"קיר ברזל" רעיוני של עבר, הווה ועתיד
השבוע צוין יום הזיכרון הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי, אבי התפיסה של "קיר הברזל". זו הזדמנות לזכור את מהותה של גישה זו לביטחון ישראל – בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 26/07/2017
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940 (צילום: באדיבות ההסתדרות הציונית העולמית)
"על קיר הברזל (אנחנו והערבים)" הוא מאמר עמדה מפורסם, שכתב זאב ז'בוטינסקי והופיע לראשונה ב-4 בנובמבר 1923 בעיתון הציוני בשפה הרוסית "ראזסווייט". את המאמר כתב על רקע האירועים האלימים, שנקראו אז פרעות, בשנים 1921-1920 בין ערבים ויהודים בארץ ישראל ("האינתיפאדה הראשונה"). "קיר הברזל", גרס המנהיג היהודי לפני כמאה שנה, הינו כוח צבאי ישראלי עצמאי, אשר בחסותו יתאפשר לתנועה הציונית להגשים את זכויות העם היהודי בארץ ישראל, ללא תלות בהלך הרוח של ערביי ארץ ישראל. בסופו של תהליך תגיע האוכלוסייה המקומית, מתוך הבנת חוסר התוחלת במאבק, לפיוס וחיים בשיתוף תוך שוויון זכויות אזרחי מלא.
המאמר על "קיר הברזל" פורסם בכמה גרסאות, במספר שפות, האחרונות היו ב-1929 ביידיש, השפה הנפוצה ביותר בין היהודים באירופה, ובעברית ב-1933. יש לזכור כי באותה עת חיו בארץ כשמונים אלף יהודים ופי שמונה ערבים.
פרופ' יצחק בן ישראל ומומחים נוספים, אשר חקרו את תורת הביטחון הלאומי, זיהו כי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, ביסס את הדוקטרינה שלו לגבי תפיסת הביטחון של ישראל ב-1953 על רעיונותיו של ז'בוטינסקי.
ב"קיר הברזל" הציג המחבר כמה דרכים תיאורטיות להשתלט על ארץ ישראל כדי להפכה לבית לאומי ליהודי התפוצות. בניתוח מרחיק ראות העלה ז'בוטינסקי הצעות ופסל אותן אחת לאחת , אם מסיבות מעשיות או מטעמי מוסר, אך נותרה שאלה פתוחה אחת, התקפה עד היום: "מתי יסתיים הסכסוך בין שני העמים הטוענים לאותה כברת ארץ – ארץ ישראל של היהודים ופלסטין של הערבים"?
ז'בוטינסקי מעריך מאוד את "הצד השני" שהוא עם חי, אשר לא יסכים לוויתורים, להבטחות שמנות, ולטובות הנאה. הוא ראה את השאלה הטריטוריאלית של ארץ ישראל מעוגנת תמיד בכוח הזכות, ולא להיפך, ועל אדני המוסר והצדק. בעדותו בפני הוועדה המלכותית, בבית הלורדים בלונדון ב–11 בפברואר 1937, הוא עמד גם ובעיקר על הצד המוסרי של תביעת היהודים לארץ ישראל, השוללת חלוקת הארץ לשתי מדינות.
"לפי השקפתנו", אמר ז'בוטינסקי, "אין קיימת כלל השאלה של דחיקת רגלי הערבים. להיפך, הכוונה היא, שארץ ישראל משני עברי הירדן תכיל את הערבים, את צאצאיהם וגם מיליונים רבים של יהודים". והוסיף: "מה שאיני מכחיש הוא, שבתהליך זה יהיו הערבים, בהכרח, למיעוט בארץ ישראל. אבל אני שולל את הדעה כי דבר זה יש בו משום סבל. אין זה סבל בשביל שום גזע, שום אומה, אשר יש לה מדינות לאומיות כה רבות בהווה ועוד יתווספו לה מדינות לאומיות כה רבות בעתיד".
בנאום מוקלט מאותה תקופה של מחלוקת ביישוב העברי על תוכנית “ועדת פיל” השמיע ז'בוטינסקי מרחוק באוזני היישוב היהודי בארץ ישראל שנאסרה עליו הכניסה בשעריה: "אל תגידו, מה בכך אם בעל־פה או בחתימה על נייר נוותר על חברון ושכם ועבר הירדן – הלא רק מלה ריקה הוויתור הזה. ואל תזלזלו בכוח הוויתור! כי מה שנותן לנו את זכותנו המדינית במישור הבינלאומי, בנוסף לזכויות הדתיות וההיסטוריות שלנו במרוצת הדורות הוא "שבמשך אלפיים שנה לא ויתרנו. וזה הכריע".
"קיר הברזל" של ז'בוטינסקי אינו חומה או גדר במובן הפיזי, אלא דימוי שמטרתו להביא את הערבים למסקנה כי לא ניתן לחסל את הישוב היהודי בארץ ישראל.
