רוסיה וסוריה: מעגל היסטורי חוזר
כמו שברית המועצות נחלצה לעזרת אסד האב במהלך מלחמת לבנון הראשונה, כך גם רוסיה של פוטין – מציוד צבאי, תמיכה בכוח אדם ובמוסדות הבינלאומיים – מוסקבה תשמור על האינטרסים שלה במזה"ת – בכל מחיר. מאמר מיוחד
פסח מלובני
| 28/08/2018
צילום: AP
"אני לא אתן לאף אחד להביס את אסד", כך אמר, על פי מקורות סוריים, יורי אנדרופוב (Yuri Andropov), מנהיג ברית המועצות במחצית הראשונה של שנות השמונים של המהאה שעברה, לשר ההגנה הסורי, מוסטפא טלאס, לאחר מלחמת לבנון הראשונה, והתכוון לנשיא הסורי דאז, חאפז אל-אסד. הבטיח וגם עשה אז לא מעט כדי לממש את הבטחתו זו, ולחזק את בטחונה של סוריה.
סוריה הובסה קשות במלחמה זו, בעיקר בתחום האווירי, בו ספג גם חיל האוויר שלה תבוסה קשה בקרבות אוויר ואיבד כמאה ממטוסיו. ההגנה האווירית שלה, שהייתה ה"הצלחה הסורית הגדולה" במלחמת יום הכיפורים, והסבה אבדות רבות לחיל האוויר הישראלי, הפכה במלחמת לבנון לכישלון צורב, לאחר שסוללותיה שהיו פרוסות בצפון הבקאע בלבנון, הושמדו כהרף עין, מבלי שהסורים ויועציהם הרוסים הבינו מה קרה להן.
מבצע "שלום הגליל" העמיד אתגר רציני בפני סוריה וברית המועצות כאחת בתחום הצבאי, והביא למעורבות סובייטית ישירה בעימות, ובעיקר לאחריו. במבצע זה התמודדה ישראל בהצלחה רבה מול כל מערכות האמל"ח החדישות שסיפקה ברית המועצות לסוריה, מאז סיום המלחמה ב-1973, והציגה אותן ככלי ריק. כך היה בלחימה האווירית, בה הופלו עשרות מטוסים סורים ללא מענה, וכך בלחימה היבשתית, בה הושמדו טנקים רבים, ובכללם הטנקים האיכותיים 62-T, ואף הדגם המתקדם 72-T.
השיא היה בחיסול מפתיע של סוללות טילי הקרקע-אוויר הסוריות לסוגיהן על ידי חיל האוויר הישראלי, מהלך שהכה את הסורים, ובעיקר את הסובייטים בהלם ובתדהמה. על רקע זה מיהרו הסובייטים לפעול להשגת הפסקת אש בלחימה בין שני הצדדים ב-11 ביוני 1982, וארגנו מיד משלוחי נשק לסוריה במקום אלה שנפגעו.
התוצאה הצבאית של המלחמה בה נחשפה חולשתו של הצבא הסורי, ובעיקר של חיל האוויר וההגנה האווירית שלו, הביאה את הנשיא אסד לצאת לביקור דחוף במוסקבה ב-26 ביוני 1982 ולבקש "מטרייה אווירית" סובייטית כנגד ישראל. מהלך זה חייב את הסובייטים לתת מענה שיחזק את בעלת בריתם ואת יכולת ההרתעה שלה מחד גיסא, ולהגן על יוקרתו של האמל"ח הסובייטי, שנפגע קשות במלחמה זו, מאידך גיסא. הסובייטים נענו לבקשות הסוריות, והחליטו לשגר גם אמל"ח וגם כוחות משלהם.
בעקבות כך החלו הסובייטים להזרים באופן מידי, באמצעות ספינות תובלה סובייטיות שהגיעו לסוריה במהלך יוני ותחילת יולי 1982, אמל"ח וציוד בכמויות גדולות, שנועד להשלים את אבדות הצבא הסורי במלחמה, וגם אמל"ח חדש ומתקדם, ובכלל זה מערכות טילי קרקע-אוויר ניידות חדשות כ-8-SA ו-9-SA. כן החלו להעביר מטוסי מיג 23ML ומיג 25, כדי שיוכלו להתמודד מול מטוסי ה-16-F ו-15-F שבידי ישראל, וכן תחמושת מסוגים שונים, פצצות וטילי אוויר-אוויר מתקדמים מהדגמים 7-AA ו-8-AA.
