"יש כל מה שצריך כדי לטפל באיום המנהרות"
מפקד גדוד 601 של הנדסה קרבית מספר על ההתמודדות עם איום הטרור בגזרת חברון ועל היכולות של צה"ל בעימות הבא בעזה. ראיון מיוחד
(צילום: דו"צ)
חברון. העיר הדתית מכולן, עיר של חמאס, הגדולה בשטחים, העיר שממנה יצאה פעולת החטיפה והרצח של שלושת הנערים ביוני 2014, זו שדרדרה את מדינת ישראל למבצע "צוק איתן". גדוד אסף, גדוד 601 של הנדסה קרבית, הוא הגדוד הוותיק ביותר בחיל ההנדסה - ממבצע קדש, דרך מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור ועד המבצעים בלבנון ובעזה של ימינו.
אלא שבחודשים האחרונים קיבל גדוד 601 משימה יוצאת דופן ל"מוהנדסים", כפי שמכונים בצה"ל חיילי ההנדסה הקרבית: להוביל את מגמת הירידה בטרור בגזרת חברון לרמה הנמוכה ביותר האפשרית, כדי להשאיר את הטרור הפלסטיני ברמה נסבלת.
סא״ל גלעד אברלינג'י מפקד על גדוד ההנדסה הוותיק זה עשרה חודשים, שבהם הספיק לעשות קו ארוך ומתיש של חמישה חודשים בחברון. הוא עשה את כל תפקידיו בחיל ההנדסה: מלוחם דרך ראש ענף הנדסה באימון אנשי מילואים ולאחר מכן קצין הנדסה באוגדה 80, עוצבת "אדום", שאחראית על הגבול המצרי.
במסגרת תפקידו הקודם הוא הכין מחדש את הגבול הארוך עם מצרים למציאות הדאעשית בסיני, למשל באמצעות הקמת קו עמדות חדש בגזרת הגבול, שכלל עמדות תצפית וירי ומיגון, כדי להכין את הגזרה למקרה של פיגוע מתפרץ של מחבלי דאעש מסיני.
אברלינג'י מעיד על עצמו שרצה להתגייס להנדסה. "רציתי פיצוצים ואקשן", הוא אומר בחיוך בראיון לישראל דיפנס, "יש חי"רניקים ויש שריונרים, ואנחנו נהנים מהטוב של שני העולמות". הוא בן 36, גר בזכרון יעקב, במקור מיהוד, נשוי ואב לשניים.
התירוץ הרשמי לשיחה שלנו הוא סיכום קו חברון של גדוד 601. גדוד ההנדסה, יחד עם כוחות רגלים, שריון, גולני וכוחות מיוחדים, יצאו לילה אחרי לילה "לכסח דשא", לנסות להוריד את מפלס הטרור לרמה הנמוכה ביותר האפשרית, ובאופן מעשי לתפוס נשק, מחבלים וגם כספים שמשמנים את גלגלי הטרור. למשל, תפיסת כסף ששייך למשפחותיהם של שני מחבלי החמאס שחטפו ורצחו את שלושת תלמידי הישיבה בקיץ 2014, פיגוע ששינה את המציאות בשטחים ובישראל. כאשר חודש הראמדאן נכנס, החשש הקבוע בצה"ל ובשב"כ הוא מפני עלייה בפיגועים בשל האווירה המיוחדת של החודש הדתי.
"הגענו לחברון לפני חמישה חודשים, ואתה תופס אותי בדיוק בתחילת אימון גדודי ברמת הגולן", אומר מג"ד 601. "עשינו שם חמישה חודשים של תעסוקה מבצעית והגנה בגזרה גדולה ומאתגרת, בעיקר בגזרת ההתנחלויות עתניאל, פני חבר ובית חגי".
הסיכול המרחיב
בקו שטחים כזה יש בכלל משמעות לכך שאתם גדוד הנדסה, או שאתם בקו כזה חי"רניקים לכל דבר?
