"סטרומה" – תעלומת ההעפלה
אחת הפרשיות הטרגיות בתולדות ההעפלה הייתה האונייה "סטרומה", שיצאה מרומניה עם 769 יהודים מרומניה אשר טבעו בים בפברואר 1942. תזכורת עצובה בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 21/03/2019
האונייה סטרומה (צילום ארכיון: אתר וויקיפדיה)
בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה "הדיקטטורה המלכותית" ומצב היהודים הלך והחמיר. חצי שנה לאחר מכן, עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, הצטרפה רומניה למלחמת לצד גרמניה והצבא הרומני נכנס לאזורי בוקובינה ובסרביה, שפונו על-ידי הצבא הרוסי. באזורים אלה התגוררו יהודים רבים. החל גל של פרעות נגד היהודים שהואשמו בבגידה ובתמיכה בקומוניזם. אלפי יהודים נהרגו בפרעות, אולם הממשלה הרומנית המשיכה לתמוך בהגירה כפתרון לשאלת היהודים. הדרך היחידה ליציאת יהודים מרומניה הייתה דרך הים. לא ניתן היה להשתמש ברכבת בולגריה-טורקיה. בגלל המלחמה קשה היה למצוא אונייה מתאימה.
בתנאים אלה עלה מחדש השימוש באונייה "סטרומה" שעגנה ברומניה - אנייה קטנה בעלת נפח של 180 טונות , ששימשה להובלת בקר על הדנובה. הכשרת "סטרומה" לשיט עצמאי בים ארכה זמן רב ולבסוף היא הפליגה מנמל קונסטנצה ב-12 בדצמבר 1941 בדרכה לאיסטנבול, כשעל סיפונה 769 עולים. בדרך התקלקל המנוע, ואת המסע, שבדרך כלל אורך ארבע השעות, עשתה "סטרומה" במשך יומיים. ב-14 בדצמבר הגיעה האונייה לאיסטנבול, חדל המנוע מלפעול והיא נגררה על-ידי הטורקים דרך שדה המוקשים והועמדה במקום עגינתן של אניות בבידוד. בלחץ ממשלת בריטניה לא הורשה איש מן הנוסעים לרדת לחוף או ליצור קשר עם העולם החיצון. הבריטים תיארו את הסירוב כי חששו מהחדרת סוכנים נאצים בין הנוסעים.
עשרה שבועות שהתה "סטרומה" באיסטנבול באזור הבידוד. לאחר עשרה ימים, הותר לשמעון ברוד, נציג הג'וינט בטורקיה, להעביר לאונייה פעם בשבוע מצרכי מזון. הצפיפות והתנאים הקשים גרמו לייאוש בקרב העולים. הסוכנות היהודית, שידעה על הפלגתה של האנייה מרומניה, לא עשתה דבר למען העולים בשבועות הראשונים של שהייתם באיסטנבול, בהנחה כי עניין פליטי "סטרומה" ייפתר במסגרת המשא-ומתן עם השלטונות הבריטים בדבר מכסת הסרטיפיקטים לחצי השנה המתקרבת.
בישיבת הנהלת הסוכנות ב-8 בפברואר 1942 נשמעה ביקורת נוקבת על עמדת המחלקה המדינית שהתמידה בשיטת הדיפלומטיה השקטה, שלא הניבה תוצאות. שרתוק פנה למשרד בלונדון ללחוץ על הממשלה הבריטית ולהרשות לפחות להעלות את הילדים באונייה. בעקבות הלחץ הסכימה הממשלה לתת רישיונות עלייה לילדים, אולם לא היה זמן להוציא החלטה זו לפועל. ב-23 בפברואר 1942 פקדו הטורקים על רב-החובל להרים עוגן וגררו את "סטרומה" מן הנמל. לפנות בוקר נשמעה התפוצצות גדולה ו"סטרומה" ירדה למצולות. רק נוסע אחד ניצל מן הטביעה והגיע בשלום ארצה. היה זה דוד בן יעקב סטוליאר, העד היחידי ששרד כדי לספר את קורות מסעה וטביעתה של האונייה "סטרומה".
האונייה טבעה כי כנראה עלתה על מוקש או טובעה על ידי צוללת רוסית. זה היה אסון כבד מאוד בישוב של אז. משה שרת, ראש המחלקה המדינית בשנים 1948-1933 נשא דברים באסיפת הנבחרים של הסוכנות היהודית:
"אסון סטרומה החריד אותנו לא רק משום 769 הנפשות שמתו בו מוות, מות זוועה. קורבנות רבים הקרבנו ועודנו מקריבים יום יום במלחמת העולם הזאת , ובסביבת השתוללות הזדון הנאצי; אבל האסון הזה זעזע אותנו עד עמקי נשמתנו כי הוא גילה לפנינו את הדלות ואת הרפיון של עמידתנו; את אוזלת היד וחוסר המעמד שלנו כאומה עברית בעולם".
ב- 2006 נחנך יד למעפיל שנספה בים במוזיאון ההעפלה על שם משה סנה, עתלית. יצירת האומן אורי שביב. על הגלעד מצוינים שמות אניות המעפילים שטבעו בדרכן לארץ, וגבו קורבנות רבים: "פאטריה" (טבעה ב-25.11.40) "סלבדור" (12.12.40) "סטרומה" (24.2.42) "מפקורה" (5.8.44) "רפיח" (7.12.46) מעל 1,000 חברי קבוצת "קלאדובו-שאבאץ" - שנרצחו ביוגוסלביה בין 1941 ל- 1942 במהלך ניסיונם להגיע לארץ.
