הערבה האסייתית
הקשר בין מרכז אסיה לטרור האסלאמי הקיצוני החל להתעצם עם נפילתה של ברית המועצות. המדינות הצעירות שהוקמו נאלצות להתמודד עם איום הטרור ועם אלפי צעירים שעברו שטיפת מוח מארגונים קיצוניים שעשו את בסיסם במדינות הסמוכות. סקירה מיוחדת
חיים איסרוביץ'
| 01/03/2018
צילום: AP
מכריו של סייפולו חביבולאביץ' סייפוב במולדתו אוזבקיסטן ובארצות הברית, לשם היגר עם אשרת גרין קארד בשנת 2010, תיארו אדם שקט שלא התבלט ולא נחשב לאדם מסוכן. "אני לא זוכרת אותו כאגרסיבי, או שהפגין יחס רע כלפי אחרים. בסך אני זוכרת אותו באופן חיובי", סיפרה חברה של סייפוב לספסל הלימודים בטשקנט, בירת אוזבקיסטן. מכר של סייפוב מפלורידה ציין כי הילדים שלו אהבו לשחק עם סייפוב, בעוד שכן מניו ג'רזי הודה כי סייפוב "נראה נורמלי".
אבל המהגר "השקט" בן ה-29 היה אחראי לפיגוע הטרור הקשה ביותר על אדמת ארצות הברית מאז ה-11 בספטמבר 2001. ב-31 באוקטובר האחרון, בעיצומה של חופשת ליל כל הקדושים, הוא הגיע למנהטן עם טנדר שכור ודרס עוברים ושבים על נתיב לאופניים ולהולכי רגל לאורך נהר ההדסון עד שעצר אחרי התנגשות עם אוטובוס תלמידים. לאחר מכן יצא מהרכב עם רובה צבע ורובה אוויר כשהוא צועק "אללה אכבר" ושוטרים ירו בו ופצעו אותו. שמונה בני אדם נהרגו בפיגוע, בהם חמישה ארגנטינאים ואזרחית בלגית, ועוד 12 נפצעו.
לפי כתב האישום הפדרלי החמור שהוגש נגד סייפוב, ואשר עלול גם לשלוח אותו לתא הנידונים למוות, הוא ביצע את הפיגוע על מנת להצטרף לארגון דאעש ובעת שהיה מאושפז בבית החולים אחרי מעצרו, הוא אף ביקש להציג את דגל ארגון הטרור בחדרו ולא הסתיר את שביעות רצונו ממעשיו. אבל עד כה, החוקרים, וגם המכרים של סייפוב, עדיין מתקשים להבין מה גרם לצעיר שהגיע ממשפחה מבוססת ולא דתית במיוחד לעבור את תהליך ההקצנה ושטיפת המוח של דאעש ולתכנן במשך קרוב לשנה פיגוע בשמו של הארגון הרצחני.
סייפוב הוא האחרון ברשימה הולכת ומתארכת של מחבלים מאוזבקיסטן וממדינות נוספות במרכז אסיה שהיו מעורבים בפעילות טרור בשנה וחצי האחרונות, כולל ביצוע פיגועים קשים בשם דאעש. ביוני 2016 נרצחו 45 בני אדם כאשר שלושה מחבלים מאוזבקיסטן, קירגיזסטן וצפון הקווקז ביצעו פיגוע משולב של ירי והתאבדות בנמל התעופה הבינלאומי הראשי של איסטנבול. מחבל אוזבקי ביצע את פיגוע הירי במועדון הלילה באיסטנבול בערב השנה האזרחית 2017 שבו נרצחו 39 בני אדם, בהם אזרחית ישראלית.
אפריל 2017 סיפק שתי דוגמאות בולטות. ב-3 באפריל, נהרגו 15 בני אדם בפיצוץ של מטען חבלה שהונח בתוך רכבת תחתית בסנט פטרבורג על ידי אזרח רוסי ממוצא אוזבקי שנולד בקירגיזסטן. ארבעה ימים לאחר מכן, נהרגו ארבעה בני אדם בפיגוע דריסה בשטוקהולם שביצע מבקש מקלט אוזבקי. ימים ספורים לפני הפיגוע במנהטן, גזר בית משפט בברוקלין 15 שנות מאסר על אזרח אוזבקי שהורשע באספקת סיוע חומרי לדאעש, ובין השאר איים לפגוע בנשיא לשעבר ברק אובמה.
הנוכחות של אזרחים ממרכז אסיה הייתה בולטת גם באזורי הלחימה בסוריה ובעיראק, כאשר מרביתם הצטרפו לשורות דאעש, ולעתים אף הרכיבו חטיבות על טהרת יוצאי הרפובליקות האסלאמיות. לפי דוח של Crisis Group International מינואר 2015, כ-2,000 עד 4,000 בני אדם ממדינות מרכז אסיה הגיעו לשתי זירות הלחימה בשלוש השנים שקדמו לדוח, בעוד דוח של מרכז סופאן (Soufan Center) מאוקטובר 2017 הציב את הנתון על כ-5,000 בני אדם (נכון לפברואר 2017). אוזבקיסטן הובילה עם כ-1,500 לוחמים זרים ואחריה טג'יקיסטן עם כ-1,300 לוחמים, קירגיזסטן וקזחסטן עם כ-500 לוחמים כל אחת וטורקמניסטן עם כ-400 לוחמים.