"היינו שם חי"רניקים, אבל הבאנו את היכולות ההנדסיות שלנו כמכפיל כוח בכל תפיסת הסיכול המרחיב, בדגש על סריקות האמל"ח שמתבצעות בכפרים ובערים. בזכות הראש והחשיבה של אנשי ההנדסה הגענו להישגים רבים בלחימה נגד הטרור והאמל"ח המוסלק. אחד הכלים במאבק בטרור הוא תפיסת הסיכול המרחיב, האומר שאנחנו לא פוגעים רק במחבל אלא בכל אחד ממרכיביו - החל בהסתה ועד האמל"ח.
"כשאני אומר 'ראש של הנדסה' אני מתכוון שכשאני בא לבית שאני יודע שמוסתר בו אמל"ח, אני מסתכל על זה בראש של איש הנדסה: איפה האויב הטמין לי מלכודות? ראש של 'מוהנדס' הוא התפיסה שבה אתה רואה את העולם. חי"רניק ישאל: איפה האויב ישים לי מארב? אני שואל: איפה האויב יסליק לי אמל"ח? בזכות אורך הרוח שלנו בסריקה והכלים ההנדסיים שיש ברשותנו הגענו לתוצאות טובות מאוד באיתור אמל"ח".
כמה נשק מצאתם ומה המשמעות של זה במונחי הטרור של חברון?
"במהלך הקו מצאנו 13 כלי נשק, שזה מספר די גדול. מצאנו כמות אדירה של תחמושת, מאות ואלפי כדורים. מצאנו אמר"ל (אמצעי לראיית לילה) שנגנב מצה"ל והחזרנו אותו לבעליו. הרבה מהמציאות הללו נעשו בסריקות שפיתחנו. אני לא רוצה לספר על הטכניקות, כדי לא לתת לצד השני כלים להתמודד איתנו, אבל בסוף אלה אמצעים הנדסיים כאלה ואחרים שבאמצעותם חשפנו את אותם מצבורים".
חוויתם ניסיונות פיגוע?
"במהלך הקו האחרון לא היו ניסיונות פיגוע נגד כוחות הגדוד. זה נובע ישירות מהצבת האנשים שלי בקו הזה. אם המחבל רואה כוח צבאי שמקפיד על תקיפות ומיגון וכוח אבטחה, הוא לא בא להתעסק איתו. אתה אומר לעצמך כמחבל: 'אני אחפש לי טרף יותר קל'. אני לא חושב שלא היה להם רצון, אלא שהם העדיפו לא להתעסק איתנו.
"לפני שנה הגדוד היה באותה גזרה בזמן אירועי 'גודל השעה' (השם שנתנו בצה"ל לשיא של גל טרור היחידים, בסוף 2015 ותחילת 2016 - א.ה.), והיו לנו נפגעים והרוגים בגזרה שתחת אחריות הגדוד. הפעם הגענו לקו ואמרנו אמירה ברורה: זה לא יקרה לנו הפעם. אנחנו לא מוכנים לעוד נרצחים ישראלים ועוד נפגעים לכוחותינו. אני שמח שסיימנו את הקו עם אפס נרצחים אזרחים ואפס נפגעים לכוחותינו".
אתה יכול לתת דוגמה לפעילות שלכם בקו חברון מהתקופה האחרונה?
"לאחרונה היה לנו אירוע שבו באמצע היום אנחנו שומעים ירי אקדח מכפר סמוך למוצב שלנו בראבוד, מתחת לעתניאל. החייל ששומר בש"ג שומע את הירי ומכווין את מפקד המחלקה, שמזהה במשקפת מאיפה הירי. אנחנו סוגרים מעגל מהיר עם המודיעין, מגיעים לכפר ופושטים על האיתור: מאתרים בכפר מצלמת אבטחה, בודקים אותה, ודרכה מביאים את האקדח תוך שעה וחצי מהירי.
"באירוע אחר היתה לנו סריקה בכפר סמוע. תוך כדי הסגירה על בית נזרק אקדח החוצה, וגם שם הצלחנו בעזרת תחקיר מוצלח בשטח לעצור את בעל האקדח ומצאנו אצלו מאות כדורי אקדח. כל זה באמצעות פעולה טקטית טובה של האנשים, ערנות וסבלנות, שרק בעזרתן אתה מגיע להישגים.
