זווית נוספת: האם הבנה לקויה של המודיעין הישראלי את החשיבה הרוסית הובילה למשבר הביטחוני עם רוסיה סביב סוריה. דעה
מתוך שלל התזות מדוע נוצר משבר ביחסים בין ישראל לרוסיה סביב אירוע הפלת המטוס בסוריה נשארה פתוחה תזה אחת - האם ייתכן כי בישראל לא מבינים את פוטין? לאור הנסיונות לתאם פגישה מסודרת בין ירושלים למוסקבה, כדאי לשאול את השאלה הזו. אל תהיה צודק, תהיה חכם - רלוונטי גם למשבר הנוכחי
עמי רוחקס דומבה
| 18/11/2018
http://en.kremlin.ru/events/president/news/59143
[הבהרה לקורא. בחודשיים האחרונים מאז אירוע נפילת המטוס הרוסי מעל שמי סוריה במהלך פעולה של צה"ל באזור חלה החמרה ביחסים בין ירושלים למוסקבה סביב נושא סוריה. בינתיים פוטין מסרב לקבוע פגישה מסודרת עם נתניהו. במהלך תקופה זו עלו תזות שונות לגבי הסיבות למשבר. במאמר זה ארצה לנסות 'להיכנס' לראש הרוסי כדי לתת לקורא עוד זווית לחשוב עליה בדיון הציבורי בנושא.]
הפרסומים האחרונים אודות הפגישה הכושלת בין פוטין לנתניהו בצרפת במסגרת אירועי הזיכרון למלחמת העולם הראשונה משקפים קרע עמוק בין ירושלים למוסקבה. פגישה מסודרת בדרג מקבלי החלטות לא נקבעה במהלך רוסי מכוון של קירור היחסים עם ישראל. לפחות זמנית. ולא סתם. הקרע המשתקף ממצב היחסים בין המדינות אינו רק על פני השטח, אלא עמוק יותר. מדובר במשבר אמון בין המנהיגים.
אירוע הפלת מטוס ההתרעה הרוסי מעל שמי סוריה באמצע חודש ספטמבר האחרון בו נספו 15 אנשי צוות רוסיים מהווה בעיני פוטין את הקש האחרון. קדמו לו מספר תקיפות ישראליות בסוריה במקומות קרובים לנוכחות חיילים רוסיים, זאת בניגוד להסכמים שהיו בין המדינות. גם תלונות מצד הקרמלין כי ההתקפות הללו מסכנות חיילים רוסיים לא מנעו מחיל האוויר הישראלי להמשיך באותו כיוון. בעיני רוסיה, מדובר בזלזול מצד ישראל בחיי חיילים רוסיים המשרתים בסוריה. כאשר מטוס ההתרעה הופל, האמון בישראל שקע למצולות.
על מנת להבין את הטענה הרוסית כי ישראל נושאת באחריות להפלת המטוס יש לקחת צעד אחורה בזמן. פוטין מבחינתו נכנס לסוריה בגלל אינטרסים אסטרטגיים רוסיים מול הכוחות האמריקאים בים התיכון. עבור רוסיה, צוללות וספינות אמריקאיות עם טילי שיוט ובסיס חיל האוויר האמריקאי בטורקיה הכולל מטוסים עם פצצות גרעין הם איום קיומי. הנוכחות הצבאית בסוריה עם בסיס חיל ים בטרטוס ובסיס חיל האוויר בחמימים הם מענה שתפקידו לסכל איום זה אם וכאשר תפרוץ מלחמה בין המדינות.
בהקשר זה, מלחמת האזרחים שהחלה בסוריה היוותה הזדמנות פז לרוסיה שגם ניצלה אותה. רווחים נוספים מהמלחמה היא בחינת כלי נשק והכשרת לוחמים וקצונה. מרבית היחידות המיוחדות של רוסיה, הקצונה הבכירה והטייסים עשו סבב בסוריה בשנים האחרונות. רוסיה גם הכניסה מערכות הגנה אווירית לצורך הגנה על הנכסים שלה בסוריה. מערכות אלו גם אפשרו לרוסיה ללמוד את שיטות התקיפה האוויריות של ישראל וארה"ב. נזכיר כי עבור רוסיה חומרה צבאית אמריקאית (שיש גם לצה"ל) היא יעד מודיעיני היות והאיום על מוסקבה מגיע מצד נאט"ו והצבא האמריקאי.
המטרה: יציבות שלטונו של אסד
הבעיה החלה כאשר האיראנים נכנסו לסוריה לתמוך באסד. יחד אתם נכנסו גם אנשי חיזבאללה. אסד ביקש מהם להכנס לא מאהבת דמשק, אלא מפער מבצעי. צבא סוריה לא היה מסוגל לבדו להתמודד עם דאעש ואף מדינה אחרת (כולל ארה"ב ומדינות אירופה) לא הייתה מוכנה לשים חיילים על הקרקע פרט לאיראנים. מהרגע שהאיראנים נכנסו, החל חיכוך בין רוסיה לישראל סביב סוריה. ישראל רואה באיראנים איום, ואילו הרוסים רואים במאבק הישראלי - איראני בסוריה איום על יציבות שלטון אסד.
