ה"תושיה" לחירות יהודי מצרים בימינו

על רקע חג החירות נזכור את מבצע "תושיה" לחילוץ יהודים ממצרים ב-1956. הזדמנות לשאול "מה נשתנה?" בין יציאת מצרים אז והיום בטור השבועי של אפרים לפיד

 

ספינת הדיג "אופיר" שהשתתפה במבצע "תושיה" ב-1956 (צילום: באדיבות אתר עמותת חיל הים)

מערכת סיני באוקטובר 1956 סימנה את סופה של קהילת יהודי מצרים. במהלך גירוש יהודי מצרים הופקע רכוש רב על ידי הממשל המצרי, מאות נעצרו באופן שרירותי ואלפים איבדו את מקום עבודתם. המוני יהודים חיפשו דרך להימלט ממצרים, ומספר אלפים מתוכם עשו זאת על גבי ספינות שהושכרו על ידי הצלב האדום לשם מטרה זאת.

עד 1957 נותרו במצרים רק כ-3,000 יהודים, מקהילה שמנתה בעבר כ- 80,000 איש.

ימים ספורים לאחר מבצע סיני ונחיתת הכוחות האנגליים והצרפתיים בפורט סעיד תכנן המוסד  בשיתוף הצרפתים חילוץ של הקהילה היהודית בפורט סעיד שהייתה במצוקה. חוליה ישראלית בראשות לובה אליאב, קצין חיל הים במלחמת העצמאות, אברהם דר וחייל נוסף חברה לכוחות הצרפתיים כשהם לבושים במדים צרפתיים. על החוליה הוטל להכשיר את הקרקע להברחתם של יהודי פורט סעיד ארצה. רוב אנשי הקהילה היהודית בפורט סעיד, שמנתה כ-200 איש, חיו במרכזו של הרובע הערבי והחדירה לתוכו, גם בימים ששליטת חיל הנחיתה בעיר נראתה מלאה, הייתה כרוכה בסכנות רבות. לאחר ההתארגנות בדירת מסתור ששכר המוסד והתקנת תחנת הקשר פעלו שנים מהשלושה בעזרת כמה צעירים יהודים להביא לידיעת אנשי הקהילה את תוכנית הבריחה.

ב-11 בנובמבר הציעה החוליה למטה המוסד בארץ לבדוק אפשרות להוצאת היהודים בספינה ולא דרך היבשה כמו שתוכנן תחילה. ההצעה אושרה לאחר יומיים ולמבצע ניתן הקוד "תושיה". הישראלים שכנעו יהודים מפורט סעיד לעזוב את מצרים באמצעות שתי ספינות ישראליות שהתקרבו לנמל, ולעלות לישראל ואכן 67 מהם נענו. בינתיים התברר, כי הצרפתים והבריטים ייאלצו לעזוב את העיר תוך זמן קצר ושאלת פינוי היהודים הפכה בוערת. ב-14 בחודש הכין חיל הים למשימה זו שתי ספינות דייג שנחכרו והוכשרו במהירות.

המבצע אורגן במהירות, שתי ספינות דיג ("סער" ו"אופיר"), נקראו לחזור מסיור חופים שגרתי לבסיסן בנמל חיפה. כל הציוד הצבאי הורד מהן, הן נצבעו בשמות לועזים (Aphrodite & Castellorizo),  והונפו עליהן דגלים איטלקים במגמה להעניק להם חזות אזרחית זרה. לאחר הצטיידות מתאימה, ניתנה ב-14 לנובמבר אחרי הצהרים למפקדיהם, סגן מיל' מנחם בו-ימי ("סער") וסגן מיל' צבי פורת ("אופיר"), פקודת הפלגה בכיוון פורט סעיד. ל"סער" נתלווה מפקד השייטת הקטנה סא"ל נפתלי רוזן, ול"אופיר" מפקד הפלגה רס"ן מיל' יהודה רותם. עד אמצע הדרך, לספינות נתלוותה ספינת טורפדו, שנשארה כ- 40 מיל מזרחית לפורט סעיד. רק עם פיצול הכוח, נמסרו למפקדיי הסד"גים פרטיי מטרת ההפלגה.

העולים רוכזו במקום מסוים בקהילה היהודית, הורשו להביא איתם לא יותר מ-30 ק"ג של מטען. עם שחר הועלו למשאיות ללא שהיות מיותרות ונסעו אל הנמל. בשעה שש בבוקר  יצאו הספינות מחוץ לנמל פורט סעיד. אנשי חיל הים שהיו על ספינות הדייג קיבלו את פני העולים בחום, התחושה הייתה עילאית, למרות מצב הגלים הקשה.

הספינות הקטנות היטלטלו קשות, מים הציפו את הסיפונים. אנשי חיל הים טיפלו בעולים במסירות רבה. בבוקר 18 לנובמבר נכנסו הספינות לנמל חיפה ונקשרו לרציף הצבאי בנמל. באוטובוסים של הסוכנות הובאו העולים אל "שער העלייה". כך נסתיים מבצע צבאי ואנושי כאחד. חיל הים, ששורשיו במבצעי ההעפלה, עשה זאת שוב והפעם במצרים.

***

תודה לאתרי זרוע הים ועמותת חיל הים

 

אולי יעניין אותך גם