"יש דוגמה נוספת, מהתקופה האחרונה: יצאנו למבצע גדודי במקביל לזה שאנחנו מגנים בגזרה. הוצאנו 150 חיילים, שלוש פלוגות על ציודן, לתנועה רגלית ממושכת, ובלילה השני פשטנו על עשרה איתורים בתוך העיירה יאטא הסמוכה לחברון, כשבמקביל אנחנו ממקמים צוות בתוך מבנה ורואים מולנו עסקת אמל"ח, ובלילה פושטים על הבית ומוצאים גם 16M- וגם רובה ציידים וקלצ'ניקוב. כל נשק כזה יכול להגיע למחבל שייצא לבצע פיגוע ירי. זה לא היה קורה לולא יכולות חי"ר טובות יחד עם האמצעים ההנדסיים שלנו".
ויש לכם יכולת להשוות את המצב היום באזור חברון, כמי שהיו שם לפני שנה, כשהיו הרבה יותר פיגועים?
"בקו הקודם היה לנו חייל שנדקר במחסום אל פאוואר וחזר לשירות, והיה לנו חייל שחטף כדור ברגל בצומת הכבשים, וגם הוא חזר בסוף לשירות והשתחרר מהצבא. הרצח של דפנה מאיר בעתניאל היה בגזרה, וגם הפיגוע שבו נרצח בפיגוע דריסה בצומת אל פאוואר אברהם אשר חסנו. באנו עם צריבה קשה, של גדוד שיוצא מגזרה עם נפגעים ונרצחים, ואמרתי לעצמי שהפעם אני עושה הכל כדי שזה לא יקרה לנו שוב ואני יוצא מהקו הזה עם תחושת ביטחון.
"קיבלתי מכתב מכלתו של הרב מיכי מרק (מנהל ישיבת ההסדר בעתניאל, שנרצח בפיגוע ירי ביולי לפני שנתיים), שבו היא מספרת שהיא חשה כעת ביטחון לנסוע בציר 60 (הציר המרכזי שחוצה את השטחים), ולראות את החיילים על הציר עם דגלי ישראל. הוצאנו הנחיה לשים דגל על הגבעה ועל כל כוח בימי שישי. זה מעביר מסר לאנשים למטה, ומחזק את הביטחון.
"מבחינת ההשוואה: עשינו בממוצע פעילות התקפית אחת ללילה של מעצר או סריקה, החרמת מחרטה או סגירת מחרטה. המשוב שקיבלנו מהגורמים שמעלינו הוא שיש שינוי בשטח מבחינת ייצור אמל"ח וההסתרה שלו. הם ניסו להסתיר יותר טוב, אז מצאנו פתרונות יותר טובים. פיתחנו טכניקה סדורה ומקצועית כדי להגיע לרמה גבוהה יותר באיתור".
יש לך חשש כמג"ד של גדוד הנדסה, שאולי הלוחמים ישכחו את הייעוד המקורי שלהם אחרי קו חי"ר ארוך כזה?
"יש חשש, אבל אתה נכנס לקו ולא אומר לעצמך אני אתעסק עכשיו רק בעבודת חי"ר, ובעוד חמישה חודשים אחזור לייעוד המקורי שלי. גם בקו היו לנו אימוני רק"ם ותרגילים. יש מסר ברור בצבא, שלא רק הביטחון השוטף חשוב, אלא גם הכשירות. אמרתי למח"ט שלי: 'אני מוציא אימון'. הוא אמר לי: 'קדימה צא'.
"הכלים ההנדסיים נמצאים במחנה העורפי שלנו, אז לוקחים מוביל ושתי פומות, ונוסעים לצפון או לצאלים, ומתאמנים ככוח הנדסה עם חי"ר או שריון. כל מחלקות הגדוד ביצעו אימון על רק"ם בחמשת החודשים האחרונים, ואפילו ביצענו אימוני כשירויות פרט ומיקוש, כי לאויב בעזה ובצפון יש מוקשים, וזה עדיין רלוונטי. נכון שאלה לא שדות המוקשים של הצבא הסורי, אבל זה חלק ממרכיבי החבלה שהם משתמשים בהם".
