משני צידי המטבע: מדיניות ישראל בזירה הצפונית והדרומית

בין המתיחות מול חמאס בעזה בדרום, והמצב גבול עם סוריה, הטור השבועי של עמיר רפפורט מנסה לבחון את מדיניות ישראל דווקא מהזווית של חמאס ואיראן בסוריה. וגם – דילמת הלוויין של ממשלת ישראל. הטור השבועי של עמיר רפפורט

 

הפרות סדר על גבול רצועת עזה וחגיגות הצבא הסורי שנכנס לאזור קונייטרה (צילום: AP) 

בלון התבערה, שהגיע ביום שני מרצועת עזה ועד לשכונה ד׳ בבאר שבע (לפי הערכת המשטרה), מזכיר כי אין לצפות לשקט מוחלט -  לא בדרום מול החמאס, ולא בזירה הצפונית מול איראן, סוריה וחיזבאללה. ובכל זאת, לאחר שבועות אינטנסיביים במיוחד של תקריות הסתמנה רגיעה (לפחות לקראת סוף השבוע. המצב מאוד נפיץ ויכול להשתנות ברגע).

זו הזדמנות לבחון את המדיניות של ישראל בשתי הגזרות מזווית הפוכה - כלומר דווקא מהזווית של החמאס וסוריה.

האם למוטט את החמאס?

נתחיל בחמאס: האם המדיניות ישראל שלפיה הישארות "חמאס מורתע" ברצועה היא בהכרח מוצדקת? בכיר השב"כ לשעבר, ליאור אקרמן, מציע לשנות לאלתר את הגישה (ולמוטט את שלטון החמאס בהזדמנות ראשונה), במאמר בגליון החדש של ישראל דיפנס.

בפראפרזה על דברים שכתב אקרמן, אפשר לראות את זווית הראיה של החמאס כך:  "כל דבר שאנחנו מנסים, מירי רקטות ומרגמות, ירי צלפים ועד העפיפונים הבוערים, לא באמת מצליח לשנות את המצב היסודי. התנועה במבוי סתום, ברצועת עזה ובוודאי מול הרשות ביהודה ושומרון. הבעיה כלכלית קשה ביותר והיא נובעת מהיעדר מקורות מימון מספיקים, מצור ימי, היעדר שיתוף פעולה וסיוע מהרשות הפלסטינית ותסיסה הולכת וגוברת של הציבור. 

"רוב מדינות העולם והמזרח התיכון, מלבד טורקיה ואיראן, מפנות לנו את הגב, והיוזמה האמריקאית החדשה שאמורה להגיע בקרוב מבית מדרשו של הנשיא טראמפ, מאיימת מאוד, בעיקר עלינו. ברור שאנחנו מתנגדים עקרונית לכל הסדר, וזו עוד סיבה להמשיך לחמם את המצב. כדי להכשיל. מצד שני, ישראל לא צפויה, וקשה לדעת מתי תאבד את הסבלנות  ו׳תיכנס׳ בנו.

"הסכם פיוס ושיתוף פעולה עם הרשות  עשוי אולי להפחית קצת את הלחץ הכלכלי ולהרגיע את הרחוב, אבל הוא מסכן מאוד את השלטון שלנו ברצועה. חשוב להבין שגם תקופות שקט ארוכות מול ישראל מחלישות את עמדתו, הפעם מול ארגונים אחרים הפועלים ברצועה. אנחנו לא באמת יכולים למנוע מהם פעולות תקיפה כנגד ישראל".

עד כאן נאום איש החמאס (הדמיוני).

בהתחשב בכך שאידאולוגיית החמאס ממילא אינה רואה בעזה "מדינה" (האידאולוגיה היא של האחים המוסלמים שאינם מייחסים חשיבות גדולה לגבולות טריטוריאליים), סבור אקרמן שהגיע  לשבור את הפרדיגמה. החמאס פועל תחת אידאולוגיה נוקשה ובכפוף לשורה ארוכה של אילוצים, לכן התפיסה שהוא ישמור על גבול שקט מול רצועת עזה היא לא יותר מאשליה ישראלית.

זווית איראנית

גם על ההתפתחויות האחרונות בשטח סוריה, אפשר להסתכל מזווית אחרת - איראנית, הפעם.

