הקברניט שמנווט את ספינת צה"ל בעידן המלחמות החדשות
הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט, נכנס לישורת האחרונה בכהונתו. ערב שנת תשע"ח, עמיר רפפורט על כהונתו של הרמטכ"ל, שמצליח לנווט את ספינת הענק של צה"ל בין קשיים ארגוניים פנימיים לאיומים ביטחוניים חמורים
עמיר רפפורט
| 19/09/2017
איזנקוט מבקר בתרגיל (צילום: דו"צ)
אם נכונים הפרסומים בעולם על כך שחיל האוויר תקף מתקן כימי אסטרטגי בסוריה בליל 6 בספטמבר (בדיוק במלאת עשור לתקיפת הכור הגרעיני בדיר א-זור, המיוחסת גם כן לישראל), הרי שאפשר לדמיין את הרמטכ״ל בערב הדרמטי: רא״ל גדי אייזנקוט כנראה ישב במעמקי ה״בור״ בקריה, ומחשבותיו ממוקדות בהתפתחויות אפשריות, יותר מאשר בתקיפה עצמה.
היה או לא היה, תקיפה כזאת מאפיינת יותר מכל את הקדנציה של אייזנקוט כרמטכ״ל המערכה שבין המלחמות (מב״ם).
בז׳רגון הצה״לי, המב״ם מתייחס לרצף אינסופי של פעולות רחוקות וקרובות, רובן עלומות. בת'כלס העובדה שאייזנקוט הוא הרמטכ״ל הראשון מאז המאה שעברה, שלא אירעו בתקופתו אינתיפאדה/מלחמה מבצע גדול ברצועת עזה (לפחות עד עכשיו), גורמת לכך שהקדנציה שלו תיזכר גם בשל סקנדלים וסערות משפטיות - מהמחשב הגנוב של ראש אכ״א שהתפטר ועד לחייל עזריה.
זה רחוק מלהיות העיקר.
אייזנקוט נכנס לישורת האחרונה של כהונתו. הקדנציה שלו הוארכה על ידי שר הביטחון ליברמן עד לסוף 2018, ולכן בערב ראש השנה הבא כבר נדע מי יחליף אותו. הלו״ז שלו יהיה עמוס בביקורי פרידה ופחות בעבודה נטו.
כעת, ערב שנת תשע״ח, כבר מתחילים להריח את הסוף, והגיליון של אייזנקוט הוא בסך הכול טוב. הוא מהרמטכ״לים היותר ענייניים ומוצלחים שהיו בעשרות השנים האחרונות.
אבל, האתגרים שלו נותרו עצומים: ברמה האסטרטגית, כאב הראש הגדול ביותר כיום הוא בעיקר בצפון. שם, לא בטוח שרצף של הצלחות טקטיות במב״ם יביא את התוצאה האסטרטגית המיוחלת. מהלכי ישראל בצפון כיום מזכירים במידה רבה את הניסיונות למנוע ממצרים ומברית המועצות להציב קו טילי נ״מ שישבש העליונות האווירית הישראלית בימי מלחמת ההתשה. המבצעים הנועזים לא מנעו אז את הכישלון האסטרטגי, שבא לידי ביטוי ב״כיפוף כנף המטוס״ במלחמת יום הכיפורים.
מעבר לכך, כמו כל המערכות בעבר, גם המערכה הבאה תחשוף כמה ליקויים מהותיים שסמויים ברובם מן העין כיום, כדוגמת המנהרות שלכאורה הפתיעו את צה"ל ב"צוק איתן" (האיום הזה כבר מטופל כיום מעל ומעבר, כמובן, אבל איומים חדשים כבר מחכים מעבר לפינה, גם ברצועת עזה - כולל מהאוויר באמצעות שימוש במל״טים).
