לא רק הש.ג. אשם

כיצד הובילה הסתבכות מבצעית להתפטרות של שר הביטחון ולניצחון מהדהד של החמאס, וממה באמת ישראל מורתעת? התשובות בטור השבועי של עמיר רפפורט

מבט לעבר ישראל מהעיר עזה (צילום: AP)

לא צריך היה לחכות להתפטרות המהדהדת של שר הביטחון כדי לדעת שאת סיבוב הלחימה האחרון ניצח החמאס, בגדול. הודעת אביגדור ליברמן ביום רביעי רק העצימה את ההישג של החמאס, שעוד יהיו לו השלכות רבות, בזירות שונות.

הש.ג. אשם

השבוע הסוער התחיל בצורה אחרת לגמרי. בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו כבר היה במפגש המנהיגים העולמי בפריז, לציון 100 שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה, נערך הכוח המיוחד של צה"ל לפעולה בעומק רצועת עזה, באזור חאן יונס. כמקובל בפעולה מעבר לגבול, גם המבצע המיוחד שנערך ביום ראשון, הובא לאישור הדרג המדיני. אישור לפעולה מתבצע בפורום שמכונה מבצעים וגיחות (מו"ג), בראשות שר ביטחון.

בפריז השקיע נתניהו את עיקר מאמציו בהשגת פגישה עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, שעדיין כועס על תקרית הפלת המטוס, שבאחריות לה מאשימים הרוסים את ישראל. היחסים המיוחדים עם פוטין הם נכס מבחינת נתניהו. הפעם, עוזריו לא הצליחו להשחיל ללו"ז פגישה רשמית בין שני המנהיגים, אבל הם נפגשו זה עם זה בשולי הוועידה לשיחה קצרה וצפופה. ההישג היה משביע רצון מבחינת נתניהו, ולכן הוא לא התקשה לקבל את ההחלטה להתקפל מפריז ולחזור מוקדם מהמתוכנן לארץ, לאחר ההסתבכות בעזה. הביקור בפריז מיצה את מטרותיו הצנועות כבר ביומו הראשון.

עוד קודם לכן, כאשר נתניהו קיבל את הדיווחים הראשונים על התקרית, מבצע החילוץ היה עדיין בעיצומו. מהר מאוד התברר כי פעולה שהייתה אמורה לא להיוודע בפומבי לעולם, נחשפה בזמן אמת, ככל הנראה בגלל ערנות יתר של שומר פלסטיני.

לאחר שנחשף הכוח, הציב החמאס מחסום בנתיב המילוט. ליד המחסום התפתח קרב הירואי בחסות הפצצה כבדה של חיל אוויר. התוצאות היו כואבות במיוחד, אבל לא נותרו פצועים או נעדרים בשטח, בזכות תכנית המילוט המוקדמת והגבורה, שכבר דובר עליה מבלי לחשוף את שמו של הגיבור (החלל סא"ל מ' ז"ל), או דמויות אחרות שהיו בשטח.

מלחמת בזק

להסתבכות היה פוטנציאל היגררות למלחמה, משום שהיא כמעט חייבה את החמאס להגיב. ואכן, התגובה הגיעה בירי טיל נ"ט מסוג 'קורנט' על אוטובוס בשירות צה"ל ובמטחים כבדים במיוחד של רקטות ופצצות מרגמה בימים שני ושלישי.

למרות התופת, צה"ל לא התכוון להיגרר למלחמה אפילו לרגע, ויעידו על כך האווירה ששררה בחמ"לים של חיל האוויר ושל פיקוד הדרום, שכמעט לא תוגברו.

כאשר התכנס הקבינט ביום שלישי בבוקר, לאחר לילה של הפצצות צה"ל, שנזהרו שלא לזרוע הרס והרג ברצועת עזה, עיקר האנרגיה הושקעה בהחזרת ההסדרה שקרסה עם הירייה הראשונה ביום ראשון. המצרים מילאו תפקיד מרכזי בתיווך, כרגיל.

ניצחון רוחבי

בתוך פחות מ-24 שעות כבר היה ברור כי החמאס מנצח את סיבוב הלחימה. על ההשלכות הפוליטיות שיהיו לניצחון החמאס, המשתקף בהתפטרות ליברמן, עוד ייכתבו מאמרים רבים, כאשר תתברר התמונה הקואליציונית.