עבור הקרמלין, יציבות שלטונו של אסד היא מטרה עליונה. בלי שלטון יציב בסוריה, הרוסים לא יוכלו לממש את האינטרסים האסטרטגיים שלהם מול האמריקאים בים התיכון. כדי לנווט את העימות בסוריה לצרכיו, פוטין הגיע להסכמות בעל פה עם נתניהו סביב הפעילות הישראלית בסוריה. הוקם קו אדום בין הצבאות והרוסים ביקשו לדעת לפני התקפות ושישראל לא תסכן חיילים רוסים. זה עבד, לפחות לתקופה מסוימת.
הצבא הרוסי בניגוד לפוטין לא ראה ערך בהסכמי היד חופשית לישראל. כאנשי צבא, מחוייבים הקצינים הרוסים לדאוג לאינטרסים מבצעים, כולל לחיילים שלהם. מבחינתם צבא זר (צה"ל) שפועל חופשי בסוריה ללא בקרה הוא מרכיב בעייתי. אבל פוטין לחץ, וקצינים יישרו קו.
על ציר הזמן, בעיניים רוסיות, הרצון הישראלי להפציץ את האיראנים בסוריה גבר על הדאגה לבטיחות החיילים הרוסיים, מגמה שהסתיימה באירוע מטוס ההרתעה. פוטין אמנם לא האשים את ישראל בהפלה של המטוס, עליה אחראי הנ"מ הסורי, אלא באחריות לאירוע. בעיני פוטין, בהתקפה הזו היו מספר כשלים מצד הישראלים. ביניהם, מועד ההתראה על ההתקפה לכוחות הרוסיים בסוריה, אזור ההתקפה (צפון במקום מערב), והעובדה שישראל ראתה במכ"ם את מטוס ההתרעה הרוסי באוויר טרם היציאה לתקיפה. וידעה שתקיפה ישראלית תפעיל את הנ"מ הסורי בעוד מטוס ההתרעה באוויר.
עבור פוטין, ישראל גם הכניסה אותו לבעיה מול הקצונה הצבאית שלו. כיצד המפקד העליון של הצבא אפשר הסכם כזה עם ישראל שהוביל להרג החיילים. גם אם ישראל טכנית לא אשמה בהפלת המטוס, היא אחראית על האירועים שהביאו להפלתו. הרי אם לא הייתה תקיפה ישראלית, המטוס היה נוחת, ואנשי הצוות היו עדיין בחיים. הקרדיט שהיה לפוטין מול אנשי הצבא שלו בהקשר ההסכמים עם ישראל בסוריה נגמר באותו אירוע.
נשים רגע דגש על ההגנה האווירית הסורית. מדובר במערך הגנה ישן, אותו ישראל יודעת לשבש כבר עשרות שנים לפי ההערכות שונות. הרוסים כמובן יודעים מה ישראל מסוגלת לעשות למכ"מים שהם עצמם מכרו בזמנו לסורים. מכאן, שברוסיה יודעים שהנ"מ הסורי עובד על מצב "עיוור". כלומר, יורה לכל כיוון ממנו חושבים שהגיעו המטוסים הישראלים, בלי איכון מדויק. זה מסביר את הטענה הישראלית שהמטוסים הישראלים היו בתחום ישראל בזמן שיגור הנ"מ הסורי. באותו זמן, אנשי הסוללה הסורית שפעלו על עיוור, ירו לכיוון משוער ללא אבחנה. ופגעו במטוס הרוסי.
מכאן, שעבור הרוסים, עצם ההמראות של מטוסים ישראלים מישראל לתקיפה בסוריה, בזמן שיש מטוס התרעה רוסי באוויר באזור התקיפה המיועד הוא גזר דין מוות לצוות המטוס שלהם. וזו בגידה באמון. גרסה אחרת תטען כי הטעות הישראלית היא עצם העלייה של המטוסים ליעף תקיפה בזמן שבישראל רואים מטוס רוסי באוויר באזור. סיבה שונה לאותה תוצאה. לטענת הרוסים, ישראל הייתה צריכה להמתין לנחיתתו, או לחילופין, לומר מראש לרוסים באיזה אזור התקיפה תתקיים כך שמטוס ההתרעה יצא מאזור הסכנה בזמן. הטעות שישראל עשתה בעיני הרוסים היא הכנסת חיילים רוסיים לסיכון.
כאשר נורקין הגיע לרוסיה, הוא ניסה להוכיח שישראל לא טעתה מבצעית. אבל בעוד הוא הוכיח משהו אחד, את הרוסים עניין משהו אחר. הם לא מעוניינים בהסברים טכניים כיצד פעלו המטוסים הישראלים באותו אירוע, אלא בשאלה מדוע בכלל בוצעה התקיפה בזמן שהמטוס הרוסי באוויר. עבור הרוסים, גירוי מערך הנ"מ הסורי על ידי הישראלים בידיעה שמדובר בגזר דין מוות למטוס ההתרעה הרוסי היא השאלה החשובה. ועל זה נורקין לא ענה.
לפי הפרסום האחרון של tass.com, גם נתניהו בפגישתו האחרונה עם פוטין לא סיפק תשובה לשאלה זו. "דיברנו על הטרגדיה שהתרחשה בסוריה. כמובן, אני מתכוון לאובדן המטוס שלנו ואנשינו, אנשי צבאנו", אמר פוטין במסיבת עיתונאים בעקבות פסגת מזרח אסיה. "עמדתה של ישראל ברורה וידועה. הם מתנערים מהמעורבות בטרגדיה הזו."