בין יוני 1982 לאפריל 1983 שלחו הסובייטים לסוריה כ-800 טנקי 72-T, 200 נגמשי"ם, 160 מטוסי קרב מדגמים שונים, כמה עשרות תותחים מתנייעים 122 מ"ם, משגרי רקטות 21-BM, סוללות טילי קרקע-אוויר מן הדגמים 6-SA, 8-SA ו-9-SA, וכן טילי קרקע-קרקע טקטיים מדגם 21-SS, שזו לראשונה סופקו למדינה שמחוץ לברית ורשה (עד אז נמצאו טילים אלה בידי ברית המועצות וגרמניה המזרחית). כמויות אלה נועדו גם כדי לתמוך במדיניות "האיזון האסטרטגי" של סוריה, בה נקטה בעקבות יציאת מצרים ממעגל הלחימה נגד ישראל, בעקבות חתימת הסכם השלום עם ישראל.
הגעת מערכות הלחימה החדשות לסוריה, לוותה גם בהגעת מומחים סובייטים נוספים לסוריה, שהביאו להגדלת מערך המומחים והיועצים הסובייטים הצבאיים שנמצאו בה. משלוחי הנשק המוגברים נתנו לסורים סיוע מורלי חשוב, ונראה כי עד סוף אוקטובר 1982 מילאו הסובייטים במהירות את האבדות שנגרמו לסורים באמל"ח.
בעקבות מותו של ברז'נייב בנובמבר 1982, התמנה יורי אנדרופוב (Yuri Andropov) למנהיג ברית המועצות, ובימיו הגיע הסיוע הסובייטי לסוריה לשיאים חדשים, דבר שביטא היטב את אמירתו, שהוא לא ייתן לאף אחד להביס את חאפז אל-אסד. אמירה זו אף קיבלה חיזוק בדברי הרמטכ"ל הסובייטי דאז, המרשל אוגרקוב (Nikolai Ogarkov), שהכריז שברית המועצות מתייחסת להגנת סוריה ולבנון, כאל נושא בעל חשיבות לביטחון הלאומי שלה, ומתייחסת למהלכים הצבאיים של ארצות הברית וישראל נגד הכוחות הסוריים, כאל פלישה על ידי כוחות תוקפניים.
הצעד השני בו נקטו הסובייטים היה שיגור יחידות הגנה אווירית סובייטיות, בעלות משמעות אסטרטגית מבחינת האזור, כדי להגן על המרחב האווירי החשוף של סוריה, מפני אפשרות של פעילות אווירית עוינת, ישראלית או אחרת, כנגדה. כך יצאה ברית המועצות למבצע "קווקז 2" כסיוע לסוריה (מבצע "קווקז 1" היה שיגור כוחות חיל האוויר וההגנה האווירית העצמאיים למצרים ב-1970, במלחמת ההתשה), שנמשך בשנים 1984-1982. מבצע זה כלל:
א. שיגור שתי חטיבות של טילי קרקע-אוויר 5-SA, על צוותיהן הסובייטיים, בתחילת 1983 בדרך הים. אלה תוארו אז כמערכת טילי הקרקע-אוויר הסובייטית ארוכת הטווח (300 ק"מ), שעד אז לא יצאה מגבולות ברית המועצות. המהלך ביטא, כמו בעבר במצרים, את מעורבותה הישירה של ברית המועצות בסכסוך עם ישראל, לצדה של בעלת בריתה, סוריה. הייתה זו נוכחות צבאית סובייטית מלאה על אדמת סוריה, בדומה לנוכחות הצבאית הסובייטית במצרים בתחילת שנות ה-70.
הבאת הכוח לסוריה החזירה אמנם את הביטחון להגנה האווירית הסורית, דבר שקיבל את ביטויו בדברי בכירים סורים, כסגן הנשיא, ח'דאם, שהתגאה כי "הדוב הרוסי" הוא זה שמגן על סוריה, ושל שר ההגנה, טלאס, שאמר במהלך ביקורו באחת החטיבות ש"עם טילים אלה אנחנו לא נחשוש משום דבר". עם זאת, חששו הסובייטים מהסתבכות בלחימה מול ישראל, ואולי אף מול כוחות אמריקאים שפעלו באזור, במידה וטילים אלה ישוגרו לעבר מטוסיהם, והחליטו להוציא את כוחותיהם מסוריה, ולהעביר את הטילים לידי הסורים, לאחר שצוותיהם הוכשרו על ידם להפעילם. שנים רבות אחר-כך, בפברואר 2018, הפיל אחד הטילים האלה את מטוס ה-16-F של חיל האוויר מעל שטח ישראל, דבר שהביא לתגובה של חיל האוויר מול מערך ההגנה האווירית הסורית.
ב. בנוסף, שלחו הסובייטים לסוריה יחידות ל"א, יחידה מוסקת וגם קרקעית, שנועדו לפעול הן עם חיל האוויר הסורי והן עם חטיבות ה-5-SA הסובייטיות.
