תקוות גדולות בקזבלנקה
מעורבות איראן בנעשה בסהרה המערבית מעוררת מתיחות רבה עם מרוקו. היחסים המעורערים בין המדינות והחשש מהתרחבות ההשפעה האיראנית באזור, מהווים הזדמנות לישראל לחזק את הקשר עם בעלות ברית אופציונאליות במאבק מול טהרן. מיוחד
עומר דוסטרי
| 11/12/2018
אוהדי כדורגל של מרוקו ואיראן בגביע העולם בקיץ 2018 (צילום: AP)
החלטתה של מרוקו במאי 2018 לנתק את קשריה עם איראן, בשל טענות להתערבות איראנית בסכסוך בסהרה המערבית, מקשה עוד יותר את מצבה המדיני של איראן, המתמודדת לאחרונה נגד מסע דיפלומטי וכלכלי המכוון נגדה, בהובלת ארצות הברית והמדינות הסוניות המתונות בראשות סעודיה.
שר החוץ של מרוקו, נאסר בוריטה, טען כי בידיו מסמכים המעידים על מתן סיוע איראני לחזית פוליסריו - ארגון בדלני מרקסיסטי הדורש עצמאות בחבל סהרה המערבית. מרוקו טוענת כי איראן, באמצעות שגרירותה באלג'יריה, עזרה בארגון מפגשים בין חזית הפוליסריו לחיזבאללה, ששמש שליח למטרותיה. בין היתר נטען כי חיזבאללה הבריח נשקים, כולל מערכת טילי נ"מ שניתן להרכיב על משאיות, וסיפק אימונים צבאיים לחברי חזית פוליסריו.
מרוקו לא הסתפקה בניתוק יחסיה הדיפלומטיים עם איראן. בוריטה הזהיר בנוסף בנקים ומוסדות פיננסיים במדינה לבל יעסקו במסחר עם איראן, כולל העברות או עסקאות עם טהרן במגזר האווירי ובתחום המכוניות, רכישת חומרי גלם וכן שטיחים מאיראן. ההחלטה של מרוקו אמנם נבעה באופן רשמי כתוצאה מהטלת העיצומים הכלכליים של ארצות הברית על איראן, אולם אין להתעלם מההקשר הרחב שלה, לאור היחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות.
הסכסוך בסהרה המערבית - רצועה מדברית המשתרכת לאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי - נמשך כ-43 שנים, ומאז חציה השני של-1970 מרוקו שולטת ברוב שטחי המחלוקת באזור. לאחר הסכם הפסקת האש בחסות האו"ם שנחתם ב-1991, נהדף ארגון הטרור המרקסיסטי, והנהגתו פועלת כיום מאזור טינדוף הנמצא באלג'יריה, ליד גבולה עם מרוקו. באזור זה הקים הארגון מחנה פליטים שבו משוכנים כ-150 אלף סהראווים במשך העשורים האחרונים.
באפריל האחרון, מועצת הביטחון של האו"ם העבירה החלטה המרחיבה את המנדט של כוח שמירת-השלום של האו"ם (MINURSO) המפקח על הסכם הפסקת האש באזור. ההחלטה קראה בנוסף לחזית הפוליסריו לצאת מאזור החיץ שאליו חדר באזור גוארג'ראט בתוך מרוקו, ולהימנע מנקיטת פעולות העלולות לגרום לחוסר יציבות באזור.
המתח בין איראן ומרוקו לא החל רק בגלל התמיכה בחזית הפוליסריו. ב-2009 ניתקה רבאט את קשריה הדיפלומטיים עם איראן, לאחר שהאשימה את טהרן בהפצת השיעה במדינה. במרץ 2017 עצרה מרוקו פעיל חיזבאללה, איש פיננסים לבנוני בשם קאסים טאג'ידין, שהגיע לקזבלנקה בדרכו מגינאה-ביסאו לביירות. לפי מחלקת האוצר האמריקנית, טאג'ידין סיפק לחזבאללה מימון של כמיליון דולר במזומן. לאחר שנעצר, הוא הוסגר לארצות הברית.