שיח חרשים
נראה כי הסיבה העיקרית לקרע בין המדינות מאז אותו אירוע הוא שיח חרשים. בישראל לא מבינים מה חשוב לרוסים, וברוסיה לא מבינים למה ישראל בגדה באמון שלהם וגרמה, לפי תפיסתם, לפגיעה במטוס. במהלך השנים האחרונות מאז הגיעו האיראנים לסוריה, הרוסים נתנו לישראל יד חופשית לפעול נגדם כל עוד לא נפגעים חיילים רוסיים. את הרוסים לא ממש מעניין החשש הישראלי מהברחות נשק לחיזבאללה בלבנון דרך סוריה. אבל בעיניים שלהם, אם זה חשוב לישראלים, ולא פוגע ביציבות משטר אסד ובחיילים רוסיים, תפדל.
לאחר אירוע הפלת המטוס הרוסים שינו גישה. הם הודיעו כי יסגרו את המרחב האווירי הסורי לפעילות עוינת במטרה להגן על חיילים רוסיים. חלק ממהלך זה הוא יצירת מערך הגנה אווירית מקושר, רב שכבתי, שיקשה על פעולות חיל האוויר בסוריה. בינתיים לפי פרסומים גלויים הגיעו לסוריה משגרי S-300 ומערכת שו"ב אווירית שאחראית לאוטומציה של החלטות היירוטים. המערכת הרוסית בסוריה, כאשר תושלם, תספק לחיל האוויר הסורי מערך מקושר, אוטומטי, אליו יקושרו מגוון מערכות נ"מ רוסיות חדשיות.
במתאר כזה, גם אם ישראל יודעת לשבש מערכות רוסיות מתקדמות לפי מקורות זרים, מדובר במשוואה לא פשוטה עבור מקבלי ההחלטות בירושלים. נזכיר כי שויגו , שר הביטחון הרוסי, אמר לאחר אירוע נפילת המטוס כי מי שיפגע במערך ההגנה הרוסי בסוריה, זה שנבנה בימים אלו עבור צבא סוריה, ימצא עצמו בסכסוך עם רוסיה. ובמערך מקושר שנבנה כראוי, אין ערך בהורדת משגר זה או אחר , יש חפיפה בין המערכות השונות לצורך יתירות. המערך שבונים הרוסים צפוי להיבנות כך שכל סוללה תגן על אחרת.
עבור ירושלים, מתווה כזה, משמעותו עלייה במחיר הפוטנציאלי של כל התקפה על מטרה איראנית בסוריה. החודשיים האחרונים מאז אירוע הפלת המטוס אפשרו לאיראנים, לכאורה, יד חופשית בסוריה. זו דוגמא למחיר שמשלמת ישראל על חוסר הבנה של האינטרס הרוסי. תמיר פרדו, ראש המוסד הקודם, אמר בכנס שהתקיים לא מזמן במכון המחקר INSS כי הגיע הזמן לנהל אסטרטגיה ישראלית שתתאים לעולם אפור. זהו עולה שבו יש הרבה שחקנים, לכל שחקן אינטרסים שונים, והאמנות היא לנווט את עצמך בין האינטרסים השונים, חופפים או שונים, כדי להשיג את שלך. גם אם לפעמים צריך לוותר במקום אחד כדי להרוויח במקום אחר. לפחות מהצד, נראה כי הפוקוס הישראלי סביב נוכחות איראן בסוריה הוציא את המשוואה הזו מאיזון.
הרוסים לא רוצים איראנים בסוריה. אבל חייבים אותם עד סיום הלחימה
למרות הקרע בין ירושלים למוסקבה, נראה כי לא הכל שחור. ולא בגלל חכמה מדינית ישראלית. כפי שנכתב קודם לכן, האינטרס הרוסי הוא לשמר יציבות בסוריה של שלטון אסד. תחת מחשבה זו, פוטין רואה בסכסוך הישראלי - איראני גורם מערער בסוריה. מכאן, שפוטין היה מעדיף לראות את האיראנים מחוץ לסוריה, וכך גם את הסכסוך של איראן עם ישראל. מבחינתו, שצה"ל יפעל נגד האיראנים איפה שהוא רוצה, רק שלא יפריע לאינטרסים של רוסיה.
דוגמא לכך ניתן לקבל בחודשיים שעברו מאז אירוע המטוס הרוסי. לכאורה, האיראנים קיבלו כרטיס חופשי להבריח נשק דרך סוריה ללבנון ללא איום מצד צה"ל. גם אם בוצע ניצול של המצב, לא ברור עד כמה. הפרסום הישראלי סביב מפעלי טילים בלבנון (ולא בסוריה) מתחברים להערכות אחרות כי מטוסי המטען האיראנים הסיתו משקל לפעילות שלהם משדות תעופה בסוריה, לכאלו בלבנון. לפי אותה תפיסה שנכתבה קודם לכן, פוטין רוצה להוציא את הסכסוך האיראני - ישראלי מסוריה, ככל הנראה ללבנון או קרוב לגבול לבנון. במקומות בהם אין סיכון לחיילים רוסיים.
אם הניתוח נכון, עבור ישראל מדובר בסיפוק חלקי. האיראנים אולי יזיזו את ההברחות מחוץ לסוריה, אבל ישארו בסוריה. לפחות עד סוף המערכה באידליב, בצפון. הסיבה לכך היא שאין לאסד מספיק צבא להתמודד עם המעורבות הטורקית בכיס הצפוני. כאן , שוב, יש יתרון לאיראנים שמוכנים לשלוח מיליציות שלהם וחיילים שלהם כדי להשלים את הפער ולעזור לאסד להשיג שליטה ריבונית מלאה בחזרה על סוריה. אף מדינה אחרת לא מוכנה לעשות זאת במקום האיראנים, אז הם נשארים בבקשת אסד.
