סוריה – אין רגע דל

האדמה עדיין בוערת בסוריה – מהלחימה בין המשטר למורדים, מעורבות המעצמות, העימות הגובר בין ישראל ואיראן – כול השחקנים עדיין על המגרש הסורי. סקירה מיוחדת של המצב במדינה המתפוררת

סוריה – אין רגע דל

הפגנה של תומכי שלטון אסד בסוריה (צילום: AP)

האירועים בסוריה אינם נפסקים אף לרגע אחד. אירוע רודף אירוע, וקצב ההתרחשויות נמצא רק במגמת עלייה. זאת למרות ההכרזות על סיום המלחמה בארץ שסועה זו. על רקע ההסלמה הגוברת בצפון, לאור ירי הרקטות לעבר הגולן ותקיפות צה"ל בסוריה בתגובה - תמונת מצב על המתרחש בסוריה בתקופה האחרונה בהיבטים השונים.

המידע מבוסס על אתרי אינטרנט של האופוזיציה הסורית, הנשענים על מקורות טובים בתחומים השונים, כולל מהשטח עצמו. וכן מקורות אחרים העוקבים אחר הנעשה במדינה זו.

המלחמה לא תמה

המלחמה בסוריה עדיין לא הסתיימה. הכוחות השונים הפועלים בסוריה, מעורבים עדיין בפעולות לחימה כאלה ואחרות בחלקים שונים של המדינה. כוחות המשטר מנהלים בימים האחרונים מערכה חדשה במרחב המשתרע מצפון לחומץ ועד מדרום חמאת, וזאת לאחר שסיימו לטהר את מרחב אגן דמשק (הע'וטה). זו מתנהלת בהתאם לשיטות שהכרנו עד כה, חסימת צירים המובילים לאזור הלחימה, והפצצות על ידי מטוסי ומסוקי חיל האוויר הסורי, בליווי הפגזות ארטילריות על יעדים שונים בישובים ובערים שבאזור, תוך הסבת אבדות לאוכלוסיה האזרחית, וזריעת הרס סביבתי. כל זאת כדי לאלץ את גורמי האופוזיציה לחתום על הסכם כניעה עם המשטר, בפיקוח רוסי, כפי שנעשה גם במקומות אחרים בסוריה, במסגרת תהליך ההשתלטות מחדש של המשטר על חלקים שונים במדינה.

התקיפות האוויריות מתבצעות על ידי מטוסי חיל האוויר הסורי, הפועלים מבסיס שעיראת (שהותקף על ידי האמריקאים בעקבות התקיפה הכימית באפריל 2017), וכן על ידי מסוקי חיל הים, שגויסו למשימה, לאחר שמרבית מסוקי חיל האוויר הושמדו במלחמה. אלה מטילים חביות נפץ על שכונות אזרחיות שאין בהן כל יעדים צבאיים.

במסגרת המשא ומתן המתנהל במקביל בין הצדדים נדרשים גורמי האופוזיציה למסור את הנשק הכבד שברשותם, לעזוב את האזור לצפון סוריה, יחד עם אזרחים תושבי האזור, כפי שעשו גם גורמי האופוזיציה שפעלו באזור אגן דמשק. כן נדרשים הצעירים באזור להתגייס לשרות בצבא המשטר, ואילו האחרים נדרשים להחליט אם להצטרף לכוחות המילואים של הצבא, או למשטרה שהרוסים מפעילים, במטרה להפעיל את מוסדות השלטון באזור. מי שעומד מאחורי אסטרטגיה זו הם הרוסים, המציבים בפני כוחות המורדים שלוש ברירות: פיוס והסדר, עקירה כפויה או השמדה בהפצצות ובהפגזות.

