טוק,טוק,יש מישהו במשרד האוצר? תבדקו שוב את ההשקעה בעמוס-8. דעה
עמי רוחקס דומבה
| 02/12/2018
Amos 8 illustration by IAI
משרד האוצר נושא באחד התפקידים החשובים במדינה והוא שמירה על כספי המיסים של הציבור. ובמקרה של מימון הלווין עמוס-8 הוא נכשל לממש את המנדט שקיבל מהציבור. פרסום עדכני באתר מנהל הרכש חושף כי הממשלה תעביר 120 מיליוני ש"ח לתעשייה אווירית עבור פיתוח מכלולים ללווין התקשורת עמוס-8. מכלולים שכבר פותחו בשוק העולמי, כולל בארה"ב, כאלו שעשו הרבה שעות חלל, וניתן לרכוש אותם במחיר זול יותר מפיתוח מקומי.
השקעה לטמיון
הבעיה במימון פיתוחים עבור הלווין עמוס 8 נובעת משתי סיבות עיקריות. ראשונה, שעדיין אין לקוח. העסקה בין תע"א לחלל תקשורת טרם נסגרה היות ויש פער מחיר גדול. למרות ה-120 מיליון ש"ח. הפער נובע בין המחיר שחלל מוכנה לשלם לבין המחיר שתע"א רוצה. לווין מורכב בישראל עולה בערך בין פי שניים עד שלושה מלווין שקונים בארה"ב, תלוי בתצורה. אז איך מאשרים השקעה בפיתוח מכלולים שעדיין אין לקוח? לא ברורה הלוגיקה.
הסיבה השניה קשורה להנחה שגויה שישראל תמכור לוויני תקשורת למישהו בעולם (ולא,עסקת רכש גומלין היא לא מכירה). בפועל, מדינת ישראל לא מכרה לוויני תקשורת לאף אחד חוץ מלעצמה (דרך חלל תקשורת). היא כנראה גם לא תמכור כי אין לה יתרון תחרותי בשוק. מפעל שמרכיב לווין אחד כל ארבע שנים לא יכול להתחרות כלכלית במפעל אמריקאי או צרפתי שמרכיב שבעה או שמונה בשנה.
הרעיון של השקעה בפיתוח מכלולים נכון כלכלית אם אתה כיצרן לווינים רוצה להשיג בידול תחרותי בשוק העולמי. במקרה הישראלי מדובר לצריכה עצמית בלבד. ולכן, ההשקעה כעת בפיתוח מכלולים סביר להניח שתרד לטמיון בעתיד. מכאן, שכל התזה על פיתוח מכלולים כדי לייצר בידול תחרותי בשוק נופלת גם היא לוגית.
ומה עם לוויני עמוס הבאים?
תזה נוספת לצד הבידול התחרותי בשוק החלל העולמי היא שההשקעות כעת במכלולי לווין תקשורת ישפרו את לוויני עמוס הבאים (9,10,11 ואילך). כיום חלל פועלת עם שני לווינים ישנים ועוד אחד מוחכר שצריך להחזיר לאסיה-סאט. זה לא מספיק למדינת ישראל שצריכה ככל הנראה ארבעה לווייני תקשורת בחלל בכל רגע נתון.
גם כאן מדובר בזריעת חול בעיני הציבור. וזאת, שוב, משתי סיבות עיקריות - העדר השקעה רציפה בפיתוח מכלולים ללווינים מצד ממשלת ישראל לאורך השנים והליך התייעלות שעוברת תעשייה אווירית אשר יביאו לכך שתמיד התעשייה הישראלית תהיה מאחור. לצורך הבהרה, מטע"ד דיגיטלי WBC כבר פותח בעבר בישראל עבור העמוס-4 ומעולם לא נוסה בלווין אמיתי. התוכנה המוטסת למעבד חללי ישראלי (Leon3) כבר פותחה בעבר ורוכבת על חומרה שפותחה לפני כעשור. אם היו ממשיכים להשקיע בפיתוח מכלולים אלו, ,יתכן והיום לווייני תקשורת ישראלים היו בשורה הראשונה. אבל הם לא, כי ממשלות ישראל בעשור האחרון לא רצו להשקיע את מיליוני הש"ח שזה דורש כל שנה.