מי שישקיע - יקבל השפעה
מה יהיה לאחר סיום המלחמה בצפון סוריה? ובכן, זו שאלת מיליארדי הדולרים. פוטין רוצה יציבות לאסד. עם זה נראה כי מרבית השחקנים השלימו, כולל ישראל, ארה"ב ואירופה. אין כרגע מישהו בסביבתו של אסד שיכול להחליף אותו. ופוטין לא יתן לסוריה ללכת במתווה לוב או תימן. ולכן, השאלה היא מי יסכים לשקם את סוריה. בשוך הקרבות, הכסף יתחיל לשחק, ומי שישקיע יותר בשיקום סוריה, יקבל יותר השפעה אצל אסד. ודרכו, גם בלבנון.
סעודיה היא שחקן פוטנציאלי. דיווחים בעבר הקרוב טענו כי היה ריאד הייתה מוכנה לשים כסף על שיקום סוריה רק אם אסד הולך. מכיוון שזה לא צפוי לקרות, לא ברור מה עמדת ריאד במציאות זו. גם אירופה יכולה להשקיע כספים בסוריה, אך לא נראה כי יש גורם אירופאי מספיק דומיננטי להוביל מהלך כזה. מרקל נמצאת בסוף כהונתה, בריטניה עסוקה בברקזיט, וצרפת - על אף הקשר ההיסטורי שלה לסוריה - לא מראה סימנים בכיוון.
גם מהבית הלבן לא נראה שיש מהלך להשקיע בשיקום סוריה. טראמפ הכריז בעבר על יציאת הכוחות מסוריה בתום הלחימה. בינתיים הכוחות האמריקאים נשארים לסיים את הלחימה מול דאעש ולראות שהאיראנים יוצאים בסיומה. (סיבה נוספת דרך אגב מדוע פוטין ימהר להוציא את האיראנים בסיום הלחימה בצפון).
עבור ישראל , המשוואה מאד פשוטה. אם רוצים להוציא את האיראנים מסוריה ולמנוע התבססות שלהם בגבול הצפון, צריך לארגן משקיע בשיקום סוריה. אחת החלופות היא ללחוץ על הממשל בריאד להשקיע בסוריה כדי לגרום לאסד להוציא את האיראנים. השקעה סעודית גם תאפשר לריאד לרסן את חיזבאללה בלבנון. סוד גלוי הוא שההחלטות בפרלמנט הלבנוני מתקבלות בארמון אסד. לבקשה כזו מצד ישראל צפוי להיות מחיר בהקשר עזה והמדינה הפלסטינית, אבל קברניטי המדינה יצטרכו לנווט בהתאם. שוב, בעולם אפור, הרווח הוא לא מוחלט, אלא יחסי.
חלופה נוספת או מקבילה היא ללחוץ על אירופה או הבית הלבן להשקיע בשיקום סוריה. ייתכן ואחרי סיום הלחימה באידליב, עם יציאת הכוחות האמריקאים, תהיה שעת כושר מדינית בוושינגטון. באירופה, החוליה אליה צריך לכוון עד שיהיה ממשל חדש בגרמניה הוא מקרון. אם צרפת תכנס כמשקיע לסוריה, יהיה ניתן ללחוץ על אסד דרך פריז. ישראל כבר עזרה לסכל פיגוע של איראן בפריז, ייתכן וקלף כניסה כבר יש בכיוון.
האיראנים מצדם מקדימים את ישראל וכבר הצהירו כי ישארו ויעזרו לשיקום סוריה. אחד הפרויקטים הראשונים שכבר הוכרזו זו תחנת כוח חדשה שתבנה בכסף איראני. נכון הוא שהכלכלה האיראנית במצב קשה לאור החנק האמריקאי, אבל בראייתו של אסד, עדיף מה שאיראן נותנת על כלום. אז כל עוד אין מתחרים להשקעה האיראנית בסוריה, ההשפעה תשאר איראנית.
נדרשת: היכרות עם הראש הרוסי ומחשבה מדינית
לסיכום, אירוע הפלת המטוס הרוסי בסוריה חושף שני נושאים לשיפור בירושלים - הכרת דרך החשיבה הרוסית, וחיזוק הניתוח המדיני התומך בהחלטות רוה"מ. שלושת הגופים האחראים על הנושא - מל"ל, המוסד ואמ"ן - נראה כי כשלו בשני מרכיבים אלו סביב אירוע הפלת המטוס בסוריה. המשבר הנוכחי עם רוסיה, שמרביתו מוסתר מעיני הציבור הישראלי, יכול להוות הזדמנות לשיפור אצל שלושת הגופים הללו.
לכל הגופים הללו יש אגפי מחקר הכוללים (או צריכים לכלול) גוף המתמחה ברוסיה. היות ורוסיה תשאר בעתיד הקרוב גורם מרכזי בזירה המזרח תיכונית, ההבנה מה חשוב לרוסים היא בסיסית, אם רוצים להמשיך להיות עם היד על העליונה מול האיראנים בסוריה ובאזור כולו. בלי זה, הטיפול הלקוי במשבר הנוכחי יחזור על עצמו, והאמון עם הרוסים ימשיך להישבר עד לנקודת שפל שתפגע בביטחון הלאומי של ישראל.
