על מים סוערים

לצי הבריטי יש היסטוריה מפוארת של מאות שנים, אולם בעשור האחרון נראה כי העליונות הימית של בריטניה כבר לא מצליחה להישאר רלוונטית. סקירה מיוחדת

 

צילום: AP

חג המולד 2017 היה עמוס ביותר בנתיבי השיט ליד האיים הבריטיים עם תנועה של לפחות ארבעה כלי שיט רוסיים. ביניהם הייתה הפריגטה הרוסית החדשה, אדמירל גורשקוב, שחלפה בים הצפוני ליד המים הטריטוריאליים הבריטיים במסגרת שיוטי המבחן שלה לקראת כניסתה לשירות מבצעי מלא.

בהתאם לנוהל השגרתי, הוזנקה לעברה הפריגטה הבריטית סנט אלבנס (St Albans), שעליה 190 אנשי צוות, מנמל הבית שלה בפורטסמות' וליוותה אותה עד שהתרחקה מהאזור. "זה אף פעם לא קל לפספס חלקים של חג המולד וראש השנה האזרחית עם בני המשפחות, אבל זה דבר נדרש לחלוטין כחלק מהחובה שלנו לשמור על בריטניה בטוחה לאורך כל השנה", אמר מפקד הפריגטה, קומנדר כריס אנסל.

המעבר של הספינה הרוסית סייע לצי המלכותי הבריטי להקהות מעט את אחת המבוכות הגדולות בתולדותיו של חיל הים שרשם כמה מהקרבות הגדולים בהיסטוריה, כמו הניצחון על הצי הצרפתי של נפוליאון בקרב טרפלגר ב-1805. ככל הנראה בפעם הראשונה אי פעם, אף ספינת מלחמה בריטית פעילה לא הייתה בהצבה מבצעית בחג המולד במקום כלשהו על פני כדור הארץ, כאשר כל 19 הפריגטות והמשחתות היו אמורות להישאר בנמלי הבית שלהן בפורטסמות' ובדבנפורט, וזאת בשל בעיות טכניות, טיפולים שגרתיים או חופשות של אנשי הצוות לרגל החגים. למעשה, הסנט אלבנס הייתה הפריגטה היחידה שנשארה בכוננות מבצעית לצורך הגנת המים הטריטוריאליים של בריטניה.

דובר הצי מיהר להצהיר שחיל הים "מוצב במבצעים ברחבי העולם וממשיך להגן על האינטרסים הלאומיים שלנו", אולם בכירים לשעבר בחיל הים המלכותי לא הסתירו את מורת רוחם מהרגע ההיסטורי השלילי. "ההגנה שלנו נדפקה", אמר בתסכול הלורד ווסט, לשעבר מפקד חיל הים. "זו עדות לכך שחיל הים קטן מדי", הוסיף הנשיא הלאומי של התאחדות הצי המלכותי, סגן אדמירל ג'ון מקנאלי. "אני מוטרד ומודאג. אני לא רואה את זה מסתדר בקלות".

בריטניה על המפה

12 חודשים קודם לכן, ב-1 בינואר 2017, הכריז שר ההגנה, סר מייקל פאלון, כי זו "שנת הצי המלכותי". "שנת 2017 היא תחילתו של עידן חדש של עוצמה ימית, הקרנת השפעתה של בריטניה ברחבי העולם והשגת ביטחון בבית", אמר פאלון, שהבטיח להשקיע "מיליארדים" בצי המלכותי "בפעם הראשונה מזה דור".

את חוד החנית של "העידן החדש" אמורה להביא נושאת המטוסים "המלכה אליזבת", הגדולה ביותר בתולדות הצי המלכותי והראשונה בדור חדש של נושאות מטוסים בריטיות אחרי שהצי המלכותי לא הפעיל אף נושאת מטוסים מאז שנת 2014. האוניה, שנבנתה בעלות של 3.1 מיליון ליש"ט (לירה שטרלינג) במשך יותר משמונה שנים, הצטרפה לשורות הצי בטקס חגיגי בהשתתפות בני משפחת המלוכה ב-7 בדצמבר 2017, כאשר המלכה הצהירה כי זו "הספינה החזקה ביותר והכשירה ביותר שהניפה אי פעם את הנס הלבן (דגל הצי)".

