תכלה שנה ופיגועיה תחל שנה ומבצעיה

האתגרים הביטחוניים של ישראל ושל העולם המערבי רק הולכים וגוברים. ליאור אקרמן, לשעבר בכיר בשב"כ, עם תחזית לא לגמרי אופטימית לשנה הקרובה

תכלה שנה ופיגועיה תחל שנה ומבצעיה

שנת 2015 לא בישרה טובות לעולם ולישראל בהיבטי הביטחון והטרור. בישראל ובשטחים היינו עדים לעליה מתמדת ושיטתית בהיקף פיגועי הטרור והפרות הסדר לאורך שלוש השנים האחרונות. המובילה בהיקף האירועים והפיגועים היא כמובן ירושלים, בה התבצעו במהלך שלוש השנים האחרונות מאות פיגועים בכל שנה. במהלך השנה האחרונה הלך המצב בירושלים והתחמם בהתמדה. מאות אירועים של הפרות סדר, ידויי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר הרכבת הקלה וכוחות הביטחון, פיגועי דריסה ודקירה ומהומות בהר הבית על רקע הסתה בלתי פוסקת מצד אבו מאזן וראשי הרשות הפלסטינית, כמו גם מקרב חברי הכנסת הערביים וראשי התנועה האסלאמית - הפלג הצפוני בהנהגת השיח' ראאד סלאח.

השינוי הדרמטי במצב הדברים התחולל במחצית השנייה של 2015 ובעיקר החל מחודש ספטמבר האחרון. היקפי ההסתה הפלסטינית נגד פעילות ישראל בהר הבית, הביאו לפרוץ מהומות ולהתססת השטח כולו. פלסטינים החלו לבצע פיגועי דקירה ודריסה בשטחי יהודה ושומרון, כמות הפיגועים עלתה משמעותית ולראשונה נהרג אזרח ישראלי כתוצאה מיידוי אבנים על רכבו בירושלים. הצתת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא ואי פיענוחו של המקרה, גרמו לתסיסה נוספת בשטח, אשר לובתה אף היא בהסתה פלסטינית פרועה. 

ההסתה של אבו מאזן וראשי הארגונים הפלסטיניים נפלה ממילא על אוזניים קשובות ברשות הפלסטינית, בהיעדרו של כל תהליך מדיני או הצעות לפתרון המשבר בין ישראל לרשות הפלסטינית. והדיון על קיומה או אי קיומה של אינתיפאדה פלסטינית הפך ברבעון האחרון של השנה ללא רלוונטי. התסכול והייאוש הפלסטינים, בשילוב אלמנטים נוספים כמו: ההסתה, היעדר תהליך מדיני, ליבוי יצרים על ידי ארגוני הטרור, ירידה משמעותית ביכולת ההרתעה הישראלית כנובע מהיעדר כל יוזמה מתקפית והתרכזות בתגובות מדודות ומוגבלות ביחד עם הנחיות מחמירות לפתיחה באש. כל אלו גרמו לבודדים מקרב הציבור הפלסטיני לצאת ולהתחיל לבצע פיגועי דקירה, דריסה וידויי אבנים בהיקף הולך ועולה. מנתונים שמספקים השב"כ ומספר ארגונים נוספים עולה כי במהלך הרבעון האחרון של השנה אירעו למעלה מ - 2000 אירועים שונים והתקפות טרור מקרב פלסטינים לעבר ישראלים. מספר הקורבנות הישראלים מהטרור הגיע לכ- 20 נכון למועד כתיבת שורות אלו. האינתיפאדה הפכה לעובדה קיימת אולם במאפיינים שונים מאלו שהכרנו בעבר.

הפעם עברה היוזמה לביצוע פיגועי הטרור לידי הבודדים, הבלתי מאורגנים, אלו היוצאים בבוקר עם סכין, אבן או רכב ומחליטים להרוג יהודים. אלו המתוסכלים על רקע אישי, משפחתי או לאומי ומוציאים את זעמם על היהודי הקרוב, אלו שהחליטו להפוך באבחת סכין אחת, מקורבנות של חיים כושלים לגיבורים נערצים של העם הפלסטיני הזוכים לתהילה על פעילותם ואומץ ליבם.