קשרי גורל
הקשר בין מרכז אסיה לטרור האסלאמי הקיצוני חוזר קרוב לשלושה עשורים לאחור, בשלהי ימיה של ברית המועצות. לאורך מרבית שנות קיומו, המשטר הקומוניסטי במוסקבה אפשר למוסלמים ליישם את דתם, אם כי תחת פיקוח ממשלתי-מפלגתי על אנשי הדת. מסגדים שניסו לקדם אסלאם שאינו מוכתב על ידי רעיונות קומוניסטיים נאלצו לפעול במחתרת.
רק בתקופת הפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב במחצית השנייה של שנות השמונים של המאה שעברה נרשמה הקלה מסוימת והתאפשר להקים אגודות דתיות ולקבל תרומות ממדינות מוסלמיות. הדבר סייע להתעוררות דתית ברפובליקות האסלאמיות, כאשר אחד האזורים הפעילים ביותר היה עמק פרע'אנה (Ferghana) ששוכן במזרח אוזבקיסטן וגובל בקירגיזסטן ובטג'יקיסטן.
אחרי שאוזבקיסטן הפכה למדינה עצמאית עם קריסתה של ברית המועצות בשנת 1991, קמה בעמק פרע'אנה תנועת אדולאת (צדק) שיצאה נגד האופי החילוני של המדינה ודרשה להקים מדינה אסלאמית באוזבקיסטן. כאשר פעילי אדולאת השתלטו על משרדי המפלגה הקומוניסטית בעיר נמנגאן בשל סירובו של ראש העיר להקים מסגד, הגיב הנשיא איסלאם קרימוב בהוצאת התנועה מחוץ לחוק ובדיכוי אלים נגד פעילים אסלאמים.
בעקבות זאת, נמלטו שני מייסדי התנועה - המנהיג הרוחני, טוהיר יולדשב (Tohir Yuldashev), והמנהיג הצבאי, ג'ומאבוי חודג'ייב (Jumaboi Khodjiyev), שכינויו היה ג'ומה נמנגאני, לשעבר צנחן בצבא האדום שנלחם נגד המוג'הידין באפגניסטן, שם גם נחשף לרעיונות האסלאמיים - יחד עם רבים תומכיהם לקירגיזסטן. חודג'ייב נשאר בקירגיזסטן והשתתף במלחמת האזרחים שפרצה במדינה לצד כוחות אסלאמיים ולאומנים נגד השלטון ונמשכה עד 1997, בעוד יולדשב עבר לאפגניסטן ויצר קשרים ראשונים עם תנועת הטאליבן שהחלה להתפתח בדרום המדינה.
יולדשב וחודג'ייב חזרו לשתף פעולה באוגוסט 1998, כאשר הקימו את התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן (IMU), אשר תחילה ביקשה להפיל את שלטונו של קרימוב ולהקים מדינת הלכה אסלאמית באוזבקיסטן, ובהמשך הציבה את המטרה של הקמת ח'ליפות אסלאמית בכל מרכז אסיה. הארגון היה מקורב לאוסמה בן לאדן ולאל-קעידה – יולדשב היה חבר המועצה העליונה של אל-קעידה - והפעיל תאים חשאיים במרבית הרפובליקות האסלאמיות עם מגויסים ממדינות מרכז אסיה, בנוסף לפעילים מהמיעוט האויגורי במחוז שינג'יאנג שבמערב סין.
גל הפיגועים הראשון של התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן התרחש בפברואר 1999 עם פיצוץ של שש מכוניות תופת, שאחת מהן יועדה לפגוע בקרימוב עצמו, ו-16 בני אדם נהרגו. כחצי שנה לאחר מכן, חדרו מאות חמושים מהארגון לקירגיזסטן, השתלטו על כפרים ותפסו בני ערובה. גם בחודשים הבאים נרשמו תקריות באזור דרום אוזבקיסטן ובקירגיזסטן, כולל חטיפת אזרחים זרים.
בשנת 2000, החל ארגון הטרור להעביר את מרכז כוחו לאפגניסטן, שם הוא הקים בסיסים ומחנות אימונים ונלחם לצד הטאליבן. אחרי הפלישה האמריקאית בעקבות מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, הפכה גם התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן יעד לתקיפות אמריקאיות ובנובמבר 2001 חוסל חודג'ייב בירי מהאוויר. זמן קצר לאחר מכן, יולדשב ופעילים נוספים חצו את הגבול לאזור השבטי שבצפון מערב פקיסטן, שם הם חיזקו את קשריהם עם הטאליבן ועם אל-קעידה והיו מעורבים בלחימה נגד כוחות הביטחון הפקיסטניים. במקביל, הם ביצעו פיגועים בקירגיזסטן והיו אחראים לפיצוצים בעיר הבירה בישקק בדצמבר 2002 ובעיר אוש במאי 2003 ובנובמבר 2004.
אחרי שיולדשב חוסל בתקיפה אווירית אמריקאית באוגוסט 2009, הארגון המשיך בפעילות טרור וגרילה בתוך פקיסטן, כאשר ביוני 2014 הוא שיתף פעולה עם הטאליבן בפיגוע נגד שדה התעופה הבינלאומי בקראצ'י שבו נהרגו 26 בני אדם. במקביל, הוא הרחיב את ההתקפות למדינות נוספות ובין השאר ביצע פיגועים נגד כוחות הקואליציה הבינלאומית באפגניסטן יחד עם הטאליבן ורשת חקאני וגם היה מעורב במזימות בתוך אירופה, ובכללן תוכנית לבצע פיגועי ירי מקבילים באתרים הומים בגרמניה, בריטניה וצרפת בשנת 2010.
