המאבק על אבטחת התחבורה בין תל-אביב לירושלים במלחמת העצמאות

השבוע לפני 70 שנה, עוד לפני הקמת המדינה, נפלו שבעה נוטרים (על שמם "משמר השבעה"), אירוע קשה במסגרת הקרב על התחבורה לתל-אביב וירושלים במלחמת העצמאות. מזכיר בטור השבועי אפרים לפיד

אתר זיכרון לנוטרים שנפלו באזור (צילום: דר' אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי)

שבעה נוטרים נפלו  ב- 22 בינואר 1948 במלחמה על דרכי התחבורה המרכזיות של הישוב היהודי, סמוך לישוב אזור של היום ובעבר עיירה ערבית יאזור, בדרך המובילה מתל-אביב לירושלים. הנוטרים - מנחם אבטיחי, דוד אבניצקי, צבי זעירא, יעקב עולמי, יצחק קורדובה, קלמן רוזנבלום ואליהו "אליק" שמיר – נפלו במאבק על אבטחת הדרכים לישוב היהודי במלחמה.

יאזור הייתה עיירה ערבית בת 4,700 תושבים, אשר התפרנסו מחקלאות, מסחר ותעשייה זעירה. הכביש הראשי תל אביב-ירושלים (כיום כביש 44) חצה את העיירה. כבר בימים הראשונים של המלחמה נרגמו מכוניות יהודים, אך "ההגנה" נמנעה מתגובה צבאית, כל עוד לא הושלמה דרך עוקפת ליאזור. ב-9 בדצמבר 1947 נזרקה פצצה לבית הקפה ביאזור ממכונית נוסעת נהוגה בידי אנשי אצ"ל. בית הקפה נהרס ורבים מיושביו נפגעו. בתגובה לכך פגעו הערבים בשיירה שנסעה לדרום. הנהג נהרג ורבים נפצעו. כעבור יומיים שוב פגעו בשיירה יהודית. נהג משאית מכפר ורבורג נהרג וארבעה נפצעו. בתגובה לכך פעלו אנשי אצ"ל שוב, זרקו רימונים לבית הקפה. שישה ערבים נהרגו ורבים נפצעו.

בתגובה חסם הצבא הבריטי את הכביש ביאזור לתנועה יהודית. בדיונים בין הבריטים ואנשי "ההגנה" סוכם שנוטרים יהודים חמושים ילוו את השיירות בקטע יאזור. הנוטרים היו יוצאי יחידות הפלמ"ח והחי"ש, תחת פיקוד ובקרה הדוקה של השלטונות הבריטים. אחת הפקודות אסרה עליהם לצאת מתחומי היישובים עליהם הופקדו וללוות שיירות. הנוטרים, אנשי המשמר הנע, לא צייתו לפקודה זו, והמשיכו ללוות שיירות יהודיות. ב-21 בדצמבר 1947 פתחו ערביי יאזור באש על שיירה יהודית. המשאית העמוסה חביות סולר הועלתה באש. הכביש שוב נחסם.

על קטע הדרך חולון-צומת בית דג'אן (בית דגן של היום) הופקדה יחידה של מ"ן (משמרות נעים) בפיקודו של אליהו (אליק) שמיר. בבוקר 22 בינואר 1948 יצאו בטנדר ממקווה ישראל שבעה נוטרים בפיקודו של אליהו שמיר, כדי לסרוק את הדרך בטרם תעבור שם שיירה. הנוטרים ליוו משאיות ריקות שנסעו לעקרון (כיום בסיס חיל האוויר תל-נוף) כדי להביא את המשלוח השני של מטוסי אוסטר שנרכשו מהבריטים והועברו לשיקום חשאי ביקב בשׂרונה. בהגיע הטנדר לכניסה המערבית ליאזור עקף גווית כלב שהייתה על הכביש וכסתה על מוקש. המוקש הופעל מבית החרושת לקרח. מעוצמת הפיצוץ נפגעו כל הנוטרים. חלקם נהרג במקום ואחרים נפצעו והוכרעו על ידי המון ערבי במקלות ובסכינים והתעלל בגופות.

מיד לאחר נפילת השבעה יצאו כוחות פלמ"ח באזור בפיקודם של נחום אריאלי ושמעון אלפסי ופגעו בתחבורה הערבית ליפו כל אותו היום. בהתקפות אלה נהרגו 25 ערבים. ביאזור המשיכו לפעול כל הזמן כוחות חטיבת גבעתי ופלמ"ח. עם שחר 20 בפברואר 1948, בשלושים לנפילת השבעה, בצע הפלמ"ח התקפה על יאזור על ידי כוח שיצא ממקווה ישראל בפיקודו של נחום אריאלי, מפקד "פלוגת הקו" של הגדוד החמישי, בשיתוף אנשי מחלקת הנשק המסייע של ההגנה. הם פרצו לבית החרושת לקרח, בו שכנה המפקדה הערבית של אנשי חסן סלאמה, ובה גם יועצים גרמנים ועריקים בריטים, פוצצו אותו ושני בתים נוספים. בפעולה נהרג לוחם הפלמ"ח רחמים הוורד בהתנדבו לחפות בנשקו על החבלן אמנון חינסקי בעת שהטמין את חומר הנפץ בבית החרושת לקרח. 15 ערבים נהרגו בפעולה זו, שהיתה ראשונה בה תקף כוח "ההגנה" במלחמת העצמאות לאור יום, והראשונה בה נעשה שימוש בנשק מסייע.

לאחר "מבצע חמץ" נטשו התושבים והלוחמים הערבים את יאזור. ב-30 באפריל 1948 נכנס ליאזור כוח של חטיבת גבעתי ומצא אותה ריקה. הבריטים לא השלימו עם המצב החדש ביאזור מחשש שתפגע התנועה לכיוון יפו, ודרשו במפגיע כי כוחות גבעתי יוסגו מיאזור. לבסוף הוסכם שהכוחות יישארו ביאזור ורק שורת הבתים לאורך הכביש תועבר לאחריות בריטית, וכך היה עד לפינוי הבריטים מהארץ.

לאחר הקמת המדינה התיישבו במקום עולים חדשים והוקם היישוב אזור. בסמוך הוקם מושב משמר השבעה לזכר שבעת הנוטרים. במושב נקראו רחובות על שם כל אחד משבעת הנוטרים. המחלף הסמוך בכביש הישן לירושלים נקרא מחלף השבעה. בסמל המועצה המקומית אזור מופיעים שבעה כוכבים לזכר שבעת הנוטרים.

בשנת 1951 פרסם משה שמיר את ספרו "במו ידיו - פרקי אליק" על אחיו אליהו שמיר, מפקד הנוטרים. הספר הפך לרב מכר, תורגם לאנגלית, ועובד לסרט טלוויזיה.

    

אולי יעניין אותך גם

אלעטא. דמות משמעותית ביותר. צילום: רשתות פלסטיניות

"אלעטא היה מנוע הפיגועים של הג'יהאד האסלאמי"

אלוף (מיל') עמוס גלעד מסמן את מי שהיה היעד הלילה לתקיפה בעזה כדמות משמעותיות ביותר. בראיון לישראל דיפנס העריך גלעד: "מי שיבוא במקומו לא יהיה במעמד זהה לזה שחוסל"