הזרוע הנטויה של היבשה בצה"ל
לאחרונה התנהל דיון ציבורי רחב סביב מוכנות כוחות היבשה. סיבה טובה להיזכר בהקמת המפקדה לאימון והפעלה של חילות היבשה בצה"ל בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 31/01/2019
צילום: מתוך אתר זרוע היבשה
באוקטובר 1983, בתקופת הרמטכ"ל משה לוי, הוקמה מפקדת חילות היבשה (מפח"ש) תוך פירוק מפקדת גיסות השריון. זה היה השינוי הארגוני המשמעותי ביותר שבוצע בצה"ל מאז הקמתו. זה היה סופו של תהליך שארך עשר שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים. בתהליך קבלת ההחלטות היו שותפים שני שרי ביטחון (ויצמן וארנס), שלושה רמטכ"לים (גור, איתן ולוי) ומספר אלופים. ההישג העיקרי בקבלת ההחלטה להקמת המפקדה בניגוד לקולות רבים בצבא היה של שר הביטחון משה ארנס. דווקא השר האזרחי, מהנדס האווירונאוטיקה, הצליח לכפות את דעתו על המטה הכללי בשני שינויים ארגוניים – הקמת המפח"ש ב-1983 והקמת פיקוד העורף, הגרסה המשופרת של הג"א, אחרי מלחמת המפרץ ב-1991.
במלחמת יום הכיפורים נחשפה חולשת שיתוף הפעולה בין החילות הלוחמים - רגלים, שריון, תותחנים והנדסה. הרמטכ"ל מוטה גור, עליו הוטל לשקם את הצבא לאחר יום כיפור, פסל את ההצעה להקים מפקדה, שתהיה בעצם זרוע יבשה לצד זרועות האוויר והים. הסבירו את זה אז כמפקדה אשר תנטרל את המטה הכללי מהפעלת הכוח היבשתי. במצב שהרמטכ"ל התנגד היה קשה לממשלה לקבל החלטה בניגוד לדעתו. כאשר נוכח שר הביטחון עזר ויצמן כי אינו מצליח לשכנע את הרמטכ"ל גור הוא הקים באוגוסט 1977 ועדה חיצונית בראשות אלוף ישראל טל לבחון את הארגון והמבנה של כוחות היבשה של צה"ל. טל הציע להקים מפקדת כוחות השדה (מפכ"ש), אשר אמורה להיות גם מפקדה מפעילת כוח ולא רק אחראית לבניין הכוח. היו שמועות כי ויצמן מינה את רפאל איתן (רפול) לרמטכ"ל בתנאי שיקים מפכ"ש. המהלך הושלם ב-1983 ע"י הרמטכ"ל משה לוי עם מחויבות של השר ארנס. למפקד הראשון התמנה אלוף דן שומרון, לימים הרמטכ"ל.
בשנת 1999, בתקופת הרמטכ"ל שאול מופז, הוקמה מפקדת זרוע היבשה על בסיס מפח"ש ותחת פיקודה ארבעה חילות לוחמים: חיל הרגלים והצנחנים, חיל השריון, חיל התותחנים וחיל ההנדסה הקרבית. בשנת 2000 עם הקמת חיל מודיעין שדה הוכפף גם הוא למפקדה זו. ב-2016 , בתקופת הרמטכ"ל איזנקוט, מוזגו זרוע היבשה ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) כחלק מתכנית רב שנתית "גדעון", במטרה לנהל את המערך הלוגיסטי באופן בצורה אפקטיבית יותר אל מול צורך מבצעי משתנה.
תחומי הפעילות של זרוע היבשה, כפי שמוגדרים בצה"ל כיום, הם חמש אבני בניין הכוח:
• הכשרות ואימונים: תכנון מקיף של היבטי ההדרכה ההכשרה והאימונים.
• תורת לחימה: גיבוש תורת לחימה (תו"ל) לכוחות היבשה.
• אמצעי לחימה (אמל"ח): אפיון, פיתוח, רכש ואחזקה של אמצעי לחימה.
• כוח אדם: אחריות על תכנון וניהול כוח האדם.
• תכנון וארגון: ארגון סדר הכוחות (סד"כ) היבשה, תכנון וניהול משאבי היבשה.
משימות הזרוע מיועדות להביא לשלמות תהליכית, לאור ניתוח מאפייני שדה הקרב הנוכחי והעתידי במלחמה כוללת ובעימות המוגבל. כל זאת, תחת סמכות ניהולית אחת, תוך הגברת האפקטיביות המבצעית והניהולית בצה"ל.