בשנים האחרונות, הארגון סבל מירידה בכוחו בשל מאבקים פנימיים. בספטמבר 2014, הודיע מנהיג הארגון, עוסמן ע'אזי, כי הוא ואנשיו נשבעים אמונים לדאעש, וזאת אחרי שהאשים את הטאליבן בהסתרת האמת לגבי מועד מותו של מייסד התנועה, מולא עומר. קרוב לשנה לאחר מכן, נהרג ע'אזי על ידי חמושי הטאליבן, ומרבית פעילי התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן חידשו את השותפות עם הטאליבן ואל-קעידה ולאחרונה אף הציגו מחנה אימונים באפגניסטן.
רשת של ארגונים
במרץ 2002, התרחש פיצול בתוך התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן על רקע החלטתו של יולדשב להצטרף למאבק הג'יהאד העולמי של אל-קעידה. קבוצת פעילים שביקשו להמשיך ולהתמקד במאבק להפלת השלטון באוזבקיסטן פרשו והקימו את איחוד הג'יהאד האסלאמי (IJU), אם כי גם הם יצרו קשרים עם בכירים באל-קעידה.
הפיגועים הראשונים של הארגון החדש התרחשו במרץ ובאפריל 2002 עם פיצוצים של מחבלים מתאבדים – פיגועי ההתאבדות הראשונים במרכז אסיה - במספר אתרים באוזבקיסטן שגרמו למותם של 47 בני אדם. ביולי 2004, נהרגו שני בני אדם כאשר שלושה מחבלים מתאבדים התפוצצו ליד שגרירויות ישראל וארצות הברית בטשקנט וליד משרד התובע הכללי. הארגון גייס לשירותיו גם מתנדבים בעלי אזרחות גרמנית, ובשנת 2007, סוכל ניסיון של פעילי הארגון לבצע פיגוע נגד בסיס חיל האוויר האמריקאי ליד פרנקפורט.
מספר ארגונים המבוססים על מתנדבים ממרכז אסיה הוקמו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. חטיבות הייחוד והג'יהאד (כתאיב א-תווחיד ואל-ג'יהאד) הוקמו בשנת 2014 והשתלבו במסגרת ג'בהת פאתח א-שאם (לשעבר ג'בהת א-נוסרא, שהייתה הזרוע של אל-קעידה בסוריה) והיו מעורבות בהתקפות נגד כוחות רוסיים, בנוסף לפיגוע של מכונית תופת ליד שגרירות סין בקירגיזסטן באוגוסט 2016.
גדוד האימאם בוחארי (Bukhari) מורכב ממאות אוזבקים שחלקם לחמו קודם לכן באפגניסטן והארגון משתף פעולה עם ג'בהת פאתח א-שאם. ג'ונד אל-ח'ליפה (חיילי הח'ליפות) הוקם בשנת 2010 על ידי שלושה אזרחים קזחים ופועל באזור השבטי של פקיסטן לצד הטאליבן והארגון אף קיבל אחריות על הפיגועים של המחבל מוחמד מראח שביצע את הטבח בבית הספר היהודי בטולוז בשנת 2012.
ארגון נוסף הוא ג'מעת אנסארוללה שמורכב בעיקר מאזרחים מטג'יקיסטן, ועיקר פעילותו נעשית באפגניסטן. פעילים אוזבקים השתלבו גם בשורות המפלגה הטורקיסטנית האסלאמית המקורבת לאל-קעידה ומבוססת בעיקר על אויגורים ממערב סין, אשר פעילה בצפון מערב סוריה מאז שנת 2012, בנוסף לפעילות בסין, פקיסטן ואפגניסטן.
על אף שעיקר שיתוף הפעולה של המתנדבים מהרפובליקות המוסלמיות של מרכז אסיה היה עם הטאליבן ואל-קעידה, מכונת התעמולה של דאעש גם הצליחה למשוך מתנדבים רבים, לא מעט בזכות סרטוני תעמולה שפנו אליהם בשפת המקור שלהם. אחד המצטרפים הבולטים ביותר לשורות דאע"ש היה קולונל גולמורוד חלימוב (42), שהיה מפקד הכוחות המיוחדים של המשטרה הפדרלית של טג'יקיסטן שעבר גם אימונים בארצות הברית והפך לאחד המפקדים הבכירים ביותר של ארגון הטרור.
מרבית הפיגועים במרכז אסיה המיוחסים לקיצונים אסלאמים בוצעו באוזבקיסטן ובקירגיזסטן, אולם בשנים האחרונות הפכה גם קזחסטן יעד להתקפות. במאי 2011, אחרי שהפרלמנט המקומי אישר משלוח חיילים לאפגניסטן, בוצעו פיגועי התאבדות ליד מטה שירותי הביטחון בבירה אטסנה ובעיר אקטובה והחשד היה כי מדובר במחבלים שקשורים לטאליבן. ביוני 2016, נהרגו חמישה אזרחים ושלושה אנשי ביטחון כאשר חמושים תקפו חנות נשק וניסו לפרוץ לתוך נשקייה של המשמר הלאומי בעיר אקטובה וחודש לאחר מכן מחבל בודד הרג שמונה אנשי ביטחון ושני אזרחים בהתקפה על תחנת משטרה ומטה סוכנות הביטחון באסטנה.
בין עוני לדיכוי
שילוב של גורמים, אשר גם מנוצלים על ידי התעמולה של האסלאם הקיצוני, תורם להתפתחותן של נטיות קיצוניות, בעיקר בקרב הדור הצעיר ברפובליקות המוסלמיות. ראשית, מרבית הרפובליקות סובלות מחולשה כלכלית - לפי נתוני הבנק העולמי לשנת 2016, התל"ג של קזחסטן עמד על כ-133 אלף דולר, אולם באוזבקיסטן הוא הגיע למחצית מהסכום (כ-67 אלף דולר), בטורקמניסטן הוא עמד על 36 אלף דולר ובטג'יקיסטן ובקירגיזסטן על פחות מ-7,000 דולר.
