20 שנה לחטיפת נחשון וקסמן, חוזרים למרוץ להשגת מידע על מיקומו

20 שנה לאחר חטיפתו של החייל נחשון וקסמן ז"ל והפעולה לחילוצו שנכשלה, חוזר קצין המודיעין של פיקוד מרכז דאז, תא"ל (מיל') אמנון סופרין לאותם שישה ימים באוקטובר 1994 ולמרוץ למציאת "ידיעת הזהב" על מיקומו של וקסמן. מיוחד

מסיבת העיתונאים לאחר כישלון החילוץ (צילום: ארכיון מערכת הביטחון)

עשרים שנה חלפו מאז פעולת החילוץ הכושלת של החייל החטוף נחשון וקסמן ז"ל בערב שישי ה-14.10.1994. מאז ועד היום הפרשייה נותרה כאחת הפרשיות הזכורות והכאובות בזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל.

"המהות של הסיפור הוא פיצוח מודיעיני של מקום הימצאו של נחשון", מספר תא"ל (מיל') אמנון סופרין, ששירת בעברו כקצין האיסוף הראשי של צה"ל, ושימש כקצין המודיעין של פיקוד מרכז בין השנים 1993-1996. "היה פה ניסיון מעניין מאוד מצד חמאס להוליך אותנו שולל לחשוב שהוא מוחזק ברצועת עזה, כאשר בעצם הוא הוחזק ביהודה ושומרון". סופרין סיפר את השתלשלות האירועים מבחינת אגף המודיעין במפגש ״בימת מודיעין״ שנערך ביום שישי על ידי העמותה למורשת המודיעין וישראל דיפנס באתר המל"מ בגלילות.

נחשון וקסמן ז"ל, חייל בפלוגת "עורב" בחטיבת גולני, עלה ביום ראשון ה-9.10.1994 על טרמפ בצומת הטייסים סמוך ליהוד. ברכב שעצר לידו ישבו ארבעה אנשים חובשי כיפה שהאזינו למוזיקה חסידית ברדיו. וקסמן לא חשש להיכנס לרכב, אולם לאחר שהחלה הנסיעה הבין כי נחטף על ידי פעילי חמאס. משם הלך מרוץ כנגד הזמן של גופי המודיעין לאתר את מיקומו של החייל החטוף.

בין עזה ליהודה ושומרון

"יצחק רבין ז"ל כיהן אז כראש הממשלה ושר הביטחון", מספר סופרין. "הרמטכ"ל היה אהוד ברק, על פיקוד מרכז הופקד אילן בירן ואני הייתי קצין המודיעין של הפיקוד. שאול מופז היה אז מפקד אוגדת יהודה ושומרון בדרגת אלוף. גדעון עזרא ז"ל שימש אז כמפקד המרחב של השב"כ בירושלים.

"אירוע החטיפה מתבצע בראשון בצהריי כאשר נחשון עולה לרכב בו יושבים ארבעה אנשים חובשי כיפה וברדיו מתנגנת מוסיקה חסידית. משם נוסעים דרך כביש 443 שעולה ממודיעין לכיוון ירושלים והם מגיעים לביר נבאללה. המכונית עוצרה ליד בית נטוש בפאתי הכפר ביר נבאללה. נחשון מוכנס פנימה. יחיא סנואר הוא מפקד חוליית החטיפה, נחשון נשאר בבית עד יום מותו בשישי בלילה.

"ב-10 באוקטובר משודרת קלטת מעזה שבה איש החמאס מצולם אש פונה לראש הממשלה עם דרישות חמאס לשחרורו. לאחר מכן משוחררת קלטת נוספת שמגיעה לבית המשפחה. ב-11 באוקטובר משודרת קלטת מרצועת עזה. איש חמאס חבוש כאפייה מצולם כשבידיו תעודת הזהות של וקסמן. נחשון עצמו פונה בקולו למצלמה ומציג את דרישות החוטפים. הדרישה מראש הממשלה היא לשחרר את כל האסירים של חמאס – מוסטפא דיראני, שייח עובייד, ומוסיפים שאם עד יום שישי בשעה 21:00 לא תתבצע הפעולה הם יהרגו את נחשון.