ג. בסוף 1983- תחילת 1984 הגיעו לסוריה יחידות של טילי חוף-ים סובייטיות, שהיו מאוישות בצוותים סובייטים יחד עם טילים מדגם "ספאל" (כינוי נאט"ו - Sepal, ברוסית- Redut), שנפרסו לאורך החוף בסוריה, כדי למנוע אפשרות של תקיפה עוינת בגזרה זו, כולל על ידי הצי האמריקאי. גם טילים אלה הועברו לידי הסורים, לאחר שהצוותים הסורים עברו הכשרה בהפעלתם על ידי הסובייטים. היו אלה תוספות חשובות לשיפור מערכי ההגנה האווירית והגנת החוף הסוריים לאחר מלחמת לבנון הראשונה.
ד. בנוסף, כפי שהתפרסם לאחרונה במקורות סורים, פעל אנדרופוב בתחילת שנות ה-80, עוד בהיותו ראש ה-KGB, וביתר שאת לאחר שהתמנה למנהיג ברית המועצות, לספק לסוריה את הידע והטכנולוגיה לפיתוח וייצור נשק כימי, וראה בכך לטענת המקורות הסורים, מעין ערובה לכך שסוריה לא תובס יותר במלחמות, שכן כל תבוסה כזאת היתה מבחינת הסובייטים תבוסה לנשק הרוסי. אכן מאמצע שנות ה-80 החלו הסורים לנהל תכנית עצמאית לפיתוח ולייצור נשק כימי במכון CERS, המוכר כמרכז ללימודים ומחקרים מדעיים.
בתמורה לכל אלה נחתם במאי 1983 הסכם בין הסובייטים לסורים, באשר להרחבה משמעותית של הבסיס הימי בנמל טרטוס, והצבת מתקנים על ידם בו, כמבדוק צף, שאיפשרו תחזוקה שוטפת של צוללות השייטת הסובייטית בים התיכון. זאת, בהמשך להקמת בסיס לוגיסטי עבור הצי הסובייטי בנמל זה מאז 1971. בעקבות כך החלו ספינות הצי הסובייטי לקיים ביקורים סדירים בנמל טרטוס, ומטוסי אוויריית הצי החלו להשתמש בבסיס חיל האוויר הסורי ב-4-T לביצוע משימותיהם בים התיכון.
אכן אנדרופוב מימש את הבטחתו לאסד האב, וחיזק את הגנת סוריה בהשוואה למצבה לפני המלחמה בלבנון. בתקופה זו חזר הצבא הסורי לעוצמתו, כפי שהייתה לפני המלחמה, ואף יותר מכך, ולא לחינם הגדיר אסד האב את אנדרופוב, באיגרת התנחומים ששיגר להנהגה הסובייטית עם מותו בתחילת 1984, כידיד גדול של סוריה והערבים, שעמד לצדם וסייע להם כנגד הציונות והאימפריאליזם. בסוריה הוכרזו שבעה ימי אבל, והדגלים במדינה הורדו לחצי התורן.
מתדפקים על דלתו של פוטין
נשיא רוסיה כיום, ולדימיר פוטין, תלמידו ופקודו של אנדרופוב ב-KGB, הלך גם הוא בעקבותיו ובעקבות הכרזתו אז. יש לשים לב שההכרזה אינה מתייחסת לסוריה, כי אם לנשיא אסד אישית, וגם המהלך הרוסי הנוכחי נועד לסייע לנשיא הסורי הנוכחי, בשאר אל-אסד לשמר את שלטונו בסוריה, ואת שלטון השושלת האסדית. עם זאת, יש להדגיש כי המהלך הרוסי נועד בראש וראשונה לשרת אינטרסים רוסיים באזור. ואכן הרוסים השיגו הפעם את מה שלא הצליחו להשיג אצל אסד האב, והוא הקמת בסיסים עצמאיים על אדמת סוריה – בסיס אווירי בשדה תעופה חמיימים ובסיס ימי בטרטוס, שיהיו בשליטה רוסית מלאה למשך 50 שנה. התכניות היו כבר אז, אך סרוב הסורים להסכים להן, והתמוטטות ברית המועצות בהמשך גרמו להקפאתן, עד שנוצרה ההזדמנות לממשן מחדש ב-2015. זאת, עם קבלת הבקשה הסורית לסיוע במלחמתו של משטר בשאר אל-אסד נגד המורדים ("הטרוריסטים"), כאשר עלה החשש שהוא קרוב להתמוטטות, וכי מה שנותר מהצבא הסורי לא ימנע את קריסתו. ואכן המעורבות הרוסית שבאה בעקבות בקשת סוריה הפכה את הקערה על פיה במלחמה זו, והצילה את המשטר הסורי והעומד בראשו, ונתנה לרוסיה ולמנהיגה את אשר ביקשו להשיג בעקבות התערבות זו.
לרגל מלאת שלוש שנות מעורבות של הכוחות הרוסים בסוריה לצד הצבא הסורי, כוחות איראנים, מיליציות שיעיות וכוחות חיזבאללה, פרסמו הרוסים את נתוני מעורבותם המרשימה, או במילים אחרות, מה השקיעו כדי לממש את אותה אמירה וסיסמה שטבע אנדרופוב, על פי המקורות הסורים, כדי להציל את משטר אסד מקריסה, והפעם במלחמתו מול האופוזיציה הפנימית, במלחמה שנמשכה למעלה מ-7 שנים, וטרם הסתיימה (אמנם לא נמצאה אמירה דומה של פוטין לאסד, אך המעשים בשטח מדברים בעד עצמם).