למפקד גדוד 601 התמזל המזל, או להפך, כאשר "החמיץ" את מלחמת לבנון השנייה ב-2006. "בדיוק סיימתי מכללה לפיקוד טקטי ופתחתי פלוגת מסלול בבהל"ץ. הייתי בכניסה קצרה, ולא היה לי תפקיד משמעותי בלחימה. לקח זמן עד שהבנו שאנחנו במלחמה", הוא מספר. גם את מבצע "עופרת יצוקה" בעזה ב-2008-9 הוא "פספס". "ב'עופרת יצוקה' הייתי מ"פ בקורס מפקדי כיתות הנדסה. הכניסו אותנו לגזרת כרם שלום בהגנה, ובשבוע האחרון של הלחימה הבאנו את הפומות". וגם את מבצע "צוק איתן" סא"ל גלעד אברלינג'י ראה מרחוק. "הייתי קצין ההנדסה של אוגדה 80, ומפקד האוגדה, רועי אלקבץ, לא הסכים שאצטרף לעזה", הוא אומר.
כך הוא מסכם את זה: "אין לי מזל עם מלחמות, ואשתי אומרת שאני לא נורמלי. התפקיד המשמעותי שלי היה ב'חומת מגן' בג'נין, שם השתתפתי בשלושה שבועות ארוכים של לחימה ופוצצתי בתים של מחבלים. יש לי תפקיד מג"ד שלם לפניי, אז נראה מה יהיה".
איום המנהרות
מה לגבי דו"ח מבקר המדינה, שביקר קשות את צה"ל ואת אי המוכנות לאתגר המנהרות בעזה, כפי שבא לביטוי ב"צוק איתן"?
"הכשירות שלנו היום לטפל באיום הזה גבוהה מאוד. אנחנו מאומנים ומאובזרים כנדרש. יש טכניקות ויש כל מה שצריך כדי לטפל באיום הזה. כשנצטרך, נתמרן לעומק וגם נשמיד את התשתיות שלו. לאויב אין שום יתרון כשהלוחמים שלו מעל הקרקע, וגם כשהוא בתוך אמצעי התמרון הזה (מנהרות) או מתחת לקרקע נאתר אותם ונשמיד אותם. לוחם חמאס לחלוטין לא שווה ערך ללוחם של צה"ל. אני לא מזלזל בהם, פשוט מעריך את אנשיי יותר".
באיזו תחושה הגדוד מסיים את הקו בחברון?
"בכל מה שקשור למדיניות הסיכול המרחיב אנחנו פוגעים בכל התשתית: בכל המרכיבים סביב אותו מחבל, הכסף שהוא מקבל, המחרטה וחומרי הלחימה. אחרי חמישה חודשים אנחנו מסיימים בתחושה חזקה. לא שקטנו על השמרים. הגענו להישגים אם הצלחנו למגר את הטרור בגזרה ולצמצם אפילו את תופעת זריקת האבנים מ-15 מקרים בינואר לשני אירועים באפריל.
"אני לא חושב שבצד השני יש פחות אנרגיה. הגענו למצב שבו האויב ואפילו זורקי האבנים מורתעים, וכרגע הגזרה שקטה יותר. שמחתי מאוד לראות 4,000 איש מבקרים בחניון של המועצה האזורית דרום הר חברון בפסח האחרון, כי אנשים הרגישו בטוח. ולא כולם הגיעו מתוך ההתנחלויות".
עד כמה קשה היה לחיילים לפעול מול האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית?
"זה אחד הדברים המרכזיים ששמנו לנו כיעד. עשינו הכנה מנטלית לקראת הקו, כדי לייצר לחיילים דילמות התנהגותיות ופיקודיות. מדברים על ערכים ועל הוראות פתיחה באש, על טוהר הנשק ואיך מתייחסים לאנשים, גם בפעילות הפולשנית ביותר בבית של פלסטיני, כשצריך לבדוק גם את הארון. איך עושים את זה מסודר ובמינימום פגיעה ערכית ללוחם?
"אני לא רוצה שהלוחם שלי יהיה אדיש כשהוא נכנס לבית שיש בו תינוק. לכן המפקדים מלפנים תמיד, ואתה לא נגרר לתחושה שכחייל אני יכול לעשות מה שאני רוצה - אלא להפך. לא היו אירועים ערכיים חריגים בקו. אפס אירועים".
