תעשיית הנשק בעולם מגלגלת 370 מליארדי דולרים בשנה

בין החברות הישראליות שמופיעות בדירוג מאה הגדולות אפשר למצוא את אלביט מערכות, תעשייה אווירית ורפאל. כולן שיפרו עמדות או נשארו באותו מקום בדירוג העולמי של סיפרי. אם רוצים לשמור על המומנט גם בשנים הבאות מילת המפתח היא שיתופי פעולה בעולם

תעשיית הנשק בעולם מגלגלת 370 מליארדי דולרים בשנה

facebook.com/USNavy

אם אי פעם חשבתם כמה גדול שוק הנשק בעולם, אז הוא גדול כמו 370 מיליארדי דולרים. כך לפחות לי מכון sipri.org. וזה רק מה שסיפרי יודעים. לפי הפרסום, 100 הייצואניות הגדולות בעולם מכרו 0.6 אחוזים פחות משנים קודמות, אבל זה רק מכה קטנה בכנף. עם דאעש, אל קאיעדה והטאליבן מצד אחד, התעוררות הדוב הרוסי מצד שני, ועלייתו של טראמפ לשלטון מצד שלישי - האופק נראה ורוד מאי פעם עבור תעשיית הנשק בעולם.  

מתוך מחזור המכירות העולמי התעשיות האמריקאיות מוכרות כ-210 מיליארדי דולרים שהם כ-57 אחוזים מכלל המכירות של הנשק בעולם. מתוך החברות האמריקאיות, לוקהיד מרטין היא הייצואנית הגדולה ביותר.

"עם זאת, מכירת נשק של חברות אמריקאיות מוגבלת על ידי מכסות התקציב של ארה"ב על הוצאות צבאיות, עיכובים במשלוחים של מערכות נשק עיקריות וכוחו של הדולר האמריקאי, אשר השפיעו באופן שלילי על המכירות ליצוא.", אומרים בסיפרי.

לצד ארה"ב, תעשיות הנשק באירופה הציגו עליה במכירות מאז 2014 עם גידול של כ-6.6 אחוזים ביצוא נשק עם מכירות של כ-96 מיליארדי דולרים בשנה.הגידול נובע בעיקר ממכירות של חברות צרפתיות. Dassault Aviation Group כדוגמא הציגה עליה במכירות של 67.5 אחוזים. לצד צרפת, גם חברות בגרמניה ובריטניה הציגו עליה בייצוא נשק.

התעשיה הרוסית גם היא הציגה עליה במכירות עם היקף של כ-30 מיליארדי דולרים, שהם כ-8 אחוזים מהעוגה העולמית. שחקנים נוספים שהגדילו נוכחות בשוק הנשק העולמי הן דרום קוריאה, ברזיל, טורקיה והודו.

רוצים לגדול? תשקיעו בשיתופי פעולה

בין החברות הישראליות שמופיעות בדירוג מאה הגדולות אפשר למצוא את אלביט מערכות, תעשייה אווירית ורפאל. כולן שיפרו עמדות או נשארו באותו מקום ביחס ל-2014.

אם התעשייה הישראלית רוצה להמשיך לגדול, היא צריכה להמשיך לעשות (לפחות) שני מהלכים עיקריים - שת"פים עם מדינות בהן קיים בסיס תעשייתי גדול המכוון לייצוא ביטחוני ושת"פים או ייצור מקומי בארה"ב.

שת"פ עם מדינה שמפתחת את הייצוא הביטחוני שלה מאפשר לתעשייה ישראלית להציע יתרון תחרותי מחד, ולקבל מותג ומכפיל כוח שיווקי של מדינה אחרת. אם בוחנים את דו"ח סיפרי, חוץ מארה"ב יש את ברזיל, דרום קוריאה, טורקיה, הודו ואירופה. בצורה כזו אפשר לצבוע מוצרים ישראלים במותגים של המדינה המארחת ולהגדיל מכירות לשווקים בהם יש יותר התנגדות למוצרים ישראלים.

שיתוף הפעולה עם חברות אמריקאיות או ייצור בארה"ב, על אף מגבלת ה-ITAR, עוזר לשיווק. הן לשיווק עבור הצבא האמריקאי והן הוא מאפשר למוצרים ישראלים להיכנס לתכניות FMS תחת מותג אמריקאי. המשמעות היא שלקוח הקצה קונה מוצרים אמריקאים במחיר שמקבלת ממשלת ארה"ב. וזה יוצר יתרון כפול - מחיר תחרותי למוצרים ישראלים ומותג אמריקאי.

שיתוף פעולה עם תעשיות במדינות אחרות מאפשר לתעשייה ישראלית לגשת לאותו מכרז מספר פעמים - כל פעם בכובע אחר. זה כמובן מגדיל את ההסתברות לזכייה. נקודה נוספת שקשורה לשת"פים של תעשיית הנשק הישראלית הוא העדפה של מדינות לתעשייה מקומית. המטרה: לספק תעסוקה לציבור כדי להשיג תמיכה אלקטורלית.
 
זה נכון כמעט לכל מדינה. בדמוקרטיות זה ברור. בפחות, זה שומר על שקט תעשייתי. בעידן שבו אחוזי האבטלה גואים, מקומות עבודה לציבור הן שיקול מפתח ברכש ביטחוני. המשמעות היא שאלו האחראים על רכש יעדיפו חברה מקומית, עם עובדים מקומיים, על ייבוא מוצר מדף.  

אולי יעניין אותך גם