תחת הכותרת של מלחמה ב"טרוריסטים" וב"מדינה האסלאמית" (דאעש), ניצלו הרוסים היטב את הזירה הסורית המדממת, לרכישת "ניסיון מבצעי" עבור כוחותיהם ומפקדי צבאם, וכן לניסוי ולבחינת אמצעי לחימה שונים שפיתחו, וכן כדי לקדם על ידי מעורבות זו את האינטרסים שלהם בסוריה ובאזור כולו.
לפי הודעת משרד ההגנה הרוסי שהתפרסמה בימים אלה, נטלו חלק בפעילות המבצעית בסוריה במהלך שלוש השנים שחלפו כ-63,000 אנשי צבא רוסים, מספר שגדל מ-48,000 איש עליו הכריז שר ההגנה הרוסי בדצמבר 2017. במספר זה נכללו, על פי הפרסום, 434 קצינים בדרגות גנרל, וכ-26,000 קצינים בדרגות שונות. אלה כללו את כל מפקדי האזורים הצבאיים בצבא הרוסי וכן את כל מפקדי הארמיות ומפקדים אחרים בכוחות היבשה, וכן מפקדים מחיל האוויר וההגנה האווירית. כך נטלו בפעילות זו חלק 95 אחוזים ממפקדי עוצבות הקרקע המשולבות – חטיבות וגדודים, וכן מעל 90 אחוזים מטייסי הקרב של מטוסי הירוט ומטוסי התקיפה, כמו גם למעלה מ-4,300 חיילים מכוחות הטילים והארטילריה, 97 אחוזים ממטוסי התובלה האווירית ו-60 אחוזים מצוותי המפציצים ארוכי הטווח שלהם. יצוין כי כל אלה עברו בסוריה במחזורים תקופתיים במהלך שלוש השנים, במטרה לנצל כאמור את הלחימה בה לצורך רכישת ניסיון מבצעי.
בנוסף, נמסר בהודעה שהתפרסמה, כי במהלך מעורבותם בלחימה, ערכו הרוסים ניסויים ב-231 כלי נשק חדשים, ובכלל זה מטוסים וטילי שיוט. לפי הנתונים שפורסמו, ביצע חיל האוויר הרוסי 39,000 משימות קרביות בסוריה, והכוחות הרוסים תקפו למעלה מ-121,000 יעדי טרור בסוריה, והרגו כ-86,000 לוחמים טרוריסטים. הפרסום כמובן אינו מתייחס לפגיעות שתקיפות אלה גרמו לאוכלוסייה האזרחית. גורמים מערביים מעריכים כי בתקיפות הרוסיות נהרגו אלפי אזרחים סורים, ויש להניח כי חלק מה"לוחמים הטרוריסטים" אליהם מתייחסים הרוסים היו אזרחים סורים תמימים.
אמנם בעת ביקור פוטין בסוריה בדצמבר 2017, הוא הורה להחזיר חלק מהכוחות הרוסיים שפעלו בה, אך למרות זאת, נמצא כיום על אדמת סוריה כוח רוסי ניכר, המסייע לנשיא בשאר אל-אסד להחזיר לידיו את השליטה על כל מחוזות המדינה, כפי שהיה לפני פרוץ מלחמת האזרחים במרס 2011. לא נמסרו נתונים על המחיר של מעורבות זו לכוחות הרוסים, אך ההערכות הן כי מדובר במאות הרוגים ופצועים, ובכללם אנשי כוחות שכירי החרב ("כוח וגנר") שנלחם גם הוא בקרבות השונים שהתחוללו במלחמה זו.
אכן גם הנשיא פוטין מימש סיסמה זו, למרות שהתערבות הכוחות הרוסים נועדה לשרת בראש וראשונה אינטרסים רוסיים, היא הפכה לנקודת ההיפוך במלחמה זו, ומנעה את קריסתו של משטר אסד בלחימתו נגד אויביו, הפעם מבפנים, ובכך זכה גם הוא בנקודות זכות רבות ממשטר זה והעומד בראשו, וקיבל כאמור אישור להמשך מימוש האינטרסים שלו בסוריה, והמשך נוכחותו בה לשנים הבאות.
סוריה מהווה נכס אסטרטגי עבור רוסיה למימוש האינטרסים שלה באזור, כפי שהייתה גם בתקופת ברית המועצות, ולכן, רוסיה תישאר נאמנה לה ולמשטרה, ולא תיתן לאף אחד מאויביה, ומאויבי המשטר, החיצוניים והפנימיים, להביס אותה, סיסמה שלא רק נאמרה, אלא גם מומשה בשטח הלכה למעשה.