מתוך שלל התזות מדוע נוצר משבר ביחסים בין ישראל לרוסיה סביב אירוע הפלת המטוס בסוריה נשארה פתוחה תזה אחת - האם ייתכן כי בישראל לא מבינים את פוטין? לאור הנסיונות לתאם פגישה מסודרת בין ירושלים למוסקבה, כדאי לשאול את השאלה הזו. אל תהיה צודק, תהיה חכם - רלוונטי גם למשבר הנוכחי
http://en.kremlin.ru/events/president/news/59143
[הבהרה לקורא. בחודשיים האחרונים מאז אירוע נפילת המטוס הרוסי מעל שמי סוריה במהלך פעולה של צה"ל באזור חלה החמרה ביחסים בין ירושלים למוסקבה סביב נושא סוריה. בינתיים פוטין מסרב לקבוע פגישה מסודרת עם נתניהו. במהלך תקופה זו עלו תזות שונות לגבי הסיבות למשבר. במאמר זה ארצה לנסות 'להיכנס' לראש הרוסי כדי לתת לקורא עוד זווית לחשוב עליה בדיון הציבורי בנושא.]
הפרסומים האחרונים אודות הפגישה הכושלת בין פוטין לנתניהו בצרפת במסגרת אירועי הזיכרון למלחמת העולם הראשונה משקפים קרע עמוק בין ירושלים למוסקבה. פגישה מסודרת בדרג מקבלי החלטות לא נקבעה במהלך רוסי מכוון של קירור היחסים עם ישראל. לפחות זמנית. ולא סתם. הקרע המשתקף ממצב היחסים בין המדינות אינו רק על פני השטח, אלא עמוק יותר. מדובר במשבר אמון בין המנהיגים.
אירוע הפלת מטוס ההתרעה הרוסי מעל שמי סוריה באמצע חודש ספטמבר האחרון בו נספו 15 אנשי צוות רוסיים מהווה בעיני פוטין את הקש האחרון. קדמו לו מספר תקיפות ישראליות בסוריה במקומות קרובים לנוכחות חיילים רוסיים, זאת בניגוד להסכמים שהיו בין המדינות. גם תלונות מצד הקרמלין כי ההתקפות הללו מסכנות חיילים רוסיים לא מנעו מחיל האוויר הישראלי להמשיך באותו כיוון. בעיני רוסיה, מדובר בזלזול מצד ישראל בחיי חיילים רוסיים המשרתים בסוריה. כאשר מטוס ההתרעה הופל, האמון בישראל שקע למצולות.
על מנת להבין את הטענה הרוסית כי ישראל נושאת באחריות להפלת המטוס יש לקחת צעד אחורה בזמן. פוטין מבחינתו נכנס לסוריה בגלל אינטרסים אסטרטגיים רוסיים מול הכוחות האמריקאים בים התיכון. עבור רוסיה, צוללות וספינות אמריקאיות עם טילי שיוט ובסיס חיל האוויר האמריקאי בטורקיה הכולל מטוסים עם פצצות גרעין הם איום קיומי. הנוכחות הצבאית בסוריה עם בסיס חיל ים בטרטוס ובסיס חיל האוויר בחמימים הם מענה שתפקידו לסכל איום זה אם וכאשר תפרוץ מלחמה בין המדינות.
בהקשר זה, מלחמת האזרחים שהחלה בסוריה היוותה הזדמנות פז לרוסיה שגם ניצלה אותה. רווחים נוספים מהמלחמה היא בחינת כלי נשק והכשרת לוחמים וקצונה. מרבית היחידות המיוחדות של רוסיה, הקצונה הבכירה והטייסים עשו סבב בסוריה בשנים האחרונות. רוסיה גם הכניסה מערכות הגנה אווירית לצורך הגנה על הנכסים שלה בסוריה. מערכות אלו גם אפשרו לרוסיה ללמוד את שיטות התקיפה האוויריות של ישראל וארה"ב. נזכיר כי עבור רוסיה חומרה צבאית אמריקאית (שיש גם לצה"ל) היא יעד מודיעיני היות והאיום על מוסקבה מגיע מצד נאט"ו והצבא האמריקאי.
המטרה: יציבות שלטונו של אסד
הבעיה החלה כאשר האיראנים נכנסו לסוריה לתמוך באסד. יחד אתם נכנסו גם אנשי חיזבאללה. אסד ביקש מהם להכנס לא מאהבת דמשק, אלא מפער מבצעי. צבא סוריה לא היה מסוגל לבדו להתמודד עם דאעש ואף מדינה אחרת (כולל ארה"ב ומדינות אירופה) לא הייתה מוכנה לשים חיילים על הקרקע פרט לאיראנים. מהרגע שהאיראנים נכנסו, החל חיכוך בין רוסיה לישראל סביב סוריה. ישראל רואה באיראנים איום, ואילו הרוסים רואים במאבק הישראלי - איראני בסוריה איום על יציבות שלטון אסד.
עבור הקרמלין, יציבות שלטונו של אסד היא מטרה עליונה. בלי שלטון יציב בסוריה, הרוסים לא יוכלו לממש את האינטרסים האסטרטגיים שלהם מול האמריקאים בים התיכון. כדי לנווט את העימות בסוריה לצרכיו, פוטין הגיע להסכמות בעל פה עם נתניהו סביב הפעילות הישראלית בסוריה. הוקם קו אדום בין הצבאות והרוסים ביקשו לדעת לפני התקפות ושישראל לא תסכן חיילים רוסים. זה עבד, לפחות לתקופה מסוימת.