***
תודה לפרופ' בן-ישראל בספרו תפיסת הביטחון של ישראל ולד"ר יוסי קיסטר, חוקר במכון ז'בוטינסקי
השבוע צוין יום הזיכרון הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי, אבי התפיסה של "קיר הברזל". זו הזדמנות לזכור את מהותה של גישה זו לביטחון ישראל – בטור השבועי של אפרים לפיד
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940 (צילום: באדיבות ההסתדרות הציונית העולמית)
"על קיר הברזל (אנחנו והערבים)" הוא מאמר עמדה מפורסם, שכתב זאב ז'בוטינסקי והופיע לראשונה ב-4 בנובמבר 1923 בעיתון הציוני בשפה הרוסית "ראזסווייט". את המאמר כתב על רקע האירועים האלימים, שנקראו אז פרעות, בשנים 1921-1920 בין ערבים ויהודים בארץ ישראל ("האינתיפאדה הראשונה"). "קיר הברזל", גרס המנהיג היהודי לפני כמאה שנה, הינו כוח צבאי ישראלי עצמאי, אשר בחסותו יתאפשר לתנועה הציונית להגשים את זכויות העם היהודי בארץ ישראל, ללא תלות בהלך הרוח של ערביי ארץ ישראל. בסופו של תהליך תגיע האוכלוסייה המקומית, מתוך הבנת חוסר התוחלת במאבק, לפיוס וחיים בשיתוף תוך שוויון זכויות אזרחי מלא.
המאמר על "קיר הברזל" פורסם בכמה גרסאות, במספר שפות, האחרונות היו ב-1929 ביידיש, השפה הנפוצה ביותר בין היהודים באירופה, ובעברית ב-1933. יש לזכור כי באותה עת חיו בארץ כשמונים אלף יהודים ופי שמונה ערבים.
פרופ' יצחק בן ישראל ומומחים נוספים, אשר חקרו את תורת הביטחון הלאומי, זיהו כי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, ביסס את הדוקטרינה שלו לגבי תפיסת הביטחון של ישראל ב-1953 על רעיונותיו של ז'בוטינסקי.
ב"קיר הברזל" הציג המחבר כמה דרכים תיאורטיות להשתלט על ארץ ישראל כדי להפכה לבית לאומי ליהודי התפוצות. בניתוח מרחיק ראות העלה ז'בוטינסקי הצעות ופסל אותן אחת לאחת , אם מסיבות מעשיות או מטעמי מוסר, אך נותרה שאלה פתוחה אחת, התקפה עד היום: "מתי יסתיים הסכסוך בין שני העמים הטוענים לאותה כברת ארץ – ארץ ישראל של היהודים ופלסטין של הערבים"?
ז'בוטינסקי מעריך מאוד את "הצד השני" שהוא עם חי, אשר לא יסכים לוויתורים, להבטחות שמנות, ולטובות הנאה. הוא ראה את השאלה הטריטוריאלית של ארץ ישראל מעוגנת תמיד בכוח הזכות, ולא להיפך, ועל אדני המוסר והצדק. בעדותו בפני הוועדה המלכותית, בבית הלורדים בלונדון ב–11 בפברואר 1937, הוא עמד גם ובעיקר על הצד המוסרי של תביעת היהודים לארץ ישראל, השוללת חלוקת הארץ לשתי מדינות.
"לפי השקפתנו", אמר ז'בוטינסקי, "אין קיימת כלל השאלה של דחיקת רגלי הערבים. להיפך, הכוונה היא, שארץ ישראל משני עברי הירדן תכיל את הערבים, את צאצאיהם וגם מיליונים רבים של יהודים". והוסיף: "מה שאיני מכחיש הוא, שבתהליך זה יהיו הערבים, בהכרח, למיעוט בארץ ישראל. אבל אני שולל את הדעה כי דבר זה יש בו משום סבל. אין זה סבל בשביל שום גזע, שום אומה, אשר יש לה מדינות לאומיות כה רבות בהווה ועוד יתווספו לה מדינות לאומיות כה רבות בעתיד".
בנאום מוקלט מאותה תקופה של מחלוקת ביישוב העברי על תוכנית “ועדת פיל” השמיע ז'בוטינסקי מרחוק באוזני היישוב היהודי בארץ ישראל שנאסרה עליו הכניסה בשעריה: "אל תגידו, מה בכך אם בעל־פה או בחתימה על נייר נוותר על חברון ושכם ועבר הירדן – הלא רק מלה ריקה הוויתור הזה. ואל תזלזלו בכוח הוויתור! כי מה שנותן לנו את זכותנו המדינית במישור הבינלאומי, בנוסף לזכויות הדתיות וההיסטוריות שלנו במרוצת הדורות הוא "שבמשך אלפיים שנה לא ויתרנו. וזה הכריע".
"קיר הברזל" של ז'בוטינסקי אינו חומה או גדר במובן הפיזי, אלא דימוי שמטרתו להביא את הערבים למסקנה כי לא ניתן לחסל את הישוב היהודי בארץ ישראל.
***
תודה לפרופ' בן-ישראל בספרו תפיסת הביטחון של ישראל ולד"ר יוסי קיסטר, חוקר במכון ז'בוטינסקי