"מיד מתחילה היערכות של הצבא סביב רצועת עזה כדי לאתר את מקומו ברצועה", משחזר סופרין. הוא מציין כי "אנחנו אחרי חלקו הראשון של הסכם אוסלו, במסגרתו הועברה עזה לשליטת הרשות הפלסטינית. לנו אין כוחות בתוך הרצועה, שם יש את כוחות הרשות הפלסטינית ואנו מנסים לפעול במתווה זה. נלקחת בחשבון האפשרות שאם יש פעולת חילוץ היא עלולה להביא למצב של חיכוך עם כוחות הביטחון הפלסטיניים ברצועה".

בינתיים בחדרי החדרים בגופי המודיעין הישראלים מנסים לעלות על עקבותיהם של המחבלים ושל וקסמן. "בלילה שבין יום שלישי לרביעי הגיעה ידיעה שאנחנו יושבים עליה בתוך פיקוד מרכז. ארבע שורות וחופרים אותה מכל כיוון אפשרי", מספר סופרין. "זה מסתיים בשעה מאוחרת לקראת הבוקר ואנחנו מניחים הנחת יסוד כי נחשון נמצא באיו"ש. בשעת בוקר מוקדמת נפגשתי עם גדעון עזרא והתלבטנו האם הידיעה נכונה. אמרתי לו 'בוא ניקח הנחת יסוד מההתחלה. אם הוא נחטף על ידי רכב, אני מניח שהוא לא עלה על רכב עם לוחיות זיהוי פלסטיניות (כחולות) שלא דומות ללוחיות זיהוי שלנו. יכול להיות שזה רכב גנוב או שכור'. 

"בסוף אמרנו 'אוקיי נעשה בדיקה בחברות השכרה שמשכירות רכבים עם לוחיות זיהוי צהובות באזור ירושלים מתוך הנחה שהוא לא ייסע לכפר סבא או נתניה לשכור רכב'. בנינו כמה צוותים ביחד עם משטרת ישראל והתחלנו את השיטוט וכיתות הרגליים בין סוכנויות רכב שונות.

"ביום רביעי מגיעה קלטת נוספת לבית המשפחה. הקלטת ממוענת על ידי מישהו שנמצא ברצועת עזה. נחשון חזר על אותו מסר ויש רשימת אסירים שהם דורשים לשחרר באופן מיידי".

הטבעת מתהדקת

כל אותו הזמן מוחזק נחשון וקסמן בבית בפאתי ביר נבאללה. לאנשי המודיעין עדיין אין בידיים את "ידיעת הזהב" שתוביל אותם למיקומו של החייל החטוף. "בחמישי לפני הצהריים (13.10.94) אנו מוצאים את חברת ההשכרה בירושלים. מישהו שכר רכב בראשון בבוקר והחזיר אותו בשני אחה"צ. אותו מישהו זה פלסטיני משטחי יו"ש. 

"אנחנו מסתכלים על פרטי ההשכרה – כמה קילומטרים נסעו במהלך ההשכרה - ועושים מתמטיקה פשוטה ומסתבר שזה מתאים לנו לזה שהרכב הזה נסע מפה לעזה וחזרה". בשלב זה מציין סופרין כי אנשי המודיעין עדיין לא היו בטוחים שמדובר באותו הרכב ששימש לחטיפה, אבל הוא מספר כי ברגע ששמו של שוכר הרכב הגיע אליהם נדלקה להם נורה אדומה. "הפלסטיני שחתם על טופס ההשכרה, שמו ג'יהאד יאנמור. זה הדליק לנו איזה פרט כי מדובר באחיו של חבר בחוליית חמאס שנעצר באיו"ש מספר חודשים לפני החטיפה. אנו שולחים צוות משטרה לביתו על מנת להביא אותו לחקירה.

"בחלק הראשון של החקירה הוא מכחיש הכול. בשעת לילה מאוחרת לקראת הבוקר ג'יהאד יאנמור נשבר ומודה – 'אני שכרתי את הרכב ונהגתי בו. כמו כן לאחר שנחשון צולם באותו בית בביר נבאללה. הכנתי את הקלטת ונסעתי איתה לרצועת עזה ומשם שידרו את הקלטת, כדי שתחשבו שוקסמן בעזה'. הוא אמר עוד שהוא איש הקשר לחולייה ששוהה בבית ושהיא כוללת ארבעה אנשים.