כעת, מדובר בהשקעה חד פעמית בלווין עמוס-8 שאמורה להביא את התוצרים הישראלים למה שקיים היום בשוק העולמי. אבל חברות זרות שמובילות את התחום לא מחכות לתעשייה אווירית, והממשלות שלהן משקיעות כל שנה. מכאן, שגם אחרי ההשקעה הנוכחית, התעשייה הישראלית עדיין תפגר אחרי חברות זרות שכבר רצות לדורות הבאים.
היבט ההשקעה הרציפה הנדרשת בפיתוח טכנולוגיות חלל מובילה לסיבה השניה והיא התייעלות כלכלית של תעשייה אווירית. החברה אמנם מדווחת בשנתיים האחרונות על עסקאות יפות, אך בחינה קרובה תראה שהן נובעות משני וקטורים עיקריים - אלתא וחטיבת טילים וחלל (בעיקר עסקאות בהודו). במפעל הלווינים, לא ממש רואים גידול. לכן, לא סביר שחברה שצפויה לעבור הליך התייעלות בקרוב תשקיע במפעל לא רווחי. מפעל הלווינים בפועל ממומן אך ורק מכספי המדינה המיועדים בעיקר ללוויני תצפית. בעבר כבר נטען על ידי תעשייה אווירית שגם אם לא ירכיבו בו יותר לוויני תקשורת, אף אחד לא יפוטר, היות והחלק העיקרי של הפעילות הוא לוויני תצפית עבור משרד הביטחון.
עצור. סייבר לפניך
למקרה שהטיעונים הכלכליים לא יעבדו (כפי שהראיתי עד כה במאמר), מצדדי ההשקעה הציפו נתיב גיבוי בדמות הפחדת מקבלי ההחלטות סביב איומים בסייבר על לוויני התקשורת. הטיעון של הסייבר גורס כי נדרש פיתוח ישראלי של מכלולים כדי להקטין את ההסתברות של מתקפת סייבר על הלווין. מתקפה שיכולה לחבל בפעילות הלווין בחלל, לנטר את התקשורת שעוברת בו ולנטר את אזורי העניין בהם פועלת ממשלת ישראל.
בואו נפרק את טיעון הסייבר. ראשית, נתחיל בכך שממשלת ישראל עבדה עד היום, כולל בעת כתיבת שורות אלו, על תקשורת לווינית מבוססת לווין זר (עמוס-7) או לווינים שהורכבו בארץ, אבל עם מכלולים זרים. כולל מחשב ומטע"די תקשורת. רוצה לומר, אם אכן יש יריב מסתורי שמסוגל לממש את האיומים, הוא עשה זאת עד היום, כולל היום. ואם הוא הצליח, הרי התעשייה הישראלית, כולל תעשייה אווירית שהרכיבה חלק מלוויני התקשורת הישראלים, נכשלה בהגנה בסייבר על לווינים. אז מה ישתנה בעמוס-8? ואם הצליחו בישראל להגן על לווינים עם רכיבים זרים, אז למה לפתח ישראלים חדשים בהשקעת עתק בתירוץ זה? גם כאן הטיעון כושל.
נתרכז במטע"ד התקשורת. אותו מכלול שמקשר בין נקודות על הקרקע. הטיעון גורס כי אם המטע"ד זר, ייתכן ותוקף יוכל לצותת לתעבורה הקולית או תעבורת הנתונים. ובכן, בפועל, גורם המשתמש בלווין ושאכפת לו מאבטחת מידע, יצפין בעצמו את הנתונים בקצוות לפני שהם עולים ללווין. ואם אין למפעיל הלווין את המפתחות ואלגוריתמי ההצפנה (בהנחה ואלו לא אזרחיים), אין לו דרך לצותת לנתונים. המטע"ד הוא רק צינור במקרה זה.
