"צוק איתן": מה ניתן ללמוד כלקח לעתיד?

כמעט שלושה חודשים לאחר תום המבצע, ניתן להצביע על מספר לקחים שניתן ללמוד מהם: זמן הלחימה מתארך, הפעלת הכוח לא תמיד מביאה לתוצאות המבוקשות ומצרים, יותר מבעבר, חשובה לביטחון המדינה

מבצע "צוק איתן", שהתרחש בקיץ 2014, נכפה על ישראל והחל כתוצאה מירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה על-ידי חמאס ואחרים לעבר ישראל. זו הגיבה בתקיפות כבדות של יעדי שיגור בעזה מתוך הבנה שלאור מצבו הקשה של חמאס, כלכלית ומדינית, הוא אינו מעוניין בשלב ההוא בעימות רחב עם ישראל, וינסה להביא לסיום העימות תוך זמן קצר.

המבצע החל כאמור שלא ביוזמת ישראל, ותכליתו כפי שנקבעה על-ידי הדרג המדיני הייתה לשמר את שלטון חמאס בעזה, תוך הרתעתו, החלשתו וריסונו. המבצע נמשך בסופו של דבר 50 יום, למרות שהדרג הצבאי והמדיני בישראל רצו לסיימו מוקדם יותר ומספר פעמים היו משוכנעים שגם חמאס מעוניין ויביא לכך. התברר שחמאס פתח בעימות בכוונת מכוון ומטרתו הייתה לשנות את הסטטוס קוו, לפרוץ את "המצור" הכלכלי על רצועת עזה, לחזק את מעמדו המדיני מול מצרים, מול הרשות ומול ישראל, ולהבהיר לציבור הפלסטיני ולזירה הבינלאומית, כי הוא הכתובת הפלסטינית החשובה ודבר לא יתרחש בלעדיו.

בפרספקטיבה של מספר חודשים, ניתן לזהות את התובנות העיקריות העולות מהמבצע, מההתרחשויות סביבו ובעקבותיו, מנקודת ראות ישראלית.

ההיבטים האסטרטגיים

הזמן פועל לרעתנו. היציבות במזרח התיכון בכלל נחלשת ואנו עומדים מול יותר זירות בהן אין שחקן מדינתי דומיננטי אחד. התפיסות והגורמים הדתיים מתחזקים בדרך כלל על-חשבון אלה הלאומיים, דבר המעמיד את ישראל מול אפשרות לעימות בו זמני כבר היום מול חמאס וגורמים דתיים אחרים בדרום ומול ארגונים אחרים בסוריה ובלבנון. מתחזק גם אי-השקט ביהודה ובשומרון. בידוד אזור הלחימה אינו תלויי רק בישראל.

מדינת ישראל הפעילה כוח רב מאוד ולא הביאה להכרעת ארגון חמאס. לקח 50 יום להביאו להסכמה להפסיק את סבב העימות. בראייה כוללת בולטת התובנה כי בכוח בלבד, לא ניתן לפתור את הבעיה הפלסטינית או אפילו את אתגר חמאס, הטרור והגרילה. לשם כך נדרשים אמצעים מדיניים, יוזמות ישראליות ושיתוף פעולה עם גורמים חיוביים אחרים.

הסוגיה הפלסטינית והעימות בין ישראל ובינם אינם עניינם של שני צדדים אלו בלבד. שחקנים ואינטרסים רבים מעורבים ומשחקים על המגרש. בנוסף, לא קיימת גם אחידות בעמדה הערבית או שחקן דומיננטי ערבי מאוחד, שהפלסטינים מתבססים או מושפעים ממנו. חמאס כמו הגורמים הפלסטינים האחרים נתמכים על-ידי גורמים אזוריים שונים. דבר המחייב את ישראל לקחת בחשבון את האינטרסים והמדיניות של גורמים אלה ואת ההשפעה המקצינה או המרסנת, שיש להם על מנהיגי חמאס. מנגד ברור שהסוגיה מהווה חסם וגורם משמעותי בפיתוח הקשר מול מדינות האזור.
 
מצרים קריטית עבור האינטרסים הביטחוניים והמדיניים של ישראל, ולא רק בהקשר של עתיד הרצועה. זאת, לאור זהות האינטרסים בין ישראל ובינה בנושאים מסוימים. מצרים רואה בחמאס ובמצב ברצועה בכלל איום על ביטחונה הלאומי ומוכנה לשתף פעולה עם ישראל בעניין. יחד עם זאת, האינטרס, הקצב וסדר העדיפויות המצרי לא חופף לזה הישראלי ולכן לא תמיד מצרים יכולה ותעשה עבורנו את העבודה בבלימת חמאס. חובה על ישראל לחזק קשרים אלה ולהזין אותם, ובמידת יכולתה אף לתרום למעמד מצרים בזירה האזורית.