מפקד גדוד 601 של הנדסה קרבית מספר על ההתמודדות עם איום הטרור בגזרת חברון ועל היכולות של צה"ל בעימות הבא בעזה. ראיון מיוחד
(צילום: דו"צ)
חברון. העיר הדתית מכולן, עיר של חמאס, הגדולה בשטחים, העיר שממנה יצאה פעולת החטיפה והרצח של שלושת הנערים ביוני 2014, זו שדרדרה את מדינת ישראל למבצע "צוק איתן". גדוד אסף, גדוד 601 של הנדסה קרבית, הוא הגדוד הוותיק ביותר בחיל ההנדסה - ממבצע קדש, דרך מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור ועד המבצעים בלבנון ובעזה של ימינו.
אלא שבחודשים האחרונים קיבל גדוד 601 משימה יוצאת דופן ל"מוהנדסים", כפי שמכונים בצה"ל חיילי ההנדסה הקרבית: להוביל את מגמת הירידה בטרור בגזרת חברון לרמה הנמוכה ביותר האפשרית, כדי להשאיר את הטרור הפלסטיני ברמה נסבלת.
סא״ל גלעד אברלינג'י מפקד על גדוד ההנדסה הוותיק זה עשרה חודשים, שבהם הספיק לעשות קו ארוך ומתיש של חמישה חודשים בחברון. הוא עשה את כל תפקידיו בחיל ההנדסה: מלוחם דרך ראש ענף הנדסה באימון אנשי מילואים ולאחר מכן קצין הנדסה באוגדה 80, עוצבת "אדום", שאחראית על הגבול המצרי.
במסגרת תפקידו הקודם הוא הכין מחדש את הגבול הארוך עם מצרים למציאות הדאעשית בסיני, למשל באמצעות הקמת קו עמדות חדש בגזרת הגבול, שכלל עמדות תצפית וירי ומיגון, כדי להכין את הגזרה למקרה של פיגוע מתפרץ של מחבלי דאעש מסיני.
אברלינג'י מעיד על עצמו שרצה להתגייס להנדסה. "רציתי פיצוצים ואקשן", הוא אומר בחיוך בראיון לישראל דיפנס, "יש חי"רניקים ויש שריונרים, ואנחנו נהנים מהטוב של שני העולמות". הוא בן 36, גר בזכרון יעקב, במקור מיהוד, נשוי ואב לשניים.
התירוץ הרשמי לשיחה שלנו הוא סיכום קו חברון של גדוד 601. גדוד ההנדסה, יחד עם כוחות רגלים, שריון, גולני וכוחות מיוחדים, יצאו לילה אחרי לילה "לכסח דשא", לנסות להוריד את מפלס הטרור לרמה הנמוכה ביותר האפשרית, ובאופן מעשי לתפוס נשק, מחבלים וגם כספים שמשמנים את גלגלי הטרור. למשל, תפיסת כסף ששייך למשפחותיהם של שני מחבלי החמאס שחטפו ורצחו את שלושת תלמידי הישיבה בקיץ 2014, פיגוע ששינה את המציאות בשטחים ובישראל. כאשר חודש הראמדאן נכנס, החשש הקבוע בצה"ל ובשב"כ הוא מפני עלייה בפיגועים בשל האווירה המיוחדת של החודש הדתי.
"הגענו לחברון לפני חמישה חודשים, ואתה תופס אותי בדיוק בתחילת אימון גדודי ברמת הגולן", אומר מג"ד 601. "עשינו שם חמישה חודשים של תעסוקה מבצעית והגנה בגזרה גדולה ומאתגרת, בעיקר בגזרת ההתנחלויות עתניאל, פני חבר ובית חגי".
הסיכול המרחיב
בקו שטחים כזה יש בכלל משמעות לכך שאתם גדוד הנדסה, או שאתם בקו כזה חי"רניקים לכל דבר?