יתרה מכך, את הלוויינים הישראלים מפעילה חלל תקשורת שמפוקחת על ידי גורם ממשלתי. כלומר, אותו תוקף פוטנציאלי יצטרך לעבור את כל ההגנות של חלל תקשורת כדי לקבל ערוץ ניהול למטע"ד. משימה לא פשוטה בכלל. ואם הוא בכל זאת יצליח לעשות זאת עם מטע"דים זרים שמפותחים בארה"ב ומוגנים על ידי הNSA, מה ימנע ממנו לעשות זאת גם עם מטע"ד שפותח בארץ?
טענה נוספת נסובה סביב המחשב הראשי של הלווין. יש הגורסים כי תוקף פוטנציאלי יכול להשתיל רכיבי חומרה חשאיים במחשב זר שיכולים לעבוד אם מתקיימים תנאים מסוימים ואז להשבית או לחטוף את הלווין. אלו הטוענים זאת מצדדים בפיתוח מחשב ישראלי. שוב, בלווינים קודמים, בחלקם, הותקן מחשב זר והממשלה השתמשה בלווינים אלו. נניח שקונים לווין אמריקאי, אז אי אפשר לסמוך על האמריקאים? קונים מהם עוד הרבה מוצרי ביטחון, לא פחות אסטרטגיים, אז למה דווקא הלווין בעייתי? עוד נקודה, האם מדינת ישראל עובדת רק עם לווייני תקשורת ישראלים? ממש לא.
ואם עסקינן במחשב זר וסייבר, הטענה של הטמנות שתלים בחומרה לא ממש תופסת מים. מי שעקב אחרי הפרסום של בלומברג בנושא לא מזמן, וקרא פרשנויות סביב המקרה, כנראה מבין את המורכבות של תוקף פוטנציאלי לעשות זאת. במיוחד כאשר מדובר בחברות מערביות באירופה או ארה"ב שנשמרות על ידי גופי ביטחון מקומיים מובילים. בפועל יהיה קל יותר לתוקף פוטנציאלי ללכת על מניפולציית קושחה או תוכנה. ואם מדובר ביריב כל כך מתוחכם ועקשן שהצליח לעבור את כל מנגנוני האבטחה אצל יצרנים מובילים בחו"ל ולעשות זאת, מי מבטיח שבארץ הוא יכשל?
וסייבר זה האיום? מה עם בטיחות ואמינות? האם ממשלת ישראל תהיה מוכנה לשים נכס אסטרטגי בחלל עם מחשב שמעולם לא נוסה מבצעית בחלל? או שמא ידרשו מחשב זר לגיבוי (ואז למה משקיעים בישראלי מלכתחילה)?
כוסות רוח ללוויני התקשורת הישראלים
אין ספק כי תקשורת חלל היא מרכיב אסטרטגי למדינת ישראל. אבל יכולת הרכבת לוויני תקשורת בישראל היא לא חלק מאותו מרכיב אסטרטגי. ההשקעה הנדרשת ממדינת ישראל לעמוד בקצב הפיתוח של חברות מצרפת, ארה"ב או קנדה כבדה על משלמי המיסים הישראלים. גם בשל ההבדל בגודל האוכלוסייה וגם בשל הפניית חלק ניכר ממשאבי המדינה לביטחון השוטף. לא סתם ההשקעה בתעשיית החלל הישראלית הייתה מינימלית בעשור האחרון. כזו דרך כספי תלמ"י שמאפשרת בקושי שמירה על צבר לווינים בסיסי למדינת ישראל (תצפית ותקשורת).