ארוע דומה הסתיים בחודש אפריל מול כוחות המורדים מ"צבא האסלאם", שפעלו באזור הרי קלמון, שבגבול עם לבנון. אלה הסכימו למסור את נשקם הבינוני והכבד לכוחות המשטר, דבר שהעלה שאלות מדוע לא נעשה בו שימוש כנגד כוחות המשטר, במיוחד בעת הלחימה באגן דמשק המזרחי בתקופה האחרונה, או לפחות להשמידם, ולא למסור אותם שלמים לידי כוחות המשטר, שיוכלו להשתמש בהם בהמשך. לפי מה שפורסם (כולל בצילומי וידאו) הועברו לידי כוחות המשטר מאות טונות של תחמושת, כולל טילי נ"ט "טאו" אמריקאיים, וכן כמות של טנקים. מה שיותר חשוב הוא מסירתם של טילי קרקע-קרקע שנמצאו בידי כוחות המורדים באזור זה, שכללו טילים מדגם 600-M (הנקראים גם "מייסלון"). טילים אלה פותחו ויוצרו על ידי מרכז המחקרים המדעיים, הידוע גם בראשי התבות של שמו, סרס (CERS), במפעל הטילים שלו בקרבת חלב. הטיל נושא ראש קרב (רש"ק) של 500 ק"ג חומר נפץ (חנ"מ), וקיים בשתי גרסאות, האחת לטווח של 170 ק"מ והשנייה לטווח של 250 ק"מ.

על פי מקורות האופוזיציה, נתפסו טילים אלה על ידי כוחות "צבא האסלאם" באפריל 2014, כאשר אלה השתלטו על אזור אבו שמאת שבמדבר הסורי, מצפון מזרח לדמשק, שם הוסתרו 80 מהם במנהרות, בהן היה מוסתר קודם לכן הנשק הכימי הסורי, שנמסר לגורמים בינלאומיים להשמדה בשנים 2014-2013. על פי אותם מקורות העבירו אלה 18 טילים מאלה שנמצאו באבו שמאת לאזור הרי הקלמון, שינו את שמם ל"אסלאם 5", ואף שיגרו ארבעה מהם במהלך הלחימה לעבר יעדים של המשטר. המשטר חזר והשתלט על אזור אבו שמאת ומצא את 62 הטילים הנותרים במנהרות, ועתה הוחזרו לו 14 הטילים הנותרים מידי "צבא האסלאם", שלא השמידם עד אז.

הסיפור הזה מעלה גם תהיות לגבי אמינות דיווחי גורמי האו"ם שעסקו בפירוק הנשק הכימי הסורי, ומסרו כי סגרו את כל מתקני הייצור והאחסנה של הנשק הכימי, וחתמו אותם בשעווה אדומה, בעוד שמסתבר שהמשטר השתמש בהם כדי להסתיר טילים אלה, ואולי גם דברים נוספים.

גם מקומה של דרום סוריה לא נפקד מלוח האירועים. למרות ההסכם לרגיעה בדרום (מחוז דרעא) מיולי 2017, לו ערבים נשיאי ארצות הברית ורוסיה, תקפו מטוסים סורים יעדים של כוחות האופוזיציה הפעילים באזורי תל חארה ודרעא, שגרמו לאבדות בנפש ולפצועים מקרב האזרחים. ובגזרה הקרובה לגולן: גורמי אופוזיציה סוריים בקונייטרה ביצעו בימים האחרונים פשיטה ומעצרים של תאים השייכים לחיזבאללה, הנמצאים באזור הכפרי של קוניטרה.

נתוני ארגון זכויות האדם הסורי מצביעים כי בארבעת החודשים שמתחילת 2018 נהרגו בסוריה 3,812 אזרחים, מרביתם על ידי כוחות המשטר והפצצות המטוסי הרוסים, וכי רק בחודש אפריל נהרגו 408 אזרחים, ובכללם 43 ילדים. והמספרים ממשיכים לעלות.