ננסה: "אנחנו, המשטר בטהרן, השקענו מיליארדי דולרים וגם דם של חיילים איראנים וכוחות חיזבאללה, בלחימה שהצילה את בשאר אסד בסוריה. אחרי המלחמה, כאשר באנו לקחת את חלקנו ולהקים בסיסים קבועים בסוריה - ישראל התחילה להפציץ את הבסיסים האלה. כעת, אנחנו מעכבים את בניית הבסיסים והזרמת כוחות נוספים לסוריה, אבל לא מתקפלים.

"חוץ מהתקיפות הישראליות, יש לנו עוד צרות גדולות על הראש: הביטול של הסכם הגרעין על ידי ארצות הברית וחידוש הסנקציות ייקר את המחירים של כל המוצרים במדינה, וההפגנות נגד המשטר מתרבות וגדלות (הבאסיג׳, כוחות משמרות המהפכה נגד הפגנות, יכולים להתמודד עם זה אבל מדובר בכאב ראש לא קטן).

"גם רוסיה מאכזבת בגדול: לחמנו לצידה כנגד המורדים באסד, אבל עכשיו הנשיא ולדימיר פוטין פוגש את ראש הממשלה הישראלי בכל כמה שבועות ו'מוכר' את האינטרסים שלנו.  צריך למצוא דרך להבטיח את האינטרסים שלנו בסוריה וזאת בלי למתוח את החבל מול ארצות הברית, רוסיה  והתושבים שלנו. זה לא פשוט בכלל". סוף דברי הבכיר (הדמיוני) בטהרן.  

אך האם ככה באמת נראים הדברים משם? או שמדובר רק בתפיסה מערבית? קשה לדעת.

בכל מקרה, הולכים וגדלים הסיכויים שיתממש הליך "הסדרה" שיאפשר נוכחות איראנית מסוימת בסוריה לאורך זמן אבל הרחק מהגבול הישראלי (85 ק"מ ומעלה, לפי נתון אחרון שפורסם מפי מקור רוסי אנונימי, בסוכנות ידיעות רוסית, השבוע. ככל הנראה הפרסום הוא חלק מ"בלוני הניסוי" המשוגרים תוך כדי המגעים הבינלאומיים להסדרה).

דילמת הלוויין

וגם זה: הממשלה עשויה לאשר בשבוע הבא תכנית לייצור לוויין תקשורת לאומי. הכול התחיל בשנה שעברה באובדנו של הלוויין 'עמוס 6' בשיגור כושל מעל אדמת ארצות הברית. התעשייה האווירית הצליחה לקבל מהביטוח בסביבות 60 אחוזים מעלות הלוויין. שאר הסכום נמצא בדיונים משפטיים. בינתיים, ישראל זקוקה מהר ללוויין תקשורת עוצמתי אלא שחברת "חלל" (לשעבר בבעלות התעשייה האווירית) החליטה על פרסום מכרז בינלאומי.

אלא שכאן חלה תפנית: המדינה החליטה, משיקוליה, שלוויין התקשורת חייב להיות בייצור עצמי. הממשלה תאשר בימים הקרובים את ייצורו של "עמוס 8" (על ידי התעשייה האווירית) כלוויין לאומי ולא מסחרי.

ברקע להחלטה יש גם דאגה מהתדרדרות מעמדה של ישראל בכל תחומי הפעילות בחלל. אם לפני 10-15 שנה תפסה ישראל מקום של כבוד בחמישייה הראשונה של המדינות המובילות בחלל, הר שכיום היא משתרכת בתחתית העשירייה השנייה (בשקלול של מגוון פרמטרים).

הסיבה היא הקטנת ההשקעות של ישראל בתחום, בזמן שמדינות אחרות רצו קדימה. מערכת הביטחון היא זאת שלוחצת במיוחד להחזיר את ישראל לעמדה בכירה בתחרות בחלל. לוויין התקשורת הלאומי, שיאושר בתוך כמה ימים, הוא צעד בכיוון הזה שלא ישנה מהותית את הדירוג. 

אולי יעניין אותך גם

גולדה ובר לב בתעלת סואץ אחרי כניסת ההסכם לתוקפו. צילום: באדיבות עמות ידידי חיל האוויר
 

סיום ההתשה בחזית המצרית שהביאה לפתיחה רעה ביום כיפור

סיום מלחמת ההתשה לפני כמעט יובל שנים היה כרוך במניפולציה מצרית שהעניקה להם מצב פתיחה טוב למלחמת יום הכיפורים. כך תיאר את הדברים קצין המודיעין המנוסה עמוס גלבוע, בטורו של אפרים לפיד