זאת ועוד, את העדר הכדאיות הכלכלית בפיתוח ותפעול לוויני תקשורת בארץ ראו בתעשייה האווירית כבר לפני כשלושה עשורים, בגלל זה הקימו את חברת חלל תקשורת. תעשייה אווירית בעצמה ויתרה על אחזקותיה בחברה מאוחר יותר בגלל שלא ראתה בכך וקטור כלכלי כדאי. מדוע פתאום היום תעשייה אווירית לוחצת לקבל כספי מיסים בשביל משהו שהיא עצמה הבינה כבר שאין לו עתיד כלכלי בארץ? לא ברור. ואם בכל זאת נמרוד שפר, המנכ"ל החדש, רואה בערוץ זה קטר צמיחה ששווה השקעה במכלולים, שיקח מהמדינה את ה-120 מיליוני ש"ח כהלוואה למספר שנים. לקחת כסף בחינם מהציבור זה לא ממש אתגר ניהולי.
במציאות, היכולת האסטרטגית של מדינת ישראל טמונה בהפעלת הלווין. זו הסיבה שחלל תקשורת לא נמכרה לגורמים ספרדיים או סינים בשנים האחרונות. מקור הלווין, כל עוד הוא ממדינה כמו ארה"ב, אינו בעייתי מבחינת ביטחון מידע ובטח לא בגלל יכולות מופחתות. להפך. הציבור האמריקאי משקיע מאות מיליונים כל שנה בתעשיית החלל שלו, והציבור הישראלי נהנה מהפירות במחיר שוק. חברת SSL רצתה למכור את העמוס-8 במחיר של 112 מיליוני דולרים. תעשייה אווירית רוצה כמעט פי שניים מזה על לווין עם פחות קיבולת.
אין ספק כי משרד האוצר כשל בבקרה על הליך קבלת ההחלטות סביב ההשקעה בעמוס-8. האוצר אמור להיות הגורם היחיד במשוואה שאין לו אינטרסים עסקיים או פוליטיים לקדם השקעת כספי ציבור בפרויקט שסופו ידוע מראש. ויעשה טוב משה כחלון אם יתחיל לשאול שאלות בנושא. משהו שמבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו בנושא לא עשה מספיק טוב.
משרד האוצר נושא באחד התפקידים החשובים במדינה והוא שמירה על כספי המיסים של הציבור. ובמקרה של מימון הלווין עמוס-8 הוא נכשל לממש את המנדט שקיבל מהציבור. פרסום עדכני באתר מנהל הרכש חושף כי הממשלה תעביר 120 מיליוני ש"ח לתעשייה אווירית עבור פיתוח מכלולים ללווין התקשורת עמוס-8. מכלולים שכבר פותחו בשוק העולמי, כולל בארה"ב, כאלו שעשו הרבה שעות חלל, וניתן לרכוש אותם במחיר זול יותר מפיתוח מקומי.
השקעה לטמיון
הבעיה במימון פיתוחים עבור הלווין עמוס 8 נובעת משתי סיבות עיקריות. ראשונה, שעדיין אין לקוח. העסקה בין תע"א לחלל תקשורת טרם נסגרה היות ויש פער מחיר גדול. למרות ה-120 מיליון ש"ח. הפער נובע בין המחיר שחלל מוכנה לשלם לבין המחיר שתע"א רוצה. לווין מורכב בישראל עולה בערך בין פי שניים עד שלושה מלווין שקונים בארה"ב, תלוי בתצורה. אז איך מאשרים השקעה בפיתוח מכלולים שעדיין אין לקוח? לא ברורה הלוגיקה.
הסיבה השניה קשורה להנחה שגויה שישראל תמכור לוויני תקשורת למישהו בעולם (ולא,עסקת רכש גומלין היא לא מכירה). בפועל, מדינת ישראל לא מכרה לוויני תקשורת לאף אחד חוץ מלעצמה (דרך חלל תקשורת). היא כנראה גם לא תמכור כי אין לה יתרון תחרותי בשוק. מפעל שמרכיב לווין אחד כל ארבע שנים לא יכול להתחרות כלכלית במפעל אמריקאי או צרפתי שמרכיב שבעה או שמונה בשנה.