מטרותיה של איראן
מרוקו האשימה את איראן ישירות בערעור היציבות באזור סהרה המערבית, באמצעות הכוונה מהשגרירות האיראנית באלג'יריה. לפי רבאט, נספח התרבות האיראני באלג'יריה, אמיר אל-מוסאווי – שכיהן בעברו כסגן שר הביטחון ועמד בראש מכון מחקר לביטחון, המקורב למשטר - סייע בהברחת נשק מחזבאללה לחזית פוליסריו, דרך אלג'יריה.
מטרתה של איראן בפעילותה בסהרה המערבית היא לחתור תחת מרוקו, מדינה סונית מתונה, כחלק ממדיניות העל של המשטר להפיץ את המהפכה השיעית. דפוס הפעולה האיראני בסהרה המערבית דומה לדפוסי הפעולה של טהרן במקומות אחרים בהם היא מעורבת ומנסה לרכוש השפעה. איראן משתמשת בחזבאללה כשליח בלבנון, במיליציות שיעיות ובחזבאללה בסוריה, במיליציות שיעיות בעיראק, ובחות'ים בתימין.
בנוסף, היא מפעילה ברצועת עזה את הג'יהאד האסלאמי ובמידה מסוימת את חמאס. מטרה נוספת של איראן, באמצעות התמיכה בחזית הפוליסריו, היא השגת אחיזה אסטרטגית בחופי האוקיאנוס האטלנטי.
המטרה: השפעה באפריקה
טענותיה של מרוקו נגד חיזבאללה שופכות אור על נוכחות ופעילות ארגון הטרור השיעי באפריקה, בחסות איראן. מחלקת המדינה האמריקנית מעריכה כי חיזבאללה מחזיק במערב אפריקה רשת הברחה מאז תחילת שנות ה-2000. בדוח של המודיעין הבלגי משנת 2000 צוין כי פעילי חיזבאללה מעורבים במסחר והברחת יהלומים, הלבנת הון, ומימון הארגון. ב-2004 צוטט גורם מודיעיני ב"וושינגטון פוסט", לפיו חיזבאללה מחזיק מספר חברות באפריקה שמדרום לסהרה. ב-2013 הכניסה ארצות הברית לרשימת העיצומים הכלכליים שלה ארבעה אזרחים לבנונים שהואשמו בגיוס כספים עבור חיזבאללה בחוף השנהב, סנגל, סיירה לאון וגמביה. באותה שנה נעצר בניגריה פעיל של ארגון הטרור, ותפיסתו הובילה למצבור נשק של חיזבאללה במדינה, שנועד לפגוע במטרות ישראליות במערב אפריקה.
גם איראן עצמה פעילה באפריקה בעשור האחרון, בעיקר באזור קרן אפריקה ומדינות המזרח, מתוך שאיפה לממש את מדיניות-העל שלה להפצת המהפכה השיעית והשגת השפעה צבאית, כלכלית, ומדינית.
בניסיונותיה להשיג השפעה ביבשת אפריקה, איראן מקווה ליצור גוש מדינות אנטי-מערבי שיהווה גורם מאזן להשפעה האמריקנית בעולם בכלל ובאפריקה בפרט. בנוסף, איראן מעוניינת לעקוף את העיצומים הכלכליים שהטילה עליה ארצות הברית במשך השנים האחרונות. מטרה איראנית נוספת הינה לבסס נוכחות אסטרטגית ימית במדינות השוכנות לחופי ים סוף (אריתריאה, ג'יבוטי וסודן), לצרכי פעולות טרור נגד ישראל והרתעת מדינות סוניות מתונות.
לצד זאת, איראן מעניקה חשיבות רבה גם לנוכחות יבשתית, לצרכי הברחת אמצעי לחימה, פעילי טרור וסחר לא חוקי מהמזרח התיכון לאפריקה, והפוך. הפעילות היבשתית מתבססת בעיקר בזירת סודן, דרכה היא העבירה בעשורים האחרונים הברחות רבות לרצועת עזה, דרך סיני.
הדרך המרכזית שאיראן משתמשת בה על מנת לממש את מטרותיה, היא ניהול קשרים כלכליים עם מדינות באפריקה, במיוחד באמצעות סחר בנפט. הטקטיקה האיראנית היא להשיג דריסת רגל במדינות היעד שלה, על ידי ניצול פרויקטים בתחום התשתיות שהיא מבצעת במדינות אלה.