"היינו שם חי"רניקים, אבל הבאנו את היכולות ההנדסיות שלנו כמכפיל כוח בכל תפיסת הסיכול המרחיב, בדגש על סריקות האמל"ח שמתבצעות בכפרים ובערים. בזכות הראש והחשיבה של אנשי ההנדסה הגענו להישגים רבים בלחימה נגד הטרור והאמל"ח המוסלק. אחד הכלים במאבק בטרור הוא תפיסת הסיכול המרחיב, האומר שאנחנו לא פוגעים רק במחבל אלא בכל אחד ממרכיביו - החל בהסתה ועד האמל"ח.
"כשאני אומר 'ראש של הנדסה' אני מתכוון שכשאני בא לבית שאני יודע שמוסתר בו אמל"ח, אני מסתכל על זה בראש של איש הנדסה: איפה האויב הטמין לי מלכודות? ראש של 'מוהנדס' הוא התפיסה שבה אתה רואה את העולם. חי"רניק ישאל: איפה האויב ישים לי מארב? אני שואל: איפה האויב יסליק לי אמל"ח? בזכות אורך הרוח שלנו בסריקה והכלים ההנדסיים שיש ברשותנו הגענו לתוצאות טובות מאוד באיתור אמל"ח".
כמה נשק מצאתם ומה המשמעות של זה במונחי הטרור של חברון?
"במהלך הקו מצאנו 13 כלי נשק, שזה מספר די גדול. מצאנו כמות אדירה של תחמושת, מאות ואלפי כדורים. מצאנו אמר"ל (אמצעי לראיית לילה) שנגנב מצה"ל והחזרנו אותו לבעליו. הרבה מהמציאות הללו נעשו בסריקות שפיתחנו. אני לא רוצה לספר על הטכניקות, כדי לא לתת לצד השני כלים להתמודד איתנו, אבל בסוף אלה אמצעים הנדסיים כאלה ואחרים שבאמצעותם חשפנו את אותם מצבורים".
חוויתם ניסיונות פיגוע?
"במהלך הקו האחרון לא היו ניסיונות פיגוע נגד כוחות הגדוד. זה נובע ישירות מהצבת האנשים שלי בקו הזה. אם המחבל רואה כוח צבאי שמקפיד על תקיפות ומיגון וכוח אבטחה, הוא לא בא להתעסק איתו. אתה אומר לעצמך כמחבל: 'אני אחפש לי טרף יותר קל'. אני לא חושב שלא היה להם רצון, אלא שהם העדיפו לא להתעסק איתנו.
"לפני שנה הגדוד היה באותה גזרה בזמן אירועי 'גודל השעה' (השם שנתנו בצה"ל לשיא של גל טרור היחידים, בסוף 2015 ותחילת 2016 - א.ה.), והיו לנו נפגעים והרוגים בגזרה שתחת אחריות הגדוד. הפעם הגענו לקו ואמרנו אמירה ברורה: זה לא יקרה לנו הפעם. אנחנו לא מוכנים לעוד נרצחים ישראלים ועוד נפגעים לכוחותינו. אני שמח שסיימנו את הקו עם אפס נרצחים אזרחים ואפס נפגעים לכוחותינו".
אתה יכול לתת דוגמה לפעילות שלכם בקו חברון מהתקופה האחרונה?
"לאחרונה היה לנו אירוע שבו באמצע היום אנחנו שומעים ירי אקדח מכפר סמוך למוצב שלנו בראבוד, מתחת לעתניאל. החייל ששומר בש"ג שומע את הירי ומכווין את מפקד המחלקה, שמזהה במשקפת מאיפה הירי. אנחנו סוגרים מעגל מהיר עם המודיעין, מגיעים לכפר ופושטים על האיתור: מאתרים בכפר מצלמת אבטחה, בודקים אותה, ודרכה מביאים את האקדח תוך שעה וחצי מהירי.
"באירוע אחר היתה לנו סריקה בכפר סמוע. תוך כדי הסגירה על בית נזרק אקדח החוצה, וגם שם הצלחנו בעזרת תחקיר מוצלח בשטח לעצור את בעל האקדח ומצאנו אצלו מאות כדורי אקדח. כל זה באמצעות פעולה טקטית טובה של האנשים, ערנות וסבלנות, שרק בעזרתן אתה מגיע להישגים.
