רוח קרירה נושבת מהקרמלין. דעה

האם ההודעה התקיפה של משרד ההגנה הרוסי בנוגע לתקיפה המיוחסת לישראל בדמשק מסמנת שינוי בהתנהלות הקרמלין בנעשה בסוריה? ואילו מטוסים אזרחים היו בסכנה בשל התקיפה?

 

נשיא רוסיה פוטין (צילום ארכיון: AP)

התקיפה האווירית שביצעו, על פי פרסומים זרים, מטוסי חיל האוויר הישראלים על יעדים צבאיים ליד דמשק, בשעות הערב ב-25 דצמבר, כוונה על פי המקורות הסורים לעבר יעדים של איראן וחיזבאללה באזור דמשק. על פי מקור סורי מהימן בדרך כלל, אלה כללו מחסנים לאמל"ח בשדה התעופה אל-מזה, באתר שמדרום לו, המשמש גם כמפקדה של האיראנים וכוחות המיליציות הפרו איראניות, וגם בה מצויים מחסנים ומחסנים הנמצאים במחנה אגד הקומנדו 555 השייך לדיביזיה 4 הסורית, הנמצאת בפיקודו של מאהר אל-אסד, אחי הנשיא.

האירוע הביא לתגובה מצד גורמים רשמיים ברוסיה, שהתבטאה במורת רוח וביקורת פומבית של משרדי החוץ וההגנה שלה. משרד החוץ הרוסי האשים את ישראל בהפרת ריבונותה של סוריה, תוך התעלמות מהחלטות האו"ם, והביע דאגה מעצם התקיפה ומאופן ביצועה, שסיכנה טיסות אזרחיות.

דובר משרד ההגנה הרוסי, הגנרל קונשנקוב, הגדיר את התקיפה כפעולה פרובוקטיבית, כזו שסיכנה שני מטוסים אזרחיים שאינם רוסיים, שעמדו לנחות, האחד בשדה התעופה בדמשק והשני בשדה התעופה בבירות. לדבריו, כדי שלא לסכן המטוסים, הגבילו הסורים את היקף פעילות ההגנה האווירית והלוחמה האלקטרונית שלהם מול המטוסים התוקפים (כנראה כדי להימנע מטעות נוספת של הפלת מטוס ידידותי), ואפשרו בכך לבקרים בדמשק להסיט את אחד המטוסים לנחיתה בשדה התעופה בחמיימים, המשמש כיום בסיס אווירי רוסי. למרות זאת מסרו הסורים כי אמצעי ההגנה האווירית שלהם הפילו את מרבית הטילים ששיגרו המטוסים התוקפים לעבר יעדיהם, דבר שקיבל גם אישור מהצד הרוסי.

בהקשר זה יש לציין כי מערכת ההגנה האווירית S-300, שהובאה לסוריה לאחר הפלת המטוס הרוסי לא הופעלה כנגד המטוסים התוקפים, וכי על פי המקורות הסורים וגם הרוסיים היא נמצאת בידי הכוחות הרוסים, וטרם נמסרה לידי הצבא הסורי. בתוך כך, גם המהלכים בהם נקטו הרוסים לאחר הפלת המטוס הרוסי, ובכללם שילוב בין מערכות ההגנה האווירית הסורית עם זו שלהם בסוריה, לא באו לידי ביטוי בתגובה בשטח לתקיפה.

לדעת פרשנים סורים, רוסיה נמנעת מלפעול נגד המטוסים התוקפים, כל עוד הם אינם מסכנים את כוחותיה בסוריה, ומנגד אין היא עושה זאת כל עוד התקיפות מכוונות נגד יעדים של איראן בסוריה, מכיוון, שלדעת הפרשנים, גם רוסיה רוצה שאיראן תצא מסוריה, בדיוק כפי שישראל רוצה.

עם זאת, יצוין כי מוסקבה הביעה בעבר פעמים רבות מורת רוח מפעילותה של ישראל בשטחה של סוריה, וזו גברה במיוחד מאז ספטמבר 2018, עת הופל מטוס ביון רוסי על ידי הסורים ליד לטקיה, והרוסים הטילו את האחריות על כך על ישראל.

החידוש הגדול הפעם בתגובה הרוסית הייתה התייחסות נקודתית למיקום התקיפה באזור דמשק, תוך התמקדות מיוחדת בסיכון כביכול שגרמה התקיפה הישראלית למטוסים אזרחיים. בשונה מפעמים קודמות, נעדרה הפעם ההאשמה כי הפעולה סיכנה אנשי צבא רוסים הנמצאים בסוריה, והדבר עורר גל של הערכות בתקשורת הישראלית, לפיהם מוסקבה מבקשת להביא להפסקה מוחלטת של הפעילות האווירית שלנו בכל שטחה של סוריה, ולא רק באזורים הסמוכים לבסיסים הרוסיים בשדה התעופה חמיימים ובנמל טרטוס.

בחינה מעמיקה של התגובה  החריגה הרוסית  מעלה אפשרות שזו הייתה גם הפעם קשורה לחשש רוסי מפגיעה באנשי צבא שלה בסוריה. על פי אתרים המתמחים בתעבורה אווירית באזורנו, מתברר כי המטוס שהוסט לנחיתה בשדה התעופה חמיימים היה שייך לחברת התעופה הסורית cham wings, שהגיע לאזור דמשק שדה התעופה של בצרה בעיראק. חברה זו נמצאת מאז דצמבר 2016 ברשימה השחורה של ארה"ב, שהטילה עליה עיצומים בשל מעורבותה בהטסת לוחמים וציוד צבאי לסוריה בשליחות משטרו של אסד.

תחקירים שפורסמו בשנה החולפת מלמדים כי מטוסי החברה הם אלה שהטיסו לסוריה מאז 2015 אלפי שכירי חרב רוסים, הידועים הכינוי "קבוצת וואגנר", שנטלו חלק פעיל בלחימה נגד גורמי האופוזיציה בסוריה, לצד כוחותיו של הנשיא אסד.

על רקע זה סביר להניח שגם הפעם נשא מטוס חברת תעופה שכירי חרב רוסים, ומכאן הבעת הדאגה המופגנת והחריגה של מוסקבה לסיכון כביכול, שנשקף דווקא לטיסה זו בשל התקיפה הישראלית.

יצוין כי בהודעת הגינוי של רוסיה לתקיפת חיל האוויר בסוריה אין אמנם איומים בצעדי תגובה או לכוונה להביא לשינוי בגישתו הכוללת של הקרמלין כלפי ישראל. מנגד בולט כי הפלת המטוס הרוסי בספטמבר 2018 השאירה משקעים כבדים במוסקבה, במיוחד בממסד הצבאי, וכי אין בכוונתה של רוסיה להיענות בשלב זה לאיתותים מצד ישראל, המעוניינת בשיפור היחסים ובחידוש הדיאלוג המדיני והביטחוני בדרג ראשי המדינות.

בעוד גישתה של רוסיה כלפי ישראל ממשיכה להיות חשדנית וביקורתית, מסתמן במקביל אינטרס רוסי גובר בהידוק הקשרים המדיניים והביטחוניים עם איראן, במיוחד מאז החלטתו המפתיעה של הנשיא טראמפ להביא לסיום הנוכחות הצבאית האמריקנית בסוריה.