"מג"ב יהיה אגרוף עם יכולות מודיעין וסייבר עצמאיות" - הראיון המלא בגיליון החדש של ישראל דיפנס

מפקד משמר הגבול, ניצב יעקב שבתאי, חושף בראיון ראשון ובלעדי מהפכה תפיסתית וטכנולוגית במשמר הגבול: הקמה של חטיבת משימות מיוחדות (קומנדו) ו"מרכז בינה". והאם הימ"מ תהפוך בקרוב ליחידה הלאומית ללוחמה בטרור? 

צילום: מאיר אזולאי

הקריירה של מפקד מג"ב, יעקב שבתאי עתירת קרבות. הוא יליד אשקלון, בן 52. כיום מתגורר בכרכור, אב לשלוש בנות. את השירות הצבאי עשה בעיקר בלבנון, כמפקד פלוגה בגדוד 202 של הצנחנים, במקומות כמו צור וצידון. בנסיגה החלקית של 1985 הוביל את הפינוי מג'זין.

אחרי השירות בצנחנים העביר יעקב שבתאי שלוש שנים בעבודות בלתי ביטחוניות בעליל: שיפוצים, גינון, הוראה, בניין. ב-1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, כאשר הוא היה עדיין באזרחות. "חסר לי הריח של אבק השריפה", משחזר שבתאי. "התגייסתי לימ"מ, היחידה המשטרתית המיוחדת. לא סיימתי שם את הקורס, ועברתי לענף לוט"ר (לוחמה בטרור) של משמר הגבול ומשם ליחידת המסתערבים. פיקדתי על יחידת המסתערבים של עזה בתקופה מעניינת במיוחד – מ-1991 עד סוף 1994. באותם ימים של הסכמי אוסלו הגיע לרצועה יאסר ערפאת. אנחנו קלטנו אותו בכניסה בדהניה, באופן גלוי, לא בתור מסתערבים.

 "בתקופה האחרונה שלי בתפקיד הזה יחידת המסתערבים ביצעה את הסיורים המשותפים עם הפלסטינים, בחלק הרגיש שבין כפר דרום לבין נצרים. "ממש ביום האחרון שלי בתפקיד (זה קרה ב-17 בספטמבר 1994) התנהל יום קרב ליד מחסום ארז. גם שם נפצעתי מכדור, אך התפניתי לבית חולים רק לאחר שהקרב הסתיים לגמרי". על חלקו באירוע זה קיבל יעקב שבתאי את עיטור המופת.

הוא ממשיך: "מהתפקיד הזה עברתי להיות מפקד מרחב שומרון, גם שם בתקופה מאתגרת, עם לא מעט פינויים. היה פינוי אחד שתפס את הכותרות, בחוות גלעד. לפני שקיבלנו את המשימה היו הרבה ניסיונות שלא צלחו לפנות את החווה, עם כוחות גדולים. אנחנו באנו עם כוח קטן יחסית, ביצענו את העבודה, ואחרי שיצאנו התושבים התחילו לכרות עצים של פלסטינים. כשחזרנו היה שימוש בכדורי צבע. זה אירוע שנגמר בצורה קלה יחסית, כי לא היו נפגעים בקרב הכוחות המבצעים או המפונים, למעט אחד שחטף שני כדורי צבע מטווח קצר, אבל זה עשה רעש תקשורתי. 

משמר הגבול הוא כוח המחץ העיקרי של משטרת ישראל. בין שלל התפקידים שמילא שבתאי לאורך הקריירה בחזית המאבק בטרור הוא כיהן גם בתפקידי שיטור קלאסיים: מפקד משטרת עירון, מפקד מרחב השרון ועוד. הוא נלחם גם בפשיעה במרחב הכפרי. בשנת 2016 חזר למשמר הגבול, כמפקדו.

"חזרתי למשמר גבול, שהוא הרבה יותר טוב ממה שהיה בעבר", אומר ניצב יעקב שבתאי בראיון המיוחד. "התלונות על שימוש בכוח ואלימות ירדו בלא פחות מ-90 אחוזים. מג"ב נכנס חזק מאוד לתחום הפלילי, והרבה יחידות שלנו נלחמות בשוטף גם בתחום הזה. כעת אני מנסה למנף את היכולות של מג"ב בפן הלוחמני, שיהיה חיל לכל דבר ופחות אוסף של ניידות בודדות בשטח. מג"ב יפעל יותר ככוח צבאי, שיכול להשפיע עם היתרונות היחסיים שלו.