"יש דוגמה נוספת, מהתקופה האחרונה: יצאנו למבצע גדודי במקביל לזה שאנחנו מגנים בגזרה. הוצאנו 150 חיילים, שלוש פלוגות על ציודן, לתנועה רגלית ממושכת, ובלילה השני פשטנו על עשרה איתורים בתוך העיירה יאטא הסמוכה לחברון, כשבמקביל אנחנו ממקמים צוות בתוך מבנה ורואים מולנו עסקת אמל"ח, ובלילה פושטים על הבית ומוצאים גם 16M- וגם רובה ציידים וקלצ'ניקוב. כל נשק כזה יכול להגיע למחבל שייצא לבצע פיגוע ירי. זה לא היה קורה לולא יכולות חי"ר טובות יחד עם האמצעים ההנדסיים שלנו".
ויש לכם יכולת להשוות את המצב היום באזור חברון, כמי שהיו שם לפני שנה, כשהיו הרבה יותר פיגועים?
"בקו הקודם היה לנו חייל שנדקר במחסום אל פאוואר וחזר לשירות, והיה לנו חייל שחטף כדור ברגל בצומת הכבשים, וגם הוא חזר בסוף לשירות והשתחרר מהצבא. הרצח של דפנה מאיר בעתניאל היה בגזרה, וגם הפיגוע שבו נרצח בפיגוע דריסה בצומת אל פאוואר אברהם אשר חסנו. באנו עם צריבה קשה, של גדוד שיוצא מגזרה עם נפגעים ונרצחים, ואמרתי לעצמי שהפעם אני עושה הכל כדי שזה לא יקרה לנו שוב ואני יוצא מהקו הזה עם תחושת ביטחון.
"קיבלתי מכתב מכלתו של הרב מיכי מרק (מנהל ישיבת ההסדר בעתניאל, שנרצח בפיגוע ירי ביולי לפני שנתיים), שבו היא מספרת שהיא חשה כעת ביטחון לנסוע בציר 60 (הציר המרכזי שחוצה את השטחים), ולראות את החיילים על הציר עם דגלי ישראל. הוצאנו הנחיה לשים דגל על הגבעה ועל כל כוח בימי שישי. זה מעביר מסר לאנשים למטה, ומחזק את הביטחון.
"מבחינת ההשוואה: עשינו בממוצע פעילות התקפית אחת ללילה של מעצר או סריקה, החרמת מחרטה או סגירת מחרטה. המשוב שקיבלנו מהגורמים שמעלינו הוא שיש שינוי בשטח מבחינת ייצור אמל"ח וההסתרה שלו. הם ניסו להסתיר יותר טוב, אז מצאנו פתרונות יותר טובים. פיתחנו טכניקה סדורה ומקצועית כדי להגיע לרמה גבוהה יותר באיתור".
יש לך חשש כמג"ד של גדוד הנדסה, שאולי הלוחמים ישכחו את הייעוד המקורי שלהם אחרי קו חי"ר ארוך כזה?
"יש חשש, אבל אתה נכנס לקו ולא אומר לעצמך אני אתעסק עכשיו רק בעבודת חי"ר, ובעוד חמישה חודשים אחזור לייעוד המקורי שלי. גם בקו היו לנו אימוני רק"ם ותרגילים. יש מסר ברור בצבא, שלא רק הביטחון השוטף חשוב, אלא גם הכשירות. אמרתי למח"ט שלי: 'אני מוציא אימון'. הוא אמר לי: 'קדימה צא'.
"הכלים ההנדסיים נמצאים במחנה העורפי שלנו, אז לוקחים מוביל ושתי פומות, ונוסעים לצפון או לצאלים, ומתאמנים ככוח הנדסה עם חי"ר או שריון. כל מחלקות הגדוד ביצעו אימון על רק"ם בחמשת החודשים האחרונים, ואפילו ביצענו אימוני כשירויות פרט ומיקוש, כי לאויב בעזה ובצפון יש מוקשים, וזה עדיין רלוונטי. נכון שאלה לא שדות המוקשים של הצבא הסורי, אבל זה חלק ממרכיבי החבלה שהם משתמשים בהם".