כמו שברית המועצות נחלצה לעזרת אסד האב במהלך מלחמת לבנון הראשונה, כך גם רוסיה של פוטין – מציוד צבאי, תמיכה בכוח אדם ובמוסדות הבינלאומיים – מוסקבה תשמור על האינטרסים שלה במזה"ת – בכל מחיר. מאמר מיוחד
צילום: AP
"אני לא אתן לאף אחד להביס את אסד", כך אמר, על פי מקורות סוריים, יורי אנדרופוב (Yuri Andropov), מנהיג ברית המועצות במחצית הראשונה של שנות השמונים של המהאה שעברה, לשר ההגנה הסורי, מוסטפא טלאס, לאחר מלחמת לבנון הראשונה, והתכוון לנשיא הסורי דאז, חאפז אל-אסד. הבטיח וגם עשה אז לא מעט כדי לממש את הבטחתו זו, ולחזק את בטחונה של סוריה.
סוריה הובסה קשות במלחמה זו, בעיקר בתחום האווירי, בו ספג גם חיל האוויר שלה תבוסה קשה בקרבות אוויר ואיבד כמאה ממטוסיו. ההגנה האווירית שלה, שהייתה ה"הצלחה הסורית הגדולה" במלחמת יום הכיפורים, והסבה אבדות רבות לחיל האוויר הישראלי, הפכה במלחמת לבנון לכישלון צורב, לאחר שסוללותיה שהיו פרוסות בצפון הבקאע בלבנון, הושמדו כהרף עין, מבלי שהסורים ויועציהם הרוסים הבינו מה קרה להן.
מבצע "שלום הגליל" העמיד אתגר רציני בפני סוריה וברית המועצות כאחת בתחום הצבאי, והביא למעורבות סובייטית ישירה בעימות, ובעיקר לאחריו. במבצע זה התמודדה ישראל בהצלחה רבה מול כל מערכות האמל"ח החדישות שסיפקה ברית המועצות לסוריה, מאז סיום המלחמה ב-1973, והציגה אותן ככלי ריק. כך היה בלחימה האווירית, בה הופלו עשרות מטוסים סורים ללא מענה, וכך בלחימה היבשתית, בה הושמדו טנקים רבים, ובכללם הטנקים האיכותיים 62-T, ואף הדגם המתקדם 72-T.
השיא היה בחיסול מפתיע של סוללות טילי הקרקע-אוויר הסוריות לסוגיהן על ידי חיל האוויר הישראלי, מהלך שהכה את הסורים, ובעיקר את הסובייטים בהלם ובתדהמה. על רקע זה מיהרו הסובייטים לפעול להשגת הפסקת אש בלחימה בין שני הצדדים ב-11 ביוני 1982, וארגנו מיד משלוחי נשק לסוריה במקום אלה שנפגעו.
התוצאה הצבאית של המלחמה בה נחשפה חולשתו של הצבא הסורי, ובעיקר של חיל האוויר וההגנה האווירית שלו, הביאה את הנשיא אסד לצאת לביקור דחוף במוסקבה ב-26 ביוני 1982 ולבקש "מטרייה אווירית" סובייטית כנגד ישראל. מהלך זה חייב את הסובייטים לתת מענה שיחזק את בעלת בריתם ואת יכולת ההרתעה שלה מחד גיסא, ולהגן על יוקרתו של האמל"ח הסובייטי, שנפגע קשות במלחמה זו, מאידך גיסא. הסובייטים נענו לבקשות הסוריות, והחליטו לשגר גם אמל"ח וגם כוחות משלהם.
בעקבות כך החלו הסובייטים להזרים באופן מידי, באמצעות ספינות תובלה סובייטיות שהגיעו לסוריה במהלך יוני ותחילת יולי 1982, אמל"ח וציוד בכמויות גדולות, שנועד להשלים את אבדות הצבא הסורי במלחמה, וגם אמל"ח חדש ומתקדם, ובכלל זה מערכות טילי קרקע-אוויר ניידות חדשות כ-8-SA ו-9-SA. כן החלו להעביר מטוסי מיג 23ML ומיג 25, כדי שיוכלו להתמודד מול מטוסי ה-16-F ו-15-F שבידי ישראל, וכן תחמושת מסוגים שונים, פצצות וטילי אוויר-אוויר מתקדמים מהדגמים 7-AA ו-8-AA.
בין יוני 1982 לאפריל 1983 שלחו הסובייטים לסוריה כ-800 טנקי 72-T, 200 נגמשי"ם, 160 מטוסי קרב מדגמים שונים, כמה עשרות תותחים מתנייעים 122 מ"ם, משגרי רקטות 21-BM, סוללות טילי קרקע-אוויר מן הדגמים 6-SA, 8-SA ו-9-SA, וכן טילי קרקע-קרקע טקטיים מדגם 21-SS, שזו לראשונה סופקו למדינה שמחוץ לברית ורשה (עד אז נמצאו טילים אלה בידי ברית המועצות וגרמניה המזרחית). כמויות אלה נועדו גם כדי לתמוך במדיניות "האיזון האסטרטגי" של סוריה, בה נקטה בעקבות יציאת מצרים ממעגל הלחימה נגד ישראל, בעקבות חתימת הסכם השלום עם ישראל.