מנהיג
לקראת סוף תפקידו, כבר אין ספק כי אייזנקוט הוא מנהל יעיל ובשל, שיודע לנווט את הצבא גם ללא כריזמה נוטפת והופעות מטלטלות בטלוויזיה. הדרך הלא מתלהמת שבה הוביל את חלק צה"ל בלחימה בגלל טרור הסכינים, הוכיחה את עצמה.
יחסיו של איזנקוט עם שר הביטחון לשעבר יעלון היו תקינים, והוא משדר על אותו גל גם עם השר אביגדור ליברמן. בהיעדר ניסיון ביטחוני משמעותי, ואולי גם מתוך תפיסת עולם, השר משאיר מצידו הרבה ספייס לאייזנקוט, להוביל את צה״ל על פי דרכו.
ערב ראש השנה חשף אייזנקוט בעצמו את שורת ההטבות החדשות ללוחמים. הדבר יכול להעיד על כך שהממשק בין צה"ל לחברה הישראלית הוא נושא בעייתי מאוד מבחינתו.
צה״ל נמצא כיום בליבם של ויכוחים פוליטיים וחברתיים כמו בפרשת אלאור אזריה או בנושא השילוב הראוי של לוחמים ולוחמות.
גם שילוב המגזר החרדי בצבא עולה שוב על הפרק, לאחר ששופטי בג"צ ביטלו את תיקון 21 לחוק שירות ביטחון, המאפשר את הארכת הפטור מגיוס לתלמידי ישיבה עד לשנת 2023. בצה"ל כבר הודיעו כי הם בוחנים את ההחלטה, וכי יש עניין רב בהרחבת שורות החרדים בצה"ל עבור מגוון תפקידים בצבא.
נושאים אלה, מרכזיים ככל שיהיו, הינם פחות חמורים משני תהליכים שעלולים לגרום נזק בלתי הפיך לטווח הארוך. התהליך האחד הוא ירידה במוטיבציה ללחימה מצד מתגייסים. בזה בדיוק בא לטפל ״סל ההטבות״.
הסוגיה השנייה קשורה לצבא הקבע, וצה"ל מנסה לטפל בה בלי כותרות: השורה התחתונה היא כי צבא הקבע נמצא במשבר. אנשי קבע משתדלים בכל הזדמנות ראשונה לעבור ממדים לאזרחי, כי רבים בציבור תופסים אותם כנהנתנים וכ״אוכלי חינם״.
צה״ל עדיין נהנה מכוח האדם המשובח ביותר בסדיר ובדרגות הקצונה הזוטרות, אבל מתקשה יותר ויותר להשאיר את הקצינים המצטיינים ביותר לטווח ארוך (למרבה המזל, עדיין יש קצינים איכותיים רבים בשירות הקבע).
גם תחת הנהגתו של אייזנקוט, רבים מקציני צה"ל הם לא אינטלקטואלים ולא סקרנים ומרץ רב מידי מושקע מצידם בחנפנות ובמרוץ הדרגות המהיר מידי, שמתחיל מהיום הראשון בכל תפקיד.
המחלות הארגוניות של צה״ל הן כרוניות ולא התחילו בתקופתו של אייזנקוט.
למרות זאת, עם כל הקושי, ובשקט אופייני לו, הצליח אייזנקוט לחולל שינויים מבניים מרחיקי לכת שמתאימים את צה״ל לעידן המלחמות החדשות (מבחינה מבנית, הטמיע אייזנקוט את אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בתוך זרוע היבשה, למשל. הוא מקים זרוע ללוחמת סייבר, וכנראה יעביר בקרוב גם את חיל הקשר והמחשבים לזרוע היבשה. חלק מהשינויים באמצעי הלחימה עצמם, באו לידי ביטוי בתרגיל העצום שהסתיים בשבוע שעבר בצפון, וכלל גם שימוש מסיבי בכלים בלתי מאוישים).
בשורה התחתונה, מפליא כיצד אייזנקוט מצליח לנווט את צה״ל בהצלחה רבה עם כל הליקויים הפנימיים, ואל מול איומים ביטחוניים חמורים. כל זאת, בשדה מוקשים חברתיים, שצצים ללא הרף בכל פינה.
הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט, נכנס לישורת האחרונה בכהונתו. ערב שנת תשע"ח, עמיר רפפורט על כהונתו של הרמטכ"ל, שמצליח לנווט את ספינת הענק של צה"ל בין קשיים ארגוניים פנימיים לאיומים ביטחוניים חמורים
איזנקוט מבקר בתרגיל (צילום: דו"צ)
אם נכונים הפרסומים בעולם על כך שחיל האוויר תקף מתקן כימי אסטרטגי בסוריה בליל 6 בספטמבר (בדיוק במלאת עשור לתקיפת הכור הגרעיני בדיר א-זור, המיוחסת גם כן לישראל), הרי שאפשר לדמיין את הרמטכ״ל בערב הדרמטי: רא״ל גדי אייזנקוט כנראה ישב במעמקי ה״בור״ בקריה, ומחשבותיו ממוקדות בהתפתחויות אפשריות, יותר מאשר בתקיפה עצמה.
היה או לא היה, תקיפה כזאת מאפיינת יותר מכל את הקדנציה של אייזנקוט כרמטכ״ל המערכה שבין המלחמות (מב״ם).
בז׳רגון הצה״לי, המב״ם מתייחס לרצף אינסופי של פעולות רחוקות וקרובות, רובן עלומות. בת'כלס העובדה שאייזנקוט הוא הרמטכ״ל הראשון מאז המאה שעברה, שלא אירעו בתקופתו אינתיפאדה/מלחמה מבצע גדול ברצועת עזה (לפחות עד עכשיו), גורמת לכך שהקדנציה שלו תיזכר גם בשל סקנדלים וסערות משפטיות - מהמחשב הגנוב של ראש אכ״א שהתפטר ועד לחייל עזריה.
זה רחוק מלהיות העיקר.
אייזנקוט נכנס לישורת האחרונה של כהונתו. הקדנציה שלו הוארכה על ידי שר הביטחון ליברמן עד לסוף 2018, ולכן בערב ראש השנה הבא כבר נדע מי יחליף אותו. הלו״ז שלו יהיה עמוס בביקורי פרידה ופחות בעבודה נטו.
כעת, ערב שנת תשע״ח, כבר מתחילים להריח את הסוף, והגיליון של אייזנקוט הוא בסך הכול טוב. הוא מהרמטכ״לים היותר ענייניים ומוצלחים שהיו בעשרות השנים האחרונות.
אבל, האתגרים שלו נותרו עצומים: ברמה האסטרטגית, כאב הראש הגדול ביותר כיום הוא בעיקר בצפון. שם, לא בטוח שרצף של הצלחות טקטיות במב״ם יביא את התוצאה האסטרטגית המיוחלת. מהלכי ישראל בצפון כיום מזכירים במידה רבה את הניסיונות למנוע ממצרים ומברית המועצות להציב קו טילי נ״מ שישבש העליונות האווירית הישראלית בימי מלחמת ההתשה. המבצעים הנועזים לא מנעו אז את הכישלון האסטרטגי, שבא לידי ביטוי ב״כיפוף כנף המטוס״ במלחמת יום הכיפורים.
מעבר לכך, כמו כל המערכות בעבר, גם המערכה הבאה תחשוף כמה ליקויים מהותיים שסמויים ברובם מן העין כיום, כדוגמת המנהרות שלכאורה הפתיעו את צה"ל ב"צוק איתן" (האיום הזה כבר מטופל כיום מעל ומעבר, כמובן, אבל איומים חדשים כבר מחכים מעבר לפינה, גם ברצועת עזה - כולל מהאוויר באמצעות שימוש במל״טים).
מנהיג
לקראת סוף תפקידו, כבר אין ספק כי אייזנקוט הוא מנהל יעיל ובשל, שיודע לנווט את הצבא גם ללא כריזמה נוטפת והופעות מטלטלות בטלוויזיה. הדרך הלא מתלהמת שבה הוביל את חלק צה"ל בלחימה בגלל טרור הסכינים, הוכיחה את עצמה.
