פחות מפקדות, יותר עוצמה

30 שנה אחרי מהפיכת הארטירליה במלחמת לבנון הראשונה, סבור תא”ל (מיל’) אריה מזרחי כי צה”ל צריך להקטין מפקדות, ולהשקיע יותר בבניית הכוח הלוחם. ביום חמישי בזכרון יעקב - עצרת התותחנים לציון 30 שנה לשל"ג

תומ"ת 175 מ"מ מול ביירות, 1982 (צילום: AP)

לפני מלחמת יום הכיפורים כלל סד”כ הארטילריה של צה”ל כ-25 גדודים, רובם ככולם מבוססים על תותחים נגררים מיושנים ועל נשק שלל. ההתייחסות לחיל התותחנים הייתה שלילית עד כדי זלזול, כמאמר סגן הרמטכ”ל דאז, האלוף ישראל טל ז”ל: “יש לי בחטיבת טנקים מאה ועשרים קנים 105 מ”מ, אינני זקוק לעוד שנים עשרה קנים 155 מ”מ”.

למזלו הטוב של צה”ל, התברך חיל התותחנים בקצונה מעולה. הצורך בידיעת מתמטיקה וטריגונומטריה הביאו לחיל קצינים ברמה גבוהה. הכשרתם הארוכה והמפרכת והסינון הקפדני יצרו הנהגה יוזמת, אמיצה ויצירתית. כך, על אף הנחיתות בנשק, הצליחו המפקדים ליצור ריכוז אש משמעותי, שסייע בהכרעת מספר קרבות במלחמת יום הכיפורים, כמו קרב הצליחה בתעלת סואץ או קרב ההכרעה בעמק הבכא ברמת הגולן. מערכת הביטחון הפנימה את לקחי יום הכיפורים ויזמה מהלך אדיר של שינוי פני צה”ל. לאחר המלחמה, החלה הצטיידות מהירה במערכות נשק חדישות, בתחמושת קטלנית, ברקטות ארטילריות, במחשבי ירי, במערכות איכון ומדידות, במכשירי קשר, במדי טווח לייזר ועוד.

רק לשם הדגמה, במלחמת יום כיפור בשנת 1973 היה רק גדוד 155 M-109 מ”מ אחד בסדיר, ואילו לקראת מלחמת לבנון הראשונה כבר היו כ-450 תותחים מתנייעים חדישים מסוג זה. התותחים מהווים עד היום את כלי המלחמה העיקרי בחיל.

בסך הכל, מ-25 גדודים מיושנים במלחמת יום הכיפורים גדל החיל ל-87 גדודי ארטילריה ב”לבנון הראשונה”. הגידול והצמיחה היו לא רק במספר הגדודים אלא בעיקר באיכות כוח האדם שנדרש להפעלת המערכות המתוחכמות והחדישות, ובשילוב בין המערכות היורות לבין מערכות המיחשוב, האיכון, הרכשת המטרות והשימוש בחימוש קטלני. הגידול העצום נתמך על ידי מערך הדרכה ואימונים, שמרכזו בבית הספר לארטילריה בשיבטה.

כוחות שריון במלחמת לבנון הראשונה (צילום: AP)המעניין מכל בעיניי הוא שבכל התקופה שבין המלחמות, מפקדת קצין תותחנים ראשי לא גדלה בתקניה. לא התווספו לה מבנים חדשים, לא היה גידול בכוח אדם במפקדות, למרות שהחיל גדל עשרות מונים במושגים של הכפלת כוח.

כאשר פרצה מלחמת לבנון הראשונה היה החיל מוכן כקפיץ דרוך, הן מבחינת היכולת הטכנית וכמובן מההיבט המבצעי - השימוש באש, אסטרטגית וטקטית, פיתוח תורות לחימה חדשות, השילוב המרבי בקרב היבשה וההשקעה האדירה באימונים, הן בסימולטורים והן באימונים באש - הביאו לידי כך שחיל התותחנים היווה את הפתעת המלחמה.

עם פרוץ המלחמה פרס החיל 32 גדודים בלבנון ו-18 גדודים ברמת הגולן. השותפות המלאה בכל הקרבות (כולל הנחיתה בסמוך לנהר האוואלי בלבנון), השימוש האינטנסיבי בכינון ישיר, ריכוזי אש של עשרות גדודים, חילוץ גדוד הטנקים בסולטן יעקוב על ידי ריכוז אש של 18 גדודי ארטילריה, והפנמת יכולת האש להשפיע ללא צורך בהקרבת לוחמים בדילמת ביירות – כל אלה הראו את כוחו המכריע של החיל.

הצלחת הארטילריה במלחמת לבנון הראשונה הראתה בלי צל של ספק כי ההשקעה בחיל הביאה לתוצאה אופטימלית. יחסי עלות תועלת במקרה זה היו המרביים - ללא תוספת של מפקדות. המשאבים הושקעו כולם באופן ישיר בציוד, בהכשרת לוחמים ובאימונים. המסגרות החדשות שהוקמו, הן גדודים והן אגדים, היו יחידות לוחמות לכל דבר ועניין, וגם בית הספר אורגן כאגד ארטילרי ויצא למלחמה.

במלחמת לבנון הראשונה הושג איזון מלא בין המרכיבים השונים בקרב היבשה. השריון, החי”ר, ההנדסה וכוח האש היבשתי פעלו בתיאום מלא, עוד הרבה לפני הקמת מפקדת חילות השדה (המפח”ש) שהפכה לימים למפקדת זרוע היבשה (מז”י). הלקח הזה צריך להיות תקף עד היום.

פורסם בגיליון השמיני של ישראל דיפנס

***
תא“ל (מיל‘) אריה מזרחי שירת כקצין תותחנים ראשי בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. לאחר שחרורו מצה“ל כיהן כמנכ“ל משרד הבינוי והשיכון וכיו“ר התעשייה הצבאית