שנית, הרפובליקות המוסלמיות מגדירות את עצמן כמדינות חילוניות שבהן יש הפרדה בין דת לבין מדינה, אולם יש פיקוח על פעילותם של המוסדות והאגודות הדתיים והם נדרשים לבצע רישום. ארגונים שאינם תואמים את הקו הרשמי ונחשבים קיצוניים או אזרחים שמפגינים בפומבי את דתם האסלאמית (למשל, להסתובב עם זקן) עלולים לעמוד בפני רדיפה בטיעון של פעילות טרור ואיום על יציבות המדינה.
בנוסף, מרבית המדינות מתאפיינות במשטרים מושחתים בעלי אופי אוטוריטרי. הדוחות השנתיים של מחלקת המדינה האמריקאית על מצב זכויות האדם בעולם בדרך כלל מציינים את הרפובליקות האסלאמיות לרעה בשל פגיעה שיטתית בזכויות, כולל מעצרים שרירותיים, עינויים והגבלת זכויות אדם ואזרח בסיסיות, לצד מתיחויות אתניות בין קהילות שאינן מטופלות על ידי השלטונות.
ההשפעה של הגורמים הללו כפולה. מצד אחד, היא יוצרת תסיסה בתוך המדינות, בעיקר באזורים נחשלים יותר, או בקרב מי שמנסים ליישם את אמונתם המוסלמית במנותק מהקו הממלכתי ונאלצים לרדת למחתרת, ומדי פעם התסכול מתבטא בפיגועים או בעימותים אלימים עם כוחות הביטחון. מצד שני, צעירים רבים אינם מוצאים את עתידם במולדתם ומהגרים למדינות אחרות בחיפוש אחרי עבודה ועתיד בטוח יותר, אולם שם הם נחשפים יותר לתעמולה הקיצונית כפי שהיה במקרה של המחבל ממנהטן או הופכים טרף קל לסוכני הגיוס של ארגוני הטרור.
ביד חזקה
התגובה של הרפובליקות המוסלמיות לאיום הטרור הג'יהאדיסטי מתבטאת במספר דרכים שונות. בחלק מהמדינות, בעיקר אוזבקיסטן, גברה הרדיפה אחרי מי שזוהו עם האסלאם הקיצוני, אך גם נגד מאמינים תמימים שניסו ליישם את אמונתם. במקביל, הוחמרה החקיקה נגד פעילות טרור, ולאחר שאלפים מאזרחיהן יצאו לזירות הלחימה בסוריה ובעיראק, אישרו המדינות חוקים שקובעים כי השתתפות בעימותים מזוינים בחו"ל היא עבירה פלילית עם עונשי מאסר כבדים. ננקטו גם צעדים להגברת הפיקוח על הגבולות ועל התנועה בשדות התעופה על מנת לסכל תנועה של גורמים קיצוניים לתוך המדינות או לעבר זירות לחימה במדינות אחרות.
גם ארצות הברית ממלאת תפקיד מרכזי בסיוע למדינות מרכז אסיה בהתמודדות עם הטרור, וזאת על אף ההסתייגויות מהפגיעה השיטתית בזכויות אדם ואזרח, והסיבה העיקרית לכך היא קרבתן לזירת הלחימה באפגניסטן. מלבד הסיכולים הממוקדים נגד בכירים ופעילים בארגוני הטרור ממרכז אסיה שפעלו באפגניסטן ובפקיסטן, מתקיים מאז ספטמבר 2015 דיאלוג C5+1 בהשתתפות נציגי ארצות הברית וחמש הרפובליקות, פורום שבו דנים הצדדים בדרכים להתמודדות משותפת מול האתגרים הביטחוניים, בין השאר באמצעות פרויקטים כלכליים ומסחריים ותוכניות למאבק בקיצוניות.
אוזבקיסטן, שנחשבה לחוליה החלשה מבין חמש המדינות המוסלמיות בשל השילוב של משטר רודני, כלכלה חלשה ופגיעה בזכויות אדם, עוברת בשנה האחרונה תהליך חשוב בעקבות מותו של הנשיא הוותיק קרימוב ובחירת יורשו, ראש הממשלה, שבקט מירזיוייב, בנובמבר 2016. הוא נקט בשורה של צעדים שנועדו לשפר את מצבה הפנימי והחיצוני של המדינה, בין השאר באמצעות שחרור של אסירים פוליטיים, הקלות על הסיקור התקשורתי, חיזוק היחסים המדיניים והכלכליים עם המדינות השכנות אחרי שנים של מתיחות ומשיכת משקיעים זרים למדינה.
על אף שבתחום הפוליטי נעשו שינויים מינוריים ביותר, המהלכים של מירזיוייב, אם יימשכו ויתרחבו, מהווים שינוי מגמה חיוני וחשוב שצפוי לסייע גם בהתמודדות עם הסוגיות שמאיצות את הטרור האסלאמי בתוך המדינה ובמרחב של מדינות מרכז אסיה - במיוחד לנוכח האתגר הצפוי של אלפי אזרחים שעשויים לנסות לשוב לארצותיהם אחרי קריסת דאעש בסוריה ובעיראק.