יחסיו של איזנקוט עם שר הביטחון לשעבר יעלון היו תקינים, והוא משדר על אותו גל גם עם השר אביגדור ליברמן. בהיעדר ניסיון ביטחוני משמעותי, ואולי גם מתוך תפיסת עולם, השר משאיר מצידו הרבה ספייס לאייזנקוט, להוביל את צה״ל על פי דרכו.
ערב ראש השנה חשף אייזנקוט בעצמו את שורת ההטבות החדשות ללוחמים. הדבר יכול להעיד על כך שהממשק בין צה"ל לחברה הישראלית הוא נושא בעייתי מאוד מבחינתו.
צה״ל נמצא כיום בליבם של ויכוחים פוליטיים וחברתיים כמו בפרשת אלאור אזריה או בנושא השילוב הראוי של לוחמים ולוחמות.
גם שילוב המגזר החרדי בצבא עולה שוב על הפרק, לאחר ששופטי בג"צ ביטלו את תיקון 21 לחוק שירות ביטחון, המאפשר את הארכת הפטור מגיוס לתלמידי ישיבה עד לשנת 2023. בצה"ל כבר הודיעו כי הם בוחנים את ההחלטה, וכי יש עניין רב בהרחבת שורות החרדים בצה"ל עבור מגוון תפקידים בצבא.
נושאים אלה, מרכזיים ככל שיהיו, הינם פחות חמורים משני תהליכים שעלולים לגרום נזק בלתי הפיך לטווח הארוך. התהליך האחד הוא ירידה במוטיבציה ללחימה מצד מתגייסים. בזה בדיוק בא לטפל ״סל ההטבות״.
הסוגיה השנייה קשורה לצבא הקבע, וצה"ל מנסה לטפל בה בלי כותרות: השורה התחתונה היא כי צבא הקבע נמצא במשבר. אנשי קבע משתדלים בכל הזדמנות ראשונה לעבור ממדים לאזרחי, כי רבים בציבור תופסים אותם כנהנתנים וכ״אוכלי חינם״.
צה״ל עדיין נהנה מכוח האדם המשובח ביותר בסדיר ובדרגות הקצונה הזוטרות, אבל מתקשה יותר ויותר להשאיר את הקצינים המצטיינים ביותר לטווח ארוך (למרבה המזל, עדיין יש קצינים איכותיים רבים בשירות הקבע).
גם תחת הנהגתו של אייזנקוט, רבים מקציני צה"ל הם לא אינטלקטואלים ולא סקרנים ומרץ רב מידי מושקע מצידם בחנפנות ובמרוץ הדרגות המהיר מידי, שמתחיל מהיום הראשון בכל תפקיד.
המחלות הארגוניות של צה״ל הן כרוניות ולא התחילו בתקופתו של אייזנקוט.
למרות זאת, עם כל הקושי, ובשקט אופייני לו, הצליח אייזנקוט לחולל שינויים מבניים מרחיקי לכת שמתאימים את צה״ל לעידן המלחמות החדשות (מבחינה מבנית, הטמיע אייזנקוט את אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בתוך זרוע היבשה, למשל. הוא מקים זרוע ללוחמת סייבר, וכנראה יעביר בקרוב גם את חיל הקשר והמחשבים לזרוע היבשה. חלק מהשינויים באמצעי הלחימה עצמם, באו לידי ביטוי בתרגיל העצום שהסתיים בשבוע שעבר בצפון, וכלל גם שימוש מסיבי בכלים בלתי מאוישים).
בשורה התחתונה, מפליא כיצד אייזנקוט מצליח לנווט את צה״ל בהצלחה רבה עם כל הליקויים הפנימיים, ואל מול איומים ביטחוניים חמורים. כל זאת, בשדה מוקשים חברתיים, שצצים ללא הרף בכל פינה.
