"על מעשה גבורה אין התיישנות"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעבר כתבתי בהזדמנויות שונות כי צה"ל עושה טעות לדעתי בחוסר רצונו והסכמתו לדון באירועי גבורה מהעבר וכי הוא מגביל את עצמו בדיונים כאלה רק בסמוך למועד התרחשותם. ציינתי כי החלטה זו שהתקבלה למיטב ידיעתי ע"י הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור ז"ל גורמת עוול גדול ללוחמים שמקרה הגבורה שלהם לכאורה לא הובא כלל לדיון בפני הוועדה הרלוונטית מסיבות שונות. עוד הדגשתי שאין הכוונה שצה"ל יתחיל להעניק צל"שים ועיטורים "בסיטונות" אלא שצה"ל יכנס וועדה מתאימה לדון במקרים שלא נידונו בעבר ויקבע קריטריונים ברורים מתי ואיך ניתן להגיש המלצה לצל"ש או עיטור כאשר לא הוגשה המלצה כזו בסמוך לאירועים.

בין הסיבות לאי הגשת המלצה לצל"ש במועד ציינתי את המצב בו מפקד החייל שביצע מעשה גבורה נהרג או נפצע ולא יכול היה להגיש המלצה, כמו כן מניתי אפשרויות נוספות כמו ביצוע מעשה גבורה ע"י חייל ביחידה שהיה מסופח אליה ובמועד הגשת ההמלצות חזר ליחידת האם שלו ומעשה גבורתו לא היה ידוע למפקדיו בהווה ומקרים דומים. לאחרונה התעוררה מחדש סוגיה זו בעקבות דרישתה של משפחת חגי בר אוריאן לכינוס וועדה כזו היות ומקרה הגבורה של חגי הוסתר הן מהמשפחה והן מהציבור בגלל עניינים מדיניים הקשורים בנוכחות צבא בהר הצופים בשנות השישים בניגוד להסכמים עליהם הייתה חתומה מדינה ישראל.

עמדתי בנושא לא השתנתה ובחלוף הזמן רק מתחזקת אל נוכח מקרי העוול הלא מעטים המובאים לידיעתי כשבכולם הפתרון הנכון וההוגן לדעתי הוא בחינה עניינית של המידע המבוא בפני הצבא ולא התנגדות עקרונית לשמוע את הפרטים.

לצד עמדה עקרונית ובלתי מתפשרת של הצבא אי אפשר להתעלם משורה של תקדימים בהם הצבא פעל אחרת ובניגוד מוחלט לעמדתו הנוכחית. היות ומקובל להניח שהיה רק מקרה אחד חריג של מרדכי שפירא שקיבל צל"ש אלוף בשנת 2006 על מעשה גבורה שביצע בשנת 1973 הצבא לא מוכן לדון במקרים נוספים מן הסתם כי מקרה אחד חריג לא יכול ללמד על הכלל. ברצוני להביא עוד מקרים בהם הוענק צל"ש "בחלוף הזמן" של שנים ממועד מעשה הגבורה עד למועד הענקת הצל"ש כדי להמחיש כי אין מדובר על מקרה אחד חריג (וגם אם היה רק מקרה אחד עדיין הוא תקדים).

1.      המקרה המפורסם ביותר הם 12 גיבורי ישראל שמעשי הגבורה שלהם אירעו בשנת 1948 וקבלת עיטור הגבורה בוצעה בשנת 1973. נכון שמדובר על המרה של עיטור בעיטור חדש בגלל שינוי החוק ונכון שהחוק העיטורים מתייחס ממש למצב זה ועדיין איש לא נבהל לתת עיטור עשרים וחמש שנים לאחר האירוע.

2.      כל המקרים בהם הוחלט ע"י הצבא להמיר צל"ש ישן בעיטור בוצעו שנים רבות לאחר האירוע. צל"שים שניתנו בשנות החמישים והשישים הומרו לעיטורים בשנת 1973 והכל על בסיס תעודת הצל"ש ללא גביית עדויות נוספות או בירורים. כלומר ניתן לקבל החלטה על אופי עיטור ודרגתו בהתבסס על מסמכים בלבד ללא הגיבור עצמו וללא עדויות. מצב זה התקיים במאות צל"שים שהומרו לעיטורים בשנת 1973.

3.      סגן שמעון בוך קיבל צל"ש רמטכ"ל בשנת  1981 על מעשה שביצע במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.

4.      רב"ט אמיר הרשנזון קיבל צל"ש אלוף בשנת 2003 על מעשה שביצע בשנת 1995. כנ"ל גם רב"ט אסף בנאור, סגן דוד בנזינו, רב"ט גלעד גלאון, רב"ט עילי דגן, סגן יובל טוביה, רב"ט איתן פרץ, רס"ר ענן קדור, סמל מאיה קופשטיין, סמ"ר דמיאן רוסובסקי וסמ"ר יחיאל שרביט.

5.      ב-1993 נתן מפקד חיל הים צל"ש לפלגות הנחיתה על אירועים שקרו ב-1970 ובמבצע של"ג ב-1982.

6.      סמל יגאל דהן קיבל צל"ש אלוף בשנת 2000 על אירוע גבורה שבוצע בשנת 1982.

לדעתי בעניין ערכי כמו זה שבא נדרש הצבא לבחון זכאות לצל"ש על מעשה גבורה אין התיישנות. הצבא צריך להיערך ולהתמודד עם הצורך של אנשים ומשפחות לקבלת צדק ולתת מענה לכל המקרים בהם נעשו מעשי גבורה שלא הוגשה לגביהם המלצה לצל"ש. 

אולי יעניין אותך גם

אבו מאזן ואחד הטוענים לכתר. מוחמד דחלאן. צילום: AP

בדרך להיעלם? הרשות הפלסטינית קורסת

האופי של אבו מאזן, ניסיונות ההשתלטות של חמאס ועד יוזמת השלום של טראמפ – כל אלה הם חלק מתהליך שמפורר את שלטונו של עבאס, ואף שם תחת סימן שאלה את קיום הרשות. הסיבות לקריסה ו"משחקי הכס" לתפקיד הראיס