כך תורמת כיפת ברזל למדיניות ההפרדה בין עזה ליו"ש. דעה
עמי רוחקס דומבה
| 08/05/2019
www.idf.il
סבב הלחימה האחרון בעזה שארך ימים אחדים מדגיש את מדיניות הההפרדה בין יו"ש לעזה שמוביל נתניהו. גם לאחר מאות רקטות שנורו על ישראל וכ-350 מטרות שהותקפו בעזה על ידי צה"ל, לא ברור מה מטרת הלחימה. נראה כי בסופה, חזרנו לנקודת ההתחלה. לכאורה, יכול פלוני לחשוב שאין מדיניות בירושלים. שהכל מתנהל לכיבוי שריפות. אולם, בחינה מעמיקה יותר תציעה זווית אחרת. מדיניות ישראלית ברורה שמטרתה לשמר את הבידול בין עזה ליו"ש במטרה למנוע מהפלסטינים מדינה.
תחת מדיניות זו, שלטון חמאס בעזה ואש"ף ביהודה ושומרון משרת את המטרה הישראלית למנוע רצף טריטוריאלי בין האזורים. רצף כזה יכול להוות את הבסיס למדינה פלסטינית ואת זה לא רוצים בירושלים. על מנת ליישם את המדיניות הזו, ישראל צריכה לשמר את שלטון חמאס בעזה.
זו כנראה אחת הסיבות לשיתוף הפעולה עם קטאר כערוץ מימון חלופי לרשות הפלסטינית. ברשות לא ממש אוהבים את הרעיון וטוענים כבר חודשים שלמעשה ישראל וקטאר משתפות פעולה נגד מדינה פלסטינית. לפי הטענה הזו, חנק כלכלי על עזה היה מביא לעימות קרקעי בין צה"ל לחמאס, לניצחון ישראל, ולהעברת השלטון בעזה לרשות. כאמור, הכסף הקטארי מונע את המהלך.
לצד הכסף הקטארי ותחת מדיניות ההפרדה בין עזה ליו"ש, כיפת ברזל משחקת תפקיד מכריע. על אף שמדובר במערכת הגנה אווירית שתוכננה במקור ככלי מגן על נכסים אסטרטגיים כמו שדות תעופה, נמלי ים ותשתיות קריטיות, היא משמשת בשנים האחרונות בפועל לצורך הגנת אוכלוסיה. וככזו, היא מספקת למקבלי ההחלטות בירושלים את האפשרות לא לצאת למבצע קרקעי בעזה שיצריך את הפלת חמאס.
איך זה קורה? ובכן, ישראל לא יכולה להכנס למבצע לכיבוש הרצועה ולצאת ממנו כאשר חמאס עדיין שולט ברצועה. אין מנהיג ישראלי שיהיה מוכן לקחת סיכון פוליטי כזה. מדובר בהתאבדות פוליטית. ולכן, מבצע קרקעי ברצועה יחייב הפלת חמאס ופתרון חלופי בדמות ממשל צבאי ישראלי (הסתברות אפסית) או העברת שלטון לרשות. אם לא הייתה כיפת ברזל, או שהיא לא הייתה אפקטיבית ביירוט, לא הייתה ברירה אלא לכבוש את הרצועה ולמגר את חמאס.
מכאן, שהאפקטיביות של כיפת ברזל בצמצום הנזקים בישראל מאפשרת לממשלת ישראל לא להכנס למבצע קרקעי בעזה. גם לאחר ירי של מאות רקטות ביום. כך בסבב הזה, וכך היה בקודמים. המטרה היא להכנס ולצאת מהלחימה באותו אופן. עם שיפורים קלים למראית עין בשביל להרגיע את הציבור. בצורה כזו מאפשרת כיפת ברזל את המשך שלטון חמאס בעזה ואת המשך ההפרדה בין עזה ליו"ש. המדיניות שמובילה את המעשים של ירושלים.