מבחינה צבאית כבר אפשר לסכם כי הניצחון היה רוחבי:

יוזמה: בסעיף זה ידו של החמאס על העליונה כבר שמונה חודשים, מאז שהחליט לשבור את השקט ולהציק לישראל בשורה של דרכים - מבלוני תבערה ועד ירי שמתחדש לעיתים קרובות. על רקע האש, ישראל חותרת תמיד להסדרה, כמו השבוע.

טכנולוגיה: הפערים הטכנולוגיים בין הצדדים הם אדירים, אבל השבוע הוכח כי רקטות "טיפשות" יכולות לאתגר את מערכת כיפת ברגל ה"גאונה". כלקח מסיבובי לחימה קודמים, ריכז החמאס את הירי בשטחים צפופים, בעיקר באשקלון, והצליח לחדור את שכבת ההגנה כמה פעמים. חומר הנפץ המשודרג הסב נזק כבד.

זהו שיעור חשוב לחיזבאללה, שנערך למלחמה הבאה מול ישראל בזירת הצפון, עם כמות רקטות גדולה פי כמה מזו שיש בעזה. בשורה התחתונה, החמאס הצליח לבצע את הירי כמעט ללא הפרעה, למרות אמצעי האש והאיסוף המתקדמים ביותר שבידי צה"ל. השימוש שנעשה ב'קורנט' המחיש שוב כי ברשותו גם נשק "חכם".

תודעה: צה"ל הצליח לשבש את שידורי הטלוויזיה של החמאס למשך כחצי שעה באמצעות הפצצה אווירית, אבל סרט התעמולה של חמאס, שהראה כי יכול היה לפגוע באוטובוס כאשר היה עמוס בחיילים ולא רק עם חייל אחד, היה בעל אפקט מהמם. הוא הוכיח כי בניגוד להצהרות כאילו בעזה פועלת "חבורת טרוריסטים", ניצב מולנו כוח צבאי מיומן וממושמע, הפועל לפי הנחיות המגיעות אליו מדרג מדיני. החמאס שולט בעוצמת הלהבות.

מעבר לכך, תמונות הסיום של הסיבוב הן בגדר נוקאאוט תודעתי לטובת החמאס: מצהלות שמחה בעזה לעומת הפגנות בישראל ומסיבת עיתונאים דרמטית של שר הביטחון.

הרתעה: הניצחון של החמאס בסיבוב הלחימה של השבוע, שחק את ההרתעה של ישראל והוכיח כי ישראל מורתעת, במקביל. ההרתעה היא הדדית, ולא רק מול החמאס בעזה - אלא גם בזירה הצפונית.

מה היה עושה אריק שרון?

השאלה כיצד היה נוהג אריאל שרון כראש ממשלה בסיטואציה דומה לזו שהייתה מול עזה השבוע, תישאר לעד היפותטית. ואולם, לטענת שאול מופז, ששירת תחת שרון כרמטכ"ל וכשר ביטחון בתקופות השיא של הטרור בעשור שעבר, "אין שום סיכוי ששרון היה מתנהג כמו נתניהו. אירועי התקופה האחרונה, שבה ישראל כאילו מתחננת להפסקת אש, מנוגדים לכל דרך שאריאל שרון האמין בה. ההשלכות של ההתרפסות עוד יהיו חמורות".

והאם יכול היה להיות גרוע יותר?

בהחלט כן. עם כל הביקורת הציבורית הנוקבת, בנימין נתניהו בוודאי זוכר עד כמה פופולרי היה ראש הממשלה הנחוש מול החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, אהוד אולמרט, וכיצד הוא סיים את כהונתו. אם המטרה היא ממילא לחזור לתקופת רגיעה מול עזה, נראה כי רוה"מ ושרים בקבינט העדיפו ביקורת מתונה והפגנות כעת, על פני וועדת חקירה אחרי מלחמה נוספת.

וכל זה בלי להזכיר את החשש שאיראן, סוריה וחיזבאללה רק מחכות להסתבכות של ישראל בעזה כדי לגבות מחיר על חשבון פתוח שיש להן מול ישראל, ביחד ובנפרד. הקבינט החליט לעשות הכול כדי להימנע מזה. לפי דעת שר הביטחון המתפטר, יותר מידי.