יציאה לחירות? פיקוח מול יזמות בתחום הרחפנים

יציאה לחירות? פיקוח מול יזמות בתחום הרחפנים

bigstockphoto

במהלך העשור האחרון רחפנים הפכו פופולריים מאד וצברו עניין משמעותי בשווקי המסחר, הצרכנות והממשלה. מה שהיה בעבר בעיקר בשימוש צבאי הפך למוצר שכיח המיוצר ע״י מאות חברות בכל העולם המפתחות טכנולוגיית רחפנים ומאפשרות דוגמאות שימוש עבור העידן החדש של רחפנים מסחריים. רגולציות שונות מגבילות כיום את השימוש ההמוני ברחפנים אלה.

הגיע הזמן שמשרד הביטחון יתחיל לדאוג שליצואנים והדו-שימושיים תהיה אפשרות להתחרות בחברות בחו״ל בתנאים שווים. זה אינו המצב כיום. היצואנים הישראלים מתחרים כיום בחו״ל עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב. כל מה שנדרש מאפ״י הוא לאמץ את אמנת ואסנאר הבינ״ל כלשונה - באנגלית, כפי שעושה משרד הכלכלה ולהפסיק להשתמש בתרגום ישן לעברית משנת 2008.

כפילות מיותרת

גם בישראל, אשר הובילה את תחום הכטב״מים לשימושים צבאיים תקופה ארוכה לפני פרוץ ה׳מהפכה האזרחית׳ הזו, הוקמו עשרות סטארט-אפים העוסקים ישירות או בעקיפין בכלי הטייס הקטנים. חלק ניכר מהסטארט-אפים פיתחו תוכנה, מצלמה או רחפנים שלמים לשימושים אזרחיים בהם צילום לתחום הבידור, הבנייה, ניטור שדות חקלאיים, בתחום הסולארי, לבקרה על תשתיות, לצורך העברת ציוד ושליחויות ועוד.

כמו סטארט-אפים רבים בתחומים שונים, גם בתחום הרחפנים מנסים היזמים לפרוץ את גבולות השוק המקומי - ולפנות לשווקים בחו״ל בעלי פוטנציאל עסקי. אלא שכאן נתקלים היזמים בקושי מיוחד למדינת ישראל בלבד: הרחפנים והציוד הנלווה להם מוגדרים בישראל ״ציוד ביטחוני״ ולכן חלים עליהם הכללים הייחודיים של היצוא הביטחוני. כך, למעשה, נשחק יתרונה היחסי של ישראל בתחום הרחפנים.

הסיבה לכך היא כי בישראל קיימת בחוק הפיקוח על היצוא כפילות מיותרת, מטעה ולא שקופה, כאשר הכטב״מים נכללים גם ברשימת החימוש וגם ברשימה הדו שימושית. דבר זה גורם לכך שתחום זה מופיע בשתי רשימות תחת אותו משטר, כאשר חוק הפיקוח הביטחוני גובר על צווי משרד הכלכלה ומעביר אוטומטית את כל הנושא אך ורק לפיקוח משרד הביטחון, גם אם מדובר בשימוש אזרחיים לחלוטין.

להלן אותו מוצר ב״צו הפיקוח על היצוא הביטחוני״ (ציוד לחימה) מ-2008, סעיף 10א׳. סעיף אשר הוכנס לרשימה הישראלית בלבד ולא קיים ברשימת וואסנאר המקורית באנגלית:

״כלי טייס לא מאוישים וציוד ייעודי להם, כדלקמן, מערכות ורכיבים שתוכננו או שהותאמו במיוחד להם. א - כלי טיס לא מאוישים, לרבות כלי טיס שמופעלים מרחוק וכלי טיס אוטונומיים; ב. משגרים, ציוד קרקעי וציוד שליטה ובקרה להם; ג. ציוד, אביזרים ומערכות אשר מיועדים להסבת כלי טיס מכל סוג שהוא לתצורת כלי טיס לא מאוישים״.

כך, שחברה או אדם המבקשים לייצא טכנולוגיה הקשורה בתחום נדרשים לעבור תהליך אישור כיצואן ביטחוני ולקבל סיווג ביטחוני עבור המוצר. תופעה שאינה מתרחשת בשום מקום אחר בעולם.

זמן כנסת?

בדיון ב״ועדת המדע והטכנולוגיה״ תחת השם ״רחפנים - השמים הם כבר לא הגבול״ שהתקיים ב-2017 עלו טענות קשות מצד חברות מסחריות העוסקות בטכנולוגיית הרחפנים, על מגבלות קשות מצד משרד הביטחון על יצוא רחפנים וטכנולוגיה הקשורה בהם.