"לנושאות המטוסים מסדרת 'המלכה אליזבת' יש פוטנציאל אדיר להציב את בריטניה ואת חיל הים המלכותי שוב על הבמה הגדולה, ואין מדינות רבות שיכולות להגשים את הבנייה המלאה של נושאות מטוסים, שלא לדבר על המימון שלהן או הפעלתן המבצעית", אומר סב הגארט (Seb Haggart), לשעבר איש חיל הים המלכותי שמפרשן כיום בסוגיות של הצי, בריאיון לישראל דיפנס. "נושאות המטוסים, והמראה שלהן מובילות קבוצות משימה עוצמתיות ברחבי העולם, יהיו בחזית של מה שחיל הים המלכותי יעשה במשך שנים רבות, וזאת אם הממשלה תרשה לו".

נושאת המטוסים, שבין השאר אמורה לשאת על סיפונה מטוסי חמקן מדגם F-35, עדיין נמצאת בשלב המבחנים הימיים וצפויה להיכנס לפעילות מבצעית רק בתחילת העשור הבא, אם לא יהיו עיכובים.

בחוד החנית?

בינתיים, גם היוקרה שמשדרת "המלכה אליזבת", עוד לפני שתהפוך למקרינת העוצמה של הצי באופן רשמי, לא מצליחה להסתיר את הבעיות שמהן סובל חיל הים המלכותי. לפי נתונים רשמיים שפורסמו ביוני האחרון, מצבת הכלים של הצי קוצצה ב-60 אחוז לעומת המצב בתום המלחמה הקרה לפני קרוב לשלושה עשורים. בשנת 1990, מנה הצי 138 ספינות, כולל שתי נושאות מטוסים, ועוד 33 צוללות, אולם באפריל 2013 הנתון עמד על 66 כלי שיט ועוד 11 צוללות.

הסיבה העיקרית לירידה החדה במספר הכלים אינה רק השינוי הגאו-אסטרטגי עם קריסתה של ברית המועצות, מאחר שהמלחמות באפגניסטן ובעיראק הוכיחו את הצורך בזרוע מבצעית ארוכה, אלא בעיקר בשל שיקולים תקציביים שנבעו מהמשבר הכלכלי של סוף העשור הקודם. בשנת 2010, אחרי בחינה ביטחונית מקיפה, החליטה הממשלה לבצע קיצוץ עמוק בכוחות המזוינים, כולל צמצום של 5,000 אנשי צוות במצבת כוח האדם בחיל הים והעמדת מספר הפריגטות והמשחתות על 19 בלבד בשנת 2020 במקום 23 ספינות.

לפי נתוני הפרלמנט הבריטי, תקציב הביטחון ירד בשמונה מיליארד ליש"ט במונחים ריאליים בשנים 2010 עד 2015, קיצוץ של 18 אחוז לעומת התקציב של שנת 2009-10. על אף שבשנת 2016 נרשמה עלייה מחודשת בתקציב הביטחון, הוא עדיין נמוך משמעותית לעומת המצב לפני שמונה שנים.

דוח של ועדת הביטחון של בית הנבחרים הזהיר בסוף יוני האחרון כי קיים "חור שחור" בתקציב והציע להעלות את התקציב ל-2.5 אחוזים מהתמ"ג, ואף להגיע לרמה של שלושה אחוזים, בדומה למצב באמצע שנות התשעים (כיום עומדת ההשקעה על 2.12 אחוזים מהתמ"ג). גם שר ההגנה הנוכחי, גאווין וויליאמסון, דרש לבצע העלאה של 20 מיליארד ליש"ט בתקציב, אולם עד כה הוא לא קיבל את תמיכת ראש הממשלה, תרזה מיי, או שר האוצר, פיליפ המונד.

