הצי הסורי – מצבו, ומעורבותו במלחמת האזרחים

מבין זרועות הצבא הסורי, הזרוע הימית נחשבת לחלשה ביותר. אל"מ (דימ') פסח מלובני עם ניתוח מיוחד על מצבו של חיל הים הסורי, האמל"ח שברשותו - ואיך כל זה קשור לתקיפה המיוחסת לחיה"א הישראלי מוקדם יותר החודש?

ספינה רוסית מול חופי סוריה (צילום ארכיון: AP)

הצי הסורי הוא הזרוע החלשה מבין שלושת הזרועות בצבא הסורי, שסובל זה שנים מהזנחה רבה, הפוגעת בכשירותם המבצעית של אמצעי הלחימה שלו, ובנוסף מנוצל גם למטרות שחיתות, כפי שתואר במאמר קודם שפרסמתי ב-ISRAEL DEFENSE באינטרנט ("הכול נשאר במשפחה,, מה-2 במאי 2018). עם זאת עשו הסורים גם שימוש באמל"ח שייעודו ימי, בלחימתם כנגד כוחות האופוזיציה והאוכלוסייה האזרחית במחוזות השונים במדינה.

אתר האופוזיציה "זמאן אל-וצל", דיווח לאחרונה על מצבו של הצי הסורי ומערכיו השונים, בהתבסס על דו"ח שהוכן על ידי גורמים סורים מקצועיים, שחלקם עדיין משרתים בצבא ובצי. על פי דו"ח זה, הצי הסורי הוא היום הצי החלש ביותר מבין ציי האזור, הן בשל מספר כלי השיט המלחמתיים שלו – ספינות טילים, פריגטות וכלים אחרים – והן בשל העובדה שמרביתם מיושנים ובלתי כשירים מבחינה מבצעית, ובנוסף, הצי לא זכה, מזה שנים, בתוספת כלשהי של כלי שיט חדשים.

הדו"ח מתחיל בתיאור מצבה של יחידה 108, היא יחידת הצוללות, שבעצם אינן קיימות יותר בסד"כ, מאז 1996. היחידה כללה בעבר שלוש צוללות מדגם רומאו (Romeo) 633, וכן צוללת תובלה מדגם 613, שפורקו ונמכרו. כך נמחקה יחידה זו מסד"כ הצי, ומאז 1996 לא כולל הצי הסורי צוללות.

כוח ספינות הטילים בצי, כולל לפי דו"ח זה שלוש קבוצות/פלגות:

6 ספינות טילים מדגם "טיר", בעלות שני משגרי טילים מדגם "נור" (C-802), שהגיעו מאיראן. כל ששת הספינות אינן כשירות בשל תקלות חוזרות ונשנות בהן.

6 ספינות טילים מדגם "אוסא", בעלות ארבעה משגרי טילים, לשיגור טילי רוביג' 15-P ("סטיקס" בכינוי נאט"ו), שהוא הדגם הישן, והן סובלות מהתיישנות חלק מחלקי הגוף שלהן.

10 ספינות טילים מדגם "אוסא", בעלות ארבעה משגרי טילים, לשיגור טילי רוביג' M15-P ("סטיקס" משופר, בעל טווח ארוך יותר).

מעניינת במיוחד פרשת ספינות הטילים מדגם "טיר", שנרכשו מאיראן ב-2010, והוצבו במינת אל-ביידא, בלאדקיה, כפלגת סטי"לים מס' 722. למרות היותן ספינות חדשות, היחידות שהצטרפו לסד"כ הסטי"לים של הצי הסורי מזה זמן רב, הן סבלו מסדרה של תקלות טכניות שונות, שהפכו אותן לבלתי כשירות. לפי המקור עיקר התקלות היו במכ"מ, במשגרי הטילים, ובציוד הניווט שלהן. לפי הדו"ח נעשו ניסיונות רבים לתקן תקלות אלה, אך הם כשלו.

