דיווח: ירדן ורוסיה פרסמו מכרזים לתחנת כוח גרעינית בירדן
לפי פרסומים בירדן, המכרזים לתחנת הכוח יצאו לספקיות כורים מובילות בעולם. לפי ההסכם המתגבש, רוסיה תספק דלק ותפנה מוטות מהכורים במהלך עשר השנים הראשונות. השאלה האם אחר כך ירדן תקבל עצמאות על מחזור האנרגיה של הכור עדיין פתוחה
עמי רוחקס דומבה
| 29/01/2017
http://en.kremlin.ru/events/president/news/53776/photos/47005
על פי דיווח של zawya, ירדן ורוסיה פרסמו מכרזים לאספקת טורבינות ומערכות חשמליות לתחנת הכוח הגרעינית הראשונה של ירדן. הדיווח מבוסס על דברים שאמר ראש הועדה לאנרגיה אטומית של ירדן, Khaled Toukan. "אנו מצפים לקבל הצעות מחברות מסין, צ'כיה, יפן וחברות אמריקאיות עד הקיץ הקרוב," אמר טוקאן.
שלושים אחוזים מסך הפרויקט בהיקף של 10 מיליארדי דולרים ימומנו בחלקים שווים על ידי ירדן ורוסיה, השותפים בפרויקט. ירדן תאבטח 1.5 מיליארדים ורוסיה תעשה אותו הדבר. שני הכורים בתחנה יספקו 2000 מגהואט.
רוסיה תספק לירדן דלק לעשר שנים. לאחר מכן, ירדן תוכל לקנות דלק ממי שתרצה או לייצר בעצמה. את הכור תבנה Rosatom הרוסית שגם תחזיק ב-49 אחוזים מהפרויקט. עלות הדלק שתקנה ירדן מרוסיה צפויה להגיע לכ-2 מיליארדי דולרים בשנה.
האם ירדן תעשיר בעצמה אוראניום?
אחת השאלות העולות מהמהלך הירדני היא האם ירדן תוכל להעשיר אוראניום בעצמה כדלק לכור. מרבית כורי החשמל הגרעיניים דורשים אורניום מועשר ברמה נמוכה של עד 5 אחוזים.
מבחינה ביטחונית האיום אינו טמון באוראניום מועשר ברמה כזו שאינו מספיק לפצצה, אלא בכך שמדינה מקבלת עצמאות על תהליך האנרגיה של הכור. אם ירדן תקבל עצמאות כזו, היא תוכל להקים תשתית להעשרת אוראניום ותשתית הפרדה למוטות המשומשים. וזה יכול להיות מטריד.
בשל החשש הטמון בעצמאות כזו, כמעט כל הסכם לבניית כור גרעיני לחשמל, כולל סעיף רכישת דלק ופינוי המוטות. כלומר, יש שקיפות מלאה לגבי מחזור האנרגיה של הכור. מאיפה קונים דלק, ולאן שולחים את המוטות המשומשים. שקיפות זו מבטיחה שהמדינה המפעילה את הכור הגרעיני לא תוכל להסתמך עליו אם תרצה לייצר פצצה.
במקרה הירדני, לא ברור מה יקרה לאחר עשר שנים. "טוקאן הודיע כי צוות ירדני הצליח לפתח את העוגה הצהובה לצורך תדלוק תחנת הכח הגרעינית.", כך לפי הפרסום. ייצור העוגה הצהובה הוא שלב בדרך לייצור דלק לכור.
השלב אחריו הוא העשרת אוראניום במפעל לייצור דלק (fuel fabrication plant) באמצעות קסקדות של צנטריפוגות. במפעל לייצור דלק האוראניום מעובד לתחמוצת האורניום. אבקה זו נלחצת לאחר מכן למעין גלולות קטנות אשר מחוממות והופכות לחומר קרמי קשה. הגלולות לאחר מכן מוכנסות לצינורות דקים כדי ליצור מוטות דלק. מוטות הדלק הללו מקובצים יחד כדי ליצור מכלולי דלק באורך כמה מטרים. מכלולי הדלק מוכנסים לכור לצורך הפעלתו.
ירדן רוצה לפתח תהליך כזה עצמאי. כך שלאחר עשר שנים, היא תוכל לספק לעצמה את הדלק לכורים וגם למכור כזה, בין היתר, לסעודיה שגם מקימה כורים לייצור חשמל. גם טורקיה, מצרים ואיחוד האמירויות נמצאות בתהליך לבניית כורים גרעיניים לייצור חשמל.
"בירדן יש כמות של 40,000 טונות מעוקבים של אורניום שתספיק לה לדלק לתקופה של 150 שנים.", נכתב בכתבה. "ירדן תוכל לייצר בין 800-1000 טונות מעוקבים בשנה של עוגה צהובה, כאשר מתוך כמות זה הכורים המקומיים יצרכו כ-400 טונות מעוקבים. את היתר, ירדן רוצה לייצא."
