הדו"ח האלטרנטיבי של "צוק איתן"

מבקר המדינה פספס את הלקחים החשובים באמת: הדלפות הקבינט, היחלשות המל"ל וכישלון המודיעין להבין את הראש של חמאס. שש הערות על הדו"ח ועל הכשלים שעוד יחזרו על עצמם

צילום: דובר צה"ל

 
 
1. תהליכים במקום החלטות
כטבען של מלחמות, 'צוק איתן' חשף כשלים עמוקים וליקויים טקטיים שראוי להסיק מהם מסקנות. הבעיה הגדולה היא שמנגנון מבקר המדינה אינו יכול להיות הגוף שיפיק את הלקחים ממערכה צבאית ומדינית. יש לכך סיבות רבות, ובהן אחת עיקרית: משרד המבקר מוסמך ורגיל לבחון תהליכים, ולא את טיבן של החלטות. זה הבדל עצום, והוא גורם לכך שדו"ח מבקר המדינה ניתח לעומק כמה תקלות חמורות כמו מחדל המנהרות (שבמידה רבה היה ידוע מראש), אך פספס את הלקחים החשובים באמת. 
 
2. ההטיה של הפרוטוקולים 
החקירה של המבקר אמנם כוללת גביית עדויות מהדמויות הראשיות, אך מתבססת בעיקרה על פרוטוקולים. יש בכך הטיה ידועה מראש, שכן ניסיון העבר ממלחמות בכלל מלמד שהחלטות חשובות מתקבלות כתוצאה מאינטראקציה בין אנשים, כולל במסדרונות בשעות הקטנות של הלילה, ומושפעות גם מרגשות כמו שנאה ופחדים קמאיים או אופטימיות מופרזת. בכל מקרה, ניהול מערכה אינו ניתוח רציונלי של חלופות בתנאי מגדלי המילניום, שבהם שוכנים משרדי המבקר.
 
3. מגבלות המבקר 
בידי מבקר המדינה לא עומדים הכלים שמצויים בידי ועדות החקירה הממלכתיות, ואי אפשר להשוות את היוקרה של שופטי בית המשפט העליון, האלופים במילואים ואנשי האקדמיה שישבו בוועדות החקירה הממלכתיות, למעמד הציבורי של צוות מבקר המדינה, במקרה שלנו בראשותו של תא"ל במיל' יוסי ביינהורן. ביינהורן הוא אמנם אדם ראוי שצמח בתותחנים, אבל את רוב הקריירה שלו בילה בקריה בתל־אביב, בלשכות דומות לאלה שבדקו אנשיו לעומק. בתקופתו של ביינהורן, כששירת בלשכת שר הביטחון, למשל, התהליכים לא היו סדורים יותר.
 
4. ההדלפות מהקבינט
בנושא הקבינט המדיני־ביטחוני כתב המבקר ניתוח ארוך, אבל פספס את העיקר בגדול. הכשל האמיתי בתפקוד הקבינט אינו המידע שלא הובא בפניו, כמו ההערה הנכונה מצד עצמה שהרמטכ"ל, שר הביטחון וראש אמ"ן היו צריכים להדגיש בפני השרים כי המנהרות הן איום אסטרטגי; הכשל מתחיל במשקל הסגולי הירוד של חבריו. 
בהשוואה לקבינטים קודמים במשך עשרות שנים, שאותם הרכיבו אנשים עתירי ניסיון ביטחוני ומדיני, הניסיון והידע המצטברים של חברי הקבינט בשנים האחרונות הוא מינימלי. לכן, גם אם ראש הממשלה יקשיב לדעתם לפי הספר, הוא לא באמת יחשיב אותה. יתרה מכך, ברבים מדיוני הקבינט המתנהלים בשנים האחרונות שרים מדברים בראש ובראשונה לפרוטוקול, לקח מתבקש מבחינתם ממלחמת לבנון השנייה, אז נחשפו בדיעבד כל הדיונים, מילה במילה. דו"ח מבקר המדינה על 'צוק איתן' רק יחזק את תופעת הנאומים לפרוטוקול. 
והדבר החשוב מכול - במשך עשרות שנים היה הקבינט הביטחוני ידוע כפורום חסוי שכמעט לא דולפים ממנו פרטים, אפילו בימים שאיישו אותו שרים ממפלגות יריבות כמו הליכוד והעבודה. חסיון הדיונים חשוב עד כדי כך, שכל הדלפה נחשבת עברה פלילית. על הנייר בלבד. המציאות בשנים האחרונות היא שהקבינט דולף כמו גג במחנה פליטים ביום גשום. כדי שהקבינט ישוב להיות פורום רלוונטי, צריך לחקור את ההדלפות ממנו כפי שביקשה הצנזורית הצבאית הראשית מהיועץ המשפטי לממשלה תוך כדי 'צוק איתן' (דבר שלא קרה).
 