גם בשלהי השנה הזו, לא ידע הממשל הישראלי לייצר אסטרטגיה ארוכת טווח ללחימה בארגוני הטרור, לעצירת טרור הבודדים, לפגיעה ביכולות החיזבאללה או דאעש ולהחלשת שלטון החמאס ברצועת עזה. המשמעות הייתה תגובות ישראליות רדודות ומדודות שהתפרשו בקרב המחבלים הפוטנציאליים כסימן לחולשה וכעידוד לצאת ולבצע פיגועים נוספים. עידוד ששאבו ממילא מקודמיהם שהצליחו בפיגועים שביצעו.

התוצאה, הצפויה יש לומר, הייתה התגברות גל הטרור. באוקטובר כבר החלו פיגועי ירי ורצח ברחבי השומרון ובהמשך גם בתחומי הקו הירוק.

שלטון החמאס ברצועת עזה, ספג אמנם מכה מסוימת במהלך מבצע "צוק איתן" אולם לא כזו שחיסלה את יכולתו. הארגון שמר על שקט יחסי לאורך השנה מתוך אינטרס לשמור על יכולות השיקום שלו ועל צבירת אמצעי הלחימה לסיבוב הבא שהוא מתכנן מול ישראל. זאת בשעה שהוא נערך גם לניסיון הפיכה מול הרשות הפלסטינית בשטחי איו"ש. בהיעדר כל פעולה של החמאס, נמנעה ממשלת ישראל כצפוי, לנקוט פעילות כלשהיא כנגד הארגון. גם יוזמה מדינית לארגן את כל מדינות האזור המתנגדות לפעילות החמאס, לא נוצרה. והארגון מוסיף להתעצם ולבצר את מעמדו.

מעבר לגבול, נהנה החיזבאללה המייצג את הטרור השיעי- האיראני, מחופש פעולה מוחלט בלבנון. אף גורם לא מפריע לארגון להמשיך להתעצם ולהתחמש לקראת העימות הבא מול ישראל. במהלך השנה האחרונה היו לוחמי החיזבאללה עסוקים בעיקר בלחימה מול האויב הגדול ממזרח, דאעש, שהשתלט על שטחים נרחבים ממדינות סוריה ועיראק ללא מפריע. דאעש הצליח להשתלט על שדות נפט וערים מרכזיות ולהפוך את כיבושיו למנוע צמיחה כספי להמשך פעילותו. מאידך מדינות המערב כהרגלן, לא זיהו את האיום הגלום בארגון זה וסברו כי מדובר בטרור המוגבל לשטחי המזרח התיכון ואינו נוגע אליהן. גם גלי ההגירה ההמוניים לאירופה, לא גרמו לאירופאים לשנות את הלך מחשבתם וגם סדרת פיגועי טרור שהתבצעו במהלך השנה בסקנדינביה ובצרפת, לא הביאו לשינוי בתפיסת הסיכול אל מול הטרור האיסלאמי. התוצאה הבלתי נמנעת הגיעה בסוף נובמבר האחרון בדמות סדרת פיגועי רצח המוניים שביצעו מחבלי דאעש בליבה של פריז ופיצוץ המטוס הרוסי מעל סיני.

גם במקרה הזה, כפי שתמיד מתרחש, היוותה ההצלחה של המחבלים, עידוד והשראה לאחרים ברחבי העולם, לצאת ולבצע פיגועים נוספים. וגם לאחר המקרה הזה, לא קיבלו מדינות המערב אומץ להחריף ולהחמיר את צעדי הלחימה והענישה כנגד דאעש. שילוב של הנהגות חלשות, היעדר אומץ לב מנהיגותי וחוסר הבנה של תפיסת המצב, גרמו לארה"ב ולמדינות אירופה להתעלם מחומרת המצב ולחשיבה המוטעית על פיה ניתן יהיה להכיל את הטרור הדאעשי רק באמצעות הפצצות מהאוויר. 

השנה הזו מסתיימת עם עשרות הרוגים ישראלים בתוך ומחוץ לתחומי הקו הירוק ועם מאות הרוגים אירופאים ואחרים ברחבי העולם. והעולם עדיין אינו יודע לתת מענה הולם לאיום מולו הוא ניצב.