הגעת מערכות הלחימה החדשות לסוריה, לוותה גם בהגעת מומחים סובייטים נוספים לסוריה, שהביאו להגדלת מערך המומחים והיועצים הסובייטים הצבאיים שנמצאו בה. משלוחי הנשק המוגברים נתנו לסורים סיוע מורלי חשוב, ונראה כי עד סוף אוקטובר 1982 מילאו הסובייטים במהירות את האבדות שנגרמו לסורים באמל"ח.
בעקבות מותו של ברז'נייב בנובמבר 1982, התמנה יורי אנדרופוב (Yuri Andropov) למנהיג ברית המועצות, ובימיו הגיע הסיוע הסובייטי לסוריה לשיאים חדשים, דבר שביטא היטב את אמירתו, שהוא לא ייתן לאף אחד להביס את חאפז אל-אסד. אמירה זו אף קיבלה חיזוק בדברי הרמטכ"ל הסובייטי דאז, המרשל אוגרקוב (Nikolai Ogarkov), שהכריז שברית המועצות מתייחסת להגנת סוריה ולבנון, כאל נושא בעל חשיבות לביטחון הלאומי שלה, ומתייחסת למהלכים הצבאיים של ארצות הברית וישראל נגד הכוחות הסוריים, כאל פלישה על ידי כוחות תוקפניים.
הצעד השני בו נקטו הסובייטים היה שיגור יחידות הגנה אווירית סובייטיות, בעלות משמעות אסטרטגית מבחינת האזור, כדי להגן על המרחב האווירי החשוף של סוריה, מפני אפשרות של פעילות אווירית עוינת, ישראלית או אחרת, כנגדה. כך יצאה ברית המועצות למבצע "קווקז 2" כסיוע לסוריה (מבצע "קווקז 1" היה שיגור כוחות חיל האוויר וההגנה האווירית העצמאיים למצרים ב-1970, במלחמת ההתשה), שנמשך בשנים 1984-1982. מבצע זה כלל:
א. שיגור שתי חטיבות של טילי קרקע-אוויר 5-SA, על צוותיהן הסובייטיים, בתחילת 1983 בדרך הים. אלה תוארו אז כמערכת טילי הקרקע-אוויר הסובייטית ארוכת הטווח (300 ק"מ), שעד אז לא יצאה מגבולות ברית המועצות. המהלך ביטא, כמו בעבר במצרים, את מעורבותה הישירה של ברית המועצות בסכסוך עם ישראל, לצדה של בעלת בריתה, סוריה. הייתה זו נוכחות צבאית סובייטית מלאה על אדמת סוריה, בדומה לנוכחות הצבאית הסובייטית במצרים בתחילת שנות ה-70.
הבאת הכוח לסוריה החזירה אמנם את הביטחון להגנה האווירית הסורית, דבר שקיבל את ביטויו בדברי בכירים סורים, כסגן הנשיא, ח'דאם, שהתגאה כי "הדוב הרוסי" הוא זה שמגן על סוריה, ושל שר ההגנה, טלאס, שאמר במהלך ביקורו באחת החטיבות ש"עם טילים אלה אנחנו לא נחשוש משום דבר". עם זאת, חששו הסובייטים מהסתבכות בלחימה מול ישראל, ואולי אף מול כוחות אמריקאים שפעלו באזור, במידה וטילים אלה ישוגרו לעבר מטוסיהם, והחליטו להוציא את כוחותיהם מסוריה, ולהעביר את הטילים לידי הסורים, לאחר שצוותיהם הוכשרו על ידם להפעילם. שנים רבות אחר-כך, בפברואר 2018, הפיל אחד הטילים האלה את מטוס ה-16-F של חיל האוויר מעל שטח ישראל, דבר שהביא לתגובה של חיל האוויר מול מערך ההגנה האווירית הסורית.
ב. בנוסף, שלחו הסובייטים לסוריה יחידות ל"א, יחידה מוסקת וגם קרקעית, שנועדו לפעול הן עם חיל האוויר הסורי והן עם חטיבות ה-5-SA הסובייטיות.
ג. בסוף 1983- תחילת 1984 הגיעו לסוריה יחידות של טילי חוף-ים סובייטיות, שהיו מאוישות בצוותים סובייטים יחד עם טילים מדגם "ספאל" (כינוי נאט"ו - Sepal, ברוסית- Redut), שנפרסו לאורך החוף בסוריה, כדי למנוע אפשרות של תקיפה עוינת בגזרה זו, כולל על ידי הצי האמריקאי. גם טילים אלה הועברו לידי הסורים, לאחר שהצוותים הסורים עברו הכשרה בהפעלתם על ידי הסובייטים. היו אלה תוספות חשובות לשיפור מערכי ההגנה האווירית והגנת החוף הסוריים לאחר מלחמת לבנון הראשונה.