הלחץ להגביר את ההשקעה הביטחונית לא מגיע רק מתוך בריטניה. על אף שבריטניה היא אחת המדינות הבודדות בנאט"ו שמשקיעה יותר מהרף של שני אחוזים שנקבע עבור המדינות החברות, הממשל האמריקאי דורש מהבריטים להגדיל משמעותית את התקציב. "אני מוטרד מכך שיכולתכם להמשיך ולספק את הבסיס הצבאי להצלחה דיפלומטית נמצא בסכנת שחיקה, בעת שאנחנו ניצבים יחד מול עולם שנסחף עם שינוי", כתב מזכיר ההגנה, ג'יימס מאטיס, לעמיתו וויליאמסון ורמז כי אם הבריטים לא יגדילו את התקציב, בריטניה כבר לא עשויה להיות "שותפה מבחירה" של ארה"ב.

עצירה בלב ים

אחד הביטויים הבולטים להתמודדות של הצי המלכותי עם הקיצוצים הוא הצורך להאריך את חייהן של 13 הפריגטות מדגם 23. במקור, הן היו אמורות לפרוש מהצי אחרי 18 שנות פעילות, אולם כעת ההערכות הן שהפריגטות יפרשו רק אחרי קרוב לשלושה עשורים של שירות, ומלבד עבודות מתמשכות להארכת חייהם, מרביתן אף יקבלו מנועים חדשים. לשם הדגמה, הפריגטה הוותיקה ביותר, ארגייל (Argyll), נכנסה לשירות בשנת 1991, אולם היא אמורה לפרוש רק בשנת 2023, אם היא לא תיחתך מוקדם יותר בשל שיקולים תקציביים.

את מקומן של שמונה מהפריגטות יחליפו דגמי 26, בעוד שאת חמש הנוספות יחליפו דגמי e31 שהעיצוב שלהן ייקבע רק ברבעון הראשון של 2019. הספינה גלזגו (Glasgow), הפריגטה הראשונה מדגם 26, צפויה להיכנס לשירות מבצעי רק בשנת 2027, ועל כן הצי ככל הנראה יפעל שנים אחדות עם מספר מופחת מהנדרש של פריגטות, שחשיבותן העיקרית היא יכולת הלוחמה נגד צוללות. לכך יש להוסיף את העובדה שכיום יש לחיל הים רק שבע צוללות תקיפה, לעומת עשר לפני המשבר הכלכלי, והגארט מודה כי זו הסוגיה שמטרידה אותו יותר מכל, בעיקר לנוכח הפעילות הגוברת של צוללות רוסיות בקרבת המים הטריטוריאליים של בריטניה.

אתגר נוסף לפעילות השוטפת מספקות התקלות בשש המשחתות מדגם 45, שכל אחת מהן עלתה מיליארד ליש"ט ואשר נכנסו לשירות בין 2009 ל-2013. כבר בשלבים מוקדמים של פעילותן של הספינות, שנחשבות למובילות בתחום ההגנה מפני טילים וכלי טיס, התברר כי ביחידה שממחזרת את החום ממערכת הפליטה לתוך המנוע לצורך הגברת יעילות המערכת, יש כשל עיצובי שגורם לשתי טורבינות הגז של הספינה לקרוס. כתוצאה מכך, נוצר עומס גדול מדי על שני גנרטורים דיזל והם נסגרים ומשאירים את המשחתת בלי מקור חשמל או יכולת תנועה.

