ה"דלק" שהניע את מכונת אצ"ל
בפברואר 1944 הכריז מנחם בגין על "המרד" של אצ"ל. תזכורת לגוף המודיעיני שהקים הארגון הצבאי הלאומי ופעל ארבע שנים בלבד בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 21/02/2019
כרוז הכרזת המרד (צילום: באדיבות אתר אצ"ל)
"דלק" היה כינויה של מחלקת המודיעין של אצ"ל (1944-1948) בארץ ישראל. היא הוקמה בעקבות הכרזת המרד על ידי מפקד הארגון מנחם בגין ב ז' בשבט תש"ד (1 בפברואר 1944). קדמה לה מחלקת שירות ידיעות (מש"י), שפעלה משנת 1937. המשימה המרכזית של "דלק" היתה להכשיר גוף מודיעיני יעיל למאבק בבריטים. המחלקה פעלה ברמה הארצית ובמחוזות. מקור השם לא ברור. יש הגורסים כי דלק – תדלוק הלוחמים; היינו, אספקת מידע מוקדם, שכמוהו כדלק להנעת הפעילות. ואחרים טענו כי המשמעות היא - דליקה – שריפת דרכי הפעילות המודיעינית נוסח מש"י. גרסה זו מבוססת על תפיסתו של המפקד הראשון, יעקב (אליעזר) תבין, אשר ניתק את הקשרים עם מודיעין מש"י ופעיליו, וכן עם אנשי המשרד המדיני של הצה"ר. בעוד מש"י מיקד את פעילותו במגזר הערבי, העתיק "דלק" את מוקד העשייה אל התחום הבריטי, הגם שהמשיך גם במעקב חלקי על הנושא הערבי.
סדר העדיפויות של "דלק" לפעילותו היה מגוון מאוד: הערכת מצב פוליטית; מעקב אחר ארגוני השמאל וההנהלה הציונית; מעקב אחר אנשי צבא, בולשת ומשטרה וכן עובדי האדמיניסטרציה הבריטיים בארץ; הפעלת סוכנים בממשל ובמנהל הבריטי; איסוף מסמכים וחוברות הדרכה בריטיים; איסוף רשימות עבריינים; איסוף מידע על מפקדי הכנופיות הערביות ובסיסיהן; הכנת תיקי יעדים בריטים וערביים לצורך הפעילות המבצעית.
העבודה ב"דלק" נעשתה בשש מחלקות עיקריות:
ביטחונית - עקבה אחר זרועות הביטחון הבריטיות.
חקירות - לאיתור מי שנחשדו בפעילות מודיעינית כנגד הארגון.
יישובית – אספה מידע על הנעשה בגופי ציבור ביישוב ובמוסדותיו.
ערבית – עסקה במעקב על הנעשה בציבור הערבי.
מחלקת עיתונות – איסוף מידע גלוי מעיתונים, כולל שמירת קשר עם עורכי עיתונים ועיתונאים בארץ ובחוץ לארץ לפרסום (היום היו קוראים למשימה זו – דוברות). המחלקה עמדה בקשר גם עם הצנזורה בכדי לדעת מה נפסל לפרסום בעיתונות הכללית והערבית.
מחלקת תרגומים והסברה – עסקה בהסברה בלועזית.
איסוף המידע על שלטונות המנדט נעשה בכל מוסדות השלטון הבריטי, לרבות בתי כלא, משרדי ממשלה, הצבא והמשטרה ובייחוד מתוך משרדי הבולשת הבריטית. יחידת ה 'שוטרים' של אצ"ל, "האופרה", אספה מידע מודיעיני רב-ערך ממפקדות הצבא ומטות המשטרה. לוחמי אצ"ל רבים ניצלו ממאסר בזכות ידיעות שנתקבלו משוטרים עבריים, שעבדו בבולשת, כולל תפיסת מדים של שוטרים. חלק מפעולות האצ"ל נגד יעדים בריטיים בוצעו תוך לבישת מדים אלה. הודות להם גם 'נעלמו' פצועים לעיתים קרובות מבתי חולים ממשלתיים ומ'הדסה' .
אחת המשימות של מחלקת הביטחון היתה גם לאבטח את מהלכיו של מפקד אצ"ל מנחם בגין ולמצוא לו כל הזמן מקומות מסתור מפני הבריטים. מקום המסתור האחרון שלו היה בדירתו של השוטר רפאל ליצקי ברחוב ז'בוטינסקי 58 בתל-אביב.
אנשי "דלק" אספו מידע מודיעיני ממוסדות "היישוב המאורגן" ובהם "ההגנה". בחודשים שקדמו להכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 הגביר "דלק" את פעילותו במגזר הערבי. במערכה שניהל האצ"ל לשחרור יפו הצטרפו לשורות הארגון עשרות שוטרים לרבות חברי "ההגנה". בעזרתם ובסיוע גורמים נוספים ניתן היה לחקור שבויים, לחשוף מחסני נשק ואמל"ח ולגלות רשימות מסווגות של האויב הערבי.
ראשי "דלק" לאורך השנים היו יעקב תבין, יצחק אבינועם, חיים ('יפתח') לוטנברג, מאיר (מרק) קהאן ('אלכס'), יעקב עמרמי מנחם – מנדל ('אריה'), מלצקי (מליץ) ואבא שרצר.