***
תודה למאיר פינקל בספרו "הרמטכ"ל", הוצאת מודן, משרד הביטחון ומערכות, 2018
לאחרונה התנהל דיון ציבורי רחב סביב מוכנות כוחות היבשה. סיבה טובה להיזכר בהקמת המפקדה לאימון והפעלה של חילות היבשה בצה"ל בטור השבועי של אפרים לפיד
צילום: מתוך אתר זרוע היבשה
באוקטובר 1983, בתקופת הרמטכ"ל משה לוי, הוקמה מפקדת חילות היבשה (מפח"ש) תוך פירוק מפקדת גיסות השריון. זה היה השינוי הארגוני המשמעותי ביותר שבוצע בצה"ל מאז הקמתו. זה היה סופו של תהליך שארך עשר שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים. בתהליך קבלת ההחלטות היו שותפים שני שרי ביטחון (ויצמן וארנס), שלושה רמטכ"לים (גור, איתן ולוי) ומספר אלופים. ההישג העיקרי בקבלת ההחלטה להקמת המפקדה בניגוד לקולות רבים בצבא היה של שר הביטחון משה ארנס. דווקא השר האזרחי, מהנדס האווירונאוטיקה, הצליח לכפות את דעתו על המטה הכללי בשני שינויים ארגוניים – הקמת המפח"ש ב-1983 והקמת פיקוד העורף, הגרסה המשופרת של הג"א, אחרי מלחמת המפרץ ב-1991.
במלחמת יום הכיפורים נחשפה חולשת שיתוף הפעולה בין החילות הלוחמים - רגלים, שריון, תותחנים והנדסה. הרמטכ"ל מוטה גור, עליו הוטל לשקם את הצבא לאחר יום כיפור, פסל את ההצעה להקים מפקדה, שתהיה בעצם זרוע יבשה לצד זרועות האוויר והים. הסבירו את זה אז כמפקדה אשר תנטרל את המטה הכללי מהפעלת הכוח היבשתי. במצב שהרמטכ"ל התנגד היה קשה לממשלה לקבל החלטה בניגוד לדעתו. כאשר נוכח שר הביטחון עזר ויצמן כי אינו מצליח לשכנע את הרמטכ"ל גור הוא הקים באוגוסט 1977 ועדה חיצונית בראשות אלוף ישראל טל לבחון את הארגון והמבנה של כוחות היבשה של צה"ל. טל הציע להקים מפקדת כוחות השדה (מפכ"ש), אשר אמורה להיות גם מפקדה מפעילת כוח ולא רק אחראית לבניין הכוח. היו שמועות כי ויצמן מינה את רפאל איתן (רפול) לרמטכ"ל בתנאי שיקים מפכ"ש. המהלך הושלם ב-1983 ע"י הרמטכ"ל משה לוי עם מחויבות של השר ארנס. למפקד הראשון התמנה אלוף דן שומרון, לימים הרמטכ"ל.
בשנת 1999, בתקופת הרמטכ"ל שאול מופז, הוקמה מפקדת זרוע היבשה על בסיס מפח"ש ותחת פיקודה ארבעה חילות לוחמים: חיל הרגלים והצנחנים, חיל השריון, חיל התותחנים וחיל ההנדסה הקרבית. בשנת 2000 עם הקמת חיל מודיעין שדה הוכפף גם הוא למפקדה זו. ב-2016 , בתקופת הרמטכ"ל איזנקוט, מוזגו זרוע היבשה ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) כחלק מתכנית רב שנתית "גדעון", במטרה לנהל את המערך הלוגיסטי באופן בצורה אפקטיבית יותר אל מול צורך מבצעי משתנה.
תחומי הפעילות של זרוע היבשה, כפי שמוגדרים בצה"ל כיום, הם חמש אבני בניין הכוח:
• הכשרות ואימונים: תכנון מקיף של היבטי ההדרכה ההכשרה והאימונים.
• תורת לחימה: גיבוש תורת לחימה (תו"ל) לכוחות היבשה.
• אמצעי לחימה (אמל"ח): אפיון, פיתוח, רכש ואחזקה של אמצעי לחימה.
• כוח אדם: אחריות על תכנון וניהול כוח האדם.
• תכנון וארגון: ארגון סדר הכוחות (סד"כ) היבשה, תכנון וניהול משאבי היבשה.
משימות הזרוע מיועדות להביא לשלמות תהליכית, לאור ניתוח מאפייני שדה הקרב הנוכחי והעתידי במלחמה כוללת ובעימות המוגבל. כל זאת, תחת סמכות ניהולית אחת, תוך הגברת האפקטיביות המבצעית והניהולית בצה"ל.
***
תודה למאיר פינקל בספרו "הרמטכ"ל", הוצאת מודן, משרד הביטחון ומערכות, 2018