המקרה הראשון התרחש כבר בשנת 2010, כאשר המשחתת דרינג (Daring) נתקעה באוקיינוס האטלנטי ונאלצה לעבור תיקונים בקנדה, ושנתיים לאחר מכן היא שוב נתקעה, הפעם במים החמים של המפרץ הפרסי, והגיעה לטיפולים בבחריין. המקרה האחרון אירע בנובמבר שעבר, כאשר המשחתת דיאמונד (Diamond) סבלה מקריסה במדחפים במפרץ הפרסי ונאלצה לשוב לבריטניה. תקלות וטיפולים שוטפים גרמו לכך שבשנה שעברה המשחתות שהו יותר בנמל הבית בפורטסמות' מאשר בים, כאשר המשחתת דראגון (Dragon) הייתה בנמל במשך 309 יום, בעוד דרינג עגנה במשך 232 יום ודיאמונד במשך 203 יום.

רק בשנת 2016, הודו בכירי הצי באופן פומבי בבעיה החמורה של המשחתות, אולם בשל עיכובים במכרזים ושיקולים תקציביים, רק בשנה הבאה יחלו התיקונים, כאשר בכל הספינות יוחלפו שתי טורבינות הגז הישנות בשלוש טורבינות חדשות. הגארט ציין כי הפריגטות מדגם 23 יוכלו למלא משימות שתוכננו במקור עבור משחתות דגם 45, וכי אחרי שיושלם תהליך התיקון, המשחתות יוכלו "לבצע את המשימה המקורית שלהן עם ביטחון מלא בספינות".

הצורך לבצע קיצוצים עמוקים ולהתמודד עם מצוקת כוח האדם פגע גם באוניית הדגל של הצי המלכותי, נושאת המסוקים אושן (Ocean). האוניה, שנכנסה לשירות בשנת 1998, הייתה אחת הפעילות בצי ונטלה חלק במלחמה בעיראק, במתקפות האוויריות בלוב, סייעה להגן על אולימפיאדת לונדון והעבירה סיוע הומניטרי אחרי הוריקנים בקאריביים. בנובמבר אשתקד היא עגנה בחיפה אחרי פעילות בים התיכון.

אולם בנובמבר 2015, שנה אחרי שעברה שדרוג בעלות של עשרות מיליוני פאונד שגם היה אמור להאריך את תקופת פעילותה, הודיע משרד ההגנה שהיא תצא משירות בשנת 2018. במרץ האחרון, פרשה ה"אושן" מהצי המלכותי ונמכרה לברזיל תמורת 84.6 מיליון ליש"ט שיסייעו במעט למצוקה התקציבית.

עיקר הביקורת סביב פרישתה של ה"אושן" נבע מהעובדה שנושאת המסוקים הייתה הכלי המרכזי לצורך ביצוע פשיטות מהים והחשש היה כי לפחות עד כניסתה לשירות באמצע העשור הבא של נושאת המטוסים "הנסיך ווילס", שגם תישא מסוקים, תאבד בריטניה את היכולת הקריטית. אולם הגארט מבקש להרגיע ומסביר כי גם "המלכה אליזבת" עוברת התאמות על מנת שתהיה לה כבר בהמשך השנה להוצאת מבצעים אמפיביים, בעיקר במקרים הומינטריים, וגם הספינות ללוחמה אמפיבית אלביון (Albion) ובולוורק (Bulwark) עדיין מסוגלות להשלים פערים בהפעלת מסוקים. "אולי זה לא מושלם, אבל זה מראה את יכולת ההתאמה וההתגברות של הצי", הדגיש הגארט.

מסתכלים למזרח

בתחילת העשור פרסם הצי המלכותי מסמך בשם "חזון הצי העתידי: הצי המלכותי כיום, מחר ולקראת 2025", אשר מתאר את היעדים לקראת אמצע העשור הבא. "בתור מדינת אי, הביטחון והשגשוג שלנו נובעים ישירות מהיכולת שלנו להשיג גישה לים", כתב מפקד חיל הים באותה תקופה, אדמירל סר מארק סטנהופ. "זו הסיבה שהיכולת של חיל הים ליישם עוצמה צבאית תמשיך להיות בעלת ערך במילוי הצרכים של בריטניה להגנה ולביטחון. בעידן של חוסר ודאות, הצי המלכותי חייב להישאר מוכן להגיב למשברים בינלאומיים מתפתחים ולעבור עם זרועות הצבא האחרות ועם בעלות ברית ושותפות, לספק נוכחות ימית מתמשכת במקומות שבהם האינטרסים הלאומיים שלנו פגיעים".