סטי"לים מדגם "טיר" מתוצרת איראן

לכך נוספת פרשיה אחרת הקשורה לרוסים, שביקשו לקבל מהצי הסורי את אחת הפריגטות שלו, כדי שזו תשמש להם מטרה חיה בתרגילים שעמדו לערוך בים התיכון, בקרבת החוף הסורי. אלה עמדו להיערך מול טרטוס בסוף פברואר 2018, בהשתתפות כוחות ימיים וכוחות מיוחדים. בצי הסורי פעלה פלגת משמר מס' 508, ובה שתי פריגטות מדגם פטיה (petya). הבקשה הרוסית לקבל את אחת הפריגטות כדי שתשמש עבורם מטרה, התבססה על קביעתם כי היא לא כשירה יותר לשירות. המפקדה הכללית הסורית הסכימה לקביעה זו, וגם לכך שהספינה תושמד ותוטבע בים, מבלי שסוריה תקבל מרוסיה תמורה כלשהי עבורה. זאת, כאשר על פי דעת גורמים שונים בסוריה, ניתן היה להאריך את חיי הספינה לשנים נוספות, או למצער, להעבירה למוזיאון צבאי כלשהו של הצבא הסורי.

בנוסף לכלים אלה, כולל הצי הסורי גם שולות מוקשים שאינן כשירות מבצעית, בסיסי טילים מיושנים, נחתות שאינן מסוגלות לשאת פלוגה אחת ואותן ספינות משמר, שאחת מהן שימשה מטרה לרוסים בתרגיל.

כלי השיט היחיד הכשיר בצי הסורי, על פי המקור, היא הספינה "אל-אסד", שהיא, על פי הדו"ח, ספינת האימונים הראשית של הצי. הספינה היא מתוצרת בולוניה שבאיטליה, שנרכשה על ידי כווית, ונקראה "ח'אלד". כווית מסרה אותה לצי הסורי כמתנה, וזה החליף את שמה ל"אל-אסד". הספינה משמשת כאמור למטרות הדרכה בשייט מעשי, עבור צוערי החיל, היוצאים עימה בכל שנה להפלגה השנתית שלהם אל חופי אחת ממדינות אירופה. על פי המקור, זוהי הספינה היחידה בצי הסורי המסוגלת להפליג מחוץ למים הטריטוריאליים של סוריה, ואילולא כווית, לא היה מתאפשר לצוערי הצי הסורי לצאת אל מחוץ לחופי המדינה.

השימוש במוקשים ימיים כנגד האוכלוסייה האזרחית

למרות כל אלה, הצי הסורי היה גם מעורב בלחימה נגד כוחות האופוזיציה והאוכלוסייה האזרחית, כאשר המשטר עשה שימוש באמל"ח שייעודו ימי, כמוקשים ימיים, והטילם כפצצות אוויר על יעדים אזרחיים שונים. בנוסף למוקשים הישנים שנמצאו ברשותם, בהם נעשה שימוש כזה, השתמשו הסורים גם במוקשים ימיים, אותם קיבלו מאיראן.

על פי אותו דו"ח, חלק ניכר מהמוקשים בהם נעשה שימוש הן משנות ייצור מוקדמות, משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, שנרכשו בעיקר מברית המועצות, ומרביתם מוקשי מגע או מוקשים אקוסטיים.

בשל התפתחות שיטות הפעולה של שולות המוקשים וכלי השיט השונים בתחום זה, לא היה למוקשים אלה כל שימוש, בנוסף לעובדה שחלק גדול מהם היה מונח בשטח פתוח מחוץ למחסנים, ולכן הוחלט להפטר מהם, ולהוציאם מהסד"כ. לפיכך החליט המשטר, כי במקום להשמידם ולפרק אותם, ניתן להשתמש בהם כנגד כוחות האופוזיציה (המורדים או הטרוריסטים במונחי המשטר) באזורים המאוכלסים באוכלוסייה אזרחית.   

על פי הנאמר בדו"ח היו בידי הצי כ-5,500 מוקשים מסוגים שונים. כן היו בידיו כמות מצומצמת של מוקשים מתקדמים יותר, שרובם נמצאים בחטיבות הימיות 110 במינת אל-ביידא-לאדקיה וחטיבה 56 בטרטוס. כן נמצא החלק הגדול של המוקשים הימיים, ובמיוחד הישנים במחסני בהרמיל, שליד טרטוס, וסקובין שליד לאדקיה.

המסמך מפרט את סוגי המוקשים בהם עשה המשטר הסורי שימוש במלחמה כנגד כוחות האופוזיציה והאוכלוסייה האזרחית, שכולם הם מהסוגים הפועלים בשיטת המגע:

א. מוקש ימי RKM, שמשקלו 300 ק"ג. זהו מוקש ישן מאוד, שכ-750 יחידות ממנו נמצאו ברשות הצי, ובמרביתם נעשה שימוש באזורי המורדים.

