חיבור של צבא ופוליטיקה גרסת 1948

בעקבות מינוי הרמטכ"ל ה-22 של צה"ל כדאי להיזכר בפיקוד הבכיר של צה"ל ב-1948, שהיה כל כך שונה. בטור השבועי של אפרים לפיד

 

אפרים לפיד | 23/01/2019

הפיקוד העליון של צה"ל נשבע אמונים יוני 1948 (צילום: באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)

שישה שבועות אחרי הקמת המדינה, ב-27 ביוני 1948, יום לפני השבעת כל חיילי צה"ל, השביע דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, את קציני המטה הכללי במגרש פתוח בפסגת "החלמה" (כיום שכונת גן אברהם) ברמת גן. ההרכב האישי של חברי הפרום שיקף אז באופן מוצהר את ההשקפות הפוליטיות של החברים.

רק שלושה לא היו אז חברי מפלגה – אלוף יגאל ידין, ראש אגף המבצעים; סא"ל (אז עוד לא הייתה דרגת אל"מ) מרדכי מקלף, מפקד חטיבת כרמלי עד למינויו סגן הרמטכ"ל בדרגת אלוף בנובמבר 1949 והאלוף משה צדוק ראש אכ"א הראשון.

חברי מפא"י בקבוצה זו היו הרמטכ"ל יעקב דורי; לוי שקולניק-אשכול, עוזר שר הביטחון לענינים משקיים; אלוף יוסף אבידר, ראש אגף האפסנאות; אלוף דוד שאלתיאל, מפקד חטיבת עציוני בירושלים ושלישו הצבאי של בן גוריון סא"ל נחמיה ארגוב.

בקבוצה הגדולה במטה הכללי היו חברי מפ"ם, מפלגה שהייתה אז שילוב של מפ"ם ואחדות העבודה: ישראל גלילי, יועץ קרוב לבן גוריון, שהיה מעין סגן שר הביטחון ולשעבר ראש המפקדה הארצית (רמ"א) של ה"הגנה"; אלוף משה כרמל, מפקד חזית הצפון; אלוף יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח לשעבר ועתה מפקד חזית הדרום; אלוף דן אבן מפקד חזית המזרח ("התיכון"); אלוף אליהו בן חור, ראש אגף ההדרכה ואלוף יצחק שדה, אף הוא מפקד הפלמ"ח לשעבר ועתה מפקד חטיבה 8 משורינת, מקים השריון בצה"ל, המח"ט היחיד שנשא דרגת אלוף כי לא רצה למלא תפקיד אחר. בקרב מפקדי מערך השדה בצה"ל בלטו ארבעה מפקדי חטיבות קרביות חברי מפ"ם : יוסף (יוספ'לה) טבנקין, נחום שריג, שמואל (מולה) כהן ונחום גולן.

בן-גוריון רחש אמון למפקדי ה"הגנה" ששירתו בצבא הבריטי, שם עברו הכשרה סדורה בקורסים צבאיים וצברו ניסיון קרבי ופיקודי בחמש שנותיהם במלחמת העולם השנייה. הוא הסתייג ממפקדי הפלמ"ח שהיו חסרי השכלה צבאית בסיסית וחסרי ניסיון פיקודי בשדה הקרב. את התשובה המוחצת לטיעון זה נתן המטה הכללי של מלחמת ששת הימים ב-1967, בה שדרת הפיקוד הבכיר היתה בנויה על יוצאי הפלמ"ח : הרמטכ"ל יצחק רבין והאלופים חיים בר-לב, ישעיהו (שייקה) גביש, עוזי נרקיס, דוד אלעזר, מתי פלד, אלעד פלד.

במערכת הבחירות לכנסת הראשונה בישראל בחורף תש"ט השתתפו קצינים בכירים בפעילות המפלגתית, ומספר מהם אף שובצו ברשימות המועמדים בעיצומה של המלחמה – יצחק שדה, יגאל אלון, משה כרמל, שמעון אבידן ואליהו בן-חור במקומות לא-ריאליים ברשימת מפ"ם ואילו משה דיין ואסף שמחוני נכללו ברשימת מפא"י לכנסת.

בן-גוריון הסתייג מחברי מפ"ם והקיבוץ המאוחד שתפסו תפקידי מפתח במלחמת העצמאות ולעומתם מועטים ממפקדי השדה היו חברי מפא"י. הוא ערך חשבונות לגבי שיוכם המפלגתי של הקצינים ושיבוצם לתפקידים לאחר המלחמה. פירוק מטה הפלמ"ח בנובמבר 1948 הגביר את המתח בין בן-גוריון ומפא"י לבין מפ"ם והקצינים הבכירים חברי מפ"ם. יוזמה שהכעיסה בכיוון זה היתה הקמת מסגרת הנח"ל (הכשרה התיישבותית ואימון צבאי) של בנים ובנות. את הרעיון הובילו שמעון פרסקי-פרס, חבר קיבוץ אלומות ובני אפלבאום-אילן מקיבוץ אפיקים. בן-גוריון מינה למפקדי הנח"ל וראשי אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון לאורך שנים את אנשי אמונו ממפא"י. במפ"ם ראו זאת כצעד "לגמור עם הפלמ"ח".

רבים מהקצינים חברי מפ"ם הודחו או פרשו מצה"ל כבר בשנת 1948 בעצם ימי המלחמה ורובם בתום המלחמה ב-1949. שלושת האלופים הבולטים שפרשו היו יצחק שדה, יגאל אלון ומשה כרמל. הם היו בעלי ניסיון צבאי עשיר, סיימו את השירות הצבאי במרירות רבה וכאבו את האווירה הפוליטית ששררה אז בצבא. שני הקצינים הבולטים שטיפח בן-גוריון עם הפרישה הרחבה של מפקדי שדה חברי מפ"ם היו משה דיין ואסף שמחוני.

***

תודה לפרופ' יחיעם וייץ ממאמרו בחוברת "70 למדינה" עלי זית וחרב, ינואר 2019

 

שיתוף