תחל שנה ומבצעיה

מה צופנת בקרבה שנת 2016 הבאה עלינו לטובה? כשבוחנים את מצב הדברים ואת התנהלות מדינת ישראל והעולם כולו כנגד הטרור האסלאמי והפלסטיני, קשה להיות אופטימיים. הממשל הצרפתי נקט לראשונה בהיסטוריה של הזמן החדש, בצעדים דרסטיים וחריגים בעקבות שרשרת הפיגועים הקשים שספג בפריז. תוך הכרזה על מצב חירום בכל המדינה לתקופה של מספר חודשים.

תחת צווי החירום הצרפתים מבצעים שינויים דרמטיים בחקיקה, בהגבלת חירויות הפרט ובהגברת סמכויות ויכולות ארגוני הביטחון והאכיפה, לבצע פעולות איסוף וסיכול החיוניות למניעת הישנות פיגועים מסוג זה. דומה ששאר מדינות אירופה טרם הפנימו את חומרת האיום הניצב בפניהם ולא מצאו לנכון לשנות את עקרונות החקיקה ומדיניות הלחימה בטרור שלהן. המשמעות היא שלוחמי דאעש מסוגלים גם היום להמשיך ולפעול בחלק ממדינות אירופה כמעט באין מפריע. 

אולם מה שמפתיע יותר הוא שדווקא הממשל בישראל, המכיר את האיום והמצוי בלחימה מתמדת נגד הטרור האסלאמי, אינו מצליח להפנים את עוצמת הסיכון הגלום בו, אינו מפתח אסטרטגיה ארוכת טווח להתמודדות עימו ואינו משנה סדרי עולם כדי לעצור את גל הטרור הנוכחי ולמנוע את הבאים אחריו.

כאן בישראל, יודעים צה"ל והשב"כ היטב את מלאכתם. חוליות רבות נחשפות ומסוכלות בטרם ביצעו פעילות. כאשר נדרשת מכה ניצחת, יודע צה"ל כיצד להנחית אותה. הבעיה היא במדיניות. או נכון יותר, בהיעדרה של כזו. 

באופן מפתיע פועלת מדינת ישראל כנגד הטרור, במאפיינים דומים לאלו האירופאיים. חקיקה רפה וענישה מקלה, חוסר נחישות ואומץ בלחימה בטרור, העדפת דיבורים על פני מעשים, חוסר יוזמה לחלוטין, הן בפן המדיני והן בפן הביטחוני והתמקדות בתגובות בלבד, שגם הן מדודות, שקולות, חלשות ולא מרתיעות. כאשר כל המאפיינים הללו מתקיימים על רקע היעדר כל התקדמות או תקווה מדינית, התוצאה היא הסלמה והחמרת המצב.

לטרור האסלאמי השיעי או הסוני, אין גבולות. לטרור האסלאמי אין יעדים מדיניים או פוליטיים ומהלכיו אינם תחומים בזמן או מגבלות רציונאליות. המטרה המבוססת על חזון משיחי , אלוהי, היא הקמת ח'ליפות אסלאמית כלל עולמית שאליה יהיו כפופים כל שאר בני הדתות האחרות. הדבר הזה לא יעצור בשום גבול גיאוגרפי ולא ייבלם באמצעות איומים והצהרות. אם העולם ומדינת ישראל בתוכו, רוצה עדיין להציל את עצמו לפני שיהיה מאוחר מידיי, עכשיו העת לשנות. שנת 2016 חייבת להוות שנת מפנה בהתייחסות העולם אל הטרור המוסלמי. לחימה נחושה, חזקה ועיקשת. באוויר ובקרקע. לחימה מודיעינית בסיוע חקיקה מחמירה והרתעה גוברת. מעבר למדיניות של מצב חירום, אכיפת צווי חירום ושימוש בחקיקת חירום המאפשרים לפגוע בחירויות הפרט למען הכלל. כמו שאומרים בג'ונגל חלים חוקי הג'ונגל. 

***

ליאור אקרמן הוא לשעבר בכיר בשב"כ, שכיהן כראש מטה ראש השב"כ