הרעיון של השקעה בפיתוח מכלולים נכון כלכלית אם אתה כיצרן לווינים רוצה להשיג בידול תחרותי בשוק העולמי. במקרה הישראלי מדובר לצריכה עצמית בלבד. ולכן, ההשקעה כעת בפיתוח מכלולים סביר להניח שתרד לטמיון בעתיד. מכאן, שכל התזה על פיתוח מכלולים כדי לייצר בידול תחרותי בשוק נופלת גם היא לוגית.
ומה עם לוויני עמוס הבאים?
תזה נוספת לצד הבידול התחרותי בשוק החלל העולמי היא שההשקעות כעת במכלולי לווין תקשורת ישפרו את לוויני עמוס הבאים (9,10,11 ואילך). כיום חלל פועלת עם שני לווינים ישנים ועוד אחד מוחכר שצריך להחזיר לאסיה-סאט. זה לא מספיק למדינת ישראל שצריכה ככל הנראה ארבעה לווייני תקשורת בחלל בכל רגע נתון.
גם כאן מדובר בזריעת חול בעיני הציבור. וזאת, שוב, משתי סיבות עיקריות - העדר השקעה רציפה בפיתוח מכלולים ללווינים מצד ממשלת ישראל לאורך השנים והליך התייעלות שעוברת תעשייה אווירית אשר יביאו לכך שתמיד התעשייה הישראלית תהיה מאחור. לצורך הבהרה, מטע"ד דיגיטלי WBC כבר פותח בעבר בישראל עבור העמוס-4 ומעולם לא נוסה בלווין אמיתי. התוכנה המוטסת למעבד חללי ישראלי (Leon3) כבר פותחה בעבר ורוכבת על חומרה שפותחה לפני כעשור. אם היו ממשיכים להשקיע בפיתוח מכלולים אלו, ,יתכן והיום לווייני תקשורת ישראלים היו בשורה הראשונה. אבל הם לא, כי ממשלות ישראל בעשור האחרון לא רצו להשקיע את מיליוני הש"ח שזה דורש כל שנה.
כעת, מדובר בהשקעה חד פעמית בלווין עמוס-8 שאמורה להביא את התוצרים הישראלים למה שקיים היום בשוק העולמי. אבל חברות זרות שמובילות את התחום לא מחכות לתעשייה אווירית, והממשלות שלהן משקיעות כל שנה. מכאן, שגם אחרי ההשקעה הנוכחית, התעשייה הישראלית עדיין תפגר אחרי חברות זרות שכבר רצות לדורות הבאים.
היבט ההשקעה הרציפה הנדרשת בפיתוח טכנולוגיות חלל מובילה לסיבה השניה והיא התייעלות כלכלית של תעשייה אווירית. החברה אמנם מדווחת בשנתיים האחרונות על עסקאות יפות, אך בחינה קרובה תראה שהן נובעות משני וקטורים עיקריים - אלתא וחטיבת טילים וחלל (בעיקר עסקאות בהודו). במפעל הלווינים, לא ממש רואים גידול. לכן, לא סביר שחברה שצפויה לעבור הליך התייעלות בקרוב תשקיע במפעל לא רווחי. מפעל הלווינים בפועל ממומן אך ורק מכספי המדינה המיועדים בעיקר ללוויני תצפית. בעבר כבר נטען על ידי תעשייה אווירית שגם אם לא ירכיבו בו יותר לוויני תקשורת, אף אחד לא יפוטר, היות והחלק העיקרי של הפעילות הוא לוויני תצפית עבור משרד הביטחון.
