מבצע "מגן צפוני": השאלות שעולות - והתשובות

צה"ל יצא במבצע לחשיפת ונטרול מנהרות טרור של חיזבאללה בצפון. הטור השבועי של עמיר רפפורט מנסה למצוא תשובות – למה דווקא עכשיו? האם הפעולה הכרחית? ומי באמת מרתיע יותר את הצד השני – ישראל או חיזבאללה?

 

הפעילות בגבול ישראל לבנון (צילום: AP)

זה לא מבצע ליטני, "ענבי זעם" או "דין וחשבון". בטח לא פעילות שמזכירה בהיקפה את מלחמת לבנון השנייה. מבצע "מגן צפוני", שהוכרז השבוע בדרמטיות, הוא יוצא דופן. בימיו הראשונים התנהל ללא שום ירייה, אבל פוטנציאל ההסלמה הוא גדול למדי. הפעילות תימשך עוד כמה שבועות, לפחות, ובינתיים יש סביבה לא מעט סימני שאלה.

האם בכלל מדובר ב"מבצע"?

האמת שלא. לפי ההגדרות הצבאיות היבשות יש תכנית פעולה והקצאת כוחות, וגם לא מעט תרחישים של הסתבכות נלקחו בחשבון, אבל נכון לעכשיו מדובר בפעילות הנדסית המבוצעת כל כולה בשטחנו, ללא אש וללא תמרון, ולכן התואר "מבצע" הוא מפוצץ מידי.

"מגן צפוני" הצריך עד כה עיבוי מסוים של כוחות ומפקדות בצפון, כחלק מההיערכות לתרחיש של הסלמה, אבל הרוב המוחלט של הפעילות מבוצע על ידי לא יותר מיחידה אחת – "יהל"ם" של הנדסה קרבית, שגדלה פי כמה בשנים האחרונות בעקבות הפעילות האינטנסיבית כנגד מנהרות החמאס בעזה.

חשוב לציין כי יש מכנה משותף בין המאבק במנהרות בגזרות השונות, אבל ההבדלים לא קטנים - בדרום הקרקע היא חולית ורכה מאוד. בצפון הסלע קשה ביותר. לאורך גבול הצפון, בגליל המערבי כמעט שלא ניתן לחפור מנהרות. באזור שבו התגלתה המנהרה שצה"ל עסק בנטרולה השבוע, ניצל החיזבאללה תוואי שטח ייחודי ותלוי למדי. המנהרה נחפרה בעומק 25 מטר כדי להקשות על גילויה.

מהי הטכנולוגיה שפותחה לגילוי מנהרות בדרום, והאם היא יעילה גם כנגד מנהרות החיזבאללה?

פריצת הדרך שאפשרה גילוי עוד ועוד מנהרות מול עזה לא קרתה בגלל בבת אחת, אלא בזכות שילוב של טכנולוגיות וכמה הברקות של גאונות מצד בוגרי מסלול "תלפיות" במערכת הביטחון. שילוב של מספר סוגי סנסורים ושיטות פעולה חדשות הביא לתוצאות הטובות ביותר בהיסטוריה של לחימת צבאות כנגד מנהרות תת קרקעיות (שהתחילה עוד בימי הרומאים כנגד לוחמי בר כוכבא, וכנראה קודם לכן).

האם הפעולה בצפון הכרחית?

לא. בדיונים הפנימיים במערכת הביטחון נשמעו לא מעט קולות שסברו כי מוטב להימנע מהשמדת המנהרות בעיתוי הזה. התומכים בכך סברו כי מוטב לתת לחיזבאללה להשקיע עוד ועוד אנרגיה במנהרות שהיו ידועות לצה״ל היטב, ובעתיד להשמיד אותן רק במקרה של מלחמה או להפוך אותן למלכודת.

תכנית המנהרות של חיזבאללה, ומנהרות ספציפיות, מוכרות לצה"ל כבר תקופה ארוכה. במיוחד מכירים אותם הרמטכ"ל גדי איזנקוט ומחליפו המיועד האלוף אביב כוכבי, שכיהנו כמפקדי פיקןד הצפון. כפי שחשף השבוע איזנקוט בעצמו, האישור ל"מגן צפוני" ניתן על ידי הקבינט כבר ב-7 בנובמבר. זה היה שבוע לפני סבב הלחימה האחרון מול החמאס, שבעקבותיו התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן.

אז למה דווקא עכשיו?

כנראה ששיקולים לא מבצעיים שיחקו תפקיד גם כן. הרמטכ"ל איזנקוט הכריז כבר מזמן כי השמדת המנהרות בדרום תושלם עד סוף דצמבר 2018, וכנראה שרצה "להזדכות" על משימה דומה גם בצפון לפני פרישתו הקרובה מאוד.

ומה לגבי שר הביטחון הטרי בנימין נתניהו? נראה כי המלצת איזנקוט לצאת ל"מגן צפוני" התאימה לו גם בשל שיקולים פוליטיים (אם כי השיקולים הפוליטיים לא היו המניע).

כמה באמת גדולה הסכנה שהמבצע יגרום להסלמה עד כדי מלחמה בצפון?

הסיכון קיים אם כי אינו גבוה במיוחד. שני הצדדים אינם מעוניינים במלחמה, אך החיזבאללה הוכיח בעבר כי הוא מחויב לכל שעל בריבונות הלבנונית, ולכן אם כוחות צה"ל יחדרו אל מעבר לגבול, אפילו בשוגג, הוא עלול להגיב באש, אם או בלי לקיחת אחריות

על כך. עם זאת, צריך לזכור כי כל תקיפה ישראלית מול איראן וחיזבאללה (והיו רבות (והיו

כאלה בשנים האחרונות) כוללת פוטנציאל הסלמה משל עצמה.

את "מגן צפוני" יש לראות לא רק כפעולה בפני עצמה אלא בהקשר הרחב של המתיחות העצומה בצפון (כולל ההתעקשות של איראן וחיזבאללה לבנות מפעל לטילים מדויקים מאוד על אדמת לבנון). בתמונה הרחבה, החזית הצפונית נמצאת על סף רתיחה כל עוד ישראל מתעקשת לבלום בכוח את תכניות איראן ולחיזבאללה על אדמת לבנון וסוריה, ואילו הן נחושות לממש אסטרטגיה הפוכה.

אז מי מרתיע את מי יותר - ישראל את חיזבאללה או חיזבאללה את ישראל?

לא נעים להכיר בכך, אבל ההרתעה היא לגמרי הדדית.