יו״ר הוועדה, ח״כ אורי מקלב, אמר כי ״נושא הרחפנים כבר מזמן לא רק ביטחוני, התחום היום הוא לא פחות אזרחי - וזו מגמה הולכת וגוברת ולא רק בנושאי הפנאי והספורט, אלא גם ברפואה, תחבורה, חקלאות, גופי ההצלה ובמיקוד גבוה בתחום המסחרי״.

אורי אפק, מייסד ומנכ״ל חברת dronomy אמר בוועדה: ״אנחנו אמורים להשיק את המוצר בחודשים הקרובים בארה״ב. הכאב הגדול שלנו הוא הפיקוח על היצוא הביטחוני של הרחפנים האלה. בניגוד לכל מדינה בעולם, בישראל יש פיקוח על התחום האזרחי, ולא רק זה אלא שכל כלי טיס נחשב לכלי לחימה - והפיקוח עליו חמור הרבה יותר. המתחרים שלי מסיימים לפתח ומוכרים מיד, בעוד אני צריך לעבור רגולציה של יצואן ביטחוני. לוקח שלושה חודשים לכתוב בקשה ולקבל היתר, וכן 30 יום לוקח לקבל היתר מכירה לכל לקוח. לצד זה, חצי מהעולם סגור לי, חצי מהשוק אסור עלי למכירה ואם אקבל אישור זה רק לאחר עוד שלושה חודשים״.

רן קליינר, מנכ״ל חברת ״עם הרוח״, אמר בדיון: ״אני בתחום למעלה מעשרים שנה, גם בחיל האוויר. כשכתבו את הנהלים והתקנות זה היה תחום צבאי. ההתפתחות לתחום האזרחי היתה מפתיעה, ולא נערכו לה כיאות. עכשיו מנסים להתאים זאת, אבל צריך מחשבה מערכתית. המצב גורם לחברות לצאת מהארץ. פספסנו את תחום ייצור הרחפנים, כעת מדובר על הטכנולוגיה, וגם כאן זה מתחיל לברוח״.

עמירם הלוי, מנהל תחום פיקוח יצוא דו שימושי במשרד הכלכלה, וכותב מאמר זה, טען בדיון כי ״הקריטריונים המופעלים על ידי משרד הביטחון בהגדרתו אילו טכנולוגיות הן צבאיות, הם אנכרוניסטיים ומבוססים על רשימות מתורגמות ומיושנות, וכפועל יוצא מכילות דרישות מחמירות על טכנולוגיות שהן כיום מוצר מסחרי אזרחי שגור״.

בדיון ב״ועדת חוץ וביטחון״ שנערך גם הוא בשנת 2017, נדון הנושא באריכות:

״לפי התקנות הקיימות מזה כעשר שנים, כל כלי הטיס הבלתי מאוישים נדרשים בפיקוח ביטחוני, גם אלו המשמשים חברות בנייה או כלי תקשורת. הדבר עורר תרעומת בקרב תעשיות קטנות, המייצרות רחפנים לשימושים אזרחיים, וכתוצאה מכך נוצרו מצבים בהם משרד הביטחון נדרש להתיר ייצוא של רחפנים הנמכרים ברשתות צעצועים. מזה כחמש שנים מותח ראש תחום הייצוא של מוצרים דו-שימושיים במשרד הכלכלה, עמירם הלוי, ביקורת על המצב שבו משרד הביטחון מפקח על כל כלי הטיס הבלתי מאוישים, ללא תלות בכלל באופי השימוש בהם״. להלן לינק לדו״ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ששימש בסיס לדיונים.

מנכ״ל חברה אחרת, שגם הוא חשש לחשוף את זהותו, אמר: ״תחום הרחפנים האזרחיים/ מסחריים, התפתח בצורה אקספוננציאלית ב-5 השנים האחרונות. ישראל, בהובלת משרד הבטחון, וכתוצאה מפיקוח הדוק ואינטנסיבי על התעשיות, והגדרת כל הרחפנים כמוצר צבאי, היא כיום שחקן שולי בתעשייה מתפתחת זו. באם לא יהיה שינוי מדיניות משמעותי, והכרה בשוק כלי טיס בלתי מאויישים כשוק שהתבגר והשתנה בעולם, ובכטב״מים לצרכים מסחריים כמנוע צמיחה, שיצטרך להתחרות מול חברות מכל העולם, ישראל תפספס הזדמנות גדולה, ותישאר לדשדש מאחור, בתחום אותו הובילה עולמית בעבר״.