אין ספק כי בהיבט כלכלי הרצון לייצר לבד דלק לכורים ברור. אפשר לחסוך את התשלום השנתי של ה-2 מיליארדי דולרים. ואם אפשר לייצא דלק, זה עוד כסף. אולם עולה השאלה מה יהיה עם המוטות שמוציאים מהכור? לאן הן ילכו? ומה עם התשתית להעשרת אוראניום, ואיך ניתן להבטיח שלא תקום בירדן תכנית צבאית חשאית למטרות צבאיות?
נזכיר כי ניתן באופן תיאורטי לייצר פלוטוניום לפצצה גרעינית ממוטות דלק שיצאו מכור גרעיני לייצור חשמל, כפי שעושה צפון קוריאה. בשביל פצצה צריך לפחות 80-93 אחוזים של פלוטוניום 239, והשאר יכול להיות פלוטוניום 240. הבעיה עם כור לחשמל הוא השליטה בכמות הפלוטוניום 239 במוטות. אם השארת אותם יותר מידי, הפלוטוניום ספג ניוטרון והפך ל-240. ועל זה אי אפשר לבסס פצצה. לכן זה לא פשוט, אבל אפשרי. (ההסבר מאתר slate.com.)
למרות שזה אפשרי, לייצור פלוטוניום לפצצה יהיו סימנים. אם בעתיד תרצה ירדן לייצר פלוטוניום לפצצה, היא תצטרך מפעל לעיבוד מחדש (reprocessing) בשביל מיצוי הפולוטוניום ממוטות הדלק המשומשים. כמו כן, היא תצטרך להפעיל את הכור לסירוגין כדי לדאוג שישאר לה כמה שיותר פלוטוניום 239 לייצור פצצה. משטר הפעלה כזה מחשיד מאד, היות וכור לייצור חשמל אמור לעבוד כל הזמן עד שנגמר הדלק. זאת, כי הוא מייצר חשמל בצורה רציפה.
כלומר, אם ירדן תרצה להשתמש בכור לייצור פצצות גרעין, כמו שעשו בצפון קוריאה ואולי תכננו כך גם באיראן, יהיו סימנים מחשידים. שאלת מליון הדולרים היא האם יתפסו את זה בזמן. דוגמאות כמו צפון קוריאה ופקיסטן רק ממחישות שאם מדינה רוצה, היא תשיג פצצה. ולכן, מתן עצמאות לירדן על מחזור האנרגיה של הכור זה פתח לצרות אחר כך. עדיף היה אם ההסכם עם רוסיה סביב הדלק ופינוי המוטות היא ארוך יותר מעשר שנים.
לפי פרסומים בירדן, המכרזים לתחנת הכוח יצאו לספקיות כורים מובילות בעולם. לפי ההסכם המתגבש, רוסיה תספק דלק ותפנה מוטות מהכורים במהלך עשר השנים הראשונות. השאלה האם אחר כך ירדן תקבל עצמאות על מחזור האנרגיה של הכור עדיין פתוחה
על פי דיווח של zawya, ירדן ורוסיה פרסמו מכרזים לאספקת טורבינות ומערכות חשמליות לתחנת הכוח הגרעינית הראשונה של ירדן. הדיווח מבוסס על דברים שאמר ראש הועדה לאנרגיה אטומית של ירדן, Khaled Toukan. "אנו מצפים לקבל הצעות מחברות מסין, צ'כיה, יפן וחברות אמריקאיות עד הקיץ הקרוב," אמר טוקאן.
שלושים אחוזים מסך הפרויקט בהיקף של 10 מיליארדי דולרים ימומנו בחלקים שווים על ידי ירדן ורוסיה, השותפים בפרויקט. ירדן תאבטח 1.5 מיליארדים ורוסיה תעשה אותו הדבר. שני הכורים בתחנה יספקו 2000 מגהואט.
רוסיה תספק לירדן דלק לעשר שנים. לאחר מכן, ירדן תוכל לקנות דלק ממי שתרצה או לייצר בעצמה. את הכור תבנה Rosatom הרוסית שגם תחזיק ב-49 אחוזים מהפרויקט. עלות הדלק שתקנה ירדן מרוסיה צפויה להגיע לכ-2 מיליארדי דולרים בשנה.
האם ירדן תעשיר בעצמה אוראניום?
אחת השאלות העולות מהמהלך הירדני היא האם ירדן תוכל להעשיר אוראניום בעצמה כדלק לכור. מרבית כורי החשמל הגרעיניים דורשים אורניום מועשר ברמה נמוכה של עד 5 אחוזים.
מבחינה ביטחונית האיום אינו טמון באוראניום מועשר ברמה כזו שאינו מספיק לפצצה, אלא בכך שמדינה מקבלת עצמאות על תהליך האנרגיה של הכור. אם ירדן תקבל עצמאות כזו, היא תוכל להקים תשתית להעשרת אוראניום ותשתית הפרדה למוטות המשומשים. וזה יכול להיות מטריד.
