מה עומד מאחורי כישלון מערכות ההגנה האווירית הסוריות?
אתר האופוזיציה הסורי "זמאן אל-וצל" מנסה לתת הסבר אפשרי לכישלון מערכות ההגנה האוויריות הסוריות בהתמודדות מול תקיפות אוויריות המתבצעות בשטח המדינה. האם הרוסים מוכרים לסורים מערכות "מנוטרלות"? סקירה מיוחדת של ממצאי התחקיר
פסח מלובני
| 26/07/2018
ירי טילים של מערכות ההגנה האוויריות בדמשק (צילום ארכיון: AP)
מאמר מעניין שהתפרסם בימים אלו באתר האופוזיציה הסורי "זמאן אל-וצל" מנתח מדוע נכשלות מערכות ההגנה האווירית הסוריות בהתמודדותן מול התקיפות האוויריות החוזרות ונשנות על אתרים שונים בשטח סוריה, המיוחסות על ידי המשטר הסורי לישראל.
תקיפות אלה התגברו לאחרונה, על רקע הטיעון שהן מיועדות נגד תשתיות איראניות וכוחות איראנים הפועלים בשטח סוריה, כמו התקיפה שנערכה ב-8 ביולי על בסיס חיל האוויר ב-4-T, בה לא הופל אף מטוס, והמטוסים התוקפים חזרו בשלום לבסיסם.
תקיפה זו הייתה הרביעית במספר על אותו בסיס, בטענה שנמצאים בו כוחות איראנים, וכי הוא משמש בסיס לכטב"מים איראנים. זאת, בנוסף לתקיפות רבות אחרות על יעדים שונים, במהלכן הצליחה ההגנה האווירית להפיל מטוס ישראלי רק פעם אחת בלבד (אירוע הפלת מטוס ה-16-F, בפברואר השנה) על ידי טיל סובייטי מיושן מדגם 200-S (5-SA בכינוי נאט"ו), בעוד שמערכות ההגנה האווירית החדישות, אותן רכשה סוריה מרוסיה, לא הצליחו עד כה לעשות כן.
על רקע זה עולה השאלה המתבקשת אצל הפרשנים הסורים (ולא רק אצלם), היכן הן מערכות ההגנה האווירית החדישות, בהן הצטייד הצבא הסורי בדיוק למטרה זו? ובמיוחד היכן הן המערכות המתקדמות 2-BUK-M ופנציר 1-S (17-SA ו-22-SA בכינויי נאט"ו בהתאמה). מדוע הן לא הצליחו להפיל עד כה אף מטוס (גם לא את המטוסים האמריקאים שהפציצו את מתקני הנשק הכימי באפריל השנה). על פי פרשן סורי, המקורב לזרוע ההגנה האווירית בסוריה ובקי בנושא, היו פרוסות בעת התקיפה האחרונה שתי מערכות פנציר 1-S בבסיס 4-T, ששיגרו את טיליהן לעבר הטילים והמטוסים התוקפים, אך ללא כל הצלחה.
באין הסבר מניח את הדעת לחוסר ההצלחה של סוללות ההגנה האווירית לפגוע במטוסים התוקפים, חוזרים הפרשנים הסורים בדברים שפורסמו, לסיפור הישן, שמערכות הנשק "אשמות", ומסבירים שמערכות אלה, הנחשבות ל"פאר תוצרת התעשייה הרוסית", אינן זהות למערכות שנמכרו לסוריה, שכן רוסיה נטרלה מרכיבים שונים בהן, המפחיתים את ביצועיהן, לפני שמסרה אותן לסוריה (אכן הסובייטים, וגם יורשיהם הרוסים, מוכרים מערכות נשק מתוצרתם למדינות אחרות בגרסת יצוא, בהם חסרים מרכיבים מסוימים המצויים במערכות המקוריות, בהן מצויד הצבא הסובייטי/רוסי).
לדברי אותו פרשן, נבחנו מערכות אלה, עם הגעתן לסוריה, על ידי מומחי המרכז ללימודים ומחקרים מדעיים (מכון CERS בסוריה, העוסק בפיתוח אמצעי לחימה שונים), שערכו עליהם מספר ניסויים, כדי לבחון את הנתונים הטכניים והמבצעיים של אותן מערכות, והשוו אותם לנתונים המופיעים בספרי המערכת, אותם קיבלו במסגרת החוזה שנחתם עם הרוסים. תוצאות הבדיקה היו שליליות.
תגובת הרוסים לכך הייתה שהתוצאות השליליות של הבדיקות נובעות מאי מיומנותם של הצוותים הסורים שהפעילו אותן, ולא בשל תקלות טכניות במערכות עצמן. תשובה ברוח זו מהצד הרוסי מוכרת עוד משנות ה-60 וה-70 לפחות של המאה הקודמת, כאשר מצרים וגם סוריה באו בטענות לסובייטים על כי הם מוכרים להם מערכות נשק שהן נחותות יותר מאלה שיש בידי ישראל, וכי אין הן זהות לאותן מערכות הנמצאות בידי הצבא הסובייטי, ומכאן הכישלונות שספגו צבאותיהן במלחמות השונות מול ישראל, ובעיקר במלחמת "ששת הימים".
גם אז טענו הרוסים שהמערכות הן בסדר גמור, רק שהצוותים המצרים או הסורים אינם מיומנים מספיק בהפעלתן (במיוחד בלט הדבר בחילות האוויר, בשל התוצאות הקשות שהיו מבחינתם בקרבות האוויר מול מטוסי חיל האוויר שלנו).
על פי אתר "זמאן אל-וצל", נערך באפריל 2012, על פי דרישת מכון CERS, מבחן אחרון למערכות אלה, כדי לבחון את ביצועיהן בתחום החשוב והבסיסי ביותר שלהן, והוא התמודדותן מול הפעלת אמצעי שיבוש ולוחמה אלקטרונית נגדן, וזאת כאשר צוותי ההפעלה שלהן היו הפעם רוסים ולא סורים.
הניסוי נערך בנוכחות קצינים סורים בכירים מההגנה האווירית וממודיעין חיל האוויר, וכן מומחים רוסיים המפעילים את מערכות הפנציר 1-S, ומומחים העוסקים במכ"מים ממכון CERS. כן נטלו חלק בניסוי קצינים ממנהלת הלוחמה האלקטרונית הסורית שהפעילו מערכת לשיבוש וחסימות אלקטרונית מתוצרת קוריאנית מדגם TACAN, וכן מסוק 17-M מחטיבה אווירית 59.
הניסוי נערך בבסיס חיל האוויר הסורי בחמיימים (הנמצא כיום בידי הכוח הרוסי הפועל בסוריה), במהלכו הופעלה מערכת הלוחמה האלקטרונית הקוריאנית ממסוק ה-17-M, וזאת תחת פיקוח של נציג מודיעין חיל האוויר הסורי. כאשר החלו הצוותים הרוסים, שהפעילו את מערכות הפנציר 1-S, להתמודד מול החסימות שבוצעו עליהן, הן נכשלו בניסיונות להתחמק מהן, וזאת למרות שבמערכות האלה מותקנים 30 מעגלים אלקטרוניים מיוחדים, המיועדים להתמודד מול החסימות, כפי שמופיע בספרי המערכת הטכניים והמבצעיים. לדברי אותו מקור, הורו המומחים הרוסים לצוות המסוק להפסיק את פעולת מערכת החסימה האלקטרונית באופן מידי. מומחים אלה לא ידעו להסביר את כישלון המערכות שהפעילו בניסוי זה.
לפי הכתבה, ולמרות התוצאות הלא מוצלחות של הניסוי, ולאחר התכתבות ארוכה בין מפקדת חיל האוויר לבין המפקדה הכללית, יצאה הוראה ממשרד המפקד הכללי של הכוחות המזויינים (קרי הנשיא בשאר אל-אסד) לקבל את מערכות הפנציר, כפי שהן ובמצבן הנוכחי.
לדעת הפרשן המצוטט באתר, הנאמר לעיל מסביר את אי יכולתן של המערכות האלה הנמצאות בסוריה להתמודד ולהפיל אף מטרה אווירית עוינת, ישראלית או אחרת, וזאת למרות עשרות התקיפות האוויריות המיוחסות לישראל על יעדים שונים בסוריה. במיוחד כשחלק גדול מהן התבצעו על יעדים בהם נמצאו מערכות אלה, בדגש על אזור דמשק, כאשר הן מילאו את השמים בטיליהן מול כל תקיפה, אך זה היה דומה יותר למופע של זיקוקין די נור, מאשר לפעולה של מערכות הגנה אווירית חדישות.