האינטרס של מרוקו בניתוק היחסים עם איראן
מבחינת מרוקו, ניתוק היחסים עם איראן וההאשמות שהופנו כלפי המשטר בטהרן, עומדים בקנה אחד עם מדיניות ממשל טראמפ נגד שאיפותיה ההגמוניות של איראן במזרח התיכון ותכניתה הגרעינית.
אפשר כי מרוקו מנצלת את האירועים האחרונים כדי להשיג את תמיכתן העתידית באו"ם של המדינות הסוניות המתונות וארצות הברית, במימוש תכנית האוטונומיה שהיא מעוניינת ליישם בסהרה המערבית. בנוסף, המהלך הדיפלומטי האחרון של מרוקו מאפשר לה לקשור את חזית פוליסריו עם חיזבאללה, כשני ארגוני טרור דומים, שאינם מעוניינים בפתרון סכסוכים באמצעים דיפלומטיים, החותרים לערעור היציבות באפריקה ובמזרח התיכון.
מדיניותה של מרוקו מקרבת אותה גם לעמדה הישראלית בנושא איראן והתחממות היחסים בין ירושלים ומדינות המפרץ. בשנת 1995 כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים בין ירושלים ורבאט, אך הם נותקו בשנת 2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. אולם, מאז עדיין מתקיימים קשרים לא רשמיים מסוימים בין המדינות. כך, מספר התיירים הישראלים הטסים למרוקו מגיע מדי שנה לכ-13 אלף איש, ובשנת 2015 עמד הייצוא הישראלי למרוקו על כ-23 מיליון דולר. מרוקו נוהגת כבוד רב במורשת היהודית ומתקיימת בה הקהילה המשמעותית האחרונה שנותרה בעולם הערבי - חוקת 2011 אף מזכירה את התרבות היהודית-עברית ברשימת מקורות המורשת המרוקנית. בנוסף, ישראל ומרוקו שותפות למחנה בהובלת ארצות-הברית נגד "המדינה האסלאמית" וארגוני טרור סונים קיצוניים אחרים.
המשבר בין מרוקו ואיראן, והאינטרסים החופפים של ישראל ורבאט, עשויים לחזק את קשריהן הדיפלומטיים והכלכליים.
***
הכותב משמש כחוקר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים (JISS)
מעורבות איראן בנעשה בסהרה המערבית מעוררת מתיחות רבה עם מרוקו. היחסים המעורערים בין המדינות והחשש מהתרחבות ההשפעה האיראנית באזור, מהווים הזדמנות לישראל לחזק את הקשר עם בעלות ברית אופציונאליות במאבק מול טהרן. מיוחד
אוהדי כדורגל של מרוקו ואיראן בגביע העולם בקיץ 2018 (צילום: AP)
החלטתה של מרוקו במאי 2018 לנתק את קשריה עם איראן, בשל טענות להתערבות איראנית בסכסוך בסהרה המערבית, מקשה עוד יותר את מצבה המדיני של איראן, המתמודדת לאחרונה נגד מסע דיפלומטי וכלכלי המכוון נגדה, בהובלת ארצות הברית והמדינות הסוניות המתונות בראשות סעודיה.
שר החוץ של מרוקו, נאסר בוריטה, טען כי בידיו מסמכים המעידים על מתן סיוע איראני לחזית פוליסריו - ארגון בדלני מרקסיסטי הדורש עצמאות בחבל סהרה המערבית. מרוקו טוענת כי איראן, באמצעות שגרירותה באלג'יריה, עזרה בארגון מפגשים בין חזית הפוליסריו לחיזבאללה, ששמש שליח למטרותיה. בין היתר נטען כי חיזבאללה הבריח נשקים, כולל מערכת טילי נ"מ שניתן להרכיב על משאיות, וסיפק אימונים צבאיים לחברי חזית פוליסריו.
מרוקו לא הסתפקה בניתוק יחסיה הדיפלומטיים עם איראן. בוריטה הזהיר בנוסף בנקים ומוסדות פיננסיים במדינה לבל יעסקו במסחר עם איראן, כולל העברות או עסקאות עם טהרן במגזר האווירי ובתחום המכוניות, רכישת חומרי גלם וכן שטיחים מאיראן. ההחלטה של מרוקו אמנם נבעה באופן רשמי כתוצאה מהטלת העיצומים הכלכליים של ארצות הברית על איראן, אולם אין להתעלם מההקשר הרחב שלה, לאור היחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות.