ד. בנוסף, כפי שהתפרסם לאחרונה במקורות סורים, פעל אנדרופוב בתחילת שנות ה-80, עוד בהיותו ראש ה-KGB, וביתר שאת לאחר שהתמנה למנהיג ברית המועצות, לספק לסוריה את הידע והטכנולוגיה לפיתוח וייצור נשק כימי, וראה בכך לטענת המקורות הסורים, מעין ערובה לכך שסוריה לא תובס יותר במלחמות, שכן כל תבוסה כזאת היתה מבחינת הסובייטים תבוסה לנשק הרוסי. אכן מאמצע שנות ה-80 החלו הסורים לנהל תכנית עצמאית לפיתוח ולייצור נשק כימי במכון CERS, המוכר כמרכז ללימודים ומחקרים מדעיים.
בתמורה לכל אלה נחתם במאי 1983 הסכם בין הסובייטים לסורים, באשר להרחבה משמעותית של הבסיס הימי בנמל טרטוס, והצבת מתקנים על ידם בו, כמבדוק צף, שאיפשרו תחזוקה שוטפת של צוללות השייטת הסובייטית בים התיכון. זאת, בהמשך להקמת בסיס לוגיסטי עבור הצי הסובייטי בנמל זה מאז 1971. בעקבות כך החלו ספינות הצי הסובייטי לקיים ביקורים סדירים בנמל טרטוס, ומטוסי אוויריית הצי החלו להשתמש בבסיס חיל האוויר הסורי ב-4-T לביצוע משימותיהם בים התיכון.
אכן אנדרופוב מימש את הבטחתו לאסד האב, וחיזק את הגנת סוריה בהשוואה למצבה לפני המלחמה בלבנון. בתקופה זו חזר הצבא הסורי לעוצמתו, כפי שהייתה לפני המלחמה, ואף יותר מכך, ולא לחינם הגדיר אסד האב את אנדרופוב, באיגרת התנחומים ששיגר להנהגה הסובייטית עם מותו בתחילת 1984, כידיד גדול של סוריה והערבים, שעמד לצדם וסייע להם כנגד הציונות והאימפריאליזם. בסוריה הוכרזו שבעה ימי אבל, והדגלים במדינה הורדו לחצי התורן.
מתדפקים על דלתו של פוטין
נשיא רוסיה כיום, ולדימיר פוטין, תלמידו ופקודו של אנדרופוב ב-KGB, הלך גם הוא בעקבותיו ובעקבות הכרזתו אז. יש לשים לב שההכרזה אינה מתייחסת לסוריה, כי אם לנשיא אסד אישית, וגם המהלך הרוסי הנוכחי נועד לסייע לנשיא הסורי הנוכחי, בשאר אל-אסד לשמר את שלטונו בסוריה, ואת שלטון השושלת האסדית. עם זאת, יש להדגיש כי המהלך הרוסי נועד בראש וראשונה לשרת אינטרסים רוסיים באזור. ואכן הרוסים השיגו הפעם את מה שלא הצליחו להשיג אצל אסד האב, והוא הקמת בסיסים עצמאיים על אדמת סוריה – בסיס אווירי בשדה תעופה חמיימים ובסיס ימי בטרטוס, שיהיו בשליטה רוסית מלאה למשך 50 שנה. התכניות היו כבר אז, אך סרוב הסורים להסכים להן, והתמוטטות ברית המועצות בהמשך גרמו להקפאתן, עד שנוצרה ההזדמנות לממשן מחדש ב-2015. זאת, עם קבלת הבקשה הסורית לסיוע במלחמתו של משטר בשאר אל-אסד נגד המורדים ("הטרוריסטים"), כאשר עלה החשש שהוא קרוב להתמוטטות, וכי מה שנותר מהצבא הסורי לא ימנע את קריסתו. ואכן המעורבות הרוסית שבאה בעקבות בקשת סוריה הפכה את הקערה על פיה במלחמה זו, והצילה את המשטר הסורי והעומד בראשו, ונתנה לרוסיה ולמנהיגה את אשר ביקשו להשיג בעקבות התערבות זו.
לרגל מלאת שלוש שנות מעורבות של הכוחות הרוסים בסוריה לצד הצבא הסורי, כוחות איראנים, מיליציות שיעיות וכוחות חיזבאללה, פרסמו הרוסים את נתוני מעורבותם המרשימה, או במילים אחרות, מה השקיעו כדי לממש את אותה אמירה וסיסמה שטבע אנדרופוב, על פי המקורות הסורים, כדי להציל את משטר אסד מקריסה, והפעם במלחמתו מול האופוזיציה הפנימית, במלחמה שנמשכה למעלה מ-7 שנים, וטרם הסתיימה (אמנם לא נמצאה אמירה דומה של פוטין לאסד, אך המעשים בשטח מדברים בעד עצמם).