ב. מוקש מגע Sadaf: ברשות הצי הסורי נמצאים שני סוגים מדגם זה, האחד מתוצרת רוסית ישנה והשני מתוצרת איראנית. איראן העתיקה את המוקש הרוסי 80-M, השוקל בגרסה האיראנית 115 ק"ג, וסיפקה אותו לסוריה לאחר פרוץ המהפכה הסורית (מלחמת האזרחים בלשון האופוזיציה), מתוך כוונה שלה להפטר ממוקשים מיושנים אלה גם כן. גם במוקשים אלה עשו הסורים שימוש על ידי הטלתם על היעדים השונים של כוחות המורדים והאוכלוסיה האזרחית. לפי המקור נמצאו ברשות הצי כ-700 מוקשים מסוג זה.

ג. מוקש ימי רוסי בשם "אנטינה": מדובר במוקש מגע, המתפוצץ בעת התנגשות בגוף הספינה או הצוללת, ומפוצץ אותן. זהו מוקש גדול במידותיו, והתפוצצותו גורמת לטביעת כלי השיט. לצי היו כ-200 מוקשים מדגם זה, שבמרביתם נעשה שימוש כנגד המורדים והאוכלוסייה האזרחית באותה שיטה.

ד. מוקש KRM : שכ-500 ממנו נמצאו בידי הצי, ומרביתם הוטלו על עיירות וכפרים שמרדו נגד המשטר.

על פי הדו"ח לא נעשה שימוש במוקשים שאינם פועלים על פי עיקרון המגע, ובכללם:

א. המוקש הימי הרוסי AMD-1-500, המכיל 300 ק"ג של חומר נפץ. בידי הצי מצויים כ-400 מוקשים מסוג זה.

ב. המוקש הימי הרוסי UDM, שכ-500 ממנו נמצאים בידי הצי הסורי. מוקש זה מופעל בעת מעבר ספינה או צוללת בקרבתו.

ג. מוקש ימי יוגוסלבי 70-M, שכמאה ממנו מצויים בידי הצי.

ד. המוקש הימי הרוסי K-B, שהוא מוקש ישן מאוד, ולו חמישה משושים. בידי הצי הסורי מצויים כ-500 יחידות מסוגו. משקלו 1,065 ק"ג, מתוך זה כ-200 ק"ג חומר נפץ.

ה. מוקש ימי רוסי P-3Y, שכ-500 מסוגו מצויים בידי הצי הסורי. זהו מוקש מגנטי ולו שלושה משושים, המתפוצץ כאשר הוא מושפע מהשדה המגנטי של ספינה או צוללת כלשהן.

המשטר השתמש במסוקי טייסת 618 של הצי, מהדגמים 14-MI ו- ,Kamov f-28להטלת מוקשים אלה על אגני הערים דמשק, חמאת, אידליב וערים אחרות, כהכנה וסיוע באש לכוחות המשטר והמיליציות השונות שסייעו להם בלחימה באזורים אלה, וזאת בדומה למסוקי חיל האוויר הסורי, מהדגמים 8-MI ו-17-MI, שהטילו את חביות הנפץ שיוצרו על ידי המשטר.  

טילי ה"יאחונט" והחיזבאללה

הדו"ח המוזכר לעיל, עליו מתבסס האתר "זאמן אל-ואצל", עוסק גם בטילי החוף-ים החדישים מדגם "יאחונט", אותם קיבלו הסורים מרוסיה. במסגרת זאת הוא חשף את עובדת הכשרת אנשי חיזבאללה על ידי הצוותים הסורים בהפעלתם, ככל הנראה ללא ידיעת המומחים הרוסים הנמצאים ביחידה זו.

לפי מקור זה נמצאו ברשות ארגון החיזבאללה מאז 2006 ארבעה רכבי שיגור של הטיל הימי "נור" (אש - במקור, שהוא בעצם הטיל הסיני C-802), אותם קיבלו מאיראן דרך סוריה, לאחר שאנשי הארגון קיבלו עליו הדרכה במסגרת חטיבה 107 הימית של הצי הסורי, בעין אל-שרקיה, דבר שהיה מקובל, שאיראן מספקת לחיזבאללה סיוע ואמל"ח מסוגים שונים.

עם זאת, לאחר שהחלה המהפכה הסורית, ובמיוחד בתחילת 2012, עם הצלחות כוחות האופוזיציה (המורדים) בכל הגזרות, חלה התפתחות מעניינת בתחום הסיוע הסורי לחיזבאללה, והוסכם בין שני הצדדים שחיזבאללה ישלח קבוצה מאנשיו אל פוג' 200 של הצי הסורי, המופקד על טילי "יאחונט" הרוסים החדשים, אותם קיבלו הסורים מרוסיה להגנה על החוף, וזאת במטרה שיעברו הדרכה למשך שישה חודשים, כדי שידעו כיצד להפעיל טילי חוף-ים מתקדמים אלה באופן עצמאי.