במקביל הכריזו בתחילת מאי 2018 המיליציות של "סוריה הדמוקרטית" (SDF  או QSD - מיליציות מקומיות המורכבות מכוחות כורדים, אשורים, תורכמנים, צ'רקסים, ואחרים נוספים, הפועלות בצפון מזרח סוריה נגד "המדינה האסלאמית" וארגון "תחריר אל-שאם", הקשור לאל-קאעדה) על תחילתה של מערכה חדשה נגד שרידי כוחות דאעש הפועלים באזור דיר אל-זור, כדי להשתלט על מה שנשאר מכיסי "המדינה האסלאמית", שעדיין מצויים בשטח, בעיקר לאורך הגבול המשותף עם עיראק. זאת תוך שיתוף פעולה עם כוחות בעלות הברית הפועלים באזור (ארצות הברית ובעלות ברית מערביות אחרות), ואף מצפים לשיתוף פעולה מהצד העיראקי. זאת על רקע התעוררות לאחרונה של גורמי דאעש, הפועלים עדיין בצידו המערבי של נהר הפרת בסוריה כנגד יעדים שונים באזור. יצויין כי העיראקים הודיעו לאחרונה כי מטוסיהם תקפו מטרות של דאע"ש בסוריה, בסמוך לגבול המשותף שבין שתי המדינות, בתאום עם הקואליציה בהובלת ארצות הברית, וככל הנראה גם עם המשטר הסורי.

המעצמות בסוריה

נראה כי בעקבות לחץ שהופעל על הנשיא טראמפ, מבפנים ומבחוץ, שינתה ארצות הברית את החלטתה שלא להוציא את כוחותיה מסוריה בשלב הזה. על כך הודיע בסנאט שר ההגנה האמריקאי, ג'יימס מאטיס, בסוף אפריל 2018, בנמקו זאת בהגברת הפעילות המבצעית של דאעש באזור. שר ההגנה אף אמר כי ארצות הברית פועלת כדי להביא לאזור כוחות נוספים ממדינות האזור, כדי לסייע לה במאמץ הלחימה נגד הארגון. החלטה זו גובתה גם על ידי הודעת הרמטכ"ל הצרפתי, שהודיע כי כוחות ארצו נשארים בסוריה, לצד כוחותיה של ארצות הברית, כדי להשלים את משימתם.

יצויין כי על פי הפרסומים השונים, האמריקאים מוטרדים משני גורמים בשטח: הראשון, הפעילות הנמשכת של הכוחות הטורקים, שפלשו בינואר 2018 לצפון-מערב סוריה (אזור עפרין), בסיוע כוחות "צבא סוריה החופשי", נגד הכוחות הכורדים המקומיים, וכוונותיהם להתקדם מזרחה, בעקבות הצלחותיהם בשטח עד כה. מהלך כזה יכול להביאם לידי התנגשות עם הכוחות האמריקאיים הפועלים באזור זה. על פי פרשנים שונים, ההחלטה האמריקאית להשאר בסוריה נובעת בין השאר מפעילותה של תורכיה נגד הכוחות הכורדים, בהם תומכת ארצות הברית.

נשיא טורקיה, ארדואן, אף התבטא כי ארצות הברית תומכת "בצבא טרור", וכי הדבר מכוון נגד טורקיה. האמריקאים חוששים כי המהלכים הטורקיים יפגעו במאמצים לפעול נגד דאעש, בהם מעורבים גם כוחות כורדים, שירצו לסייע לאחיהם בלחימתם נגד הטורקים, וכי המאמצים המשותפים צריכים להתמקד בחיסול דאע"ש, ולא נגד הכורדים בסוריה.

הטורקים טוענים להגנתם כי הם נלחמים גם נגד דאעש, למרות שלא ידוע על נוכחות של כוחות מארגון זה באזור בו פועלים כוחותיהם. יצויין כי גם בנאט"ו, בה טורקיה חברה, לא שבעי רצון מהמעורבות הטורקית בסוריה, ובמיוחד גרמניה, שטנקי ה"לאופארד" שמכרה לטורקיה, טובחים בלוחמים ובלוחמות הכורדיים, הנלחמים נגד הכוחות הטורקים.