***
ד"ר חיים איסרוביץ הוא הכתב לענייני חוץ של עיתון מעריב ועמית מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה
הקשר בין מרכז אסיה לטרור האסלאמי הקיצוני החל להתעצם עם נפילתה של ברית המועצות. המדינות הצעירות שהוקמו נאלצות להתמודד עם איום הטרור ועם אלפי צעירים שעברו שטיפת מוח מארגונים קיצוניים שעשו את בסיסם במדינות הסמוכות. סקירה מיוחדת
צילום: AP
מכריו של סייפולו חביבולאביץ' סייפוב במולדתו אוזבקיסטן ובארצות הברית, לשם היגר עם אשרת גרין קארד בשנת 2010, תיארו אדם שקט שלא התבלט ולא נחשב לאדם מסוכן. "אני לא זוכרת אותו כאגרסיבי, או שהפגין יחס רע כלפי אחרים. בסך אני זוכרת אותו באופן חיובי", סיפרה חברה של סייפוב לספסל הלימודים בטשקנט, בירת אוזבקיסטן. מכר של סייפוב מפלורידה ציין כי הילדים שלו אהבו לשחק עם סייפוב, בעוד שכן מניו ג'רזי הודה כי סייפוב "נראה נורמלי".
אבל המהגר "השקט" בן ה-29 היה אחראי לפיגוע הטרור הקשה ביותר על אדמת ארצות הברית מאז ה-11 בספטמבר 2001. ב-31 באוקטובר האחרון, בעיצומה של חופשת ליל כל הקדושים, הוא הגיע למנהטן עם טנדר שכור ודרס עוברים ושבים על נתיב לאופניים ולהולכי רגל לאורך נהר ההדסון עד שעצר אחרי התנגשות עם אוטובוס תלמידים. לאחר מכן יצא מהרכב עם רובה צבע ורובה אוויר כשהוא צועק "אללה אכבר" ושוטרים ירו בו ופצעו אותו. שמונה בני אדם נהרגו בפיגוע, בהם חמישה ארגנטינאים ואזרחית בלגית, ועוד 12 נפצעו.
לפי כתב האישום הפדרלי החמור שהוגש נגד סייפוב, ואשר עלול גם לשלוח אותו לתא הנידונים למוות, הוא ביצע את הפיגוע על מנת להצטרף לארגון דאעש ובעת שהיה מאושפז בבית החולים אחרי מעצרו, הוא אף ביקש להציג את דגל ארגון הטרור בחדרו ולא הסתיר את שביעות רצונו ממעשיו. אבל עד כה, החוקרים, וגם המכרים של סייפוב, עדיין מתקשים להבין מה גרם לצעיר שהגיע ממשפחה מבוססת ולא דתית במיוחד לעבור את תהליך ההקצנה ושטיפת המוח של דאעש ולתכנן במשך קרוב לשנה פיגוע בשמו של הארגון הרצחני.
סייפוב הוא האחרון ברשימה הולכת ומתארכת של מחבלים מאוזבקיסטן וממדינות נוספות במרכז אסיה שהיו מעורבים בפעילות טרור בשנה וחצי האחרונות, כולל ביצוע פיגועים קשים בשם דאעש. ביוני 2016 נרצחו 45 בני אדם כאשר שלושה מחבלים מאוזבקיסטן, קירגיזסטן וצפון הקווקז ביצעו פיגוע משולב של ירי והתאבדות בנמל התעופה הבינלאומי הראשי של איסטנבול. מחבל אוזבקי ביצע את פיגוע הירי במועדון הלילה באיסטנבול בערב השנה האזרחית 2017 שבו נרצחו 39 בני אדם, בהם אזרחית ישראלית.
אפריל 2017 סיפק שתי דוגמאות בולטות. ב-3 באפריל, נהרגו 15 בני אדם בפיצוץ של מטען חבלה שהונח בתוך רכבת תחתית בסנט פטרבורג על ידי אזרח רוסי ממוצא אוזבקי שנולד בקירגיזסטן. ארבעה ימים לאחר מכן, נהרגו ארבעה בני אדם בפיגוע דריסה בשטוקהולם שביצע מבקש מקלט אוזבקי. ימים ספורים לפני הפיגוע במנהטן, גזר בית משפט בברוקלין 15 שנות מאסר על אזרח אוזבקי שהורשע באספקת סיוע חומרי לדאעש, ובין השאר איים לפגוע בנשיא לשעבר ברק אובמה.
הנוכחות של אזרחים ממרכז אסיה הייתה בולטת גם באזורי הלחימה בסוריה ובעיראק, כאשר מרביתם הצטרפו לשורות דאעש, ולעתים אף הרכיבו חטיבות על טהרת יוצאי הרפובליקות האסלאמיות. לפי דוח של Crisis Group International מינואר 2015, כ-2,000 עד 4,000 בני אדם ממדינות מרכז אסיה הגיעו לשתי זירות הלחימה בשלוש השנים שקדמו לדוח, בעוד דוח של מרכז סופאן (Soufan Center) מאוקטובר 2017 הציב את הנתון על כ-5,000 בני אדם (נכון לפברואר 2017). אוזבקיסטן הובילה עם כ-1,500 לוחמים זרים ואחריה טג'יקיסטן עם כ-1,300 לוחמים, קירגיזסטן וקזחסטן עם כ-500 לוחמים כל אחת וטורקמניסטן עם כ-400 לוחמים.