הרשות הפלסטינית מהווה גורם מרסן ביטחוני בהשוואה לכל הגורמים הפלסטינים האחרים ומאפשרת לצה"ל לא לנהל לחימה בשתי החזיתות הפלסטיניות במקביל. פעילות ביטחונית זו חיונית אך לא מובנת מאליה. ישראל זקוקה לרשות הפלסטינית גם על מנת שתפעל במידת יכולתה במקומות בו לא נרצה לראות את פעילות חמאס, לדוגמא במעברים, או במעורבות בפעילות לשיקום חיי התושבים האזרחיים, גם ברצועת עזה.

חמאס נתפס על-ידי הפלסטינים ועל ידי יותר גורמים בזירה הבינלאומית כגורם משמעותי עוד יותר בזירה הפלסטינית, ולכן יש לשתפו בתהליכים פנימיים בתוך הזירה הפלסטינית כולל בממשלה הפלסטינית, ולנסות להכילו ולהשפיע עליו, בדרכים ישירות או עקיפות. כך גם בתהליכים המדיניים.

מעמדה ועמדותיה של ארה"ב והגיבוי האסטרטגי האמריקאי לישראל הינו קריטי בחשיבותו אפילו במהלך מערכה מקומית מוגבלת כ"צוק איתן". חוסר הלחץ על ישראל משך ימים רבים להגביל פעילותה ועוצמת תגובתה, נתנה חופש פעולה ואורך נשימה מבצעי. הפעילות האמריקאית להסדרה שלא באמצעות מצרים, הפריעה והאריכה את המערכה. מעבר לכך, הוכח שוב חשיבותו של סיוע ביטחוני אמריקאי לצה"ל.

חייהם ומקומם של האזרחים במערכה, אפילו במערכה מוגבלת, הינו חלק קריטי בתפיסת וניהול המבצע. נטיית הדרג המדיני להתרכז בענייני הביטחון, במיוחד בזמן חרום, מסיטה את הקשב הנדרש לניהול החיים האזרחיים - הן בעורף הקרוב לזירת הלחימה, הן באזורים שתחת איום. בימינו מדובר על כל שטח המדינה. פינוי חלק מהאזרחים, ההבנה וההתחשבות בצרכים ובקשיים הייחודים של קבוצות, ניהול סדר העדיפויות וההכרה שאלו שיקולים כבדים בניהול המערכה, מחייבים עיסוק באוריינטציה אזרחית. צה"ל ומשרד הביטחון לא מתאימים, לא כשירים, ולא בנויים, לנהל את חיי האזרחים בעורף הקרוב והרחוק. המדינה חייבת לתת לאזרחים, במיוחד הסמוכים לאזור המערכה, מענה טוב הרבה יותר.

הן לדרג המדיני והן לדרג הצבאי קשה לנהל מערכה עם יעדים מורכבים. הרוב שקוף, הן לציבור הישראלי והן לאויב. יש ציפייה של הציבור לדעת מראש מה המטרות, היעדים והתוכניות, דבר שלא עולה בקנה אחד עם ניהול חכם של המערכה. בחברה דמוקרטית ופתוחה כבישראל, הדבר משפיע אף על התהליכים בתוך הצבא במהלך המערכה. בתרבות הפוליטית בישראל, חלקים בדרג המדיני והפוליטי לא מהססים לנהל מאבקים פוליטיים על גבו של צה"ל ותוך פגיעה בו, עוד במהלך המערכה.

ההיבטים האופרטיביים צבאיים

משך סבבי העימות ילך ויתארך הן בשל שיפור יכולת העמידה של הארגונים, הן בשל הצורך ליצר תמיכה ציבורית פנימית בישראל ולגיטימיות בינלאומית, הן בשל העובדה שאפקטיביות מערכות ההגנה מאפשרות לדרג המדיני שלא להיגרר לפעולות עמוקות. פעולות כאלה שמחייבות עימות דיפלומטי, סיכון פוליטי ותשלום במחיר אובדן מסיבי של חיי אדם בשני הצדדים. יש לנסות להפיק יתרונות מהתארכות המערכה. בשל כך, צה"ל נדרש ליכולות מקצועיות מעולות ולאמצעי לחימה למלחמה קונבנציונלית, למלחמה בעומק, למאבק במרי אזרחי והפרות סדר ביהודה ובשומרון וללחימה בארגוני טרור וגרילה באזורים צפופי אוכלוסייה. הדבר מחייב משאבים כספיים וכוח אדם גדולים ואיכותיים ותהליכים אמיתיים של קביעת סדר עדיפויות ראוי לצד הגברת האפקטיביות. לאור כל זאת, ברור שלא ניתן לקצר את השרות לחיילים ביחידות השדה.

