עוזי בר צור הלך לעולמו

עוזי בר צור זכה לעיטור הגבורה במבצע קדש. בעת הקרב דרש שיטילו עליו תפקיד. מפקד הפלוגה קיבלו כנהג לג'יפ שלו. ברגעים הקשים של הקרב נפסק הקשר בפלוגה. בר-צור התרוצץ בשטח להעביר את הוראות מפקד הפלוגה, תחת מטר כדורים ופצצות והמשיך בזאת גם לאחר שהג'יפ נפגע מכדורים

עוזי בר צור ז"ל

עוזי בר צור זכה לעיטור הגבורה במבצע קדש. על תיאור המעשה שזיכה אותו בעיטור סיפר מפקדו טוביה רביב שהיה מפקד פלוגה במבצע: "נפגשנו לפני 57 שנים בנסיבות משונות. באמצע מבצע 'קדש'. אני מפקד פלוגה מובילה שהטנק שלו נפגע מפגז תותח נ"ט, פצוע קשה מאד, עומד חסר אונים, בשדה הקרב מכוסה באש שטוח מסלול וגם תלול מסלול של האויב. ואתה, אזרח (לא מגויס כלל) שבא עם משאיתו כדי לשמור עליו, אך בעת שראית שהולכים להילחם, עזבת את המשאית ודרשת להשתתף באופן פעיל בקרב.

"קיבלת ג'יפ אזרחי מגויס והפכת לנהג ג'יפ, לא מוגן, שביוזמתך האישית בלבד, מתרוצץ בשדה הקרב ומפנה עשרות פצועים, בדהירה בין הפגזים, וכך הגעת אלי. אני שחור מהפיצוץ בטנק שלי, למזלי, אחד מחברינו, שישב בין הפצועים הרבים על הג'יפ הכיר אותי וצעק לך "עצור , זה טוביה" ואתה עצרת לשנייה עד שקפצתי על הגלגל הרזרבי שהיה מורכב בצד הרכב, בשכיבה על הבטן, הידיים והרגליים נגעו בקרקע כמעט, ואחד מהפצועים על הג'יפ תופס לי בחגורה שלא אפול מהגלגל. ואתה ממשיך בדהירה עד התאג"ד.

"אחרי שהורדת אותנו, חזרת מיד לסיבובים נוספים עד שחטפת צרור כדורים ברדיאטור והג'יפ שבק חיים.  הסתכלת סביבך וגילת לא רחוק ג'יפ צבאי בשטח- של סגן מפקד החטיבה סא"ל ברוך ברלב (בורקה) שעמד מספר מטרים בצד הג'יפ והסתכל עם משקפת על הקרב. אתה "השאלת" - גנבת – ממנו את הג'יפ מבלי לבקש את הסכמתו, כדי שתוכל להמשיך לפנות פצועים. הסמח"ט השתולל מכעס והבטיח להעמיד אותך לבית דין צבאי, אך אחרי ששמע על מעשיך, בית הדין הצבאי הפך להמלצה חמה מכל החטיבה להעניק לך את אות הגבורה".

נראה שנפשותיהם של טוביה רביב ועוזי בר צור נקשרו מאז אותו אירוע ועוזי הפך חייל "של טוביה" בכל הקרבות והמלחמות שהיו מאז.

על מעשה הגבורה הנוספים של עוזי בר צור במלחמת ששת הימים סיפור שוב טוביה שהיה כבר מפקד גדוד: "בסיום מלחמת 'ששת הימים' נקלענו למצב של סוף תקריות ראס אל עייש. כאשר פלוגה מתוגברת שלנו יושבת 30 ק"מ צפונית לקנטרה העיר, אחרי קרב עם המצרים, ללא תחמושת, ללא דלק, ללא מזון וללא מים. דרך הגישה היחידה אליהם  אז, הייתה על הסולל המזרחית של תעלת סואץ, והמצרים רואים ויורים על כל תנועה מטווח של 250 מטר.

"בעת שראית את התלבטותו של המג"ד (שהייתי אני) מה ואיך כדי לא לסכן חיילים נוספים, באת אלי ובשקט (האופייני לך) אמרת לי "טוביה, תן לי זחל"ם, נעמיס עליו את כל הדרוש ואני אסע ואכניס את זה לפלוגה". הסתכלתי עליך ושאלתיך "עוזי איך תוכל לעשות את זה לבדך"? ואתה רק חזרת על דבריך "תן לי לעשות את זה". ואני, אולי גם הוקל לי , ויתרתי ואמרתי "קדימה".

"אחרי ההעמסה יצאת לדרך. מספר פעמים ירו עליך מהצד השני של התעלה ולא פגעו. עברת כ- 28 ק"מ בהצלחה.. כ- 2 ק"מ לפני מקום כוחותינו, פגעו המצרים במנוע של הזחל"ם שלך, מהפגיעה גם אתה נפגעת בכתף וגם מרסיס קטן שחדר לראש. ואתה פצוע הלכת עוד 2 ק"מ ברגל עד כוחותינו שם לקחת זחל"ם תקין וחזרת עם עזרה לזחל"ם שלך הפגוע. העברתם את כל האספקה העמוסה ודאגת שזה יגיע לפלוגה והשלמת לעשות, פצוע, את מה שלקחת על עצמך. אני המלצתי להעניק לך את אות הגבורה בפעם השנייה".

מסתבר שעוזי איחר לוועדה כחצי שעה בגלל תאונת דרכים שחסמה את הכביש. חברי הוועדה נפגעו כפי הנראה מהאיחור ולא הסכימו לדון בהמלצה וכך אבד לישראל חייל עם שני עיטורי גבורה.

סיים טוביה רביב את דברי ההספד שלו באומרו: "עם ישראל זקוק לרבים רבים כמוך עם הגנים שלך. כאחד שהייתה לו הזכות הגדולה להיות מפקדך בכל תקופת המילואים של חייך תרשה לי להביע את הערכתי הרבה אליך בהצדעה צבאית".
 
לאחר דברי ההספד של טוביה רביב נמסרו דברים מבני המשפחה, בכולם תואר עוזי בר צור כאדם צנוע, נעים הליכות, לא פורמלי שתלבושתו הקבועה הם מכנסיים קצרים ונעלי עבודה.

שני קברים לצדו של עוזי בר צור באותה השורה קבור גיבור ישראל אחר, שלמה (מוני) ניצני, שאף הוא עוטר בעיטור הגבורה במבצע קדש, שלמה ניצני נפטר ב 6 באוקטובר 2012. אם החלקה הצבאית בהר הרצל ראוי לה שתקרא "הר הגבורה" של מדינת ישראל, חלקה זו בו טמונים שלמה ניצני ועוזי בר צור ראוי לה שתקרא "חלקת הגבורה".

אולי יעניין אותך גם

חומת סואץ, בוריס דולין, כנרת זמורה

"חומת סואץ": סיפורה של מלחמת ההתשה

בספר מתוארים בפירוט המהלכים השונים שהובלו את הרצון הרוסי לתגבור כוחות וכל נכונותם להעביר אמצעי לחימה חדשניים בזמנו שלא נמסרו אפילו לבנות בריתה של ברה"מ באירופה. זהו ספרו הראשון של בוריס דולין