תל מוטילה - רבים רצו לשכוח

יש קרבות ללא אתוס, כזה היה הקרב ב-1951 על תל מוטילה בשטח המפורז, 40 חיילי צה"ל נפלו בקרב עם הסורים, בהגנה על הריבונות הישראלית בראשית דרכה אחרי מלחמת העצמאות. ד"ר אפרים לפיד דואג בטורו השבועי שלא נשכח

צה"ל בראשית דרכו עבר תהליכי ארגון מחדש במהלך שנת 1950. לוחמים שוחררו למילואים, קצינים בעלי ניסיון עזבו את הצבא, חלקם על רקע פוליטי, מוטלות על הצבא משימות חברתיות-לאומיות  כמו  קליטת עליה, חינוך והתיישבות. הגבולות פרוצים, דרכם עוברים מסתננים בקלות, שהפגיעה בריבונות הינה סמלית ואינה איום בטחוני מתמיד. שתים עשרה החטיבות בתום מלחמת העצמאות מצומצמות לשלוש חטיבות סדירות - שתי חטיבות חי"ר וחטיבה משוריינת. בנוסף, הוקמו חטיבות הגנה מרחבית הנשענות במלואן על אנשי מילואים. כוח האדם הסדיר קטן מכ-100,000 עד ל-35,200, מתוכם כ-800 אנשי קבע. חיילי החובה מגויסים מבין העולים החדשים, הישר מהמעברה , כולל לימוד השפה העברית החדשה להם.

בהסכם שביתת הנשק בין ישראל וסוריה שנחתם ביולי 1949 סומנו שלושה שטחים מפורזים לאורך הירדן. הדרומי ביותר, מעל שפך הירדן לכנרת, כולל חלק מרכס כורזים ובתוכו תל מוטילה (כיום גבעת קלע, ליד מושב אלמגור בעמק הירדן מצפון לכנרת). בשטח המפורז, קילומטרים רבועים בודדים, נמצאו שני כפרים - דיקה וערב א-שמאלנה, אשר  תושביהם עיבדו מימים ימימה שטחים בתוך משבצת קרקע זו ואף ממערב לה. צה"ל, כמו גם הסורים, לא אחזו בשטח בשליטה צבאית רצופה. בתחילת 1950, כחלק ממיסוד הריבונות, סומנו גבולות ישראל באבני גבול וגלי אבנים, אך סביב השטחים המפורזים התנהל מאבק השליטה במושגים אזרחיים-כלכליים.

בעלי התפקידים המרכזיים באותם ימים הם : ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, יצא לסיור גיוס כספים בארה"ב; הרמטכ"ל, רב-אלוף יגאל ידין, על פי עדות דוד בן גוריון, סבל באותה תקופה מתפקוד לקוי עקב "בעיות אישיות"; אלוף פיקוד הצפון, יוסף אבידר, נמצא בתחילת האירועים בהשתלמות קצינים בכירים במרכז; ממלא את מקומו שמואל אדמון; חטיבת גולני, בפיקוד מאיר עמית, שנכנס לתפקידו מספר ימים לפני האירוע, בהרכב  גדוד 12 בפיקוד יעקב אליאב- משימתו בט"ש בעמק הירדן, גדוד 13 בפיקוד רחבעם זאבי מופקד על  אבטחת ייבוש החולה,  גדוד 21 בפיקוד אהרון אבנון, פלוגת קורס מכי"ם בפיקוד איתן שמשוני, חטיבה 3 מרחבית, המח"ט סא"ל דב ירמיה, גדוד 34 מילואים, ללא מג"ד, פלוגה בפיקוד המ"פ גרבובסקי.

ב-29.4.51 הבחין סיור של גדוד 13 במחלקה סורית בתל מוטילה. בהמשך הימים עקבו בגדוד אחר הנעשה במקום וב-2.5 נתקלו חיילי גולני בכוח לא ידוע ובעקבות זה נהרגו 4 חיילים, ייתכן גם מירי כוחותינו. בערב 2.5 כובש כוח של הגדוד את תל מוטילה ללא נפגעים והוא נערך להגנה לכיוון מערב. ביום המחרת החלו הסורים לתקוף את כוח גולני בתל. 3 חיילים נהרגו. ב-6.5 נפגעו 10 חיילים ביניהם המ"פ מאש כוחותינו על פלוגה. אלוף הפיקוד אבידר דורש ומקבל סיוע חיל האוויר. מטוס ספיטפייר פוגע במפקדת האויב. כך מסתיים כיבוש היעד עם 40 הרוגים, 70 פצועים וחייל צה"ל שבוי בידי הסורים.

בלקחי צה"ל מהקרב אנו קוראים: קרב חטיבתי שנוהל על ידי מג"ד, שמעולם לא הגיע לנקודה; פקודות שהועברו על ידי מספר מפקדים שונים; אספקה שלא הגיעה; תחמושת לא מתאימה; ירי כוחותינו על כוחותינו; מעבר כוח דרך כוח שהסתיים בהרוגים; חוסר מוטיבציה, אי חתירה לניצחון; טעויות קשות בניווט; מפקד חטיבה שממוקם 10 ק"מ מהאירוע ולא פועל להתקדם; מערך מילואים כושל ועוד. בחטיבת גולני התחושה קשה ומפקד החטיבה, שכזכור התמנה זה מקרוב, שמח לקבל מכתב מהרמטכ"ל ידין בו כתוב כי "למרות שהיו כמובן גם שגיאות הרי התנהגות מפקדי החטיבה  בשעת הקרב עצמו...היתה למופת" וגם כי "באופן מיוחד הראה עקשנות, דבקות בתעודה וקור רוח סגן אלוף רחבעם זאבי". המכתב הוקרא בכל כנסי החטיבה, והמח"ט אף שלח מכתב תודה לרמטכ"ל על ש"מכתבך אלינו, המסכם את הדברים סיכום כולל ומחייב יתרום תרומה רבתי לטיהור האווירה". לאחר מכן זכה המפקד, רחבעם זאבי, גם בצל"ש הרמטכ"ל על הישגיו בקרב.