מפרקים את הפלמ"ח בדרך לצבא ממלכתי
בנובמבר 1948, לפני 70 שנה, הורה בן גוריון על פירוק מטה הפלמ"ח, החלטה מורכבת בימים ההם. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 01/11/2018
דוד בן גוריון עם יגאל אלון, יצחק רבין ולוחמי פלמ"ח (צילום: באדיבות ארכיון הפלמ"ח)
עוד ב-1947 חתר דוד בן-גוריון לביטול המפקדה הארצית של ההגנה על מנת שלא לערב גוף פוליטי בהנהגת הצבא העתידי. ב-2 במאי 1948 שלח בן-גוריון לראש המטה הארצי (רמ"א) ישראל גלילי, מכתב המודיע על סיום כהונתו, וזה נכנס לתוקף למחרת. חלק מסמכויות המפקדה הועברו למטכ"ל של צה"ל וחלקן הועברו למחלקת הביטחון בסוכנות, שהתפתחה למשרד הביטחון. ראשי האגפים במטה הכללי התנגדו נחרצות לפיטורי גלילי, מפני שראו בו ממלא מקום הרמטכ"ל, עקב היעדרותו הזמנית של הרמטכ"ל יעקב דורי.
גלילי היה נערץ בקרב מפקדי האגפים במטכ"ל, שסברו כי הצליח למתן את הוראותיו של בן-גוריון, שהיו לפעמים בלתי ניתנות לביצוע מבחינה צבאית. ביום שפוטר גלילי הופיעו ראשי האגפים לשיחת בירור אצל בן-גוריון לגבי המצב. הם דחו את הרעיון שהוצע על ידי בן-גוריון. כעבור יומיים, ב-6 במאי, שוב הופיעו המפקדים ודרשו להחזיר לאלתר את גלילי לתפקידו, בטענה כי אין מפקד לצבא, וכי אינם יכולים לתפקד. בתום הפגישה נכנע בן-גוריון ללחצים, והחליט להחזיר את גלילי לעבודה אך לא לתפקיד מוגדר וללא סמכויות.
ב-14 בספטמבר 1948 כינס בן-גוריון את הסגל הפיקודי של הפלמ"ח בקיבוץ נען, מקום מגוריו של ישראל גלילי. 64 הופיעו לפגישה, 62 מתוכם, רשם שר-הביטחון ביומנו, היו חברי מפ"ם. מפ"ם הייתה מינואר 1948 מפלגה מאוחדת ל"אחדות העבודה" ו"השומר הצעיר" וזכתה לאמון רב בציבור (בבחירות ינואר 1949 קבלה 19 מנדטים, מפלגה שנייה בגודלה אחרי מפא"י). השיקול שהציג ראש הממשלה לצבא ולציבור היה, כמובן, ביטול כל המסגרות הפוליטיות – הפלמ"ח, האצ"ל ולח"י. בן גוריון החליט כי יש לפעול נחרצות לביטול מטה הפלמ"ח כמסגרת נפרדת. הוא חיכה להזדמנות מתאימה. לטענתו – המטרה היא אך ורק פירוק מטה הפלמ"ח, שהפך לאיבר מדולל . אנשי הפלמ"ח ראו בהחלטה לבטל את מטה הפלמ"ח צעד ראשון לפירוק המסגרת כולה, והנושא הפך חיש מהר לויכוח פוליטי – אידיאולוגי.
התפתחה סערה ציבורית של אנשי הפלמ"ח והתומכים הפוליטיים, בראשם מנהיגי מפ"ם, התכנסו בוועד הפועל של ההסתדרות עם הרמטכ"ל, יעקב דורי, מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה ומפקד חזית הדרום, יגאל אלון. מציאות בלתי נתפסת במושגים של היום – בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות מקיים גוף פוליטי דיון על החלטה אסטרטגית של ראש הממשלה ושר הביטחון על ביטולה של מסגרת צבאית בנוכחות מפקדים בכירים של הצבא.
ואכן, ב- 9 נובמבר הוצאה הפקודה לפירוק הפלמ"ח, אבל מרשימה מאד תגובת מטה הפלמ"ח: הם ראו בהחלטה – החלטה שגויה, וכך כתבו ללוחמי הפלמ"ח בפקודת היום האחרונה שלהם: "אנו עוזבים משמרתנו בעוד הקרב נטוש. בטרם שלמה המלאכה. אין אתנו הרגשה כי מעשה זה מחזק את העם במלחמה. אולם אנו אמונים על משמעת, וקיבלנו עלינו את הפקודה. עם פרידה, הפלמ"ח – דום!"
בן-גוריון לא הסתפק בפירוק מטה הפלמ"ח. כאשר צומצם הצבא לאחר תום מלחמת העצמאות מ- 12 חטיבות לשלוש חטיבות סדירות, לא נמצא מקום אף לא לאחת משלושת חטיבות הפלמ"ח שכה בלטו בקרבות מלחמת העצמאות (חטיבת "יפתח", "הראל" ו"הנגב"), והן פורקו.