הודעת הטורקים להתקדם מזרחה, לוותה גם בדרישה לאמריקאים להוציא את כוחותיהם מהעיר הכורדית מנבג', הסמוכה לגבול התורכי עם סוריה, דבר אותו האמריקאים לא מתכוונים כלל לעשות, ואף תגברו את כוחותיהם באזור, מתוך כוונה לבלום את התקדמות הכוחות הטורקיים בו. כאמור, אם התורכים ירצו אכן לממש את תכניותיהם, אנו עשויים להיות עדים להתנגשות בין כוחותיהן של שתי חברות בנאט"ו באזור זה, וזאת מעבר ליחסים הקרירים השוררים כיום בין שתי המדינות, על רקע כשלון ניסיון ההפיכה נגד ארדואן ב-2016.

כן מוטרדים בוושינגטון ובנאט"ו מהאפשרות שטורקיה תרכוש מרוסיה מערכות הגנה אווירית מתקדמות מדגם 400-S. ההתנהלות הטורקית מעוררת כמובן תרעומת אצל גורמים פוליטיים בוושינגטון, השואלים האם טורקיה היא באמת בעלת ברית של ארצות הברית?. ייתכן שבסופו של דבר יצליחו האמריקאים לשכנע את הסולטאן הטורקי לשנות את מהלכיו, ולמנוע ארוע שבוודאי שני הצדדים אינם מעוניינים בו.

הגורם השני המטריד את האמריקאים וגם גורמים באזור, כולל ישראל, היא האפשרות להצבת מערכות הגנה אווירית מתקדמות מדגם 300-S בסוריה, דבר שיגביל את הפעילות האווירית שלהם במרחב האווירי הסורי. האמריקאים גם איתרו פעילות של לוחמה אלקטרונית נגד המזל"טים שהם מפעילים בסוריה, כנראה מצד גורמים המתנגדים לפעילותם, אך לדברי שר ההגנה מאטיס, הם אינם יכולים להצביע בברור מי עומד מאחורי פעילות זו, הרוסים, האיראנים או הסורים.

הרוסים מצידם, מנהלים מדיניות של עמימות מסויימת, לאחר שהודיעו, בעקבות התקיפה המערבית על מתקני הנשק הכימי בסוריה, כי בכוונתם למסור לסורים מערכות מדגם זה. על פי דיווחים שהתקבלו לאחרונה מהשטח, נמסר כי מספר ספינות תובלה רוסיות נושאות ציוד (כנראה צבאי) הגיעו לאחרונה לנמל טרטוס, המשמש, כידוע, גם את הרוסים, ולכן לא ברור באיזה ציוד מדובר ולמי הוא מיועד, האם לסורים, או לרוסים. הנושא עורר כמובן מעין התמודדות מודיעינית בין הרוסים לבין גורמים מערביים בהובלת ארצות הברית, כאשר הרוסים מנסים להסתיר את מהות המטען שהגיע בספינות אלה, כולל בהפעלת מיסוך עשן כנגד מצלמות ואמצעים אלקטרו-אופטיים אחרים, ואילו גורמי המודיעין המערביים (ויש להניח שגם של ישראל) מנסים לפענח חידה זו.

בינתיים בשטח, ממשיכים הרוסים לפעול נגד אויבי המשטר הסורי ולהפציצם (ובכלל זה את האוכלוסיה האזרחית באזורי פעילותם). כך פעלו לאחרונה במחוז אדליב שבצפון-מערב המדינה ופגעו במחנות פליטים הנמצאים שם. כן פגעו בבתי חולים שבפרברי הערים חומץ וחמאת. בתוך כך דיווח משרד ההגנה הסובייטי כי יחידות ההגנה האווירית הרוסיות שבשדה התעופה חמיימים, הנמצא בשליטה רוסית, הצליחו להפיל מטרה לא מזוהה, שניסתה להתקרב לבסיס. לפי מקורות שונים, מדובר בלכאורה נסיון התקפה חדש על הבסיס הרוסי בידי גורמים בלתי מזוהים.