"לטענתו היה עוד מישהו אחד, סייען, שמביא להם כל יום אוכל וכל מה שהם צריכים. לקראת הבוקר יש החלטה שמתחילים להכין פעולת חילוץ לנחשון וקסמן. ההחלטה עוררה סערה, לאחר ביצוע הפעולה, כי רבין לא כינס – לא את הקבינט, לא את הממשלה. הוא החליט על דעת עצמו יחד עם אהוד ברק על הנושא. הפעולה מוטלת על פיקוד מרכז".

בשלב זה סופרין מסביר כי במערכת הביטחון החליטו שלא להזרים כוחות גדולים לאזור, כדי שהאוכלוסייה המקומית לא תבין כי מיקום וקסמן נתגלה לכוחות הביטחון. "צריך לשמור על חשאיות שלא יבינו שעלינו עליהם. לכן יש בחירה סלקטיבית של שתי יחידות – סיירת מטכ"ל וימ"מ של משמר הגבול. קוראים להם להגיע למקום מרוחק יחסית משטח הפעולה, ולהתארגן לפעולת החילוץ. דבר שני היה בידוד התנועה בכפר. מחליטים לא להעביר שם כלי רכב או צבאיים ולעצור את כל התנועה מסביב. דבר שלישי – החלטנו להביא מינימום של אנשים מהבית לפעולה (הרי זה היה יום שישי), כדי שלא להעיר את השטח.

"בדיעבד אני נדרש להביא את המינימום ומביא סדר גודל של 20 איש על בגדים אזרחיים. אנחנו נותנים תדריך קצר למפקדי שתי היחידות. מפקד הימ"מ דאז דוד צור, כיום ח"כ, נמצא אז בארה"ב. ומי שמחליף אותו זה סגנו שמנהל את ההכנה לקרב מטעם היחידה. אנו מכינים את כל חומר השטח על הבית בו מוחזק וקסמן. ופורסים בשטח עוד שני צוותי תצפית כדי לאסוף מידע על הנעשה בבית וסביבותיו".

במפקדת הפיקוד מגיעים כל בכירי המערכת לפקח מקרוב על תהליך ההכנה לפעולה ואיסוף פיסות המידע שיצרו את תמונת המודיעין לקראת המבצע. הרמטכ"ל אהוד ברק, סגנו אמנון ליפקין-שחק ז"ל, אורי שגיא, שכיהן אז כראש אמ"ן ומפכ"ל המשטרה דאז אסף חפץ. הבכירים התכנסו בחדרו של אילן בירן – אלוף פיקוד מרכז.

"בין החדר של הקמ"ן לחדר של אלוף הפיקוד יש מסדרון מאוד קצר", מספר סופרין. "באותו יום עברתי במסדרון לפחות 60 פעם – כל זמן שקראו לי לענות על עוד שאלה. אני בזמן הזה גם ביצעתי את העבודה וגם עניתי לכל שאלה של הגורמים המוסמכים לפקד על האירוע. היה עלי להכין את החומר הרלוונטי על הבית – מה שכלל איתור תצלומים שיש לך באופן רגיל מהאזור ולעשות הצלבה מכל מיני מקורות אחרים כדי לתת לכוחות המתכננים הדגמה של הבית מכל זווית אפשרית".

לצידו של סופרין פעל גם צוות "תמר" – מדובר בצוות מיוחד של מהנדסים ואדריכלים שמטרת עבודתם היא ליצור מפרט פנימי של בית על ידי שימוש בתצלומים אוויריים. בשנת 1994 מרבית חברי הצוות היו אנשי מילואים. "אני יכול לומר שלמעט טעות אחת הם עשו עבודה מדהימה", נזכר סופרין וממשיך לתאר כי "כל פרט מידע וכל תצלום עובר לשתי היחידות המכינות תכנית פעולה לחילוץ נחשון וקסמן".