הצבא הרוסי בניגוד לפוטין לא ראה ערך בהסכמי היד חופשית לישראל. כאנשי צבא, מחוייבים הקצינים הרוסים לדאוג לאינטרסים מבצעים, כולל לחיילים שלהם. מבחינתם צבא זר (צה"ל) שפועל חופשי בסוריה ללא בקרה הוא מרכיב בעייתי. אבל פוטין לחץ, וקצינים יישרו קו.
על ציר הזמן, בעיניים רוסיות, הרצון הישראלי להפציץ את האיראנים בסוריה גבר על הדאגה לבטיחות החיילים הרוסיים, מגמה שהסתיימה באירוע מטוס ההרתעה. פוטין אמנם לא האשים את ישראל בהפלה של המטוס, עליה אחראי הנ"מ הסורי, אלא באחריות לאירוע. בעיני פוטין, בהתקפה הזו היו מספר כשלים מצד הישראלים. ביניהם, מועד ההתראה על ההתקפה לכוחות הרוסיים בסוריה, אזור ההתקפה (צפון במקום מערב), והעובדה שישראל ראתה במכ"ם את מטוס ההתרעה הרוסי באוויר טרם היציאה לתקיפה. וידעה שתקיפה ישראלית תפעיל את הנ"מ הסורי בעוד מטוס ההתרעה באוויר.
עבור פוטין, ישראל גם הכניסה אותו לבעיה מול הקצונה הצבאית שלו. כיצד המפקד העליון של הצבא אפשר הסכם כזה עם ישראל שהוביל להרג החיילים. גם אם ישראל טכנית לא אשמה בהפלת המטוס, היא אחראית על האירועים שהביאו להפלתו. הרי אם לא הייתה תקיפה ישראלית, המטוס היה נוחת, ואנשי הצוות היו עדיין בחיים. הקרדיט שהיה לפוטין מול אנשי הצבא שלו בהקשר ההסכמים עם ישראל בסוריה נגמר באותו אירוע.
נשים רגע דגש על ההגנה האווירית הסורית. מדובר במערך הגנה ישן, אותו ישראל יודעת לשבש כבר עשרות שנים לפי ההערכות שונות. הרוסים כמובן יודעים מה ישראל מסוגלת לעשות למכ"מים שהם עצמם מכרו בזמנו לסורים. מכאן, שברוסיה יודעים שהנ"מ הסורי עובד על מצב "עיוור". כלומר, יורה לכל כיוון ממנו חושבים שהגיעו המטוסים הישראלים, בלי איכון מדויק. זה מסביר את הטענה הישראלית שהמטוסים הישראלים היו בתחום ישראל בזמן שיגור הנ"מ הסורי. באותו זמן, אנשי הסוללה הסורית שפעלו על עיוור, ירו לכיוון משוער ללא אבחנה. ופגעו במטוס הרוסי.
מכאן, שעבור הרוסים, עצם ההמראות של מטוסים ישראלים מישראל לתקיפה בסוריה, בזמן שיש מטוס התרעה רוסי באוויר באזור התקיפה המיועד הוא גזר דין מוות לצוות המטוס שלהם. וזו בגידה באמון. גרסה אחרת תטען כי הטעות הישראלית היא עצם העלייה של המטוסים ליעף תקיפה בזמן שבישראל רואים מטוס רוסי באוויר באזור. סיבה שונה לאותה תוצאה. לטענת הרוסים, ישראל הייתה צריכה להמתין לנחיתתו, או לחילופין, לומר מראש לרוסים באיזה אזור התקיפה תתקיים כך שמטוס ההתרעה יצא מאזור הסכנה בזמן. הטעות שישראל עשתה בעיני הרוסים היא הכנסת חיילים רוסיים לסיכון.
כאשר נורקין הגיע לרוסיה, הוא ניסה להוכיח שישראל לא טעתה מבצעית. אבל בעוד הוא הוכיח משהו אחד, את הרוסים עניין משהו אחר. הם לא מעוניינים בהסברים טכניים כיצד פעלו המטוסים הישראלים באותו אירוע, אלא בשאלה מדוע בכלל בוצעה התקיפה בזמן שהמטוס הרוסי באוויר. עבור הרוסים, גירוי מערך הנ"מ הסורי על ידי הישראלים בידיעה שמדובר בגזר דין מוות למטוס ההתרעה הרוסי היא השאלה החשובה. ועל זה נורקין לא ענה.
לפי הפרסום האחרון של tass.com, גם נתניהו בפגישתו האחרונה עם פוטין לא סיפק תשובה לשאלה זו. "דיברנו על הטרגדיה שהתרחשה בסוריה. כמובן, אני מתכוון לאובדן המטוס שלנו ואנשינו, אנשי צבאנו", אמר פוטין במסיבת עיתונאים בעקבות פסגת מזרח אסיה. "עמדתה של ישראל ברורה וידועה. הם מתנערים מהמעורבות בטרגדיה הזו."