לאחר פירוק המטה ופירוק חטיבות הפלמ"ח החל תהליך שכונה "התפוטרות" במהלכו פרשו בכירי המפקדים של הפלמ"ח מהשירות הצבאי, חלקם מרצונם וחלקם לאחר שלא הוצעו להם תפקידים הולמים, במטרה להרחיקם מהשירות. בצבא נותרו בעיקר מפקדי פלמ"ח ברמות הבינוניות של מפקדי גדודים ופלוגות. בכיר מפקדי הפלמ"ח שנותר בשירות היה יצחק רבין. 91 ממפקדי הפלמ"ח בדרגת סרן ומעלה נשארו בחילות היבשה, האוויר והים.
אין ספק שכושרו של צה"ל נפגע בעקבות צעדים אלו, דבר שבא לידי ביטוי בקרבות ופעולות התגמול של ראשית שנות ה- 50. אך יחד עם זאת חל מפנה בהתייחסות למורשת הפלמ"ח בצה"ל. ראש אגף ההדרכה, אלוף חיים לסקוב, בוגר הצבא הבריטי הבין, בסיום קורס המג"דים הראשון בו לא שולבו אנשי פלמ"ח, כי צה"ל אינו יכול להתבסס רק על דוקטרינות בריטיות וראוי לשלב גם את הניסיון שנלמד ב"הגנה" ובפלמ"ח. לשם כך מונה יצחק רבין למפקד קורס המג"דים השני. הוא מינה את אסף שמחוני לסגנו ולצוות המדריכים הביא את משה קלמן, עוזי נרקיס, אורי בן ארי, צביקה זמיר ושייקה גביש, כולם סמח"טים או מג"דים בחטיבות הפלמ"ח.
למשימות ההתיישבותיות של הפלמ"ח מצא בן גוריון תחליף בעזרת הקמת מסגרת הנח"ל (תוך השארת סמל המגל והחרב, כמו השיבולים והחרב בסמל הפלמ"ח).
ולבסוף, אין מנוס מלציין, כי 20 שנה מאוחר יותר, במלחמת ששת הימים, היוו אותם מפקדי הפלמ"ח שנותרו בצבא, את שדרת הפיקוד במטה הכללי, שהוביל את צה"ל לגדולה שבניצחונותיו: הרמטכ"ל, שלושת אלופי הפיקודים, מפקד חיל האוויר ובכירי מטכ"ל נוספים. גם בדרג השדה של מפקדי האוגדות ומפקדי החטיבות היוו בוגרי הפלמ"ח את המרכיב המרכזי.
***
תודה לזאב לכיש
בנובמבר 1948, לפני 70 שנה, הורה בן גוריון על פירוק מטה הפלמ"ח, החלטה מורכבת בימים ההם. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד
דוד בן גוריון עם יגאל אלון, יצחק רבין ולוחמי פלמ"ח (צילום: באדיבות ארכיון הפלמ"ח)
עוד ב-1947 חתר דוד בן-גוריון לביטול המפקדה הארצית של ההגנה על מנת שלא לערב גוף פוליטי בהנהגת הצבא העתידי. ב-2 במאי 1948 שלח בן-גוריון לראש המטה הארצי (רמ"א) ישראל גלילי, מכתב המודיע על סיום כהונתו, וזה נכנס לתוקף למחרת. חלק מסמכויות המפקדה הועברו למטכ"ל של צה"ל וחלקן הועברו למחלקת הביטחון בסוכנות, שהתפתחה למשרד הביטחון. ראשי האגפים במטה הכללי התנגדו נחרצות לפיטורי גלילי, מפני שראו בו ממלא מקום הרמטכ"ל, עקב היעדרותו הזמנית של הרמטכ"ל יעקב דורי.
גלילי היה נערץ בקרב מפקדי האגפים במטכ"ל, שסברו כי הצליח למתן את הוראותיו של בן-גוריון, שהיו לפעמים בלתי ניתנות לביצוע מבחינה צבאית. ביום שפוטר גלילי הופיעו ראשי האגפים לשיחת בירור אצל בן-גוריון לגבי המצב. הם דחו את הרעיון שהוצע על ידי בן-גוריון. כעבור יומיים, ב-6 במאי, שוב הופיעו המפקדים ודרשו להחזיר לאלתר את גלילי לתפקידו, בטענה כי אין מפקד לצבא, וכי אינם יכולים לתפקד. בתום הפגישה נכנע בן-גוריון ללחצים, והחליט להחזיר את גלילי לעבודה אך לא לתפקיד מוגדר וללא סמכויות.