ככל שהיה ידוע טילים אלה נמצאו בשליטתם הישירה של המומחים הרוסים, מאז הגעתם לסוריה ב-2010. כך החלה בשנים 2014-2012 הגעת קבוצות של ארגון חיזבאללה לסוריה, במטרה לעבור הדרכה על מערכת נשק זו (וייתכן גם אחרות שנמצאו בידי הצבא הסורי).

על פי הדיווחים באתר, צומצמה נוכחות המומחים הרוסים בסוריה בכלל על רקע התגברות המלחמה מול כוחות האופוזיציה, ובכלל זה ביחידת ה"יאחונט", ואלה שנשארו פעלו תחת מגבלות תנועה ואבטחה הדוקה, דבר אותו ניצל המשטר, כדי לקיים את הדרכת אנשי החיזבאללה, הרחק מעיני הרוסים. נוכחות אנשי החיזבאללה בהקשר זה הוסתרה על ידי הסורים גם מפני גורמים סורים מתוך המערכת.

ככל הידוע בפרסומים, נערכו שני מחזורי הדרכה בסוריה לאנשי חיזבאללה על מערכת זו, האחד שהתקיים במחצית השנייה של 2012 ותחילת המחצית הראשונה של 2013, בו נטלו חלק 30 אנשי חיזבאללה, 4 מהם קצינים. הקורס התבצע בגדוד מס' 1 של פוג' 200 באזור טרטוס. הקורס השני נערך במחצית השנייה של 2013 ותחילת המחצית הראשונה של 2014, ונטלו בו חלק 22 איש, 4 מהם קצינים. קורס זה התבצע בגדוד מס' 2 של פוג' 200 באזור לאדקיה.

בהקשר זה, מציין האתר, כי התקיפה האחרונה (ב-4 בספטמבר) המיוחסת לחיל האוויר הישראלי הישראלי כוונה לעבר גדוד טילי "יאחונט" הערוך באזור טרטוס, המשמש כבסיס הדרכה ואימונים לאנשי חיזבאללה.

סיפור הטיל החסר

במסגרת המידע שפרסם האתר על הצי הסורי, מופיע גם הסיפור על היעלמות טיל ימי מתוצרת רוסית, ממחסני חטיבה ימית 110. הטיל שוגר לכאורה מספינות הטילים מדגם אוסא 2 של החטיבה, בעת התרגילים הימיים שנערכו ב-2008. בתרגילים אלה שוגרו 17 טילים מספינות הטילים של חטיבה זו.  

מפקד החטיבה וקצין החימוש של חיל הים ניסו להסתיר את דבר היעלמותו של הטיל והוציאו אותו מן הסד"כ, על ידי מסירת דיווח שקרי שבמהלך התרגילים נורו 18 טילים ולא 17, אך מעשה זה נחשף, כאשר אחד הקצינים דיווח למודיעין הצבאי הסורי על אבדן הטיל ועל מעשה הזיוף של מפקד החטיבה, שנועד להסתיר את היעלמות הטיל. בעקבות כך הוקמה ועדת חקירה בדצמבר 2012.

על פי הפרסום, הציעו ראש הוועדה וחבריה, לאחר שקיבלו תשלומי כסף נכבדים ממפקד החטיבה, מספר פתרונות לתעלומת הטיל החסר, ולהוצאתו מהסד"כ, מבלי לבדוק את הנושא העיקרי, כיצד ולהיכן נעלם הטיל החסר. בסופו של דבר, התיק נגנז במרתפי ענף  המודיעין הצבאי שטיפל בסוגיה, מסיבה לא ברורה, ולא ננקטו כל צעדים נגד מי מהאחראים על אובדן הטיל.

הקטע המעניין בפרשה זו הוא, שעל פי השמועות שנפוצו בקרב גורמים הנוגעים בדבר, הטיל החסר מצא את דרכו לישראל, שכן לא ניתן לאבד טיל בגודל שכזה, ובנסיבות מסתוריות, ללא כל סיוע מבחוץ, וזאת בשל ממדיו - אורכו 5.8 מ', קוטרו 76 ס"מ ומשקלו 2,300 ק"ג. אכן תעלומה שלא נמצא לה פתרון.