קשרי גורל
הקשר בין מרכז אסיה לטרור האסלאמי הקיצוני חוזר קרוב לשלושה עשורים לאחור, בשלהי ימיה של ברית המועצות. לאורך מרבית שנות קיומו, המשטר הקומוניסטי במוסקבה אפשר למוסלמים ליישם את דתם, אם כי תחת פיקוח ממשלתי-מפלגתי על אנשי הדת. מסגדים שניסו לקדם אסלאם שאינו מוכתב על ידי רעיונות קומוניסטיים נאלצו לפעול במחתרת.
רק בתקופת הפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב במחצית השנייה של שנות השמונים של המאה שעברה נרשמה הקלה מסוימת והתאפשר להקים אגודות דתיות ולקבל תרומות ממדינות מוסלמיות. הדבר סייע להתעוררות דתית ברפובליקות האסלאמיות, כאשר אחד האזורים הפעילים ביותר היה עמק פרע'אנה (Ferghana) ששוכן במזרח אוזבקיסטן וגובל בקירגיזסטן ובטג'יקיסטן.
אחרי שאוזבקיסטן הפכה למדינה עצמאית עם קריסתה של ברית המועצות בשנת 1991, קמה בעמק פרע'אנה תנועת אדולאת (צדק) שיצאה נגד האופי החילוני של המדינה ודרשה להקים מדינה אסלאמית באוזבקיסטן. כאשר פעילי אדולאת השתלטו על משרדי המפלגה הקומוניסטית בעיר נמנגאן בשל סירובו של ראש העיר להקים מסגד, הגיב הנשיא איסלאם קרימוב בהוצאת התנועה מחוץ לחוק ובדיכוי אלים נגד פעילים אסלאמים.
בעקבות זאת, נמלטו שני מייסדי התנועה - המנהיג הרוחני, טוהיר יולדשב (Tohir Yuldashev), והמנהיג הצבאי, ג'ומאבוי חודג'ייב (Jumaboi Khodjiyev), שכינויו היה ג'ומה נמנגאני, לשעבר צנחן בצבא האדום שנלחם נגד המוג'הידין באפגניסטן, שם גם נחשף לרעיונות האסלאמיים - יחד עם רבים תומכיהם לקירגיזסטן. חודג'ייב נשאר בקירגיזסטן והשתתף במלחמת האזרחים שפרצה במדינה לצד כוחות אסלאמיים ולאומנים נגד השלטון ונמשכה עד 1997, בעוד יולדשב עבר לאפגניסטן ויצר קשרים ראשונים עם תנועת הטאליבן שהחלה להתפתח בדרום המדינה.
יולדשב וחודג'ייב חזרו לשתף פעולה באוגוסט 1998, כאשר הקימו את התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן (IMU), אשר תחילה ביקשה להפיל את שלטונו של קרימוב ולהקים מדינת הלכה אסלאמית באוזבקיסטן, ובהמשך הציבה את המטרה של הקמת ח'ליפות אסלאמית בכל מרכז אסיה. הארגון היה מקורב לאוסמה בן לאדן ולאל-קעידה – יולדשב היה חבר המועצה העליונה של אל-קעידה - והפעיל תאים חשאיים במרבית הרפובליקות האסלאמיות עם מגויסים ממדינות מרכז אסיה, בנוסף לפעילים מהמיעוט האויגורי במחוז שינג'יאנג שבמערב סין.
גל הפיגועים הראשון של התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן התרחש בפברואר 1999 עם פיצוץ של שש מכוניות תופת, שאחת מהן יועדה לפגוע בקרימוב עצמו, ו-16 בני אדם נהרגו. כחצי שנה לאחר מכן, חדרו מאות חמושים מהארגון לקירגיזסטן, השתלטו על כפרים ותפסו בני ערובה. גם בחודשים הבאים נרשמו תקריות באזור דרום אוזבקיסטן ובקירגיזסטן, כולל חטיפת אזרחים זרים.
בשנת 2000, החל ארגון הטרור להעביר את מרכז כוחו לאפגניסטן, שם הוא הקים בסיסים ומחנות אימונים ונלחם לצד הטאליבן. אחרי הפלישה האמריקאית בעקבות מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, הפכה גם התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן יעד לתקיפות אמריקאיות ובנובמבר 2001 חוסל חודג'ייב בירי מהאוויר. זמן קצר לאחר מכן, יולדשב ופעילים נוספים חצו את הגבול לאזור השבטי שבצפון מערב פקיסטן, שם הם חיזקו את קשריהם עם הטאליבן ועם אל-קעידה והיו מעורבים בלחימה נגד כוחות הביטחון הפקיסטניים. במקביל, הם ביצעו פיגועים בקירגיזסטן והיו אחראים לפיצוצים בעיר הבירה בישקק בדצמבר 2002 ובעיר אוש במאי 2003 ובנובמבר 2004.
אחרי שיולדשב חוסל בתקיפה אווירית אמריקאית באוגוסט 2009, הארגון המשיך בפעילות טרור וגרילה בתוך פקיסטן, כאשר ביוני 2014 הוא שיתף פעולה עם הטאליבן בפיגוע נגד שדה התעופה הבינלאומי בקראצ'י שבו נהרגו 26 בני אדם. במקביל, הוא הרחיב את ההתקפות למדינות נוספות ובין השאר ביצע פיגועים נגד כוחות הקואליציה הבינלאומית באפגניסטן יחד עם הטאליבן ורשת חקאני וגם היה מעורב במזימות בתוך אירופה, ובכללן תוכנית לבצע פיגועי ירי מקבילים באתרים הומים בגרמניה, בריטניה וצרפת בשנת 2010.