מטכ"ל או ימ"מ?

אחת ההחלטות שממשיכות עד היום לעורר דיון עירני, גם 20 שנה לאחר התרחשות האירועים, הייתה ההחלטה להטיל על סיירת מטכ"ל את ביצוע המשימה, ולא על הימ"מ.

"סביב השעה 16:00 אחר הצהריים באותו יום שישי (14.10.94), אנו פונים למפקדי שתי היחידות לשמוע מהם מה התוכנית שהכינו. אני לא אכנס למכלול הגורמים שהביאו להחלטה להטיל את ביצוע הפעולה על סיירת מטכ"ל, אולם אומר רק ששתי התוכניות שהוצגו בפנינו לא היו שונות מאוד אחת מהשנייה. אולם צורת ההצגה של שני הגורמים – לזה היה משמעות גדולה. כשמישהו עושה את זה קצת מגומגם או מפוספס – זה מוריד באמון שלך ליכולת שלו לבצע את המשימה. ולכן, לפי הבנתי, התוכנית הועברה לסיירת מטכ"ל לביצוע.

"אחרי שהוחלט שסיירת מטכ"ל היא זו שתבצע את הפעולה, אנחנו מעבירים לה את כל החומר הרלוונטי ומתדרכים אותם עד כמה שאפשר. 

"הכוח מתפצל לשלושה צוותים בדרך לבית. הכוח הראשון, שמפקדו דאז היה ניצן אלון, אלוף פיקוד מרכז הנוכחי, צריך להיכנס דרך פתח בגג שאיתרנו בתצלומים. הכוח השני – שהוא המרכזי, שבראשו מיכאל כפרי שהיה אז סגן מפקד היחידה. בכוח הזה פעלה החוליה שבראשה עמד ניר פורז ז"ל, נכנס דרך מרפסת שצמודה למטבח והוא הראשון שצריך להגיע לחדר והכוח השלישי שעליו פיקד ליאור לוטן, שלימים יפקד על צוות המו"מ של הסיירת (ואף מונה לאחרונה לתפקיד מתאם הממשלה לענייני שבויים ונעדרים), נכנס דרך הכניסה הראשית של הבית. כל הרעיון היה שכל הצוותים והכוחות נכנסים לבית בעת ובעונה אחת כדי שלא יהיו שיהוי בהתארגנות של המחבלים ויכולת תגובה שלהם.

"ניצן הגיע לעליית הגג ומנסה לפתוח את הדלת שהייתה עשויה מפלדה והם נאלצים להשתמש בחומר נפץ. הכוח של מיכאל כפרי – זה הכוח עם ניר פורז,  נכנסים דרך המרפסת וגם שם נתקלים בבעיות אבל מצליחים להיכנס. הם מגיעים לחדר בו מוחזק נחשון וקסמן תוך 10 שניות מרגע הכניסה לבית. הכוח השלישי של ליאור לוטן שאיתו נמצא גם שחר מפקד היחידה לא מצליח לפתוח את הדלת הראשית וצריך להשתמש בחומר נפץ ואז בעצם צריך לתאם את הפעולה בין הכוח של ניצן אלון בעליית הגג לכוח של ליאור לוטן בשימוש בחומר הנפץ. כדי שהפיצוץ יהיה בו זמנית. 

"אנחנו מגיעים לחדר בו מוחזק נחשון וקסמן, הצוות מגיע לפתח הדלת. בחדר ישנם שני מחבלים יחד עם נחשון וקסמן. הם הערימו רהיטים בצד השני של הדלת וכאשר מנסים לפתוח את הדלת הם צועקים מבפנים 'אם אתם מנסים לפתוח את הדלת – אנחנו יורים'. אז מתחילים לנהל איתם מו"מ מהצד השני של הדלת. בינתיים בחדר שנמצא מול, יושב מחבל נוסף – שעל קיומו לא ידענו. המחבל כורע ברך ומנצל את העובדה שכל הכוחות מרוכזים סביב הדלת בו מוחזק נחשון והוא יורה צרור אחד מרוכז – ממנו נהרג סרן ניר פורז ונפצעים שמונה אחרים. והצוות הזה כמעט יוצא מכלל פעולה. 