ייתכן שניסיונות תקיפה קודמים של הבסיס,  הביאו את הרוסים לתגבר את מערך ההגנה האווירית שלהם בבסיס זה ובבסיסם הימי בטרטוס באמצעים נוספים, ואכן לאחרונה זוהו מספר מערכות 22-SA (פנציר 1-S) חדשות הערוכות בשני אתרים אלה.כן אותרה לאחרונה הגעת מערכות פנציר 2-S חדשות לסוריה לאתר חדש בקרבת חמאת, בו מצויים גם מומחים איראנים. יתכן לצרכי הגנה נגד תקיפות אפשריות בעתיד, על רקע התקיפות של יעדים איראנים בסוריה, המיוחסת לישראל. הדבר נחשף בשל תאונת דרכים של אחד הרכבים, בו נהג חייל רוסי שיכור.

אירוע נוסף במכלול הרוסי בסוריה היה נפילת מטוס SM30-SU, שהמריא מחמיימים ונפל בים התיכון, ושני טייסיו נהרגו. ההודעה הרוסית הרשמית ייחסה את הדבר לחדירת ציפור לאחד ממנועי המטוס. עם זאת, העלו מומחים סברה כי הדבר נבע מטעות אנוש של הטייסים, ולא מתקלה טכנית במנוע בעקבות חדירת ציפור.

עוד בתחום הרוסי: נמשכת הגעתם של "מתנדבים" רוסים לסוריה, בטיסות המגיעות מדרום-מערב רוסיה. אלה משתייכים ככל הנראה ל"קבוצת ואגנר" של שכירי חרב, הפועלים לצד המשטר הסורי. השלטונות הרוסים טוענים שהם אינם שייכים לכוחות הרוסים הרשמיים הפועלים בסוריה. יוזכר כי רק לאחרונה, ניסה כוח מעורב סורי-רוסי, שכלל לוחמים מכוח זה, לפעול במזרח סוריה, ולהשתלט שם על שטח שבשליטת הכורדים, בו מצויים יעדי נפט, ונתקל בתגובה אמריקאית קשה, בה נהרגו מספר מאות מהם.

גילוי שנחשף לאחרונה באתר של גורמי אופוזיציה חושף כי הכוח הימי הרוסי הנמצא בנמל טרטוס ביקש מהסורים לקבל פריגטה של חיל הים הסורי, כדי שזו תשמש בעבורו "מטרה חיה" לתרגוליו הנערכים בקרבת החוף הסורי. הסורים אכן מסרו להם את אחת הפריגטות מדגם "פטיה" ששרתו בחיל הים, בטענה שהיא אינה כשירה יותר, והרוסים השתמשו בה כמטרה, ואף גרמו לטביעתה, בהסכמת הסורים. המקור רואה בכך מחדל, שכן ניתן היה להאריך את חיי הספינה, כך שתוכל לשרת עוד מספר שנים בחיל הים הסורי.

הפעילות האיראנית – לא רק בפן הצבאי

על פי דיווחים שונים המתקבלים מרחבי המדינה, מתנהל לאחרונה בסוריה מסע של הטפה דתית והמרת דת לשיעה כלפי האוכלוסיה המקומית, בהובלתה של איראן. זאת, באמצעות הבאת מטיפים שיעים, המקדמים באמצעות הרצאות, תפילות ודמעות, מסע של המרת דת שיעית ברחבי סוריה.

מהלך זה החל עם סיום הקרבות, כאשר בערים הסוריות השונות, שנהרסו במהלך המלחמה, החלו להשמע קריאות לנקמה, ודגלים שחורים הונפו על מסגדים בערים ההרוסות. המיליציות השיעיות שהובאו לסוריה על ידי איראן החלו לבנות חוסייניות – בניינים בעלי אופי דתי בשיעה, שייעודם הוא לקיים פעילות דתית וחינוכית, ולהטיף לעקרונות השיעה באוכלוסיה. כך לדוגמא, עם סיום הקרבות לאחרונה באגן דמשק, היו המטיפים השיעים הראשונים שנכנסו לעיירה דאריא, כדי לחפש את קברה של הגברת סכינה (אל-סיידה סכינה), ביתו של האמאם עלי, שהתגלה לפני כשני עשורים במקום, כדי לשפצו ולהתפלל בו, ובכך להכריז על הנצחון על הכופרים והלא מאמינים.