***
תודה למאיר (מרק) קהאן ('אלכס') בספרו "שא אש להצית"
בפברואר 1944 הכריז מנחם בגין על "המרד" של אצ"ל. תזכורת לגוף המודיעיני שהקים הארגון הצבאי הלאומי ופעל ארבע שנים בלבד בטור השבועי של אפרים לפיד
כרוז הכרזת המרד (צילום: באדיבות אתר אצ"ל)
"דלק" היה כינויה של מחלקת המודיעין של אצ"ל (1944-1948) בארץ ישראל. היא הוקמה בעקבות הכרזת המרד על ידי מפקד הארגון מנחם בגין ב ז' בשבט תש"ד (1 בפברואר 1944). קדמה לה מחלקת שירות ידיעות (מש"י), שפעלה משנת 1937. המשימה המרכזית של "דלק" היתה להכשיר גוף מודיעיני יעיל למאבק בבריטים. המחלקה פעלה ברמה הארצית ובמחוזות. מקור השם לא ברור. יש הגורסים כי דלק – תדלוק הלוחמים; היינו, אספקת מידע מוקדם, שכמוהו כדלק להנעת הפעילות. ואחרים טענו כי המשמעות היא - דליקה – שריפת דרכי הפעילות המודיעינית נוסח מש"י. גרסה זו מבוססת על תפיסתו של המפקד הראשון, יעקב (אליעזר) תבין, אשר ניתק את הקשרים עם מודיעין מש"י ופעיליו, וכן עם אנשי המשרד המדיני של הצה"ר. בעוד מש"י מיקד את פעילותו במגזר הערבי, העתיק "דלק" את מוקד העשייה אל התחום הבריטי, הגם שהמשיך גם במעקב חלקי על הנושא הערבי.
סדר העדיפויות של "דלק" לפעילותו היה מגוון מאוד: הערכת מצב פוליטית; מעקב אחר ארגוני השמאל וההנהלה הציונית; מעקב אחר אנשי צבא, בולשת ומשטרה וכן עובדי האדמיניסטרציה הבריטיים בארץ; הפעלת סוכנים בממשל ובמנהל הבריטי; איסוף מסמכים וחוברות הדרכה בריטיים; איסוף רשימות עבריינים; איסוף מידע על מפקדי הכנופיות הערביות ובסיסיהן; הכנת תיקי יעדים בריטים וערביים לצורך הפעילות המבצעית.
העבודה ב"דלק" נעשתה בשש מחלקות עיקריות:
ביטחונית - עקבה אחר זרועות הביטחון הבריטיות.
חקירות - לאיתור מי שנחשדו בפעילות מודיעינית כנגד הארגון.
יישובית – אספה מידע על הנעשה בגופי ציבור ביישוב ובמוסדותיו.
ערבית – עסקה במעקב על הנעשה בציבור הערבי.
מחלקת עיתונות – איסוף מידע גלוי מעיתונים, כולל שמירת קשר עם עורכי עיתונים ועיתונאים בארץ ובחוץ לארץ לפרסום (היום היו קוראים למשימה זו – דוברות). המחלקה עמדה בקשר גם עם הצנזורה בכדי לדעת מה נפסל לפרסום בעיתונות הכללית והערבית.
מחלקת תרגומים והסברה – עסקה בהסברה בלועזית.
איסוף המידע על שלטונות המנדט נעשה בכל מוסדות השלטון הבריטי, לרבות בתי כלא, משרדי ממשלה, הצבא והמשטרה ובייחוד מתוך משרדי הבולשת הבריטית. יחידת ה 'שוטרים' של אצ"ל, "האופרה", אספה מידע מודיעיני רב-ערך ממפקדות הצבא ומטות המשטרה. לוחמי אצ"ל רבים ניצלו ממאסר בזכות ידיעות שנתקבלו משוטרים עבריים, שעבדו בבולשת, כולל תפיסת מדים של שוטרים. חלק מפעולות האצ"ל נגד יעדים בריטיים בוצעו תוך לבישת מדים אלה. הודות להם גם 'נעלמו' פצועים לעיתים קרובות מבתי חולים ממשלתיים ומ'הדסה' .
אחת המשימות של מחלקת הביטחון היתה גם לאבטח את מהלכיו של מפקד אצ"ל מנחם בגין ולמצוא לו כל הזמן מקומות מסתור מפני הבריטים. מקום המסתור האחרון שלו היה בדירתו של השוטר רפאל ליצקי ברחוב ז'בוטינסקי 58 בתל-אביב.
אנשי "דלק" אספו מידע מודיעיני ממוסדות "היישוב המאורגן" ובהם "ההגנה". בחודשים שקדמו להכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 הגביר "דלק" את פעילותו במגזר הערבי. במערכה שניהל האצ"ל לשחרור יפו הצטרפו לשורות הארגון עשרות שוטרים לרבות חברי "ההגנה". בעזרתם ובסיוע גורמים נוספים ניתן היה לחקור שבויים, לחשוף מחסני נשק ואמל"ח ולגלות רשימות מסווגות של האויב הערבי.
ראשי "דלק" לאורך השנים היו יעקב תבין, יצחק אבינועם, חיים ('יפתח') לוטנברג, מאיר (מרק) קהאן ('אלכס'), יעקב עמרמי מנחם – מנדל ('אריה'), מלצקי (מליץ) ואבא שרצר.
***
תודה למאיר (מרק) קהאן ('אלכס') בספרו "שא אש להצית"