בשל החשש הטמון בעצמאות כזו, כמעט כל הסכם לבניית כור גרעיני לחשמל, כולל סעיף רכישת דלק ופינוי המוטות. כלומר, יש שקיפות מלאה לגבי מחזור האנרגיה של הכור. מאיפה קונים דלק, ולאן שולחים את המוטות המשומשים. שקיפות זו מבטיחה שהמדינה המפעילה את הכור הגרעיני לא תוכל להסתמך עליו אם תרצה לייצר פצצה.
במקרה הירדני, לא ברור מה יקרה לאחר עשר שנים. "טוקאן הודיע כי צוות ירדני הצליח לפתח את העוגה הצהובה לצורך תדלוק תחנת הכח הגרעינית.", כך לפי הפרסום. ייצור העוגה הצהובה הוא שלב בדרך לייצור דלק לכור.
השלב אחריו הוא העשרת אוראניום במפעל לייצור דלק (fuel fabrication plant) באמצעות קסקדות של צנטריפוגות. במפעל לייצור דלק האוראניום מעובד לתחמוצת האורניום. אבקה זו נלחצת לאחר מכן למעין גלולות קטנות אשר מחוממות והופכות לחומר קרמי קשה. הגלולות לאחר מכן מוכנסות לצינורות דקים כדי ליצור מוטות דלק. מוטות הדלק הללו מקובצים יחד כדי ליצור מכלולי דלק באורך כמה מטרים. מכלולי הדלק מוכנסים לכור לצורך הפעלתו.
ירדן רוצה לפתח תהליך כזה עצמאי. כך שלאחר עשר שנים, היא תוכל לספק לעצמה את הדלק לכורים וגם למכור כזה, בין היתר, לסעודיה שגם מקימה כורים לייצור חשמל. גם טורקיה, מצרים ואיחוד האמירויות נמצאות בתהליך לבניית כורים גרעיניים לייצור חשמל.
"בירדן יש כמות של 40,000 טונות מעוקבים של אורניום שתספיק לה לדלק לתקופה של 150 שנים.", נכתב בכתבה. "ירדן תוכל לייצר בין 800-1000 טונות מעוקבים בשנה של עוגה צהובה, כאשר מתוך כמות זה הכורים המקומיים יצרכו כ-400 טונות מעוקבים. את היתר, ירדן רוצה לייצא."
אין ספק כי בהיבט כלכלי הרצון לייצר לבד דלק לכורים ברור. אפשר לחסוך את התשלום השנתי של ה-2 מיליארדי דולרים. ואם אפשר לייצא דלק, זה עוד כסף. אולם עולה השאלה מה יהיה עם המוטות שמוציאים מהכור? לאן הן ילכו? ומה עם התשתית להעשרת אוראניום, ואיך ניתן להבטיח שלא תקום בירדן תכנית צבאית חשאית למטרות צבאיות?
נזכיר כי ניתן באופן תיאורטי לייצר פלוטוניום לפצצה גרעינית ממוטות דלק שיצאו מכור גרעיני לייצור חשמל, כפי שעושה צפון קוריאה. בשביל פצצה צריך לפחות 80-93 אחוזים של פלוטוניום 239, והשאר יכול להיות פלוטוניום 240. הבעיה עם כור לחשמל הוא השליטה בכמות הפלוטוניום 239 במוטות. אם השארת אותם יותר מידי, הפלוטוניום ספג ניוטרון והפך ל-240. ועל זה אי אפשר לבסס פצצה. לכן זה לא פשוט, אבל אפשרי. (ההסבר מאתר slate.com.)
למרות שזה אפשרי, לייצור פלוטוניום לפצצה יהיו סימנים. אם בעתיד תרצה ירדן לייצר פלוטוניום לפצצה, היא תצטרך מפעל לעיבוד מחדש (reprocessing) בשביל מיצוי הפולוטוניום ממוטות הדלק המשומשים. כמו כן, היא תצטרך להפעיל את הכור לסירוגין כדי לדאוג שישאר לה כמה שיותר פלוטוניום 239 לייצור פצצה. משטר הפעלה כזה מחשיד מאד, היות וכור לייצור חשמל אמור לעבוד כל הזמן עד שנגמר הדלק. זאת, כי הוא מייצר חשמל בצורה רציפה.
כלומר, אם ירדן תרצה להשתמש בכור לייצור פצצות גרעין, כמו שעשו בצפון קוריאה ואולי תכננו כך גם באיראן, יהיו סימנים מחשידים. שאלת מליון הדולרים היא האם יתפסו את זה בזמן. דוגמאות כמו צפון קוריאה ופקיסטן רק ממחישות שאם מדינה רוצה, היא תשיג פצצה. ולכן, מתן עצמאות לירדן על מחזור האנרגיה של הכור זה פתח לצרות אחר כך. עדיף היה אם ההסכם עם רוסיה סביב הדלק ופינוי המוטות היא ארוך יותר מעשר שנים.