עצור. סייבר לפניך
למקרה שהטיעונים הכלכליים לא יעבדו (כפי שהראיתי עד כה במאמר), מצדדי ההשקעה הציפו נתיב גיבוי בדמות הפחדת מקבלי ההחלטות סביב איומים בסייבר על לוויני התקשורת. הטיעון של הסייבר גורס כי נדרש פיתוח ישראלי של מכלולים כדי להקטין את ההסתברות של מתקפת סייבר על הלווין. מתקפה שיכולה לחבל בפעילות הלווין בחלל, לנטר את התקשורת שעוברת בו ולנטר את אזורי העניין בהם פועלת ממשלת ישראל.
בואו נפרק את טיעון הסייבר. ראשית, נתחיל בכך שממשלת ישראל עבדה עד היום, כולל בעת כתיבת שורות אלו, על תקשורת לווינית מבוססת לווין זר (עמוס-7) או לווינים שהורכבו בארץ, אבל עם מכלולים זרים. כולל מחשב ומטע"די תקשורת. רוצה לומר, אם אכן יש יריב מסתורי שמסוגל לממש את האיומים, הוא עשה זאת עד היום, כולל היום. ואם הוא הצליח, הרי התעשייה הישראלית, כולל תעשייה אווירית שהרכיבה חלק מלוויני התקשורת הישראלים, נכשלה בהגנה בסייבר על לווינים. אז מה ישתנה בעמוס-8? ואם הצליחו בישראל להגן על לווינים עם רכיבים זרים, אז למה לפתח ישראלים חדשים בהשקעת עתק בתירוץ זה? גם כאן הטיעון כושל.
נתרכז במטע"ד התקשורת. אותו מכלול שמקשר בין נקודות על הקרקע. הטיעון גורס כי אם המטע"ד זר, ייתכן ותוקף יוכל לצותת לתעבורה הקולית או תעבורת הנתונים. ובכן, בפועל, גורם המשתמש בלווין ושאכפת לו מאבטחת מידע, יצפין בעצמו את הנתונים בקצוות לפני שהם עולים ללווין. ואם אין למפעיל הלווין את המפתחות ואלגוריתמי ההצפנה (בהנחה ואלו לא אזרחיים), אין לו דרך לצותת לנתונים. המטע"ד הוא רק צינור במקרה זה.
יתרה מכך, את הלוויינים הישראלים מפעילה חלל תקשורת שמפוקחת על ידי גורם ממשלתי. כלומר, אותו תוקף פוטנציאלי יצטרך לעבור את כל ההגנות של חלל תקשורת כדי לקבל ערוץ ניהול למטע"ד. משימה לא פשוטה בכלל. ואם הוא בכל זאת יצליח לעשות זאת עם מטע"דים זרים שמפותחים בארה"ב ומוגנים על ידי הNSA, מה ימנע ממנו לעשות זאת גם עם מטע"ד שפותח בארץ?
טענה נוספת נסובה סביב המחשב הראשי של הלווין. יש הגורסים כי תוקף פוטנציאלי יכול להשתיל רכיבי חומרה חשאיים במחשב זר שיכולים לעבוד אם מתקיימים תנאים מסוימים ואז להשבית או לחטוף את הלווין. אלו הטוענים זאת מצדדים בפיתוח מחשב ישראלי. שוב, בלווינים קודמים, בחלקם, הותקן מחשב זר והממשלה השתמשה בלווינים אלו. נניח שקונים לווין אמריקאי, אז אי אפשר לסמוך על האמריקאים? קונים מהם עוד הרבה מוצרי ביטחון, לא פחות אסטרטגיים, אז למה דווקא הלווין בעייתי? עוד נקודה, האם מדינת ישראל עובדת רק עם לווייני תקשורת ישראלים? ממש לא.