בשנים האחרונות, הארגון סבל מירידה בכוחו בשל מאבקים פנימיים. בספטמבר 2014, הודיע מנהיג הארגון, עוסמן ע'אזי, כי הוא ואנשיו נשבעים אמונים לדאעש, וזאת אחרי שהאשים את הטאליבן בהסתרת האמת לגבי מועד מותו של מייסד התנועה, מולא עומר. קרוב לשנה לאחר מכן, נהרג ע'אזי על ידי חמושי הטאליבן, ומרבית פעילי התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן חידשו את השותפות עם הטאליבן ואל-קעידה ולאחרונה אף הציגו מחנה אימונים באפגניסטן.
רשת של ארגונים
במרץ 2002, התרחש פיצול בתוך התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן על רקע החלטתו של יולדשב להצטרף למאבק הג'יהאד העולמי של אל-קעידה. קבוצת פעילים שביקשו להמשיך ולהתמקד במאבק להפלת השלטון באוזבקיסטן פרשו והקימו את איחוד הג'יהאד האסלאמי (IJU), אם כי גם הם יצרו קשרים עם בכירים באל-קעידה.
הפיגועים הראשונים של הארגון החדש התרחשו במרץ ובאפריל 2002 עם פיצוצים של מחבלים מתאבדים – פיגועי ההתאבדות הראשונים במרכז אסיה - במספר אתרים באוזבקיסטן שגרמו למותם של 47 בני אדם. ביולי 2004, נהרגו שני בני אדם כאשר שלושה מחבלים מתאבדים התפוצצו ליד שגרירויות ישראל וארצות הברית בטשקנט וליד משרד התובע הכללי. הארגון גייס לשירותיו גם מתנדבים בעלי אזרחות גרמנית, ובשנת 2007, סוכל ניסיון של פעילי הארגון לבצע פיגוע נגד בסיס חיל האוויר האמריקאי ליד פרנקפורט.
מספר ארגונים המבוססים על מתנדבים ממרכז אסיה הוקמו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. חטיבות הייחוד והג'יהאד (כתאיב א-תווחיד ואל-ג'יהאד) הוקמו בשנת 2014 והשתלבו במסגרת ג'בהת פאתח א-שאם (לשעבר ג'בהת א-נוסרא, שהייתה הזרוע של אל-קעידה בסוריה) והיו מעורבות בהתקפות נגד כוחות רוסיים, בנוסף לפיגוע של מכונית תופת ליד שגרירות סין בקירגיזסטן באוגוסט 2016.
גדוד האימאם בוחארי (Bukhari) מורכב ממאות אוזבקים שחלקם לחמו קודם לכן באפגניסטן והארגון משתף פעולה עם ג'בהת פאתח א-שאם. ג'ונד אל-ח'ליפה (חיילי הח'ליפות) הוקם בשנת 2010 על ידי שלושה אזרחים קזחים ופועל באזור השבטי של פקיסטן לצד הטאליבן והארגון אף קיבל אחריות על הפיגועים של המחבל מוחמד מראח שביצע את הטבח בבית הספר היהודי בטולוז בשנת 2012.
ארגון נוסף הוא ג'מעת אנסארוללה שמורכב בעיקר מאזרחים מטג'יקיסטן, ועיקר פעילותו נעשית באפגניסטן. פעילים אוזבקים השתלבו גם בשורות המפלגה הטורקיסטנית האסלאמית המקורבת לאל-קעידה ומבוססת בעיקר על אויגורים ממערב סין, אשר פעילה בצפון מערב סוריה מאז שנת 2012, בנוסף לפעילות בסין, פקיסטן ואפגניסטן.
על אף שעיקר שיתוף הפעולה של המתנדבים מהרפובליקות המוסלמיות של מרכז אסיה היה עם הטאליבן ואל-קעידה, מכונת התעמולה של דאעש גם הצליחה למשוך מתנדבים רבים, לא מעט בזכות סרטוני תעמולה שפנו אליהם בשפת המקור שלהם. אחד המצטרפים הבולטים ביותר לשורות דאע"ש היה קולונל גולמורוד חלימוב (42), שהיה מפקד הכוחות המיוחדים של המשטרה הפדרלית של טג'יקיסטן שעבר גם אימונים בארצות הברית והפך לאחד המפקדים הבכירים ביותר של ארגון הטרור.
מרבית הפיגועים במרכז אסיה המיוחסים לקיצונים אסלאמים בוצעו באוזבקיסטן ובקירגיזסטן, אולם בשנים האחרונות הפכה גם קזחסטן יעד להתקפות. במאי 2011, אחרי שהפרלמנט המקומי אישר משלוח חיילים לאפגניסטן, בוצעו פיגועי התאבדות ליד מטה שירותי הביטחון בבירה אטסנה ובעיר אקטובה והחשד היה כי מדובר במחבלים שקשורים לטאליבן. ביוני 2016, נהרגו חמישה אזרחים ושלושה אנשי ביטחון כאשר חמושים תקפו חנות נשק וניסו לפרוץ לתוך נשקייה של המשמר הלאומי בעיר אקטובה וחודש לאחר מכן מחבל בודד הרג שמונה אנשי ביטחון ושני אזרחים בהתקפה על תחנת משטרה ומטה סוכנות הביטחון באסטנה.
בין עוני לדיכוי
שילוב של גורמים, אשר גם מנוצלים על ידי התעמולה של האסלאם הקיצוני, תורם להתפתחותן של נטיות קיצוניות, בעיקר בקרב הדור הצעיר ברפובליקות המוסלמיות. ראשית, מרבית הרפובליקות סובלות מחולשה כלכלית - לפי נתוני הבנק העולמי לשנת 2016, התל"ג של קזחסטן עמד על כ-133 אלף דולר, אולם באוזבקיסטן הוא הגיע למחצית מהסכום (כ-67 אלף דולר), בטורקמניסטן הוא עמד על 36 אלף דולר ובטג'יקיסטן ובקירגיזסטן על פחות מ-7,000 דולר.