אתר האופוזיציה הסורי "זמאן אל-וצל" מנסה לתת הסבר אפשרי לכישלון מערכות ההגנה האוויריות הסוריות בהתמודדות מול תקיפות אוויריות המתבצעות בשטח המדינה. האם הרוסים מוכרים לסורים מערכות "מנוטרלות"? סקירה מיוחדת של ממצאי התחקיר
ירי טילים של מערכות ההגנה האוויריות בדמשק (צילום ארכיון: AP)
מאמר מעניין שהתפרסם בימים אלו באתר האופוזיציה הסורי "זמאן אל-וצל" מנתח מדוע נכשלות מערכות ההגנה האווירית הסוריות בהתמודדותן מול התקיפות האוויריות החוזרות ונשנות על אתרים שונים בשטח סוריה, המיוחסות על ידי המשטר הסורי לישראל.
תקיפות אלה התגברו לאחרונה, על רקע הטיעון שהן מיועדות נגד תשתיות איראניות וכוחות איראנים הפועלים בשטח סוריה, כמו התקיפה שנערכה ב-8 ביולי על בסיס חיל האוויר ב-4-T, בה לא הופל אף מטוס, והמטוסים התוקפים חזרו בשלום לבסיסם.
תקיפה זו הייתה הרביעית במספר על אותו בסיס, בטענה שנמצאים בו כוחות איראנים, וכי הוא משמש בסיס לכטב"מים איראנים. זאת, בנוסף לתקיפות רבות אחרות על יעדים שונים, במהלכן הצליחה ההגנה האווירית להפיל מטוס ישראלי רק פעם אחת בלבד (אירוע הפלת מטוס ה-16-F, בפברואר השנה) על ידי טיל סובייטי מיושן מדגם 200-S (5-SA בכינוי נאט"ו), בעוד שמערכות ההגנה האווירית החדישות, אותן רכשה סוריה מרוסיה, לא הצליחו עד כה לעשות כן.
על רקע זה עולה השאלה המתבקשת אצל הפרשנים הסורים (ולא רק אצלם), היכן הן מערכות ההגנה האווירית החדישות, בהן הצטייד הצבא הסורי בדיוק למטרה זו? ובמיוחד היכן הן המערכות המתקדמות 2-BUK-M ופנציר 1-S (17-SA ו-22-SA בכינויי נאט"ו בהתאמה). מדוע הן לא הצליחו להפיל עד כה אף מטוס (גם לא את המטוסים האמריקאים שהפציצו את מתקני הנשק הכימי באפריל השנה). על פי פרשן סורי, המקורב לזרוע ההגנה האווירית בסוריה ובקי בנושא, היו פרוסות בעת התקיפה האחרונה שתי מערכות פנציר 1-S בבסיס 4-T, ששיגרו את טיליהן לעבר הטילים והמטוסים התוקפים, אך ללא כל הצלחה.
באין הסבר מניח את הדעת לחוסר ההצלחה של סוללות ההגנה האווירית לפגוע במטוסים התוקפים, חוזרים הפרשנים הסורים בדברים שפורסמו, לסיפור הישן, שמערכות הנשק "אשמות", ומסבירים שמערכות אלה, הנחשבות ל"פאר תוצרת התעשייה הרוסית", אינן זהות למערכות שנמכרו לסוריה, שכן רוסיה נטרלה מרכיבים שונים בהן, המפחיתים את ביצועיהן, לפני שמסרה אותן לסוריה (אכן הסובייטים, וגם יורשיהם הרוסים, מוכרים מערכות נשק מתוצרתם למדינות אחרות בגרסת יצוא, בהם חסרים מרכיבים מסוימים המצויים במערכות המקוריות, בהן מצויד הצבא הסובייטי/רוסי).
לדברי אותו פרשן, נבחנו מערכות אלה, עם הגעתן לסוריה, על ידי מומחי המרכז ללימודים ומחקרים מדעיים (מכון CERS בסוריה, העוסק בפיתוח אמצעי לחימה שונים), שערכו עליהם מספר ניסויים, כדי לבחון את הנתונים הטכניים והמבצעיים של אותן מערכות, והשוו אותם לנתונים המופיעים בספרי המערכת, אותם קיבלו במסגרת החוזה שנחתם עם הרוסים. תוצאות הבדיקה היו שליליות.