למפקד גדוד 601 התמזל המזל, או להפך, כאשר "החמיץ" את מלחמת לבנון השנייה ב-2006. "בדיוק סיימתי מכללה לפיקוד טקטי ופתחתי פלוגת מסלול בבהל"ץ. הייתי בכניסה קצרה, ולא היה לי תפקיד משמעותי בלחימה. לקח זמן עד שהבנו שאנחנו במלחמה", הוא מספר. גם את מבצע "עופרת יצוקה" בעזה ב-2008-9 הוא "פספס". "ב'עופרת יצוקה' הייתי מ"פ בקורס מפקדי כיתות הנדסה. הכניסו אותנו לגזרת כרם שלום בהגנה, ובשבוע האחרון של הלחימה הבאנו את הפומות". וגם את מבצע "צוק איתן" סא"ל גלעד אברלינג'י ראה מרחוק. "הייתי קצין ההנדסה של אוגדה 80, ומפקד האוגדה, רועי אלקבץ, לא הסכים שאצטרף לעזה", הוא אומר.
כך הוא מסכם את זה: "אין לי מזל עם מלחמות, ואשתי אומרת שאני לא נורמלי. התפקיד המשמעותי שלי היה ב'חומת מגן' בג'נין, שם השתתפתי בשלושה שבועות ארוכים של לחימה ופוצצתי בתים של מחבלים. יש לי תפקיד מג"ד שלם לפניי, אז נראה מה יהיה".
איום המנהרות
מה לגבי דו"ח מבקר המדינה, שביקר קשות את צה"ל ואת אי המוכנות לאתגר המנהרות בעזה, כפי שבא לביטוי ב"צוק איתן"?
"הכשירות שלנו היום לטפל באיום הזה גבוהה מאוד. אנחנו מאומנים ומאובזרים כנדרש. יש טכניקות ויש כל מה שצריך כדי לטפל באיום הזה. כשנצטרך, נתמרן לעומק וגם נשמיד את התשתיות שלו. לאויב אין שום יתרון כשהלוחמים שלו מעל הקרקע, וגם כשהוא בתוך אמצעי התמרון הזה (מנהרות) או מתחת לקרקע נאתר אותם ונשמיד אותם. לוחם חמאס לחלוטין לא שווה ערך ללוחם של צה"ל. אני לא מזלזל בהם, פשוט מעריך את אנשיי יותר".
באיזו תחושה הגדוד מסיים את הקו בחברון?
"בכל מה שקשור למדיניות הסיכול המרחיב אנחנו פוגעים בכל התשתית: בכל המרכיבים סביב אותו מחבל, הכסף שהוא מקבל, המחרטה וחומרי הלחימה. אחרי חמישה חודשים אנחנו מסיימים בתחושה חזקה. לא שקטנו על השמרים. הגענו להישגים אם הצלחנו למגר את הטרור בגזרה ולצמצם אפילו את תופעת זריקת האבנים מ-15 מקרים בינואר לשני אירועים באפריל.
"אני לא חושב שבצד השני יש פחות אנרגיה. הגענו למצב שבו האויב ואפילו זורקי האבנים מורתעים, וכרגע הגזרה שקטה יותר. שמחתי מאוד לראות 4,000 איש מבקרים בחניון של המועצה האזורית דרום הר חברון בפסח האחרון, כי אנשים הרגישו בטוח. ולא כולם הגיעו מתוך ההתנחלויות".
עד כמה קשה היה לחיילים לפעול מול האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית?
"זה אחד הדברים המרכזיים ששמנו לנו כיעד. עשינו הכנה מנטלית לקראת הקו, כדי לייצר לחיילים דילמות התנהגותיות ופיקודיות. מדברים על ערכים ועל הוראות פתיחה באש, על טוהר הנשק ואיך מתייחסים לאנשים, גם בפעילות הפולשנית ביותר בבית של פלסטיני, כשצריך לבדוק גם את הארון. איך עושים את זה מסודר ובמינימום פגיעה ערכית ללוחם?
"אני לא רוצה שהלוחם שלי יהיה אדיש כשהוא נכנס לבית שיש בו תינוק. לכן המפקדים מלפנים תמיד, ואתה לא נגרר לתחושה שכחייל אני יכול לעשות מה שאני רוצה - אלא להפך. לא היו אירועים ערכיים חריגים בקו. אפס אירועים".
