עשור למותו של נשיא המדינה עזר ויצמן

לפני 10 שנים הלך לעולמו נשיאה ה-7 של מדינת ישראל, עזר ויצמן. תא"ל (מיל') שמעון חפץ על האיש שפיקד על חיל האויר והיה מאדריכלי מלחמת "ששת הימים"

 מדינת ישראל נולדה בקרב, ואל תוכה נולד כצבר עזר, לפני 91 שנים. הוא היה הצבר האולטימטיבי. כל תחנה בחייו הייתה אבן מרכזית בבנין הארץ הזאת. מצעירותו היה בודד, מוביל וחריג כמנהיג.

כבר בטרם המדינה התגייס כבן 15 ל"הגנה" ומשם לחיל האוויר הבריטי לקורס טייס והכשרה ברודזיה. ב-1944 מסיים את קורס הטייס ב-R.A.F ומוצב כטייס קרב יהודי –ישראלי בחיל האוויר הבריטי המלכותי בהודו. כשנוצרה משמעות היסטורית למדינה שבדרך עובר עזר דרך הכשרה נוספת בפלמ"ח ובכך נטעה בו להיות ה"ארצישראלי", להיות מן המובילים והבולטים בהקמת כוח המגן האווירי בארץ. תקופה מן היפות בחייו: אהבת הארץ, החברות, גילוי הלב והיכולת להסתפק במועט, הייתה לו הציונות לשמה.

היו בו כל התכונות של מפקד –חוט שדרה ערכי מוצק, אהבת המולדת ואמונה עמוקה בצדקת הדרך. מנהיגותו הייתה חריגה ונועזת. הובלת דורות של טייסים בהם תבע את האמירה "הטובים לטייס" - כל אלה העדים למנהיג צעיר וגדול וככזה פיתח אהבה לפקודיו ולמפקדים בחיל האוויר. כאיש מופת של אוהב אדם ושל אהבת העם והמדינה. היו בו מרץ וחיים ללא גבול וכמעט ללא מעצור מסירות למשימה ולאנשים, יוזם ומחפש עוד דרך של תחבולה - טובה יותר, שלמה יותר להשגת ולתקיפת המטרה.

ימים לפני הכרזת המדינה היה בין מקבלי מטוסי "המסר שמיידט" שנרכשו בצ'כוסלובקיה ובימים הראשונים של הקמת חיל האוויר בצה"ל משתתף בהתקפה האווירית הראשונה. אחד משיאי התקופה הזו, הפלת 5 מטוסי "ספיטפייר" שחדרו לישראל בשטח רפיח. אפשר לומר כי מאז "הספיט השחור" היה לו לסמל מותג אישי שצעד עימו עד לסוף כהונתו כנשיא.

במהלך השנים נטל חלק במבצעי חיל האוויר כולל במבצע "קדש". בשנים 1958-1966 פיקד על חיל האוויר והכינו למלחמת "ששת הימים". חיל אוויר הוקיר מאוד תקופת פיקודו על החיל. מורשתו התאימה עצמה לתקופות השונות וקיימת בקרב מפקדי החיל עד היום. במלחמת "ששת הימים" היה מאדריכליה באוויר וביבשה כראש אגף המבצעים של צה"ל לצד הרמטכ"ל יצחק רבין. על חלקו בהכנת חיל אויר למלחמה אמר "אין אדם מקנא בבנו ובתלמידו". זה הוא - ויצמן בנדיבות של מנצחים, ובהמשך במלחמת "ההתשה" לצד הרמטכ"ל בר לב המשיך עם ניסיונו העשיר לנצח על המלאכה בלבוש וברוח של "חצי ירוק חצי כחול" עד לפרישתו לחיים הציבוריים.

ב-1969 התמנה לשר התחבורה בממשלת הליכוד הלאומי. מאוחר יותר ב-1977 מינה אותו ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לשר הביטחון - איש הצבא השני אחרי הגיס שר החוץ משה דיין ז"ל. בשילוב זרועות הובילו יחדיו עם בגין וממשלתו את תהליך השלום עם נשיא מצרים אנואר סאדאת. הוא היה קנאי לארץ ישראל השלמה והיה הראשון להבין שחלום זה נגמר. הוא היה נץ טורף במלחמה – יונה מובהקת בשלום. עזר העריך את אומץ הלב של הנשיא סאדאת שהפך מאויב לידיד, יצר עמו בקסמו האישי מערכת יחסים מיוחדת, חריגה ואמיתית שנמשכה גם בתקופתו של הנשיא חוסני מובארק.

 על בסיס מערכת יחסיו האישיים ניהל עזר פוליטיקה לשמה לשם קידום השלום בנינו לבין שכנינו הערבים:המצרים הפלשתינים והירדנים. "אני רוצה להסתכל בעיניהם של החייל והקצין ולומר להם עשיתי הכול כדי למנוע מלחמה".

