בין המצביא למדינאי

בכל תחזית, המזרח התיכון ימשיך בשנים הבאות להיות מקום לא יציב, ועל כן הדרג המדיני והביטחוני לעבוד יחדיו תחת ההבנה כי האסטרטגיה היא המדיניות בהתממשותה במלחמה. מאמר מיוחד

צילום: דו"צ

בצל המלחמה שלא הייתה, מול האפשרות לתקיפה באיראן ועל רקע דברי ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בתוכנית התחקירים "עובדה", עלתה המתיחות בין "הקברניטים" בהובלת ראש הממשלה לדרג הביטחוני. סוגיית איראן והגרעין, איראן ומעורבותה בהובלת טרור הבינלאומי באזורנו, מונחת לפתחינו יותר משנות דור. חוק יסוד הצבא ממרץ 1976, חוק השב"כ וחוק המוסד קובע כי הצבא נמצא בכפיפות ישירה לממשלה באמצעות שר הביטחון וכי השב"כ והמוסד כפופים ישירות לראש הממשלה. אין עוד מפקד בעולם שהיקף אחריותו המוגדרת גדולה מרמטכ"ל צה"ל, הנושא באחריות בביטחון ישראל באמונה ובאהבת המולדת.
 
"כפי שאנו יודעים ,יש דברים ידועים – ידועים כלומר דברים שאנו יודעים. אנו יודעים שיש כמה דברים שאיננו יודעים, אבל ישנם גם דברים לא ידועים, אלא שאיננו יודעים שאנו לא יודעים אותם. אם מסתכלים בהיסטוריה של ארצנו ושל מדינות דמוקרטיות אחרות - הדברים בקטגוריה אחרונה הם הקשים מכולם".(דונלד רמספלד, לשעבר מזכיר ההגנה האמריקאי). המערכות של ישראל, הרשות המבצעת במיוחד, מורכבות יותר מאי פעם ונדרשת בהן אחדות הפעולה של הארגונים השונים. השקעת משאבים בצבא, וגם במה שאינו צבא, מתחייב מהערכת המצב באזורנו. הנהגת המדינה מתמקדת בבעיות שלפניה ולא רק במוסכמות מן העבר. בכל תחזית, המזרח התיכון ימשיך בשנים הבאות להיות מקום לא יציב, ומכאן הצבא חייב שיהיה חזק - "קיר הברזל" - ערובה ראשונה במעלה לקיום מדינת ישראל – מדינת היהודים. כפי שאמר בן גוריון, "אסור לסמוך על ניצחונות העבר ואסור לסמוך על חולשת האויב. המנצח בעבר יכול להיכשל בעתיד".
 
בספרו "על המלחמה" טבע קלאוזביץ מטבע לשון – "מלחמה היא המשכה של המדיניות". קלאוזביץ כתב כי "האסטרטגיה מלמדת את השימוש המקשה את הקרבות כאמצעי להשגת מטרת המלחמה". כלקח מרכזי מוועדות החקירה של מלחמות ישראל בחמישים השנים האחרונות, עולה כי האסטרטג–הקברניט חייב להגדיר את מטרת הצד המבצעי של המלחמה שיתווה את תכנית מטרתה – ההישגים הטקטיים להם משמעות מעבר להם.
 
הבחנתו של קלאוזביץ בין אסטרטגיה לטקטיקה היא בין מטרה לאמצעי. המדיניות של הנהגת המדינה – הממשלה והקבינט - קובעת את המטרות ואת הפרמטרים שבהן תופעל האסטרטגיה. על פי קלאוזביץ השלב הנמוך מקבל את מובנו והצבתו מהשלב מעליו, וכך נוצרת המשכיות בין השלבים שממנה נובעת האחדות של המלחמה. המדיניות קובעת משימות של מצבי האסטרטגיה – היחס בין שתי הרמות איננו של קביעה חד סטרית, ליניארית. בין המדיניות לאסטרטגיה קיים יחס של תלות הדדית. הצלחה ברמה המדינית מותנית בהצלחה ברמה האסטרטגית, ואילו הצלחה ברמה האסטרטגית מותנית במסגרת שיצרה המדיניות. דוגמה לכך אפשר לראות ב"אסטרטגיית א-דאחייה" אותה הטביע הרמטכ"ל (הנוכחי) רא"ל גדי איזנקוט במהלך מלחמת לבנון השנייה. בהתאמה מיישם אותה הרמטכ"ל גם בעזה ובגולן נוכח האירועים. הממשלה, באמצעות צה"ל, מיישמת את מחויבותה לביטחון אזרחי מדינת ישראל. בכך מושגת האסטרטגיה בחלוקת האמצעים הצבאיים ויישומם להשגת תכלית המדיניות של גישה עקיפה.
 
האסטרטגיה היא המדיניות בהתממשותה במלחמה. קלאוזביץ כתב "להביא מלחמה או אחת ממערכותיה, לסיום מוצלח, דרושה תפיסה שלמה של המדיניות הלאומית. ברמה זו האסטרטגיה והמדיניות משתלבות, והמצביא הוא בעת ובעונה אחת מדינאי". כלומר, אם מצביא יחשוב רק במושגים של הצד המבצעי הוא עלול לא לרדת לעומקה של הכוונה המדינית. לידל הארט רואה את האסטרטגיה רבתי, קרי המדיניות, כחלוקת תפקידים בין מדינאים למצביאים, בעוד שקלאוזביץ רואה זאת כרצף.
 

מכלול רחב של שיקולים

ההתמודדות בין מדינות אינה רק צבאית - אלא התמודדות חברתית, כלכלית, טכנולוגית, ותעשייתית. האסטרטגיה חייבת להביא גורמים אלה בחשבון, ולא רק כפריט נספח לעניין המבצעי. היא חייבת להתייחס למכלול הרחב כגורם שווה ערך לגורם המבצעי, אחרת הצד המבצעי של המלחמה נעשה חסר משמעות בלעדיהם.
 
ההגדרות המודרניות של האסטרטגיה הורחבו בגלל המורכבות וקשת המשתנים: "האביב הערבי", עולם הסייבר, הבינה המלאכותית ועוד. גם במילון הצבאי האמריקאי – אסטרטגיה לאומית הינה "האומנות והמדע של פיתוח ושימוש של כוחות מדיניים, כלכליים, ופסיכולוגיים וצבאיים כנדרש בשלום ובמלחמה לשמש תמיכה מרבית למדיניות. וכדי להגדיל את הסיכויים של תוצאות רצויות בניצחון, ולהקטין את סיכויי התבוסה. האסטרטגיה הצבאית הינה "האומנות והמדע של שימוש בכוחות מזוינים של אומה להשיב את היעדים של המדיניות הלאומית על ידי הפעלת כוח או איום בהפעלתו".
 
קלאוזביץ כתב עוד כי "המלחמה היא מכשיר מדיני, כלומר, המשך של פעילות מדינית בהתערבות אמצעים אחרים". לפיכך ניתן לטעון כי השיקול המדיני רחב מן השיקול הצבאי או הדיפלומטי. שיקול זה בודק איזה אמצעי יוביל. כאשר המדיניות קובעת מטלות לרמה הצבאית ביטחונית עליה להתחשב בשיקולים צבאיים של מה שניתן להשיג בכוחות הצבא ובמחיר שהישג זה יעלה. ככל שמצביא יבין את הכוונות המדיניות, טוב שיעמוד על השיקולים בעיצובו, וישכיל לתרגם זאת לתכנית צבאית. נוכחות בדיונים המדיניים תיצור אצלו רגישות להיבטים האסטרטגיים, רגישות שהעדרה עלול להזיק ולהבין את התמונה בשלמותה. על כן, התערבות הגורם המדיני בהכוונת המדיניות הביטחונית והמבצעים הצבאיים היא הכרחית. אין זה רק עניין של הוצאת הנחיות חד –פעמיות עם המלחמה, אלא השתתפות עקבית בהכוונה המדינית של המלחמה שתוך מהלכה עולות בעיות שיש לקבל עליהן החלטות מדיניות. על הדרג המדיני להכיר את המכלול האסטרטגי (לא בצורה הטכנית) כדי לדעת מה ניתן לדרוש, מה יכולת הכוח ומה מגבלותיו.
 
בזמן שלום המדיניות צריכה להעניק לאסטרטגיה תנאים להצלחה על ידי הקצאת משאבים לבניית הכוח, בעוד שבזמן מלחמה, תיצור המדיניות תנאים לפעולה צבאית על ידי יצירת אווירה נוחה מבחינה בינלאומית. אם הקצונה הבכירה תשתקע רק בעבודה הצבאית המקצועית עשויה ראייתה להיות צרה – ולפתח סתגלנות ורוח של "ראש קטן" – צריך שלדרג הצבאי תהיה היכולת לביקורת צבאית, בלי להתבטל בפני הדרג המדיני (כמו שבהסכם הצבאי עם מצרים אבד העומק האסטרטגי של פינוי סיני ובעקבותיו פינוי מתקני ההתרעה המודיעיניים).
המדיניות היא המכתיבה לדרג הצבאי את המטרות, והן יוצרות את המסגרת שבתוכה האסטרטגיה צריכה לפעול. מצד שני האסטרטגיה משקפת את המדיניות במסגרת מרחב התמרון והאילוצים שבה ניתן לפעול. האסטרטגיה בעצם רחבה מהשיקול המבצעי הטהור, היא גלובלית ומעמיקה יותר. 
 
***
הכותב שירת כמזכירם הצבאי של נשיאי המדינה עזר וייצמן, משה קצב ושמעון פרס