שיח חרשים
נראה כי הסיבה העיקרית לקרע בין המדינות מאז אותו אירוע הוא שיח חרשים. בישראל לא מבינים מה חשוב לרוסים, וברוסיה לא מבינים למה ישראל בגדה באמון שלהם וגרמה, לפי תפיסתם, לפגיעה במטוס. במהלך השנים האחרונות מאז הגיעו האיראנים לסוריה, הרוסים נתנו לישראל יד חופשית לפעול נגדם כל עוד לא נפגעים חיילים רוסיים. את הרוסים לא ממש מעניין החשש הישראלי מהברחות נשק לחיזבאללה בלבנון דרך סוריה. אבל בעיניים שלהם, אם זה חשוב לישראלים, ולא פוגע ביציבות משטר אסד ובחיילים רוסיים, תפדל.
לאחר אירוע הפלת המטוס הרוסים שינו גישה. הם הודיעו כי יסגרו את המרחב האווירי הסורי לפעילות עוינת במטרה להגן על חיילים רוסיים. חלק ממהלך זה הוא יצירת מערך הגנה אווירית מקושר, רב שכבתי, שיקשה על פעולות חיל האוויר בסוריה. בינתיים לפי פרסומים גלויים הגיעו לסוריה משגרי S-300 ומערכת שו"ב אווירית שאחראית לאוטומציה של החלטות היירוטים. המערכת הרוסית בסוריה, כאשר תושלם, תספק לחיל האוויר הסורי מערך מקושר, אוטומטי, אליו יקושרו מגוון מערכות נ"מ רוסיות חדשיות.
במתאר כזה, גם אם ישראל יודעת לשבש מערכות רוסיות מתקדמות לפי מקורות זרים, מדובר במשוואה לא פשוטה עבור מקבלי ההחלטות בירושלים. נזכיר כי שויגו , שר הביטחון הרוסי, אמר לאחר אירוע נפילת המטוס כי מי שיפגע במערך ההגנה הרוסי בסוריה, זה שנבנה בימים אלו עבור צבא סוריה, ימצא עצמו בסכסוך עם רוסיה. ובמערך מקושר שנבנה כראוי, אין ערך בהורדת משגר זה או אחר , יש חפיפה בין המערכות השונות לצורך יתירות. המערך שבונים הרוסים צפוי להיבנות כך שכל סוללה תגן על אחרת.
עבור ירושלים, מתווה כזה, משמעותו עלייה במחיר הפוטנציאלי של כל התקפה על מטרה איראנית בסוריה. החודשיים האחרונים מאז אירוע הפלת המטוס אפשרו לאיראנים, לכאורה, יד חופשית בסוריה. זו דוגמא למחיר שמשלמת ישראל על חוסר הבנה של האינטרס הרוסי. תמיר פרדו, ראש המוסד הקודם, אמר בכנס שהתקיים לא מזמן במכון המחקר INSS כי הגיע הזמן לנהל אסטרטגיה ישראלית שתתאים לעולם אפור. זהו עולה שבו יש הרבה שחקנים, לכל שחקן אינטרסים שונים, והאמנות היא לנווט את עצמך בין האינטרסים השונים, חופפים או שונים, כדי להשיג את שלך. גם אם לפעמים צריך לוותר במקום אחד כדי להרוויח במקום אחר. לפחות מהצד, נראה כי הפוקוס הישראלי סביב נוכחות איראן בסוריה הוציא את המשוואה הזו מאיזון.
הרוסים לא רוצים איראנים בסוריה. אבל חייבים אותם עד סיום הלחימה
למרות הקרע בין ירושלים למוסקבה, נראה כי לא הכל שחור. ולא בגלל חכמה מדינית ישראלית. כפי שנכתב קודם לכן, האינטרס הרוסי הוא לשמר יציבות בסוריה של שלטון אסד. תחת מחשבה זו, פוטין רואה בסכסוך הישראלי - איראני גורם מערער בסוריה. מכאן, שפוטין היה מעדיף לראות את האיראנים מחוץ לסוריה, וכך גם את הסכסוך של איראן עם ישראל. מבחינתו, שצה"ל יפעל נגד האיראנים איפה שהוא רוצה, רק שלא יפריע לאינטרסים של רוסיה.
דוגמא לכך ניתן לקבל בחודשיים שעברו מאז אירוע המטוס הרוסי. לכאורה, האיראנים קיבלו כרטיס חופשי להבריח נשק דרך סוריה ללבנון ללא איום מצד צה"ל. גם אם בוצע ניצול של המצב, לא ברור עד כמה. הפרסום הישראלי סביב מפעלי טילים בלבנון (ולא בסוריה) מתחברים להערכות אחרות כי מטוסי המטען האיראנים הסיתו משקל לפעילות שלהם משדות תעופה בסוריה, לכאלו בלבנון. לפי אותה תפיסה שנכתבה קודם לכן, פוטין רוצה להוציא את הסכסוך האיראני - ישראלי מסוריה, ככל הנראה ללבנון או קרוב לגבול לבנון. במקומות בהם אין סיכון לחיילים רוסיים.
אם הניתוח נכון, עבור ישראל מדובר בסיפוק חלקי. האיראנים אולי יזיזו את ההברחות מחוץ לסוריה, אבל ישארו בסוריה. לפחות עד סוף המערכה באידליב, בצפון. הסיבה לכך היא שאין לאסד מספיק צבא להתמודד עם המעורבות הטורקית בכיס הצפוני. כאן , שוב, יש יתרון לאיראנים שמוכנים לשלוח מיליציות שלהם וחיילים שלהם כדי להשלים את הפער ולעזור לאסד להשיג שליטה ריבונית מלאה בחזרה על סוריה. אף מדינה אחרת לא מוכנה לעשות זאת במקום האיראנים, אז הם נשארים בבקשת אסד.