"לשם כך אנחנו מובילים כיום מספר תהליכים. בתחום ההכשרות קפצנו מדרגה בנושאים המקצועיים. עברה עלינו שנה לא קלה בתחום של לוחמה בטרור הסכינאות. הכנסנו אלמנטים חדשים של אימון, והגענו לתצורה של יום אימון שבו השוטרים עברו הכנה מנטלית, כשירות מבצעית בתחום של התמודדות עם הסכינאות, עשינו סימולציות של אחד על אחד בנושא של דקירות, הכנסנו סכינים חשמליות לאימונים.

"התחלנו לדמות באימונים כלי נשק אחד לאחד, למשל אקדחי גלוק, אקדחי יריחו, M-16 שיורים כדורי צבע. ככה אנחנו לומדים אם זמן התגובה שלנו מהיר מספיק. במג"ב, כל טירון עובר שלושה שבועות של אימוני טרור, ומגיע לרמת מיומנות שמאפשרת לו להוציא כדור למטרה בתוך פחות משנייה. כשבנאדם בא לעברך לבדיקה ביטחונית ופתאום שולף סכין או אקדח, זה לא כמו להתמודד עם מטרת קרטון. האימונים האלה שדרגו אותנו מאוד".

איך מבחינים בשטח בין אדם תמים למחבל?

"יש סיטואציות שאנחנו מפתיעים את הלוחמים באימון, שיידעו מה לעשות במקרה של אדם תמים ומה לעשות במקרה של מחבל שמתחזה לאדם תמים. האימונים כוללים הכנה מנטלית, דקירה, אדם ששולף נשק בתוך המון חי, בקבוקי תבערה, רכב מפגע, אימוני אוטובוסים עם מחבלים שמשתוללים בתוך אוטובוס. תרגלנו את הלוחמים על אוטובוסים כשאנשים נמצאים בתוך האוטובוס וחילוץ רכבים מתוך ההמון. כל היס"מים עשו את זה, פלוגות מג"ב, והגענו למצב שתרגלנו כוח שלם, עם פרשים ועם רחפנים, צילמנו הכל וידענו להפיק מסקנות".

לדברי יעקב שבתאי, "לוחמת הגרילה דורשת מיומנויות של תקשורת בין הלוחמים ברמה הכי גבוהה. הבעיה היא חלוקת הפקודות וחלוקת התפקידים בשטח לא מוכר. לצורך התרגולים בנינו חממה במדבר יהודה. הבעיה היא כמובן החום בעונת הקיץ, אבל אנחנו פותרים אותה באמצעות צינון של הגג ביום והרבה אימוני לילה.

"כל חממה, כמו אלה שמשמשות לגידול צמחים, היא באורך 50 מטרים. יש לנו תאורה בכל המטווחים, ואנחנו יכולים להתאמן שם בלילה בדיוק כמו בשעות היום. בתוך החממות בנינו אזורים שמדמים סביבות לחימה שונות בטרור. יש לנו בפנים דיר, כלי רכב, בריכת מים עם מפל ואמצעים רבים להסוואה. כחלק מהתרגול אנחנו מכניסים לשטח 'מחבלים'.

"בחממה אחרת העתקנו סמטה של ירושלים, עם השיפועים המדויקים וסוגי האבנים. אנחנו מקימים גם מבנים של מבוכי חדרים עם כל סוגי הדלתות, כדי שהלוחמים יוכלו לתרגל פריצות. בחלק אחר, שעדיין לא קיים, נקים אזור של בתי קפה ומסעדות לטובת תרגולות אחרות.

"בנוסף לכל אלה, בנינו חמישה חדרים שנוסעים על עגלה, ואנחנו יכולים לאלתר איזה מבנה שנרצה. זה נקרא 'עגלות הדרכה'. אנחנו יכולים להגיע איתן לכל מקום כדי לאמן לוחמים. בהמשך נבנה עוד כיתות לימוד עם סימולטורים".

יעקב שבתאי מספר כי לצורך האימונים במתקנים החדשים רכש משמר הגבול רובים שיורים כדורי צבע, בטכנולוגיה המדמה אחד לאחד שימוש ברובה ובאקדח. על מנת שלא יהיה שימוש שגוי בנשק חי, צבועים כלי האימונים בצבע כחול. בתום כל אימון ניתן לדעת מי נפגע - המדריכים שמדמים את המחבלים או הלוחמים שערכו את האימון. תלוי על מי מתגלים סימני הצבע השונים.

אחד המניעים להקמת מתקני האימונים המקוריים בחממות היה גל טרור הסכינים (בעיקר) הפלסטיני, שפרץ באוקטובר 2015 ודעך במידה רבה במהלך 2016 (אם כי לא ניתן עדיין להכריז על סיומו). בשיא הגל הזה התמודדו לוחמי מג"ב, לצד כוחות הביטחון האחרים, עם עשרות פיגועים בחודש.

המשך הכתבה בגיליון 37 של ישראל דיפנס שיוצא בשבוע הבא לחנויות.