עזה: זירה עמוסת שחקנים

חמאס אמנם מחזיק באחריות השלטונית ברצועת עזה, אולם במקביל אליו ובשיתוף עימו פועלים ארגונים נוספים, חלקים קיצוניים יותר, שמטרתם להגיע לעימות מול ישראל. ליאור אקרמן, בכיר שב"כ לשעבר מנסה לעשות סדר בתמונת המצב ברצועה

עזה: זירה עמוסת שחקנים

צילום: AP

רצועת עזה, שטח כל כך קטן המייצר לישראל ולמזרח התיכון כולו בעיה כל כך גדולה. מדובר ברצועה של 41 קילומטר לאורך, 360 קמ"ר בשטח, ואוכלוסייה של כ-1.7 מיליון תושבים החיה בצפיפות של 4,700 נפשות לקמ"ר, עובדה המציבה אותה במקום השישי בעולם בצפיפות האוכלוסין. רצועת עזה נמצאת במקום השביעי בעולם בגידול האוכלוסייה השנתי הממוצע (3.1%)  וחצי מאוכלוסייתה מתחת גיל 17.

בעקבות הסכמי שביתת הנשק עם מצרים הוחל עליה הכיבוש המצרי. במלחמת ששת הימים נכבשה הרצועה על ידי ישראל ואז בתחילת שנות השבעים החל הטרור להתגבר ברצועה. צה"ל, בפיקודו של אלוף פיקוד דרום אריאל שרון, יצא אז למבצע הראשון מול רצועת עזה שלאחריו השתרר שקט יחסי של כ-15 שנה ברצועה. הסכם השלום עם מצרים, הותיר את הרצועה בידי ישראל. ב-1987 פרצה ברצועה האינתיפאדה הראשונה, שאילצה את כוחות צה"ל ושב"כ להתמודד ברמה המבצעית עם ארגוני הטרור השונים במחנות הפליטים הצפופים ובראשם ג'בליה, שאטי, נוסיראת, רפיח, דיר אל-בלח ועוד.

בסוף 1987 הוקמה ברצועת עזה תנועת החמאס, על ידי אנשי הדת של המוג'מע האיסלאמי שהיוו את שלוחת האחים המוסלמים ברצועה לאורך שנות ה-80. אז התמקדה התנועה באיסוף תרומות, לימודי דת וסיוע למשפחות נזקקות והממשל הישראלי אפשר פעילות זו. אולם במהלך האינתיפאדה הראשונה החל הארגון לעסוק בפעילות טרור, חטיפת ורצח חיילים (סספורטס וסעדון ז"ל) ופיתוח תשתיות טרור ברצועה. ב-1994, במסגרת הסכמי אוסלו, קיבלה הרשות הפלסטינית את השליטה בערים הפלסטיניות. אולם רק ב-2005, כארבע שנים לאחר תחילת האינתיפאדה השנייה, פינה ראש הממשלה שרון את ישראל מהרצועה, במסגרת תוכנית ההתנתקות.

ביוני 2007, לאחר שנות שחיתות ארוכות של פת"ח ברצועה ביצע חמאס הפיכה נגד הארגון והרשות הפלסטינית, והצליח להשתלט על הרצועה בתמיכת התושבים שתיעבו את הסיאוב והשחיתות של פעילי הפת"ח ברצועה. בתגובה כידוע, הטילה מדינת ישראל סגר כלכלי ימי ויבשתי על הרצועה.

לאורך שנות העימות מול רצועת עזה השלמנו עד כה שמונה מבצעים צבאיים מולה: ב-2004 מבצעי "קשת בענן" ו ימי תשובה", ב-2005 מבצע "גשם ראשון" וב-2006 מבצע "גשמי קיץ". ב-2008 העונה התחלפה והמבצע נקרא "חורף חם" וב-2009 פלט המחשב שם חזק למבצע "עופרת יצוקה". ב-2012 יצאנו למבצע "עמוד ענן" וב-2014 השלמנו מערכה שמינית עם מבצע "צוק איתן".

לכאורה התהדרו הצבא והממשלה בתקופות הרגיעה שהושגו בעקבות מבצעים אלו והשקט היחסי (מאוד) שהושג, אולם האם הייתה זו רגיעה שנבעה מהמכה הקשה שקיבל חמאס בכל מבצע או שמא רק תקופת נוחות להתארגנות מחדש של חמאס לקראת הסבב הבא שהגיע תמיד ויגיע גם בקרוב?