***
תודה ליהודה לפידות
אחת הפרשיות הטרגיות בתולדות ההעפלה הייתה האונייה "סטרומה", שיצאה מרומניה עם 769 יהודים מרומניה אשר טבעו בים בפברואר 1942. תזכורת עצובה בטור השבועי של אפרים לפיד
האונייה סטרומה (צילום ארכיון: אתר וויקיפדיה)
בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה "הדיקטטורה המלכותית" ומצב היהודים הלך והחמיר. חצי שנה לאחר מכן, עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, הצטרפה רומניה למלחמת לצד גרמניה והצבא הרומני נכנס לאזורי בוקובינה ובסרביה, שפונו על-ידי הצבא הרוסי. באזורים אלה התגוררו יהודים רבים. החל גל של פרעות נגד היהודים שהואשמו בבגידה ובתמיכה בקומוניזם. אלפי יהודים נהרגו בפרעות, אולם הממשלה הרומנית המשיכה לתמוך בהגירה כפתרון לשאלת היהודים. הדרך היחידה ליציאת יהודים מרומניה הייתה דרך הים. לא ניתן היה להשתמש ברכבת בולגריה-טורקיה. בגלל המלחמה קשה היה למצוא אונייה מתאימה.
בתנאים אלה עלה מחדש השימוש באונייה "סטרומה" שעגנה ברומניה - אנייה קטנה בעלת נפח של 180 טונות , ששימשה להובלת בקר על הדנובה. הכשרת "סטרומה" לשיט עצמאי בים ארכה זמן רב ולבסוף היא הפליגה מנמל קונסטנצה ב-12 בדצמבר 1941 בדרכה לאיסטנבול, כשעל סיפונה 769 עולים. בדרך התקלקל המנוע, ואת המסע, שבדרך כלל אורך ארבע השעות, עשתה "סטרומה" במשך יומיים. ב-14 בדצמבר הגיעה האונייה לאיסטנבול, חדל המנוע מלפעול והיא נגררה על-ידי הטורקים דרך שדה המוקשים והועמדה במקום עגינתן של אניות בבידוד. בלחץ ממשלת בריטניה לא הורשה איש מן הנוסעים לרדת לחוף או ליצור קשר עם העולם החיצון. הבריטים תיארו את הסירוב כי חששו מהחדרת סוכנים נאצים בין הנוסעים.
עשרה שבועות שהתה "סטרומה" באיסטנבול באזור הבידוד. לאחר עשרה ימים, הותר לשמעון ברוד, נציג הג'וינט בטורקיה, להעביר לאונייה פעם בשבוע מצרכי מזון. הצפיפות והתנאים הקשים גרמו לייאוש בקרב העולים. הסוכנות היהודית, שידעה על הפלגתה של האנייה מרומניה, לא עשתה דבר למען העולים בשבועות הראשונים של שהייתם באיסטנבול, בהנחה כי עניין פליטי "סטרומה" ייפתר במסגרת המשא-ומתן עם השלטונות הבריטים בדבר מכסת הסרטיפיקטים לחצי השנה המתקרבת.
בישיבת הנהלת הסוכנות ב-8 בפברואר 1942 נשמעה ביקורת נוקבת על עמדת המחלקה המדינית שהתמידה בשיטת הדיפלומטיה השקטה, שלא הניבה תוצאות. שרתוק פנה למשרד בלונדון ללחוץ על הממשלה הבריטית ולהרשות לפחות להעלות את הילדים באונייה. בעקבות הלחץ הסכימה הממשלה לתת רישיונות עלייה לילדים, אולם לא היה זמן להוציא החלטה זו לפועל. ב-23 בפברואר 1942 פקדו הטורקים על רב-החובל להרים עוגן וגררו את "סטרומה" מן הנמל. לפנות בוקר נשמעה התפוצצות גדולה ו"סטרומה" ירדה למצולות. רק נוסע אחד ניצל מן הטביעה והגיע בשלום ארצה. היה זה דוד בן יעקב סטוליאר, העד היחידי ששרד כדי לספר את קורות מסעה וטביעתה של האונייה "סטרומה".
האונייה טבעה כי כנראה עלתה על מוקש או טובעה על ידי צוללת רוסית. זה היה אסון כבד מאוד בישוב של אז. משה שרת, ראש המחלקה המדינית בשנים 1948-1933 נשא דברים באסיפת הנבחרים של הסוכנות היהודית:
"אסון סטרומה החריד אותנו לא רק משום 769 הנפשות שמתו בו מוות, מות זוועה. קורבנות רבים הקרבנו ועודנו מקריבים יום יום במלחמת העולם הזאת , ובסביבת השתוללות הזדון הנאצי; אבל האסון הזה זעזע אותנו עד עמקי נשמתנו כי הוא גילה לפנינו את הדלות ואת הרפיון של עמידתנו; את אוזלת היד וחוסר המעמד שלנו כאומה עברית בעולם".
ב- 2006 נחנך יד למעפיל שנספה בים במוזיאון ההעפלה על שם משה סנה, עתלית. יצירת האומן אורי שביב. על הגלעד מצוינים שמות אניות המעפילים שטבעו בדרכן לארץ, וגבו קורבנות רבים: "פאטריה" (טבעה ב-25.11.40) "סלבדור" (12.12.40) "סטרומה" (24.2.42) "מפקורה" (5.8.44) "רפיח" (7.12.46) מעל 1,000 חברי קבוצת "קלאדובו-שאבאץ" - שנרצחו ביוגוסלביה בין 1941 ל- 1942 במהלך ניסיונם להגיע לארץ.
***
תודה ליהודה לפידות