כן מדווח כי בלב הבירה דמשק מתנהלת פעילות דתית שקטה מאוד, שנועדה לעורר את תושבי הבירה להכיר בקדושתו של מסגדם הגדול, מסגד אומאיה, שהיה המסגד המרכזי של הסונים בסוריה, ועתה מתקיימת פעילות להפיכתו למסגד מרכזי לשיעים במדינה.

בנוסף, החלו להתפרסם לאחרונה ברשתות החברתיות הפועלות במרבית מחוזות המדינה, תמונות הקשורות בלימודים דתיים, המנוהלים על ידי המטיפים. אלה בעיקר מופצות במחוזות החוף וכן במחוזות חלב וחומץ, שהוחזרו לשליטת המשטר מידי גורמי האופוזיציה. כן התגברה פעילותם של גופים שיעים שונים במחוזות אלה, בקרב גורמים שונים באוכלוסיה, הקרובים לקבל את השיעה. פעילות המיליציות האיראניות בתחום הדתי באה לידי ביטוי בבניית החוסייניות בערים השונות, ובקיום לימודי דת בהן לילדים, על ידי המטיפים, וכן בתפקידן בגיוס הילדים ובשכנוע ההורים לשלוח אותם לקורסי לימודים אלה. יצויין כי במחוזות חלב וחומץ לדוגמא, השיעים הם מיעוט, ונראה שמעשים אלה מצביעים על פעולות ברורות להמרת דת לשיעה הן בקרב האוכלוסיה הסונית, והן בקרב האוכלוסיה העלאווית.

לדעת משקיפים סורים, גורמים לימודים אלה לשטיפת מוחותיהם של הילדים, ולהחדרת רעיונות של נקמה בהם, ובכלל זה בדרכי הונאה דרך הרשתות החברתיות. יש כאלה שרואים בכך מלחמה של איראן נגד המוסלמים (הסונים) בסוריה. כך מדווח שגם בבתי הכלא הסורים מתבצעת פעילות מסוג זה.

מאמץ זה של בניית מרכזים דתיים ושיקום מסגדים ומקומות קדושים לשיעים, מתנהל בתמיכת ובסיוע גורמים במשטר הסורי, וקציני צבא שהתפרסמו במהלך המלחמה והפכו לגיבורי מלחמה, ומלווה, לטענת גורמים סורים שונים (בדרך כלל מהאופוזיציה), גם בתהליך של זיוף ההסטוריה הסורית, וזאת על פי הנחיות האיראנים.

מטרת פעילות זו, על פי מקורות גורמי האופוזיציה הסורית, היא לשכנע את האזרחים הסורים להצטרף למיליציות האיראניות בתמורה להבטחות חומריות וצבאיות. בדיר אל-זור לדוגמא הוקמו משרדים של חזבאללה, להם תפקיד כפול – לקיים הטפה לדת מחד, ולגייס מתנדבים לשורות הארגון, בעיקר מאלה המחפשים עבודה או הכנסה כספית כלשהי, מאידך. מדובר במתן משכורות חודשיות בסדר גודל של 50 אלף לירות סוריות (כ-110 דולר), בנוסף להישארותם במקומות מגוריהם, והענקת סמכויות צבאיות ונשק לאנשיהן.

המטיפים האיראנים פועלים מול אוכלוסיות הערים הסוריות ההרוסות, לאחר שחלק מהן עזב מרצונו או גורש, ומציעים למי שנשאר לקבל עליהם את השיעה, בונים את החוסייניות, ומשנים את ההסטוריה, וכל זה בשיתוף פעולה עם ההנהגות הסוריות המקומיות. באזורים הנאמנים למשטר, כמו לדוגמא בדמשק וסביבתה, קל יותר לאיראנים לבטא את כוחם והשפעתם, ולהשיג את מטרתם.