חמאס מנהל את רצועת עזה ושולט בה למעשה מאז שנת 2007. מי שיקרא וילמד היטב את אמנת החמאס יבין כי מעולם לא נמצאו הדאגה לתושבים או הניהול האזרחי של ענייניהם בראש מעייני פעילי החמאס. מדובר בארגון אסלאמי קיצוני של האחים המוסלמים שכל תכליתו היא השמדת מדינת ישראל (ושאר המדינות באזור כולל הרשות הפלסטינית) והחלת חליפות אסלאמית קיצונית בכל המזרח התיכון אשר תפעל בהתאם לחוקי השריעה הקיצוניים כפי שחכמי הדת של הארגון הזה מפרשים אותם.  החמאס זכה בתחילת דרכו בתמיכת התושבים שראו בארגון כמושיע מהשחיתות של אנשי פת"ח. אולם ניסיון השנים האחרונות, העובדה שכל כספי הסיוע המועברים לרצועת עזה ומושקעים רק בפיתוח תשתיות טרור ואמצעי לחימה במקום בתושבים, הנהנתנות היחסית של חלק מבכירי חמאס שהפנימו את מנעמי השלטון והעובדה ששום שיפור לא חל ברמת ואיכות חייהם, הביא לשינוי עמדה ועלייה בקריאה לבצע שינוי.

לא לבד בתמונה

אבל חמאס אינו הגורם היחידי הפועל בזירה הזו. ברצועת עזה פועלים לאורך כל השנים גם ארגונם נוספים. אמנם חמאס והזרוע הצבאית שלו ‘גדודי עז א-דין אל-קסאם’ הוא הדומיננטי בירי הרקטות והטילים לעבר ישראל ובהובלת פעילות הטרור ובלוני התבערה אולם בשטח פועלים גם פעילי ‘הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני’ (גא”פ), ארגון קיצוני אף יותר מחמאס ואף שמספר פעיליו קטן יותר הוא עדיין זוכה לתמיכה יחסית רבה בשטח ומעורב בביצוע פיגועי טרור, ירי רקטות וניסיונות לחדור לישראל.

בשטח פועלות גם לא מעט חוליות של פעילים קיצוניים המשתייכים באופן פרדוקסלי דווקא לתנועת הפת”ח. מדובר על חוליות חמושות המזוהות עם ארגון ‘גדודי חללי אל-אקצא’ שכבר הצהירו בעבר על מעורבותם בירי רקטות לעבר ישראל.

ארגון אחד, ג’יש אל-אסיפה (“צבא הסערה”) אף התפאר בפומבי בכך שירה 35 טילים על ישראל. תת ארגון נוסף של הפת"ח הפועל בעזה לאורך שנים הוא ‘ועדות ההתנגדות העממית’. ארגון זה, שהוקם בשנת 2000 על ידי המבוקש הבכיר ופורש הפת”ח ג’מאל אבו סמהדאנה, ריכז פעילים מארגונים שונים, ביניהם מהפת”ח, מהחמאס ומהחזית העממית והוא שואב השראה מתפיסתם האידאולוגית הקיצונית של חיזבאללה וחמאס, ורואה בג’יהאד ובטרור ובמאבק המזוין כאמצעי היחיד להשמדת מדינת ישראל. ארגון זה פעל לאורך השנים בשיתוף פעולה הדוק עם החמאס והיה מעורב בעשרות פיגועים במהלך השנים, המפורסם שבהם ההתקפה על מוצב כרם שלום וחטיפת גלעד שליט, ובירי טילים, כולל בימים אלו.

בשנת 2006 התפצל הארגון לשלושה פלגים: הפלג המרכזי ‘חטיבות נאצר סלאח אל-דין‘; פלג נוסף, בשם ‘תנועת ההתנגדות העממית’, ופלג שלישי בשם ‘צבא האסלאם‘. המזוהה לחלוטין עם ארגוני הג’יהאד העולמי הסלפי, ואף הכריז על זיקתו האידאולוגית לאל-קעידה. יחסיו של ארגון זה עם חמאס יודעים עליות ומורדות, שיתופי פעולה ועימותים אלימים. הארגון הזה היה כאמור מעורב בחטיפות גלעד שליט והעיתונאי הבריטי אלן ג’ונסטון, בחטיפתו ורציחתו של האיטלקי ויטוריו אריגוני, ובהצתת בית הספר האמריקני בעזה.