ואם עסקינן במחשב זר וסייבר, הטענה של הטמנות שתלים בחומרה לא ממש תופסת מים. מי שעקב אחרי הפרסום של בלומברג בנושא לא מזמן, וקרא פרשנויות סביב המקרה, כנראה מבין את המורכבות של תוקף פוטנציאלי לעשות זאת. במיוחד כאשר מדובר בחברות מערביות באירופה או ארה"ב שנשמרות על ידי גופי ביטחון מקומיים מובילים. בפועל יהיה קל יותר לתוקף פוטנציאלי ללכת על מניפולציית קושחה או תוכנה. ואם מדובר ביריב כל כך מתוחכם ועקשן שהצליח לעבור את כל מנגנוני האבטחה אצל יצרנים מובילים בחו"ל ולעשות זאת, מי מבטיח שבארץ הוא יכשל?
וסייבר זה האיום? מה עם בטיחות ואמינות? האם ממשלת ישראל תהיה מוכנה לשים נכס אסטרטגי בחלל עם מחשב שמעולם לא נוסה מבצעית בחלל? או שמא ידרשו מחשב זר לגיבוי (ואז למה משקיעים בישראלי מלכתחילה)?
כוסות רוח ללוויני התקשורת הישראלים
אין ספק כי תקשורת חלל היא מרכיב אסטרטגי למדינת ישראל. אבל יכולת הרכבת לוויני תקשורת בישראל היא לא חלק מאותו מרכיב אסטרטגי. ההשקעה הנדרשת ממדינת ישראל לעמוד בקצב הפיתוח של חברות מצרפת, ארה"ב או קנדה כבדה על משלמי המיסים הישראלים. גם בשל ההבדל בגודל האוכלוסייה וגם בשל הפניית חלק ניכר ממשאבי המדינה לביטחון השוטף. לא סתם ההשקעה בתעשיית החלל הישראלית הייתה מינימלית בעשור האחרון. כזו דרך כספי תלמ"י שמאפשרת בקושי שמירה על צבר לווינים בסיסי למדינת ישראל (תצפית ותקשורת).
זאת ועוד, את העדר הכדאיות הכלכלית בפיתוח ותפעול לוויני תקשורת בארץ ראו בתעשייה האווירית כבר לפני כשלושה עשורים, בגלל זה הקימו את חברת חלל תקשורת. תעשייה אווירית בעצמה ויתרה על אחזקותיה בחברה מאוחר יותר בגלל שלא ראתה בכך וקטור כלכלי כדאי. מדוע פתאום היום תעשייה אווירית לוחצת לקבל כספי מיסים בשביל משהו שהיא עצמה הבינה כבר שאין לו עתיד כלכלי בארץ? לא ברור. ואם בכל זאת נמרוד שפר, המנכ"ל החדש, רואה בערוץ זה קטר צמיחה ששווה השקעה במכלולים, שיקח מהמדינה את ה-120 מיליוני ש"ח כהלוואה למספר שנים. לקחת כסף בחינם מהציבור זה לא ממש אתגר ניהולי.
במציאות, היכולת האסטרטגית של מדינת ישראל טמונה בהפעלת הלווין. זו הסיבה שחלל תקשורת לא נמכרה לגורמים ספרדיים או סינים בשנים האחרונות. מקור הלווין, כל עוד הוא ממדינה כמו ארה"ב, אינו בעייתי מבחינת ביטחון מידע ובטח לא בגלל יכולות מופחתות. להפך. הציבור האמריקאי משקיע מאות מיליונים כל שנה בתעשיית החלל שלו, והציבור הישראלי נהנה מהפירות במחיר שוק. חברת SSL רצתה למכור את העמוס-8 במחיר של 112 מיליוני דולרים. תעשייה אווירית רוצה כמעט פי שניים מזה על לווין עם פחות קיבולת.
אין ספק כי משרד האוצר כשל בבקרה על הליך קבלת ההחלטות סביב ההשקעה בעמוס-8. האוצר אמור להיות הגורם היחיד במשוואה שאין לו אינטרסים עסקיים או פוליטיים לקדם השקעת כספי ציבור בפרויקט שסופו ידוע מראש. ויעשה טוב משה כחלון אם יתחיל לשאול שאלות בנושא. משהו שמבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו בנושא לא עשה מספיק טוב.