תגובת הרוסים לכך הייתה שהתוצאות השליליות של הבדיקות נובעות מאי מיומנותם של הצוותים הסורים שהפעילו אותן, ולא בשל תקלות טכניות במערכות עצמן. תשובה ברוח זו מהצד הרוסי מוכרת עוד משנות ה-60 וה-70 לפחות של המאה הקודמת, כאשר מצרים וגם סוריה באו בטענות לסובייטים על כי הם מוכרים להם מערכות נשק שהן נחותות יותר מאלה שיש בידי ישראל, וכי אין הן זהות לאותן מערכות הנמצאות בידי הצבא הסובייטי, ומכאן הכישלונות שספגו צבאותיהן במלחמות השונות מול ישראל, ובעיקר במלחמת "ששת הימים".
גם אז טענו הרוסים שהמערכות הן בסדר גמור, רק שהצוותים המצרים או הסורים אינם מיומנים מספיק בהפעלתן (במיוחד בלט הדבר בחילות האוויר, בשל התוצאות הקשות שהיו מבחינתם בקרבות האוויר מול מטוסי חיל האוויר שלנו).
על פי אתר "זמאן אל-וצל", נערך באפריל 2012, על פי דרישת מכון CERS, מבחן אחרון למערכות אלה, כדי לבחון את ביצועיהן בתחום החשוב והבסיסי ביותר שלהן, והוא התמודדותן מול הפעלת אמצעי שיבוש ולוחמה אלקטרונית נגדן, וזאת כאשר צוותי ההפעלה שלהן היו הפעם רוסים ולא סורים.
הניסוי נערך בנוכחות קצינים סורים בכירים מההגנה האווירית וממודיעין חיל האוויר, וכן מומחים רוסיים המפעילים את מערכות הפנציר 1-S, ומומחים העוסקים במכ"מים ממכון CERS. כן נטלו חלק בניסוי קצינים ממנהלת הלוחמה האלקטרונית הסורית שהפעילו מערכת לשיבוש וחסימות אלקטרונית מתוצרת קוריאנית מדגם TACAN, וכן מסוק 17-M מחטיבה אווירית 59.
הניסוי נערך בבסיס חיל האוויר הסורי בחמיימים (הנמצא כיום בידי הכוח הרוסי הפועל בסוריה), במהלכו הופעלה מערכת הלוחמה האלקטרונית הקוריאנית ממסוק ה-17-M, וזאת תחת פיקוח של נציג מודיעין חיל האוויר הסורי. כאשר החלו הצוותים הרוסים, שהפעילו את מערכות הפנציר 1-S, להתמודד מול החסימות שבוצעו עליהן, הן נכשלו בניסיונות להתחמק מהן, וזאת למרות שבמערכות האלה מותקנים 30 מעגלים אלקטרוניים מיוחדים, המיועדים להתמודד מול החסימות, כפי שמופיע בספרי המערכת הטכניים והמבצעיים. לדברי אותו מקור, הורו המומחים הרוסים לצוות המסוק להפסיק את פעולת מערכת החסימה האלקטרונית באופן מידי. מומחים אלה לא ידעו להסביר את כישלון המערכות שהפעילו בניסוי זה.
לפי הכתבה, ולמרות התוצאות הלא מוצלחות של הניסוי, ולאחר התכתבות ארוכה בין מפקדת חיל האוויר לבין המפקדה הכללית, יצאה הוראה ממשרד המפקד הכללי של הכוחות המזויינים (קרי הנשיא בשאר אל-אסד) לקבל את מערכות הפנציר, כפי שהן ובמצבן הנוכחי.
לדעת הפרשן המצוטט באתר, הנאמר לעיל מסביר את אי יכולתן של המערכות האלה הנמצאות בסוריה להתמודד ולהפיל אף מטרה אווירית עוינת, ישראלית או אחרת, וזאת למרות עשרות התקיפות האוויריות המיוחסות לישראל על יעדים שונים בסוריה. במיוחד כשחלק גדול מהן התבצעו על יעדים בהם נמצאו מערכות אלה, בדגש על אזור דמשק, כאשר הן מילאו את השמים בטיליהן מול כל תקיפה, אך זה היה דומה יותר למופע של זיקוקין די נור, מאשר לפעולה של מערכות הגנה אווירית חדישות.
