפרסו בשטח.

והאם יש מספיק טילים מיירטים למקרה של מלחמה נרחבת?

כמובן, שמספר המיירטים המכונים "תמיר" אינו אינסופי (וסודי), אך המצב כיום טוב עשרות מונים לעומת סבבי הלחימה הראשונים בעידן "כיפת ברזל". בכל מקרה, רפאל ערוכה כיום לייצור מיירטים רבים נוספים, במקרה הצורך. עובדיה ממילא מתייצבים בהרכב מלא במפעלים, בכל פעם שמתחיל סיבוב לחימה, כאילו מדובר בשירות מילואים.

האם עימותים כמו סבב הלחימה האחרון, טובים למכירות של "כיפת ברזל" בעולם?

הבכיר ברפאל עונה כי "האמת שכן. אנחנו לא מוכנים למכור את 'כיפת ברזל' לכל מדינה, אלא רק לשותפים האסטרטגיים הקרובים ביותר שלנו, אבל בכל פעם שהמערכת מוכיחה את אחוזי היירוט העצומים שלה - העניין בה גובר. בשנה הבאה נספק שתי סוללות 'כיפת ברזל' ראשונות, שהוזמנו על ידי צבא היבשה בארצות הברית (מדובר בפרויקט משותף עם חברת רייתי'און האמריקאית), ואנחנו מקווים שבהמשך יוזמנו סוללות רבות נוספות הן על ידי ה'ארמי' והן על ידי זרועות נוספות של הצבא האמריקאי".

האם "כיפת ברזל" משתלבת כמתוכנן בתפיסת ההגנה הרב-שכבתית נגד טילים, שעליה הוחלט לפני עשרות שנים במנהלת ההגנה מיוחדת המכונה "חומה" במשרד הביטחון?

בהחלט. אחרי "כיפת ברזל", נקלטו בחיל האוויר בשנים האחרונות "חץ 3" ו"שרביט קסמים".

מערכת ההגנה הישראלית הראשונה נגד טילים הפכה למבצעית כבר בתחילת העשור שעבר. זו הייתה "חץ 2", שפיתוחה החל בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה ב־1991 - תוך התנגדות עזה של חיל האוויר שתמיד מעדיף להשקיע את כספו במערכי התקפה. פעולת היירוט של "חץ 2" אמורה להתבצע בתוך האטמוספירה.

"חץ 3" הוא סיפור אחר לגמרי: היירוט אמור להתבצע כבר בגובה עצום בחלל, ולתת מענה גם לראשי נפץ מתפצלים שמפתחים האיראנים. המערכת הזאת היא הפרויקט המרכזי כיום של מנהלת "חומה", ביחד עם הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים (MDA). היא נדבך מרכזי במערך ההגנה הרב־שכבתית של מדינת ישראל, והחלק של "חץ 3", שפותח בהובלת התעשייה האווירית, מתוכנן לספק את שכבת ההגנה העליונה מפני איום הטילים הבליסטיים.

מערכת ההגנה האווירית "שרביט קסמים", שפותחה על ידי רפאל וריית'יאון, מיועדת ליירוט טילים לטווח בינוני וטילי שיוט. הרעיון הרב שכבתי היא שכנגד כל טיל המשוגר לעבר ישראל ייעשו כמה ניסיונות יירוט - החל מחוץ לאטמוספירה ועד לטווחים הקרובים. לכן, ככל שהטיל המאיים מגיע ממקום רחוק וגבוה יותר, כך גדל הסיכוי ליירט אותו באחת מן השכבות.

לגבי רקטות המשוגרות מטווחים של כמה עשרות קילומטרים בלבד, כמו אלה המשוגרות מעזה, מערכת "כיפת ברזל" היא היחידה שרלוונטית כיום. "שרביט קסמים" וטילי "חץ" למיניהם, מתאימים רק לאיומים המרוחקים יותר.

ומה לגבי פרויקט "הגנה נקודתית" לטווחים קצרים מאוד (כולל נגד איום מרגמות), שגם עליו הוחלט במערכת הביטחון הישראלית?

הפרויקט החדש הזה של מפא"ת, שכבר יצא לדרך, נמצא רק בראשיתו. מדובר בשכבה שהיא נמוכה יותר מאשר "כיפת ברזל", כדי להגדיל עוד את סיכויי היירוט של כל טיל ובמקביל לתת מענה לשיגורים בטווחים הקצרים מאוד, של קילומטרים ספורים ביותר. בשלב זה, מספר תעשיות, כולל רפאל, שוקדות על מענה לאתגר הטכנולוגי הזה. משרד הביטחון צפוי לבחור בהמשך באחת ההצעות, ולהפוך אותה ל"פרויקט".

בעניין הזה אומר בכיר ברפאל, כי "מבחינת טכנולוגית, ניתן ליירט כל איום, אפילו כדור רובה שנורה מטווח של כמה עשרות מטרים בלבד. הכול תלוי במאמץ הטכנולוגי ובעלות. המדינה היא זו שצריכה להחליט עד איזה רמה ומאיזה טווח היא רוצה להגן על עצמה, ובהתאם לכך התעשיות הביטחוניות וצה"ל יפתחו את המענה הטכנולוגי והמבצעי".

ולסיום, שאלה הרבה יותר אקטואלית: האם מצב החירום של מערך ההגנה האווירית הסתיים עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש הבלתי פורמלית מול עזה?

לא. הכוננות נותרה גבוהה בכלל מערכי חיל האוויר ובמיוחד במערך "כיפת ברזל". השגרה תשוב, אולי, רק לאחר סיומם המוחלט של אירועי האירוויזיון, שכרגע משמרים את הערנות הביטחונית ברף גבוה.

אולי יעניין אותך גם

נשיא סין ונשיא ארה"ב. היחסים בין השניים ישפיעו על יחסי ישראל-סין? צילום (ארכיון): AP

עסקים כרגיל: יחסי ישראל-סין בסייבר נמשכים

חרף המשבר הכלכלי ומלחמת הסחר בין סין וארה"ב, נראה שעסקי הסייבר בין הסינים לישראל ממשיכים להתקיים. בכירים ישראלים, למשל, צפויים להשתתף בכנסים בסין. האם עדיין קיים חשש ממשבר ישראלי-אמריקאי בעקבות כך?