יש להדגיש כי חינוך ילדים והקמת חוסיניות, כמו גם ההגליות ההמוניות, מעידים על מטרה אסטרטגית ארוכת-טווח עוד הרבה יותר מגיוס: המרת- דת לשיעה של האוכלוסיה כולה, הסונים הנותרים בשטח והעלווים כאחד. לטווח ארוך זוהי סכנה גדולה לסונים, אך גם לישראל. יצויין כי גם בתימן פועלים האיראנים להמרת השיעים המתונים לשיעה האיראנית, הקיצונית יותר.

הפנים אל עבר הבית הלבן

המצב בסוריה טרם נרגע. הלחימה נמשכת במחוזות שונים, כשהיא מלווה גם בפיגועים כלפי גורמי משטר, הגובים גם הרוגים ופצועים תמימים. כולם ממשיכים להיות מעורבים בלחימה – המשטר, המעצמות, האופוזיציה וגורמי דאעש, שעדיין מרימים ראש, התורכים והכורדים, וגם ישראל, לה מיוחסות תקיפות על יעדים איראנים, במסגרת המדיניות הישראלית המוכרזת שלא לאפשר לאיראן להתבסס צבאית על אדמת סוריה.  

תמונת מצב זו אינה מציגה תחזית אופטימית בפני סוריה ותושביה, שחלקם נאלץ בשל כך לעזוב את בתיו ולהפוך לפליטים בתוך ארצו, או מחוצה לה, כשהשלטון פועל למנוע מאלה שעזבו מלחזור. הנוכחות והפעילות של הגורמים השונים על אדמתה, הופכים את סוריה, בראיית הפרשנים הסורים, לשדה קרב עבור מלחמותיהם של אחרים, שלא תמיד נוגעים אליה. כך לדוגמא גובר כיום החשש מפני עימות בלתי נמנע, העומד להתרחש בין איראן לישראל על אדמתה. המדינה ההרוסה הפכה לשדה קרב ארוך ובלתי נגמר, המונע מלקיים בה חיים נורמליים, ומאלץ את אזרחיה לחיות חיי עוני ונדידה למקומות אחרים. 

פרשנים סורים רואים את המצב הנוכחי בו נמצאת ארצם, כמי שעומדת על סף תקופה חדשה ומכרעת במשבר הסורי, בו תתנהל מלחמה בין איראן לישראל על אדמת סוריה. לדעת הפרשנים, מלחמה זו תקבע את גורלן של איראן וסוריה כאחת. מבחינת האיראנים, במידה ויאלצו לצאת מסוריה, יכול הדבר להביא לסיום המעורבות שלהם, המדינית והדתית, באזור כולו, וכן לחיסולן של כל קבוצות הטרור שהם מפעילים, והמונהגים על ידי חזבאללה.

מבחינת סוריה, עשויה מלחמה כזאת להביא לחלוקתה, שכן הדבר יביא להתערבות המעצמות ולהחלטה שהפתרון הטוב ביותר למצב הוא חלוקת המדינה. לדעת הפרשנים, גם האיראנים יעדיפו את חלוקת המדינה בהתאם למצב העדתי והאתני שלה, שכן כך יוכלו להשאר באזור העלאווי שבחוף הסורי, ולהמצא תחת ההגנה של ידידיהם הרוסים. הפרשנים מעלים סברה, כי יתכן והמערב משתמש באיראנים ככלי שנועד להביא לחלוקת המדינה, וכי גם ישראל רוצה להשיג זאת, ואף עשויה, במסגרת העימות מול האיראנים, להשתלט על חלקים נוספים מסוריה, בטענה שהדבר חיוני לבטחונה מול האיום האיראני.

לדעת הפרשנים (ואולי על פי משאלות ליבם) מי שיאמר בסופו של דבר את המילה האחרונה תהיה ארצות הברית, ומי שעומד כעת בראשה. אולי הם צודקים ואולי לא, אך כולנו מקווים שאם כך יהיה, אולי ימנע הדבר מלחמה חדשה באזור, והפעם בו תהיה ישראל מעורבת מול איראן, וכנראה גם מול חיזבאללה.

כבר נאמר כי במזרח התיכון אין רגע דל, ובסוריה, על אחת כמה וכמה.