נפילת משטר מובארק במצרים הביאה להתרופפות השליטה המצרית בחצי-האי סיני ולהתעצמות כוחם של הפלגים הסלפיים הקיצוניים הפועלים בחצי האי סיני וברצועה. מדובר על מאות או אלפים בודדים של פעילים שמקורם בשבטים הבדואים החיים בסיני ושלחלקם קרבת משפחה גם ברצועת עזה. הקושי המתמשך להוציא פיגועים מהרצועה ישירות לתוך  שטח ישראל הוביל להגברת שיתוף הפעולה ולשימוש נרחב במנהרות הברחת נשק ופעילים שנבנו אז תחת ציר פילדלפי, ואשר אפשרו תנועה חופשית דרומה וביצוע פיגועים נגד יעדים בצדו הישראלי של גבול ישראל-מצרים, כולל ירי רקטות לעבר העיר אילת.

למרבה המזל נוטרל דפוס פעולה זה עם נפילת משטרו של מוחמד מורסי ו’האחים המוסלמים’ במצרים, ועליית הגנרל א-סיסי לשלטון, אשר הוביל למבצע צבאי רחב שמנהל צבא מצרים נגד הפעילים הסלפיים בסיני, שבמסגרתו נהרסו רוב מנהרות ההברחה.

ארגון נוסף המעורב בנעשה גם ברצועה הוא ‘אנסאר בית אל-מקדס‘, זהו אחד הארגונים הסלפיים הפעילים ביותר ברצועה ובסיני. ארגון זה נוסד בסיני בשנת 2011 על ידי פורשי חמאס, בדואים ואזרחים זרים, ואיחד לתוכו שבעה פלגים סלפיים שונים. מאז שהוקם, ביצע הארגון  פיגועים רבים נגד כוחות הביטחון המצריים ומתקנים אסטרטגיים, דוגמת פיצוץ צינור הגז המצרי בסיני, ניסיון ההתנקשות בשר הפנים המצרי ורצח 16 שוטרי גבול מצרים במהלך רמדאן 2012. וכן הוציא הודעה על כוונתו לפגוע בתיירים ישראלים הנופשים בסיני. פיגועי הארגון, כללו  גם מספר מקרי ירי טילים על אילת. ביוני 2014 פרסם הארגון הצהרת נאמנות לארגון ’מדינה האסלאמית’ (דאעש).

במהלך שלוש השנים האחרונות זוהו ניסיונות לארגן את מגוון הפלגים הסלפיים ברצועה תחת דגל ‘המדינה האיסלאמית’ למלחמה בישראל מעזה ופעילות עתידית ביהודה ושומרון. דגלי הארגון אף נראו מתנופפים בהלוויות ואירועים שונים אולם הארגון פרסם הודעה בה הבהיר כי הוא מציב בעדיפות ראשונה את המאבק בשיעים על פני עזרה לפלגים הפלסטיניים במערכתם נגד ישראל.  בעניין הזה ראוי לציין גם את איראן שהצהירה על המשך תמיכתה בארגוני הטרור העזתים (הסוניים).

ברצועה פועלים עוד כמה ארגונים קטנים יותר שחלקם פועלים עצמאית וחלקם לכאורה תחת דגל "המדינה האסלאמית". מדובר בפלגים סלפים קיצוניים ביניהם: "בני המדינה האסלאמית בירושלים", "תומכי המדינה האסלאמית בירושלים" ו"גדודי עבדאללה עזאם".

חמאס מזהה בפלגים אלו איום על שלטונו. ונוקט לעיתים יד קשה ואלימה כנגד פעילותם הציבורית ואירועים פומביים שארגונים אלו מקיימים. אולם המשותף לכל הארגונים היא האידאולוגיה הקיצונית הדתית והבלתי מתפשרת לחסל את קיומה של מדינת ישראל ולהקים כאן חלופה אסלאמית. על השאלה "האם נכון למדינת ישראל לשמר את שלטון החמאס בתנאים אלו?" השבתי במאמר הקודם שהתפרסם בגיליון האחרון בהרחבה.

***

הכותב הינו פרשן ומומחה לענייני מודיעין, אסלאם וטרור. כיהן בעברו כסגן ראש אגף לשעבר בשב"כ

 

אולי יעניין אותך גם