מנכ״ל חברה אשר השקיע בתחום הרחפנים התייחס גם הוא לבעיה: ״רכשתם רחפן ב-20 דולר מסין, גיליתם תקלה ושלחתם אותו בחזרה ליצרן? גם אתם עברתם עבירה פלילית.  בניגוד למקובל בכל שאר העולם המתנהל לפי האמנה לייצוא ציוד דו שימושי, בישראל מוגדר כלי טייס ללא טיס מכל סוג שהוא כציוד ביטחוני. לישראל יש כמובן יתרון משמעותי מול מדינות אחרות בתחום המזל״טים ובעקבותיהם הרחפנים, שהרי היינו מחלוצי התחום. אבל יתרון זה נמחק בשל ההגדרה הדורשת מכל גוף או אדם הרוצה להוציא מישראל טכנולוגיה רלוונטית לרחפנים - לקבל אישור מאפ״י (אגף פיקוח יצוא במשרד הביטחון). אני יודע כבר על שלוש חברות בתחום הרחפנים של יזמים ישראלים הגרים בישראל, שהוקמו בחו״ל בגלל מדיניות אפ״י. פתרון קל ופשוט, אך לא ממש ציוני״.

למרות שמשרד הביטחון התחייב בדיוני הוועדות, עוד בשנת 2017, להעביר את השינויים הנדרשים בחוק הפיקוח על מנת להתאימו למציאות העדכנית, הדבר טרם קרה.

[גילוי נאות: כותב המאמר צוטט בדיונים אלו בתפקידו הקודם כרגולטור]

אקדמיה ומל״טים

לפני כשנה קבוצת סטודנטים מהטכניון זכתה במקום השלישי בתחרות בין-לאומית לפיתוח כלי טיס בלתי מאוישים למטרות חיפוש וחילוץ מטיילים נעדרים (לינק). בתחרות - AUVSI SUAS  שמתקיימת מדי שנה במרילנד שבארה״ב, השתתפו 54 קבוצות של סטודנטים ותלמידי תיכון משמונה מדינות.

המטוסים שפיתחו חברי הקבוצה מסוגלים להמריא, לטוס ולנחות באופן אוטומטי, לזהות באופן ידני ואוטומטי מטרות קרקעיות הנמצאות בשטח החיפוש ומחוץ לגבולות הגזרה, להתחמק ממכשולים סטטיים ודינמיים, להטיל מטען לנקודת ציון מסוימת ולהעביר נתונים בזמן אמת אל מרכז הבקרה. למטוס יישומים אזרחיים רבים כגון זיהוי תאונות וצפיפות בכבישים, זיהוי מוקדי שריפות, סיור לאורך קווי נפט וקווי חשמל וצילומי שטח לצורך מיפוי.

כמו במקרה של בי״ס תיכון בהרצליה שפיתח ננו-לווין, גם פה אני מניח שחברי הקבוצה נאלצו להירשם במרשם היצואנים הביטחוני של אפ״י, ולהמתין תקופה ארוכה לרישיון יצוא לרחפן. אם לא עשו זאת - הם עברו על החוק בדיוק כמו שר החקלאות.

עו״ד בן ציון רזניק, הבקיא בתחום, מסביר: ״יש כאן בעיה שחוזרת על עצמה מדי פעם. מחד מדינת ישראל מפנה לרשימת הטובין השירותים והטכנולוגיה הדו שימושיים שבהסדר ואסנאר, שאליו מחויבות 41 מדינות, ומאידך מדינת ישראל ניסחה את צו הפיקוח על יצוא בטחוני (ציוד לחימה) התשס״ח-2008 תוך חריגות מרשימות החימוש הבין לאומיות. דבר זה יוצר תקלות משפטיות רבות, שלמיטב ידיעתי אינן קיימות במדינות אחרות, כאשר לכאורה אותו פריט מופיע בשתי רשימות הפיקוח. מכאן הדרך קצרה לתוצאה אבסורדית שלפיה אחד הסעיפים הופך לאות מתה ואינו מפקח על דבר.

"התוצאה האבסורדית של מצב הדברים היא שגם מי שקונה רחפן צעצוע וטס אתו לחו״ל למעשה עובר על חוקי הפיקוח על היצוא הביטחוני. יש מי שבוחרים להעתיק את עסקיהם לחו״ל וזאת אף שבתחום הרחפנים יש הזדמנויות עסקיות רבות לשימושים אזרחיים ללא חשש לאינטרסים מדיניים או ביטחוניים, הגיע הזמן שמדינת ישראל תתאים עצמה להסדרים הבין לאומים בנושא זה.״

עמירם הלוי שירת כציר כלכלי של ישראל ביפן, בהודו, בספרד ובאוסטרליה, והיה עד לאחרונה מנהל תחום ״פיקוח יצוא דו שימושי״ במשרד הכלכלה ושימש בתפקיד זה במשך 10 שנים.

אולי יעניין אותך גם