תחת הכותרת של מלחמה ב"טרוריסטים" וב"מדינה האסלאמית" (דאעש), ניצלו הרוסים היטב את הזירה הסורית המדממת, לרכישת "ניסיון מבצעי" עבור כוחותיהם ומפקדי צבאם, וכן לניסוי ולבחינת אמצעי לחימה שונים שפיתחו, וכן כדי לקדם על ידי מעורבות זו את האינטרסים שלהם בסוריה ובאזור כולו.
לפי הודעת משרד ההגנה הרוסי שהתפרסמה בימים אלה, נטלו חלק בפעילות המבצעית בסוריה במהלך שלוש השנים שחלפו כ-63,000 אנשי צבא רוסים, מספר שגדל מ-48,000 איש עליו הכריז שר ההגנה הרוסי בדצמבר 2017. במספר זה נכללו, על פי הפרסום, 434 קצינים בדרגות גנרל, וכ-26,000 קצינים בדרגות שונות. אלה כללו את כל מפקדי האזורים הצבאיים בצבא הרוסי וכן את כל מפקדי הארמיות ומפקדים אחרים בכוחות היבשה, וכן מפקדים מחיל האוויר וההגנה האווירית. כך נטלו בפעילות זו חלק 95 אחוזים ממפקדי עוצבות הקרקע המשולבות – חטיבות וגדודים, וכן מעל 90 אחוזים מטייסי הקרב של מטוסי הירוט ומטוסי התקיפה, כמו גם למעלה מ-4,300 חיילים מכוחות הטילים והארטילריה, 97 אחוזים ממטוסי התובלה האווירית ו-60 אחוזים מצוותי המפציצים ארוכי הטווח שלהם. יצוין כי כל אלה עברו בסוריה במחזורים תקופתיים במהלך שלוש השנים, במטרה לנצל כאמור את הלחימה בה לצורך רכישת ניסיון מבצעי.
בנוסף, נמסר בהודעה שהתפרסמה, כי במהלך מעורבותם בלחימה, ערכו הרוסים ניסויים ב-231 כלי נשק חדשים, ובכלל זה מטוסים וטילי שיוט. לפי הנתונים שפורסמו, ביצע חיל האוויר הרוסי 39,000 משימות קרביות בסוריה, והכוחות הרוסים תקפו למעלה מ-121,000 יעדי טרור בסוריה, והרגו כ-86,000 לוחמים טרוריסטים. הפרסום כמובן אינו מתייחס לפגיעות שתקיפות אלה גרמו לאוכלוסייה האזרחית. גורמים מערביים מעריכים כי בתקיפות הרוסיות נהרגו אלפי אזרחים סורים, ויש להניח כי חלק מה"לוחמים הטרוריסטים" אליהם מתייחסים הרוסים היו אזרחים סורים תמימים.
אמנם בעת ביקור פוטין בסוריה בדצמבר 2017, הוא הורה להחזיר חלק מהכוחות הרוסיים שפעלו בה, אך למרות זאת, נמצא כיום על אדמת סוריה כוח רוסי ניכר, המסייע לנשיא בשאר אל-אסד להחזיר לידיו את השליטה על כל מחוזות המדינה, כפי שהיה לפני פרוץ מלחמת האזרחים במרס 2011. לא נמסרו נתונים על המחיר של מעורבות זו לכוחות הרוסים, אך ההערכות הן כי מדובר במאות הרוגים ופצועים, ובכללם אנשי כוחות שכירי החרב ("כוח וגנר") שנלחם גם הוא בקרבות השונים שהתחוללו במלחמה זו.
אכן גם הנשיא פוטין מימש סיסמה זו, למרות שהתערבות הכוחות הרוסים נועדה לשרת בראש וראשונה אינטרסים רוסיים, היא הפכה לנקודת ההיפוך במלחמה זו, ומנעה את קריסתו של משטר אסד בלחימתו נגד אויביו, הפעם מבפנים, ובכך זכה גם הוא בנקודות זכות רבות ממשטר זה והעומד בראשו, וקיבל כאמור אישור להמשך מימוש האינטרסים שלו בסוריה, והמשך נוכחותו בה לשנים הבאות.
סוריה מהווה נכס אסטרטגי עבור רוסיה למימוש האינטרסים שלה באזור, כפי שהייתה גם בתקופת ברית המועצות, ולכן, רוסיה תישאר נאמנה לה ולמשטרה, ולא תיתן לאף אחד מאויביה, ומאויבי המשטר, החיצוניים והפנימיים, להביס אותה, סיסמה שלא רק נאמרה, אלא גם מומשה בשטח הלכה למעשה.