הסכסוך בסהרה המערבית - רצועה מדברית המשתרכת לאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי - נמשך כ-43 שנים, ומאז חציה השני של-1970 מרוקו שולטת ברוב שטחי המחלוקת באזור. לאחר הסכם הפסקת האש בחסות האו"ם שנחתם ב-1991, נהדף ארגון הטרור המרקסיסטי, והנהגתו פועלת כיום מאזור טינדוף הנמצא באלג'יריה, ליד גבולה עם מרוקו. באזור זה הקים הארגון מחנה פליטים שבו משוכנים כ-150 אלף סהראווים במשך העשורים האחרונים.
באפריל האחרון, מועצת הביטחון של האו"ם העבירה החלטה המרחיבה את המנדט של כוח שמירת-השלום של האו"ם (MINURSO) המפקח על הסכם הפסקת האש באזור. ההחלטה קראה בנוסף לחזית הפוליסריו לצאת מאזור החיץ שאליו חדר באזור גוארג'ראט בתוך מרוקו, ולהימנע מנקיטת פעולות העלולות לגרום לחוסר יציבות באזור.
המתח בין איראן ומרוקו לא החל רק בגלל התמיכה בחזית הפוליסריו. ב-2009 ניתקה רבאט את קשריה הדיפלומטיים עם איראן, לאחר שהאשימה את טהרן בהפצת השיעה במדינה. במרץ 2017 עצרה מרוקו פעיל חיזבאללה, איש פיננסים לבנוני בשם קאסים טאג'ידין, שהגיע לקזבלנקה בדרכו מגינאה-ביסאו לביירות. לפי מחלקת האוצר האמריקנית, טאג'ידין סיפק לחזבאללה מימון של כמיליון דולר במזומן. לאחר שנעצר, הוא הוסגר לארצות הברית.
מטרותיה של איראן
מרוקו האשימה את איראן ישירות בערעור היציבות באזור סהרה המערבית, באמצעות הכוונה מהשגרירות האיראנית באלג'יריה. לפי רבאט, נספח התרבות האיראני באלג'יריה, אמיר אל-מוסאווי – שכיהן בעברו כסגן שר הביטחון ועמד בראש מכון מחקר לביטחון, המקורב למשטר - סייע בהברחת נשק מחזבאללה לחזית פוליסריו, דרך אלג'יריה.
מטרתה של איראן בפעילותה בסהרה המערבית היא לחתור תחת מרוקו, מדינה סונית מתונה, כחלק ממדיניות העל של המשטר להפיץ את המהפכה השיעית. דפוס הפעולה האיראני בסהרה המערבית דומה לדפוסי הפעולה של טהרן במקומות אחרים בהם היא מעורבת ומנסה לרכוש השפעה. איראן משתמשת בחזבאללה כשליח בלבנון, במיליציות שיעיות ובחזבאללה בסוריה, במיליציות שיעיות בעיראק, ובחות'ים בתימין.
בנוסף, היא מפעילה ברצועת עזה את הג'יהאד האסלאמי ובמידה מסוימת את חמאס. מטרה נוספת של איראן, באמצעות התמיכה בחזית הפוליסריו, היא השגת אחיזה אסטרטגית בחופי האוקיאנוס האטלנטי.
המטרה: השפעה באפריקה
טענותיה של מרוקו נגד חיזבאללה שופכות אור על נוכחות ופעילות ארגון הטרור השיעי באפריקה, בחסות איראן. מחלקת המדינה האמריקנית מעריכה כי חיזבאללה מחזיק במערב אפריקה רשת הברחה מאז תחילת שנות ה-2000. בדוח של המודיעין הבלגי משנת 2000 צוין כי פעילי חיזבאללה מעורבים במסחר והברחת יהלומים, הלבנת הון, ומימון הארגון. ב-2004 צוטט גורם מודיעיני ב"וושינגטון פוסט", לפיו חיזבאללה מחזיק מספר חברות באפריקה שמדרום לסהרה. ב-2013 הכניסה ארצות הברית לרשימת העיצומים הכלכליים שלה ארבעה אזרחים לבנונים שהואשמו בגיוס כספים עבור חיזבאללה בחוף השנהב, סנגל, סיירה לאון וגמביה. באותה שנה נעצר בניגריה פעיל של ארגון הטרור, ותפיסתו הובילה למצבור נשק של חיזבאללה במדינה, שנועד לפגוע במטרות ישראליות במערב אפריקה.