5. כשל האסטרטגיה
גם הביקורת על כך שלישראל אין אסטרטגיה לאומית תקפה לגבי המצב בעזה, או שלפחות לא הייתה כזו, לוקה בפספוס ענק. האמת היא שהמשך הפילוג בין פת"ח ביו"ש לחמאס בעזה רצוי מבחינת ישראל, ומטרת המערכה הייתה שחמאס יישאר שולט על השטח אך מורתע.
את זה גם המבקר יודע, אך ניתוח תהליכים ופרוטוקולים לא ידגיש בעיה אחת, שנותרת בעינה כבר עשרות שנים: גיבוש האסטרטגיה הישראלית מוטה לשיקולים ולאמצעים צבאיים, משום שהגוף שאמור לגבש את האסטרטגיה הלאומית, המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, חלש להחריד, ואינו מסוגל להתחרות בהיערכות של צה"ל. מאז 'צוק איתן' המל"ל רק ממשיך במגמת היחלשות, כי זה זמן רב לא עומד בראשו "ראש" קבוע.
לדוגמה, במטה לביטחון לאומי הציעו כבר בתחילת העשור אפשרות להקים נמל בלב ים מול עזה כדי לנטרל את הטענה שישראל מטילה מצור ימי על הרצועה, אבל במשך שנים ההצעה הזאת לא נשקלה ברצינות בדרג המדיני, כי היא לא הגיעה מצה"ל. בשנה האחרונה שב להעלות אותה שר המודיעין ישראל כץ.
 
6. איום בלי שיניים
רבים מהממצאים בדו"ח מבקר המדינה על 'צוק איתן' נכונים, כולל בסוגיות כמו בעיית המנהרות ותמונת המודיעין, אבל ניתוח לא מוטה של המלחמה - שנמשכה לא פחות מ־50 ימים בזמן שהאסטרטגיה של צה"ל הייתה "קיצור משך המערכה" בגלל האיום על העורף - היה צריך להתחיל בכישלון המהותי של המודיעין להבין את תהליכי קבלת ההחלטות ואת הראש של חמאס. לכן פעם אחר פעם ציפו לשווא שהארגון יקבל הצעות להפסקת אש שהונחו על הפרק.
מכאן הדו"ח היה צריך לעבור לליקוי הגדול ביותר: ההדלפות מהקבינט על כך שישראל לא התכוונה לצאת למבצע קרקעי להפלת חמאס בעזה, נטרלו את האיום המוחשי על מנהיגי חמאס ועודדו אותם להמשיך במערכה הארוכה ביותר מאז מלחמת העצמאות. מבחינות רבות, זהו כישלון שדומה להפצצות על חיזבאללה במלחמות לבנון השנייה שלוו במשך זמן רב באמירות הרגעה של ראש הממשלה דאז לנסראללה. אולמרט הבטיח פעם אחר פעם שישראל לא תיכנס למהלך קרקעי, עד שהורה באיחור על מבצע קרקעי מוגבל ביותר. 
וכך, כמו חיזבאללה, העריך חמאס שההישג שלו יהיה היכולת לשרוד את ההפצצות. בצדק. מהבחינה הזאת, אפילו ועדת וינוגרד המצוינת לכשלי מלחמת לבנון השנייה לא עזרה: הטעות המהותית של המלחמה ההיא חזרה על עצמה.
באותו אופן, גם חלק מהכשלים המהותיים של 'צוק איתן' עוד ישובו במערכה הבאה, חוץ מכשלים סמויים מן העין בעתות שגרה, שמפתיעים בכל מלחמה מחדש.