מי שישקיע - יקבל השפעה
מה יהיה לאחר סיום המלחמה בצפון סוריה? ובכן, זו שאלת מיליארדי הדולרים. פוטין רוצה יציבות לאסד. עם זה נראה כי מרבית השחקנים השלימו, כולל ישראל, ארה"ב ואירופה. אין כרגע מישהו בסביבתו של אסד שיכול להחליף אותו. ופוטין לא יתן לסוריה ללכת במתווה לוב או תימן. ולכן, השאלה היא מי יסכים לשקם את סוריה. בשוך הקרבות, הכסף יתחיל לשחק, ומי שישקיע יותר בשיקום סוריה, יקבל יותר השפעה אצל אסד. ודרכו, גם בלבנון.
סעודיה היא שחקן פוטנציאלי. דיווחים בעבר הקרוב טענו כי היה ריאד הייתה מוכנה לשים כסף על שיקום סוריה רק אם אסד הולך. מכיוון שזה לא צפוי לקרות, לא ברור מה עמדת ריאד במציאות זו. גם אירופה יכולה להשקיע כספים בסוריה, אך לא נראה כי יש גורם אירופאי מספיק דומיננטי להוביל מהלך כזה. מרקל נמצאת בסוף כהונתה, בריטניה עסוקה בברקזיט, וצרפת - על אף הקשר ההיסטורי שלה לסוריה - לא מראה סימנים בכיוון.
גם מהבית הלבן לא נראה שיש מהלך להשקיע בשיקום סוריה. טראמפ הכריז בעבר על יציאת הכוחות מסוריה בתום הלחימה. בינתיים הכוחות האמריקאים נשארים לסיים את הלחימה מול דאעש ולראות שהאיראנים יוצאים בסיומה. (סיבה נוספת דרך אגב מדוע פוטין ימהר להוציא את האיראנים בסיום הלחימה בצפון).
עבור ישראל , המשוואה מאד פשוטה. אם רוצים להוציא את האיראנים מסוריה ולמנוע התבססות שלהם בגבול הצפון, צריך לארגן משקיע בשיקום סוריה. אחת החלופות היא ללחוץ על הממשל בריאד להשקיע בסוריה כדי לגרום לאסד להוציא את האיראנים. השקעה סעודית גם תאפשר לריאד לרסן את חיזבאללה בלבנון. סוד גלוי הוא שההחלטות בפרלמנט הלבנוני מתקבלות בארמון אסד. לבקשה כזו מצד ישראל צפוי להיות מחיר בהקשר עזה והמדינה הפלסטינית, אבל קברניטי המדינה יצטרכו לנווט בהתאם. שוב, בעולם אפור, הרווח הוא לא מוחלט, אלא יחסי.
חלופה נוספת או מקבילה היא ללחוץ על אירופה או הבית הלבן להשקיע בשיקום סוריה. ייתכן ואחרי סיום הלחימה באידליב, עם יציאת הכוחות האמריקאים, תהיה שעת כושר מדינית בוושינגטון. באירופה, החוליה אליה צריך לכוון עד שיהיה ממשל חדש בגרמניה הוא מקרון. אם צרפת תכנס כמשקיע לסוריה, יהיה ניתן ללחוץ על אסד דרך פריז. ישראל כבר עזרה לסכל פיגוע של איראן בפריז, ייתכן וקלף כניסה כבר יש בכיוון.
האיראנים מצדם מקדימים את ישראל וכבר הצהירו כי ישארו ויעזרו לשיקום סוריה. אחד הפרויקטים הראשונים שכבר הוכרזו זו תחנת כוח חדשה שתבנה בכסף איראני. נכון הוא שהכלכלה האיראנית במצב קשה לאור החנק האמריקאי, אבל בראייתו של אסד, עדיף מה שאיראן נותנת על כלום. אז כל עוד אין מתחרים להשקעה האיראנית בסוריה, ההשפעה תשאר איראנית.
נדרשת: היכרות עם הראש הרוסי ומחשבה מדינית
לסיכום, אירוע הפלת המטוס הרוסי בסוריה חושף שני נושאים לשיפור בירושלים - הכרת דרך החשיבה הרוסית, וחיזוק הניתוח המדיני התומך בהחלטות רוה"מ. שלושת הגופים האחראים על הנושא - מל"ל, המוסד ואמ"ן - נראה כי כשלו בשני מרכיבים אלו סביב אירוע הפלת המטוס בסוריה. המשבר הנוכחי עם רוסיה, שמרביתו מוסתר מעיני הציבור הישראלי, יכול להוות הזדמנות לשיפור אצל שלושת הגופים הללו.
לכל הגופים הללו יש אגפי מחקר הכוללים (או צריכים לכלול) גוף המתמחה ברוסיה. היות ורוסיה תשאר בעתיד הקרוב גורם מרכזי בזירה המזרח תיכונית, ההבנה מה חשוב לרוסים היא בסיסית, אם רוצים להמשיך להיות עם היד על העליונה מול האיראנים בסוריה ובאזור כולו. בלי זה, הטיפול הלקוי במשבר הנוכחי יחזור על עצמו, והאמון עם הרוסים ימשיך להישבר עד לנקודת שפל שתפגע בביטחון הלאומי של ישראל.