הדברים של סטנהופ מקבלים משנה תוקף כעת, כאשר הממלכה המאוחדת עומדת בפני פרישתה המתקרבת מהאיחוד האירופי בשנה הבאה. הממשלה הצהירה כי היא שואפת לקדם מדיניות של "בריטניה הגלובלית" – שבמסגרתה היא מבקשת לחזק את מעמדה כשחקנית בינלאומית מובילה ולפתח קשרים כלכליים ואחרים עם מדינות רבות ברחבי העולם – ולצורך כך, הצי המלכותי, ובראשו נושאות המטוסים, אמור להיות אחד הכלים המרכזיים להקרנת העוצמה הבריטית, בדומה לימים עברו.

אזור אסיה והפסיפיק הוא אחד האזורים הבולטים שבו מתמקדים כיום הבריטים. הדבר מתבטא בפריסה הנוכחית של שלושה כלי שיט של הצי – הפריגטות ארגייל וסאת'רלנד (Sutherland) והספינה אלביון - שעברו בין השאר ביפן, קוריאה הדרומית, אוסטרליה, ניו זילנד, סינגפור ואינדונזיה לצורך תרגילים וביקורים דיפלומטיים.

שלוש הספינות גם משתתפות באכיפת הסנקציות על קוריאה הצפונית והן עשויות גם ליישם את עיקרון חופש השיט עם מעבר בים סין הדרומי, אזור שהסינים טוענים לבעלות עליו. "הכוחות המזוינים הם בחזית של 'בריטניה הגלובלית', והפריסה של אלביון, סאת'רלנד וארגייל מפגינה את המחויבות הבלתי מתפשרת שלנו לאחריות הבינלאומית שלנו ולשמירת שלום, ביטחון ושגשוג באזור", הצהיר שר ההגנה וויליאמסון באפריל האחרון.

מנגד, ישנם קולות שטוענים כי הצי המלכותי אינו מסוגל כיום לעמוד מול האתגרים ההולכים ומתגברים, ובראשם העוצמה הצבאית המתגברת של סין ורוסיה, במיוחד לנוכח חוסר הוודאות שמספק ממשל טראמפ, גם ביחסים עם בריטניה. במאמר תקיף שפרסם בפברואר האחרון כריס פרי, לשעבר קצין בכיר בצי המלכותי שגם היה האחראי על פיתוח, תפיסות ודוקטרינה במשרד ההגנה, הוא כתב כי הפערים שנוצרו בתחומי האימון, כוח האדם ומאגרי התחמושת "יצרו צי מלכותי שהפוליטיקאים בקושי יעזו להכניס לקרב ואשר ייאבק לנצח מול יריב עם יכולת בת השוואה".

אולם הגארט, שמודה כי הצי המלכותי ניצב בפני אתגרים רבים ובראשם הקיצוצים התקציביים, מסרב להגדיר את מצבו של חיל הים כ"משבר" ומאיר את הנקודות החיוביות. "לא משנה מה הדרישות, הצי המלכותי יוכל להתאים את עצמו ולהתגבר וישתמש במה שיש לו באופן הטוב ביותר", הוא אומר. "אסור לשכוח שבריטניה הייתה מעורבת במבצעי לוחמה עולמיים מסוגים שונים במשך קרוב ל-400 שנה - מעט מדינות יכולות להגיד את זה. לצי המלכותי יש לא מעט אתגרים להתגבר עליהם, כמו צבאות של מדינות אחרות, אבל הוא במצב טוב יותר מכפי שרבים אחרים מוכנים להודות או מנסים להבין לעומק. מדובר בזמנים משתנים וכל מה שהצי המלכותי עושה הוא להיות מוכן להתאים את עצמו מול אתגרים חדשים".