גם איראן עצמה פעילה באפריקה בעשור האחרון, בעיקר באזור קרן אפריקה ומדינות המזרח, מתוך שאיפה לממש את מדיניות-העל שלה להפצת המהפכה השיעית והשגת השפעה צבאית, כלכלית, ומדינית.
בניסיונותיה להשיג השפעה ביבשת אפריקה, איראן מקווה ליצור גוש מדינות אנטי-מערבי שיהווה גורם מאזן להשפעה האמריקנית בעולם בכלל ובאפריקה בפרט. בנוסף, איראן מעוניינת לעקוף את העיצומים הכלכליים שהטילה עליה ארצות הברית במשך השנים האחרונות. מטרה איראנית נוספת הינה לבסס נוכחות אסטרטגית ימית במדינות השוכנות לחופי ים סוף (אריתריאה, ג'יבוטי וסודן), לצרכי פעולות טרור נגד ישראל והרתעת מדינות סוניות מתונות.
לצד זאת, איראן מעניקה חשיבות רבה גם לנוכחות יבשתית, לצרכי הברחת אמצעי לחימה, פעילי טרור וסחר לא חוקי מהמזרח התיכון לאפריקה, והפוך. הפעילות היבשתית מתבססת בעיקר בזירת סודן, דרכה היא העבירה בעשורים האחרונים הברחות רבות לרצועת עזה, דרך סיני.
הדרך המרכזית שאיראן משתמשת בה על מנת לממש את מטרותיה, היא ניהול קשרים כלכליים עם מדינות באפריקה, במיוחד באמצעות סחר בנפט. הטקטיקה האיראנית היא להשיג דריסת רגל במדינות היעד שלה, על ידי ניצול פרויקטים בתחום התשתיות שהיא מבצעת במדינות אלה.
האינטרס של מרוקו בניתוק היחסים עם איראן
מבחינת מרוקו, ניתוק היחסים עם איראן וההאשמות שהופנו כלפי המשטר בטהרן, עומדים בקנה אחד עם מדיניות ממשל טראמפ נגד שאיפותיה ההגמוניות של איראן במזרח התיכון ותכניתה הגרעינית.
אפשר כי מרוקו מנצלת את האירועים האחרונים כדי להשיג את תמיכתן העתידית באו"ם של המדינות הסוניות המתונות וארצות הברית, במימוש תכנית האוטונומיה שהיא מעוניינת ליישם בסהרה המערבית. בנוסף, המהלך הדיפלומטי האחרון של מרוקו מאפשר לה לקשור את חזית פוליסריו עם חיזבאללה, כשני ארגוני טרור דומים, שאינם מעוניינים בפתרון סכסוכים באמצעים דיפלומטיים, החותרים לערעור היציבות באפריקה ובמזרח התיכון.
מדיניותה של מרוקו מקרבת אותה גם לעמדה הישראלית בנושא איראן והתחממות היחסים בין ירושלים ומדינות המפרץ. בשנת 1995 כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים בין ירושלים ורבאט, אך הם נותקו בשנת 2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. אולם, מאז עדיין מתקיימים קשרים לא רשמיים מסוימים בין המדינות. כך, מספר התיירים הישראלים הטסים למרוקו מגיע מדי שנה לכ-13 אלף איש, ובשנת 2015 עמד הייצוא הישראלי למרוקו על כ-23 מיליון דולר. מרוקו נוהגת כבוד רב במורשת היהודית ומתקיימת בה הקהילה המשמעותית האחרונה שנותרה בעולם הערבי - חוקת 2011 אף מזכירה את התרבות היהודית-עברית ברשימת מקורות המורשת המרוקנית. בנוסף, ישראל ומרוקו שותפות למחנה בהובלת ארצות-הברית נגד "המדינה האסלאמית" וארגוני טרור סונים קיצוניים אחרים.
המשבר בין מרוקו ואיראן, והאינטרסים החופפים של ישראל ורבאט, עשויים לחזק את קשריהן הדיפלומטיים והכלכליים.
***
הכותב משמש כחוקר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים (JISS)