במישור הצבאי-בטחוני יצר מערכת מיוחדת בונה אמון עם ידידו המצרי-גנרל ג'מסי שיחד עמו הניח את היסודות לנספח הצבאי להסכם השלום והקמת הוועדה הצבאית לקשר בין המדינות עד עצם היום הזה ופועלת הלכה ולמעשה לפתרון הסוגיות בביטחון השוטף עם מצרים של היום.

שנותיו בבית הנשיא היו שנים סוערות. עזר "יורד" ממרום משכן נשיאי ישראל אל "הרחוב", שובר שגרות. הוא הגיע למשכן הנשיא, אם אפשר לומר כך, בכנפיו יותר מאשר ברגליו. הכנפיים נועדו לטווחים ארוכים, הרגליים לטווחים קצרים. המגע האישי עם האנשים, לחיצת יד של אדם עמל הייתה בעלת ערך לאדם כאדם.

כנשיא קבע לו כי יגיע לכל פצוע, ולהבדיל אלפי הבדלות ביקורי תנחומים לנופלים בקרב משפחות השכולות של חללי צה"ל, נפגעי טרור, פיגועים, אינתיפאדה או נפגעי הלחימה בלבנון (טרם היציאה מלבנון). הוא ערך ביקורים של קבע ובמתן עדיפות בפריפריה: ירוחם בדרום, חצור הגלילית וקריית שמונה-מוכת הקטיושות – באותה תקופה, בצפון.

לאורך כל מסע הנשיאות בבגדי הטייס או בחליפת נשיא, עזר היה תמיד נלהב, תוסס, שופע חיוניות, צבר עוקצני, בעל נפש צעירה ומרדנית. הוא נטה להיות ספונטני, אפילו מהיר, ושלא להתיר לאיפוק ליצור שעמום. הוא התברך באינטואיציה מהירה, אינטליגנציה רחבה, היגיון בריא יסודי וכושר אבחנה לזהות עמדה, לשנות אזימות בהתאם לנסיבות חדשות, או אתגרים בלתי צפויים.

בתחנות בהם עבר תמיד היה הוא משלב את רעייתו שתבדל לחיים ארוכים ראומה, כמו במבנה צמוד בטיסה  אווירית היה עזר מלווה ברעייתו ראומה כאשת חיל וחייל.

ברצוני להביא במעמד זה להביא ציטוט מדבריו של עזר מראייתו המפוכחת והנכונה לימים אלה: "אין לי מרשמים מדעיים להצליח במלחמה הבאה,אני מניח,ששוב לא תפתיע אותנו כמו זו האחרונה. יש לנו חיל אוויר, שהוא פנינה נפלאה. הוא יחזור ויפער את הפער שבנינו לבין הערבים".

עזר לא היה שותף קל או הולך בתלם בהיותו נשיא כלפי מי שהיו ראשי ממשלה. במשך כל שנות כהונתו היו אירועים שלא חסך מעורבותו כבעל ניסיון בנושאים מדיניים אם באמירת דברים, ואם בפגישות עם מנהיגים בעולם הערבי, או בביצוע מהלך כמו הזמנת היו"ר ערפאת לביתו בקיסריה. יצחק רבין גילה סבלנות וסלחנות לגבי הצהרותיו המדיניות, נתניהו העיר לו או הבהיר לנשיא את סמכויותיו ומגבלותיו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. עזר ידע סבל קשה מנשוא, שלא הירפה ממנו, אבל גם לא שיבש את כושר שיפוטו, במלחמה כמו במלחמה, בשלום כמו בשלום הוא ידע שמטוס שאינו יודע לנחות כהלכה, גם לא ידע להמריא כראוי.

"אנחנו בהתחלה, כמו פעם, עלינו לחזור בכל תחומי החיים, אל טיפות האיכות, לא בתשלום מס שפתיים, אלא באמונה יוקדת בכוחה של האיכות הישראלית להתמודד עם הכמות הערבית. אנו מוכרחים להיות רגישים וקשובים לכל רמז של שלום, מוכרחים להיות 'מיני מעצמה' במזרח התיכון, בעלת איכות רוחנית, מקצועית טכנולוגית וצבאית", הוא אמר.

אי אפשר לתאר את ישראל בלי עזר. הוא ידע לכבוש לבבות ברעות, ללא הבדל גזע ולאום. היה אהוב העם ולא פסק להקסים את המדינה מהרגע שקמה. עזר הפך לאגדה עוד בחייו וכך יישאר בזיכרונה של המדינה - הנשיא השביעי של המדינה אותה כה אהב. יהי זכרו ברוך.