"בינתיים הכוח של ניצן לא מצליח להיכנס דרך עליית הגג, גם חומרי הנפץ לא הצליחו לפרוץ את הדלת. הכוח יורד למטה ונכנס דרך המרפסת ויש כוחות ליד הדלת. שני הח'ברה בחדר מנהלים מו"מ כשבדיעבד אנו יודעים שהם הרגו את נחשון כבר בפריצה. נחשון נמצא אזוק בידיים וברגליים עם קליעים בראשו ובחזה, ואנו יודעים שהם ירו בו כבר ברגע הפריצה, ברגע כשהכוח כבר היה ליד הדלת.

"הקרב הזה עורך כ-6 דקות אבל לנו זה נראה כמו נצח נצחים. במבצע החילוץ נהרגו ניר פורז והיו 10 פצועים, ביניהם ליאור לוטן ושחר מפקד היחידה שנפצעו בכניסה הראשית כאשר מחבל ירה עליהם צרור". 

כשיש ספק – תחקור

סופרין מספר כי בתום הפעולה שנכשלה הייתה הרגשה גדולה של תסכול. "בתשע בערב רבין ז"ל וברק מקיימים מסיבות עיתונאים ורבין אומר 'אני לוקח עלי את האחריות, אני אחראי שלא הצלחנו להביא את נחשון הביתה' והוא חוטף ביקורת אח"כ מחברי הממשלה כי לא התייעץ עם השרים".

לפני שהוא מסיים לספר לקהל הקשוב על עבודת המודיעין בפרשייה הוא מבקש למנות שני לקחים מרכזיים שכוחות המודיעין הפיקו מהאירוע.

"הלקח ראשון קשור לעבודת המודיעין – לפעמים כשיש לך רמז אתה מתביית עליו. החמאס הצליח להוליך אותנו שולל במשך שלושה וחצי ימים בכך ששלחו קלטת מעזה. אנחנו מתבייתים על דברים ולא מסתכלים תמיד לחפש אולי משהו לא מסתדר לנו. לטובת העניין, ואומר זאת עם 50 אלף סייגים, כשראינו את הקלטת הראשונה, ישב איתנו מישהו שאמר 'כמו שאני רואה את מבנה הבית הפנימי, זה נראה כמו בית שיותר מתאים לאיו"ש, מאשר לעזה'. אני מוכרח להגיד שלא ייחסנו לזה חשיבות גדולה מדי כי לא ניתן לומר זאת בוודאות. להגיע למצב בו מנסים להפוך את המשוואה ולהציג משהו שהוא הפוך – זה מחייב תעוזה מודיעינית שלא תמיד יש לנו אותה. לא עשינו פה מעשה דרמטי שייחודי רק לנו. בסופו של דבר זה היה הסנונית הראשונה שאיתה יצאנו לדרך ודרכה הבאנו את מיקומו של הבית.

"הלקח השני היה ההבנה שהנחישות של המחבלים היא לא להיכנע, לא להרים ידיים גם כאשר הכוחות כבר בבית מכתרים אותם. זה משהו שלא הבנו לחלוטין קודם לכן. הם נלחמים עד הכדור האחרון – גם במחיר של מותם. האלמנט הזה מאוד התחדד לנו אחרי האירוע של נחשון וקסמן. 

"אבל לאחר כל מה שנאמר – וכל דיוני הפקת הלקחים שנערכו – ברמת הפיקוד, מפקדת האוגדה ובאמ"ן – לאף אחד לא היו חילוקי דעות על ביצוע הפעולה הזאת ועל הצורך שבה", מסכם סופרין. 

אולי יעניין אותך גם

רחל חן. צילום: רונן טופלברג

משרד הביטחון מתחיל לפקח רשמית על חולשות יום-אפס

כמעט שנה מאז שנכנסו השינויים בהסכם ואסנאר, החל משרד הביטחון רשמית לפקח על חולשות יום-אפס. המשמעות היא שכל חברת סייבר ישראלית שייתכן והמוצר או שירות שלה יפגוש חולשה כזו, חייבת באישורי שיווק ויצוא על פי ההנחיות