שנית, הרפובליקות המוסלמיות מגדירות את עצמן כמדינות חילוניות שבהן יש הפרדה בין דת לבין מדינה, אולם יש פיקוח על פעילותם של המוסדות והאגודות הדתיים והם נדרשים לבצע רישום. ארגונים שאינם תואמים את הקו הרשמי ונחשבים קיצוניים או אזרחים שמפגינים בפומבי את דתם האסלאמית (למשל, להסתובב עם זקן) עלולים לעמוד בפני רדיפה בטיעון של פעילות טרור ואיום על יציבות המדינה.
בנוסף, מרבית המדינות מתאפיינות במשטרים מושחתים בעלי אופי אוטוריטרי. הדוחות השנתיים של מחלקת המדינה האמריקאית על מצב זכויות האדם בעולם בדרך כלל מציינים את הרפובליקות האסלאמיות לרעה בשל פגיעה שיטתית בזכויות, כולל מעצרים שרירותיים, עינויים והגבלת זכויות אדם ואזרח בסיסיות, לצד מתיחויות אתניות בין קהילות שאינן מטופלות על ידי השלטונות.
ההשפעה של הגורמים הללו כפולה. מצד אחד, היא יוצרת תסיסה בתוך המדינות, בעיקר באזורים נחשלים יותר, או בקרב מי שמנסים ליישם את אמונתם המוסלמית במנותק מהקו הממלכתי ונאלצים לרדת למחתרת, ומדי פעם התסכול מתבטא בפיגועים או בעימותים אלימים עם כוחות הביטחון. מצד שני, צעירים רבים אינם מוצאים את עתידם במולדתם ומהגרים למדינות אחרות בחיפוש אחרי עבודה ועתיד בטוח יותר, אולם שם הם נחשפים יותר לתעמולה הקיצונית כפי שהיה במקרה של המחבל ממנהטן או הופכים טרף קל לסוכני הגיוס של ארגוני הטרור.
ביד חזקה
התגובה של הרפובליקות המוסלמיות לאיום הטרור הג'יהאדיסטי מתבטאת במספר דרכים שונות. בחלק מהמדינות, בעיקר אוזבקיסטן, גברה הרדיפה אחרי מי שזוהו עם האסלאם הקיצוני, אך גם נגד מאמינים תמימים שניסו ליישם את אמונתם. במקביל, הוחמרה החקיקה נגד פעילות טרור, ולאחר שאלפים מאזרחיהן יצאו לזירות הלחימה בסוריה ובעיראק, אישרו המדינות חוקים שקובעים כי השתתפות בעימותים מזוינים בחו"ל היא עבירה פלילית עם עונשי מאסר כבדים. ננקטו גם צעדים להגברת הפיקוח על הגבולות ועל התנועה בשדות התעופה על מנת לסכל תנועה של גורמים קיצוניים לתוך המדינות או לעבר זירות לחימה במדינות אחרות.
גם ארצות הברית ממלאת תפקיד מרכזי בסיוע למדינות מרכז אסיה בהתמודדות עם הטרור, וזאת על אף ההסתייגויות מהפגיעה השיטתית בזכויות אדם ואזרח, והסיבה העיקרית לכך היא קרבתן לזירת הלחימה באפגניסטן. מלבד הסיכולים הממוקדים נגד בכירים ופעילים בארגוני הטרור ממרכז אסיה שפעלו באפגניסטן ובפקיסטן, מתקיים מאז ספטמבר 2015 דיאלוג C5+1 בהשתתפות נציגי ארצות הברית וחמש הרפובליקות, פורום שבו דנים הצדדים בדרכים להתמודדות משותפת מול האתגרים הביטחוניים, בין השאר באמצעות פרויקטים כלכליים ומסחריים ותוכניות למאבק בקיצוניות.
אוזבקיסטן, שנחשבה לחוליה החלשה מבין חמש המדינות המוסלמיות בשל השילוב של משטר רודני, כלכלה חלשה ופגיעה בזכויות אדם, עוברת בשנה האחרונה תהליך חשוב בעקבות מותו של הנשיא הוותיק קרימוב ובחירת יורשו, ראש הממשלה, שבקט מירזיוייב, בנובמבר 2016. הוא נקט בשורה של צעדים שנועדו לשפר את מצבה הפנימי והחיצוני של המדינה, בין השאר באמצעות שחרור של אסירים פוליטיים, הקלות על הסיקור התקשורתי, חיזוק היחסים המדיניים והכלכליים עם המדינות השכנות אחרי שנים של מתיחות ומשיכת משקיעים זרים למדינה.
על אף שבתחום הפוליטי נעשו שינויים מינוריים ביותר, המהלכים של מירזיוייב, אם יימשכו ויתרחבו, מהווים שינוי מגמה חיוני וחשוב שצפוי לסייע גם בהתמודדות עם הסוגיות שמאיצות את הטרור האסלאמי בתוך המדינה ובמרחב של מדינות מרכז אסיה - במיוחד לנוכח האתגר הצפוי של אלפי אזרחים שעשויים לנסות לשוב לארצותיהם אחרי קריסת דאעש בסוריה ובעיראק.
***
ד"ר חיים איסרוביץ הוא הכתב לענייני חוץ של עיתון מעריב ועמית מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה
