70 שנה ל"תנועת המרי העברי"

באוקטובר 1945 הצטרף ארגון המחתרת הגדול ה"הגנה" למאבק החמוש של אצ"ל ולח"י נגד הבריטים ונחתם הסכם להקמת "תנועת המרי העברי". תזכורת חשובה לתקופה של איחוד קצר מועד ופירוד כואב משתף אפרים לפיד

 

בשנות ה-40 פעלו בארץ ישראל שלושה ארגוני מחתרת של הישוב היהודי: ה"הגנה", הגדול ביניהם, נוסד ב-1920, בתחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה, על רקע הצורך להגן מפני פורענות של ערביי ארץ ישראל; הארגון הצבאי הלאומי – אצ"ל נוסד ב-1931 על ידי מפקדים שפרשו מה"הגנה", כיוון שלא הזדהו עם גישת ההגנה בעקבות פרעות תרפ"ט ; ולח"י, לוחמי חירות ישראל, שפעיליו פרשו מאצ"ל  ב-1940, אף הם בעקבות גישה התקפית כנגד הבריטים. שלושת הארגונים התקוממו כנגד "הספר הלבן" של 1939 שהגביל את שתי מטרות היסוד של הישוב היהודי : עלייה והתיישבות. הפעילות המבצעית המיוחדת של ה"הגנה" היתה בידי לוחמי הפלמ"ח, הארגון הקרבי שהוקם ב-1941 בפיקודו של יצחק שדה. 
 
בתום מלחמת העולם השנייה ציפו מנהיגי הישוב היהודי כי ממשלת בריטניה תעריך את ההתנדבות היהודית לשירות בצבא הבריטי, תחמול על ניצולי השואה היהודים שנותרו חסרי כל באירופה ותבטל את החוקים המפלים של "הספר הלבן" שאסרו על עליית יהודים.
 
הבריטים המשיכו במדיניותם האכזרית כנגד ההעפלה לארץ ואז תכננו ראשי הישוב מהלך מתואם לאיחוד כוחות. באוקטובר 1945 חתמו נציגי ה"הגנה", האצ"ל והלח"י על הסכם להקמת "תנועת המרי העברי" שבראשם ארבעה נציגים בכירים: משה סנה וישראל גלילי מטעם ה"הגנה"; מנחם בגין מטעם אצ"ל ונתן ילין-מור נציג לח"י. זו היתה מסגרת-גג שתחתיה המשיכו הארגונים לפעול באופן עצמאי, אך "ועדת X" מטעם הסוכנות היהודית היא זו שאישרה לביצוע את הפעולות של שלושת הארגונים. תנועת המרי פעלה עשרה חודשים בלבד, עד אוגוסט 1946, מועד בו פוצצו אנשי אצ"ל את מלון המלך דוד ללא תיאום עם הגוף המאוחד. כל אחד מהארגונים המשיך אחר כך לפעול בנחישות כנגד בבריטים עד ליציאתם מהארץ במאי 1948.  
 
בחודשים הספורים שפעלה תנועת המרי בוצעו פעולות מבצעיות מרשימות גם במושגי לחימה של ימינו : "ליל הרכבות" ב-1 בנובמבר - פוצצו לוחמי הפלמ"ח מסילות ברזל שיכבידו על תנועת כוחות בריטיים, פוצצו 3 סירות משמר בריטיות בנמלי חיפה ויפו ויחידה של אצ"ל ולח"י תקפה את תחנת הרכבת בלוד.
 
את אירועי "ליל הגשרים" - בליל  17-16 ביוני 1946 - ביצעו חברי הפלמ"ח שורת חבלות ב- 11 גשרים על כבישים ומסילות ברזל המקשרים את ארץ ישראל המנדטורית עם שכנותיה, כמחאה על הגבלת ההעפלה. הגשרים היו במטולה, גשר בנות יעקב, גשר שייח' חוסיין, גשר דמיא וגשר אלנבי, גשר ליד חמת גדר, גשרי כביש ומסילת רכבת על נחל הבשור מדרום לעזה, גשרי המסילה והכביש מעל נחל כזיב. רוב הגשרים פוצצו ללא תקלות. בפשיטת הכוח בן 44 לוחמים, שנשלח לפוצץ את גשרי א-זיב, אירע אסון. ירי על הכוח הפושט פגע, כפי הנראה, במטען החבלה שהוצמד לגשר, וגרם לפיצוץ בו נהרגו 14 מהלוחמים; שחרור 208 מעפילים ממחנה המעצר בעתלית בליל 10 באוקטובר 1945 על ידי כוח מהגדוד הראשון של הפלמ"ח. רוב המעפילים שהגיעו בסוף שנת 1945 לא נתפסו על ידי הבריטים ומחנה המעצר בעתלית נשאר יחסית ריק.
 
על מנת למנוע מתקפה נוספת על המחנה הקצו השלטונות הבריטיים עוד 1,500 סרטיפיקטים לחודש למשך שלושה חודשים, החל מ-15 בדצמבר 1945‏; פיצוץ עשרות מטוסים בריטיים בבסיסי חיל האוויר הבריטי בארץ, תקיפת תחנות משטרה בריטיות ברחבי הארץ ועוד מאות פעולות בהיקף קטן יותר. 
 
כך הסתיימה שנת פעילות מתואמת של שלושת ארגוני המחתרת החשובים לאחר  האיבה הקשה בין הארגונים בתקופת ה"סזון", המאבק שניהלה ה"הגנה" נגד האצ"ל בין דצמבר 1944 לפברואר 1945, כדי לאלצו לחדול מפעולות נגד הכוחות הבריטיים בארץ. במאבק המר והמכוער של "מלחמת אחים" זו הוסגרו אנשי אצ"ל לידי הבריטים בעקבות מידע של ה"הגנה", ואנשי אצ"ל אחרים נחטפו ועונו על ידי חברי ה"הגנה".