"בסיס האחד" – בסיס הקת"מ בטהרן בראשית ימי המדינה
בימים אלה, בהם אנו מרוכזים באיראן האויב האסלאמי הגדול, טוב להיזכר במעשה מיחסינו המועילים עם מדינה זו בראשית ימיה של ישראל. אפרים לפיד מארח את דני מרום, חבר בצוות המורשת של עמותת "מודיעין 10"
דני מרום
| 29/11/2018
כריכת הספר על הפרשה (צילום: יח"צ)
פגישה מקרית בחיפה באביב 1949 בין אורי בבאי-שפר, מבסיס חיפה של ש.מ 10 (לימים יחידה 504), לבין חבר שברח מעיראק דרך איראן ועלה לארץ, הובילה להקמת בסיס ראשון של קהילת המודיעין במדינה מוסלמית – בטהרן, פרס.
אורי שפר, יליד עיראק עלה לארץ ב-1944. ב- 1947 גוייס לש"י (שירות הידיעות של ה"הגנה") ונשלח מדי פעם ליפו לאסוף מודיעין. ב-1948 שובץ לבסיס חדרה של מודיעין 10 תחת פיקודו של בנימין וינטר. וינטר, חבר והמוחתאר קיבוץ של מענית, עמד בקשר בשנות הארבעים עם ערבים בואדי ערה. בסוף 1948 הועבר הבסיס מחדרה לחיפה במגמה לאסוף מידע אודות הצבא העיראקי, אשר התמקם באיזור השומרון והשרון הצפוני.
באביב 1949 פגש אורי ברחובות חיפה חבר אשר ברח מעיראק, והלה הציע כי טוב יותר ללקט מידע על הצבא העיראקי מטהראן מאשר בחיפה, משום שהגבול בין עיראק לאיראן פתוח ויש תנועה רבה בין הגבולות. אורי המשיך בתחקור עולים יהודים שהגיעו מעיראק כדי להגיע מטהרן למקורות אפשריים על עיראק. לאחר שקבלו את אישור בנימין גיבלי, ראש המודיעין הקרבי והרמטכ"ל יגאל ידין הוחלט על הקמת בסיס מודיעין אנושי בטהראן.
אורי בבאי-שפר, שהיה בעל אזרחות עיראקית ופרסית, יצא בספטמבר 1949 לטהראן והתמקם אצל משפחה יהודית וכעבור זמן הגיע מרדכי וינטר – שניהם עם סיפור כיסוי. באמצעות יהודים שהיו על הקו בין בגדד לטהראן הצליח אורי לגייס מספר מקורות איכותיים - האחד במשרדי המטכ"ל העיראקי והשני בבית הדפוס הממשלתי בבגדאד. לצורך שליחת הכמות הגדולה של החומר המודיעיני והדחיפות בהעברתו, נאלץ אורי להסתייע במבריחים, ששימשו כשליחי המוסד לעליה, מבלי שידעו על המטרה המדויקת של שליחותם. גולת הכותרת של הפעילות של אורי הייתה השגת דו"ח ועדת החקירה של הצבא העיראקי אודות כישלונו במלחמה עם היהודים בארץ ישראל.
במהלך 1949 הקים הפרלמנט העיראקי ועדה לבחון את הגורמים לכישלון במלחמה. בדו"ח פרשה הועדה מידע רב אודות הדיונים בין ארצות ערב לפני החלטת האו"ם ב 29 נוב' 1947, ההחלטות הסודיות שהתקבלו בדיונים אלה, הערכות מפקדי הצבא את יכולות הצבאיות של הישוב היהודי, תיאור מהלכי המלחמה, חילוקי הדעות וגורמי הכישלון הסופי. הדו"ח הועתק במשך לילה אחד על ידי חמישה צעירים יהודים שנרתמו למשימה. באפריל 1955 פורסם הדו"ח עם הקדמה של בנימין גיבלי, ראש אגף המודיעין.
בנימין וינטר ואורי בבאי-שפר פעלו תקופה קצרה בטהרן. אחריהם הגיע אהוד רפפורט שהיה מפקד בסיס רמלה-לטרון ביחידה. אורי המשיך בפעילות מגוונת בקהילת המודיעין עד לפרישתו לגמלאות בגיל 71.