ב-14 בספטמבר 1948 כינס בן-גוריון את הסגל הפיקודי של הפלמ"ח בקיבוץ נען, מקום מגוריו של ישראל גלילי. 64 הופיעו לפגישה, 62 מתוכם, רשם שר-הביטחון ביומנו, היו חברי מפ"ם. מפ"ם הייתה מינואר 1948 מפלגה מאוחדת ל"אחדות העבודה" ו"השומר הצעיר" וזכתה לאמון רב בציבור (בבחירות ינואר 1949 קבלה 19 מנדטים, מפלגה שנייה בגודלה אחרי מפא"י). השיקול שהציג ראש הממשלה לצבא ולציבור היה, כמובן, ביטול כל המסגרות הפוליטיות – הפלמ"ח, האצ"ל ולח"י. בן גוריון החליט כי יש לפעול נחרצות לביטול מטה הפלמ"ח כמסגרת נפרדת. הוא חיכה להזדמנות מתאימה. לטענתו – המטרה היא אך ורק פירוק מטה הפלמ"ח, שהפך לאיבר מדולל . אנשי הפלמ"ח ראו בהחלטה לבטל את מטה הפלמ"ח צעד ראשון לפירוק המסגרת כולה, והנושא הפך חיש מהר לויכוח פוליטי – אידיאולוגי.
התפתחה סערה ציבורית של אנשי הפלמ"ח והתומכים הפוליטיים, בראשם מנהיגי מפ"ם, התכנסו בוועד הפועל של ההסתדרות עם הרמטכ"ל, יעקב דורי, מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה ומפקד חזית הדרום, יגאל אלון. מציאות בלתי נתפסת במושגים של היום – בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות מקיים גוף פוליטי דיון על החלטה אסטרטגית של ראש הממשלה ושר הביטחון על ביטולה של מסגרת צבאית בנוכחות מפקדים בכירים של הצבא.
ואכן, ב- 9 נובמבר הוצאה הפקודה לפירוק הפלמ"ח, אבל מרשימה מאד תגובת מטה הפלמ"ח: הם ראו בהחלטה – החלטה שגויה, וכך כתבו ללוחמי הפלמ"ח בפקודת היום האחרונה שלהם: "אנו עוזבים משמרתנו בעוד הקרב נטוש. בטרם שלמה המלאכה. אין אתנו הרגשה כי מעשה זה מחזק את העם במלחמה. אולם אנו אמונים על משמעת, וקיבלנו עלינו את הפקודה. עם פרידה, הפלמ"ח – דום!"
בן-גוריון לא הסתפק בפירוק מטה הפלמ"ח. כאשר צומצם הצבא לאחר תום מלחמת העצמאות מ- 12 חטיבות לשלוש חטיבות סדירות, לא נמצא מקום אף לא לאחת משלושת חטיבות הפלמ"ח שכה בלטו בקרבות מלחמת העצמאות (חטיבת "יפתח", "הראל" ו"הנגב"), והן פורקו.
לאחר פירוק המטה ופירוק חטיבות הפלמ"ח החל תהליך שכונה "התפוטרות" במהלכו פרשו בכירי המפקדים של הפלמ"ח מהשירות הצבאי, חלקם מרצונם וחלקם לאחר שלא הוצעו להם תפקידים הולמים, במטרה להרחיקם מהשירות. בצבא נותרו בעיקר מפקדי פלמ"ח ברמות הבינוניות של מפקדי גדודים ופלוגות. בכיר מפקדי הפלמ"ח שנותר בשירות היה יצחק רבין. 91 ממפקדי הפלמ"ח בדרגת סרן ומעלה נשארו בחילות היבשה, האוויר והים.
אין ספק שכושרו של צה"ל נפגע בעקבות צעדים אלו, דבר שבא לידי ביטוי בקרבות ופעולות התגמול של ראשית שנות ה- 50. אך יחד עם זאת חל מפנה בהתייחסות למורשת הפלמ"ח בצה"ל. ראש אגף ההדרכה, אלוף חיים לסקוב, בוגר הצבא הבריטי הבין, בסיום קורס המג"דים הראשון בו לא שולבו אנשי פלמ"ח, כי צה"ל אינו יכול להתבסס רק על דוקטרינות בריטיות וראוי לשלב גם את הניסיון שנלמד ב"הגנה" ובפלמ"ח. לשם כך מונה יצחק רבין למפקד קורס המג"דים השני. הוא מינה את אסף שמחוני לסגנו ולצוות המדריכים הביא את משה קלמן, עוזי נרקיס, אורי בן ארי, צביקה זמיר ושייקה גביש, כולם סמח"טים או מג"דים בחטיבות הפלמ"ח.
למשימות ההתיישבותיות של הפלמ"ח מצא בן גוריון תחליף בעזרת הקמת מסגרת הנח"ל (תוך השארת סמל המגל והחרב, כמו השיבולים והחרב בסמל הפלמ"ח).
ולבסוף, אין מנוס מלציין, כי 20 שנה מאוחר יותר, במלחמת ששת הימים, היוו אותם מפקדי הפלמ"ח שנותרו בצבא, את שדרת הפיקוד במטה הכללי, שהוביל את צה"ל לגדולה שבניצחונותיו: הרמטכ"ל, שלושת אלופי הפיקודים, מפקד חיל האוויר ובכירי מטכ"ל נוספים. גם בדרג השדה של מפקדי האוגדות ומפקדי החטיבות היוו בוגרי הפלמ"ח את המרכיב המרכזי.
***
תודה לזאב לכיש