מדיניות זו כוללת יתרון נוסף לצד היעד המרכזי של מניעת מדינה פלסטינית והוא בניית המכשול התת קרקעי והעילי בגבול עזה. לפי התכניות, המכשול אמור להסתיים עד שנת 2020. מדיניות של סבבים קצרים מאפשרת רציפות של בניית המכשול עד להשלמתו. אם התיאוריות נכונות, מכשול זה ימנע מנהרות התקפיות ואולי גם איום מעופפים מסויימים ויתן יתרון צבאי על חמאס תחת ההנחה שלא תהיה כניסה קרקעית.
www.idf.il
סבב הלחימה האחרון בעזה שארך ימים אחדים מדגיש את מדיניות הההפרדה בין יו"ש לעזה שמוביל נתניהו. גם לאחר מאות רקטות שנורו על ישראל וכ-350 מטרות שהותקפו בעזה על ידי צה"ל, לא ברור מה מטרת הלחימה. נראה כי בסופה, חזרנו לנקודת ההתחלה. לכאורה, יכול פלוני לחשוב שאין מדיניות בירושלים. שהכל מתנהל לכיבוי שריפות. אולם, בחינה מעמיקה יותר תציעה זווית אחרת. מדיניות ישראלית ברורה שמטרתה לשמר את הבידול בין עזה ליו"ש במטרה למנוע מהפלסטינים מדינה.
תחת מדיניות זו, שלטון חמאס בעזה ואש"ף ביהודה ושומרון משרת את המטרה הישראלית למנוע רצף טריטוריאלי בין האזורים. רצף כזה יכול להוות את הבסיס למדינה פלסטינית ואת זה לא רוצים בירושלים. על מנת ליישם את המדיניות הזו, ישראל צריכה לשמר את שלטון חמאס בעזה.
זו כנראה אחת הסיבות לשיתוף הפעולה עם קטאר כערוץ מימון חלופי לרשות הפלסטינית. ברשות לא ממש אוהבים את הרעיון וטוענים כבר חודשים שלמעשה ישראל וקטאר משתפות פעולה נגד מדינה פלסטינית. לפי הטענה הזו, חנק כלכלי על עזה היה מביא לעימות קרקעי בין צה"ל לחמאס, לניצחון ישראל, ולהעברת השלטון בעזה לרשות. כאמור, הכסף הקטארי מונע את המהלך.
לצד הכסף הקטארי ותחת מדיניות ההפרדה בין עזה ליו"ש, כיפת ברזל משחקת תפקיד מכריע. על אף שמדובר במערכת הגנה אווירית שתוכננה במקור ככלי מגן על נכסים אסטרטגיים כמו שדות תעופה, נמלי ים ותשתיות קריטיות, היא משמשת בשנים האחרונות בפועל לצורך הגנת אוכלוסיה. וככזו, היא מספקת למקבלי ההחלטות בירושלים את האפשרות לא לצאת למבצע קרקעי בעזה שיצריך את הפלת חמאס.
איך זה קורה? ובכן, ישראל לא יכולה להכנס למבצע לכיבוש הרצועה ולצאת ממנו כאשר חמאס עדיין שולט ברצועה. אין מנהיג ישראלי שיהיה מוכן לקחת סיכון פוליטי כזה. מדובר בהתאבדות פוליטית. ולכן, מבצע קרקעי ברצועה יחייב הפלת חמאס ופתרון חלופי בדמות ממשל צבאי ישראלי (הסתברות אפסית) או העברת שלטון לרשות. אם לא הייתה כיפת ברזל, או שהיא לא הייתה אפקטיבית ביירוט, לא הייתה ברירה אלא לכבוש את הרצועה ולמגר את חמאס.
מכאן, שהאפקטיביות של כיפת ברזל בצמצום הנזקים בישראל מאפשרת לממשלת ישראל לא להכנס למבצע קרקעי בעזה. גם לאחר ירי של מאות רקטות ביום. כך בסבב הזה, וכך היה בקודמים. המטרה היא להכנס ולצאת מהלחימה באותו אופן. עם שיפורים קלים למראית עין בשביל להרגיע את הציבור. בצורה כזו מאפשרת כיפת ברזל את המשך שלטון חמאס בעזה ואת המשך ההפרדה בין עזה ליו"ש. המדיניות שמובילה את המעשים של ירושלים.
מדיניות זו כוללת יתרון נוסף לצד היעד המרכזי של מניעת מדינה פלסטינית והוא בניית המכשול התת קרקעי והעילי בגבול עזה. לפי התכניות, המכשול אמור להסתיים עד שנת 2020. מדיניות של סבבים קצרים מאפשרת רציפות של בניית המכשול עד להשלמתו. אם התיאוריות נכונות, מכשול זה ימנע מנהרות התקפיות ואולי גם איום מעופפים מסויימים ויתן יתרון צבאי על חמאס תחת ההנחה שלא תהיה כניסה קרקעית.