הבסיס בטהרן ("בסיס האחד" כפי שכונה באמ"ן) הועבר ב-1952 להפעלה במסגרת הרשות – לימים המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
בימים אלה, בהם אנו מרוכזים באיראן האויב האסלאמי הגדול, טוב להיזכר במעשה מיחסינו המועילים עם מדינה זו בראשית ימיה של ישראל. אפרים לפיד מארח את דני מרום, חבר בצוות המורשת של עמותת "מודיעין 10"
כריכת הספר על הפרשה (צילום: יח"צ)
פגישה מקרית בחיפה באביב 1949 בין אורי בבאי-שפר, מבסיס חיפה של ש.מ 10 (לימים יחידה 504), לבין חבר שברח מעיראק דרך איראן ועלה לארץ, הובילה להקמת בסיס ראשון של קהילת המודיעין במדינה מוסלמית – בטהרן, פרס.
אורי שפר, יליד עיראק עלה לארץ ב-1944. ב- 1947 גוייס לש"י (שירות הידיעות של ה"הגנה") ונשלח מדי פעם ליפו לאסוף מודיעין. ב-1948 שובץ לבסיס חדרה של מודיעין 10 תחת פיקודו של בנימין וינטר. וינטר, חבר והמוחתאר קיבוץ של מענית, עמד בקשר בשנות הארבעים עם ערבים בואדי ערה. בסוף 1948 הועבר הבסיס מחדרה לחיפה במגמה לאסוף מידע אודות הצבא העיראקי, אשר התמקם באיזור השומרון והשרון הצפוני.
באביב 1949 פגש אורי ברחובות חיפה חבר אשר ברח מעיראק, והלה הציע כי טוב יותר ללקט מידע על הצבא העיראקי מטהראן מאשר בחיפה, משום שהגבול בין עיראק לאיראן פתוח ויש תנועה רבה בין הגבולות. אורי המשיך בתחקור עולים יהודים שהגיעו מעיראק כדי להגיע מטהרן למקורות אפשריים על עיראק. לאחר שקבלו את אישור בנימין גיבלי, ראש המודיעין הקרבי והרמטכ"ל יגאל ידין הוחלט על הקמת בסיס מודיעין אנושי בטהראן.
אורי בבאי-שפר, שהיה בעל אזרחות עיראקית ופרסית, יצא בספטמבר 1949 לטהראן והתמקם אצל משפחה יהודית וכעבור זמן הגיע מרדכי וינטר – שניהם עם סיפור כיסוי. באמצעות יהודים שהיו על הקו בין בגדד לטהראן הצליח אורי לגייס מספר מקורות איכותיים - האחד במשרדי המטכ"ל העיראקי והשני בבית הדפוס הממשלתי בבגדאד. לצורך שליחת הכמות הגדולה של החומר המודיעיני והדחיפות בהעברתו, נאלץ אורי להסתייע במבריחים, ששימשו כשליחי המוסד לעליה, מבלי שידעו על המטרה המדויקת של שליחותם. גולת הכותרת של הפעילות של אורי הייתה השגת דו"ח ועדת החקירה של הצבא העיראקי אודות כישלונו במלחמה עם היהודים בארץ ישראל.
במהלך 1949 הקים הפרלמנט העיראקי ועדה לבחון את הגורמים לכישלון במלחמה. בדו"ח פרשה הועדה מידע רב אודות הדיונים בין ארצות ערב לפני החלטת האו"ם ב 29 נוב' 1947, ההחלטות הסודיות שהתקבלו בדיונים אלה, הערכות מפקדי הצבא את יכולות הצבאיות של הישוב היהודי, תיאור מהלכי המלחמה, חילוקי הדעות וגורמי הכישלון הסופי. הדו"ח הועתק במשך לילה אחד על ידי חמישה צעירים יהודים שנרתמו למשימה. באפריל 1955 פורסם הדו"ח עם הקדמה של בנימין גיבלי, ראש אגף המודיעין.
בנימין וינטר ואורי בבאי-שפר פעלו תקופה קצרה בטהרן. אחריהם הגיע אהוד רפפורט שהיה מפקד בסיס רמלה-לטרון ביחידה. אורי המשיך בפעילות מגוונת בקהילת המודיעין עד לפרישתו לגמלאות בגיל 71.
הבסיס בטהרן ("בסיס האחד" כפי שכונה באמ"ן) הועבר ב-1952 להפעלה במסגרת הרשות – לימים המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