כוח ההרתעה של צה"ל בכל הקשור ללוחמה יבשתית נחלש. דבר שהיווה גורם משמעותי בסירוב חמאס לעצירת העימות. בדומה לחיזבאללה, חמאס הצליח בעזרת סיוע חיצוני להגיע לרמה מקצועית ומבצעית גבוהה בלוחמת גרילה ביחידות מסוימות בתחומי השליטה, החיילות, המידור, התכנון והטכנולוגיה. באירועים מקומיים חמאס יכול להשיג יתרון טקטי ולגרום לפגיעה קשה לכוחותינו ולאזרחים. חמאס משפר יכולותיו ויש סכנה לשחיקת היתרון האיכותי של צה"ל ביבשה.

הארגונים מסוגלים לפגוע בתשתיות חיוניות ישראליות ובקשר עם העולם, ולגרום לפגיעה כלכלית משמעותית, הן בראיה פנימית והן בהשפעה על המעמד הבינלאומי, המדיני והכלכלי של ישראל. המענה הטוב איכותית, גם אם לא כמותית, לטילים ורקטות לטווח בינוני ורחוק, מחייב מתן עדיפות למציאת מענים סבירים לרקטות ומרגמות לטווח הקצר. האויב זיהה פער זה ומיטיב לנצלו.

עוד ניתן היה ללמוד כי בלחימה בארגון טרור וגרילה השולט בשטח, אנו מסוגלים ליצור נזק כבד לאוכלוסייה האזרחית, אך הדבר לא פוגע בלגיטימיות של הארגון בעיני האוכלוסייה מטעמים אידיאולוגיים, מפחד, מתפיסה של חוסר חלופה ומהקרדיט שהארגון מקבל בתוקף עמידתו מול צה"ל. נזק כבד לתשתיות אזרחיות סותר את הרצון והיעד האסטרטגי של ישראל לשפר את חיי התושבים במטרה להרגיע את הלחצים להפעלת אלימות נגדנו ועל מנת לענות על הדרישות ההומניטאריות והבינלאומיות.

אבדות ישראליות, חיילים ואזרחים, ופגיעות קשות בחיי אדם מהצד הפלסטיני מזיקות לישראל ומשרתות את המטרות של הארגונים הפלסטיניים והן לא בהכרח מביאות לקיצור הלחימה. ככל שהן גדלות גובר הלחץ הפנימי והבינלאומי על ישראל להפסיק ולהגביל פעילותה וגוברת התמיכה בארגונים הקיצוניים. לכן, על כוחותינו לפעול לצמצום משמעותי בפגיעה בפלסטינים ולא רק משיקולים מוסריים.

דרג השדה פועל באופן טקטי מקצועי, יוזם וחותר למגע ומגיב באופן טבעי לתחושת סכנת חיים של הלוחמים. זאת מבלי לתת משקל מתאים לשיקולים ההומניטאריים, המדיניים, המשפטיים המערכתיים. אלה חייבים לבוא מהדרג האופרטיבי והאסטרטגי, החייב לאזן את הטכניקות המבצעיות ואופן ישומן. נוהל "חניבעל" באזורים צפופי אוכלוסייה כדוגמא.

זרמים פוליטיים ורעיוניים, חזרו לשחק תפקיד בתוך הצבא בדומה למה שהתרחש בשנות החמישים. זו מגמה שתפגע אם לא תטופל בהתאם, ביכולות הלחימה. אלו עיקרי התובנות שמן הראוי שישמשו את המדינה לשיפור מדיניותה והיערכותה.

לאתר המועצה לשלום וביטחון לחצו על הקישור

***

אל"מ (מיל') איתמר יער, הוא חבר המועצה לשלום ולביטחון. יער ייקח חלק בכנס מדינה, ביטחון וחברה שתערוך המועצה ב-20.11.2014 בהשתתפות שרת המשפטים ח"כ ציפי לבני