סימני שאלה ותקוות לקראת העתיד

חרף חששות והפחדות ערב נאום נתניהו בקונגרס, נראה כי שיתוף הפעולה ההדוק בין ארה"ב וישראל לא ייפגע. אפשר כי אובמה יתעקש עתה על הסכם גרעיני משופר עם איראן, וזאת למרות טענתה שאף הקפאת הגרעין לעשר שנים בלתי קבילה

סימני שאלה ותקוות לקראת העתיד

נאום נתניהו בוושינגטון, במושב משותף של שני בתי הקונגרס האמריקני (3 במרץ), חידד את חילוקי הדעות הקשים בין ממשל אובמה לבין ממשלת ישראל. ניתן להתרשם כי אובמה שם את הקלפים האחרונים שברשותו על חתימת הסכם עם איראן בסוגיית הגרעין, וזאת על מנת לשפץ את דמותו בהיסטוריה של ארה"ב, ולהצדיק את פרס הנובל לשלום שבו זכה בראשית הקדנציה הראשונה שלו כנשיא ארה"ב. אולם המכשול הראשי העומד בפניו ללא חת הוא נתניהו, הרואה את ההסכם כהסכם רע, שיותיר את איראן כ"מדינת סף גרעינית", או כקרובה לכך.

מאז העצרת הכללית ה-68 של האו"ם בניו יורק, בספטמבר 2013, שבה השתתף נשיא איראן, רוחאני, החל הממשל האמריקני להפגין מעורבות גוברת והולכת בשיחות הגרעין מול איראן במסגרת קבוצת המדינות P5+1 (חמש המעצמות הקבועות במועצת הביטחון: ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת, וכן גרמניה). אם בעבר הובילו מדינות אירופה את השיחות בראשות קתרין אשטון, לשעבר הנציבה העליונה לענייני מדיניות חוץ וביטחון באיחוד האירופי (שבישראל נהגו לכנותה "שרת החוץ של האיחוד האירופי"), הרי שבשנה האחרונה מוביל זאת מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי.

נוצר אפוא מצב משונה, הגובל בחוסר מוסריות משווע: אף אם איראן תהפוך למעצמה גרעינית, לא יהיה צפוי מצידה איום גרעיני ישיר על קבוצת המדינות P5+1 אשר נושאות ונותנות עמה. לכל היותר האינטרסים שלהן עלולים להיפגע, מי פחות ומי יותר. אך לעומת זאת, מדינת ישראל, וכן ערב הסעודית ומדינות המפרץ, אשר לגביהן נשק גרעיני איראני הינו סכנה קיומית, אינן משתתפות פנים אל פנים בפורום השיחות עם איראן. נתניהו לא התייחס בנאומו בוושינגטון לנקודה זו, וחבל.

ברם, הסיטואציה שבה שרויה ישראל עשויה להזכיר את רוע מזלה של צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה. בשנים שלאחר ייסודה בתום מלחמת העולם הראשונה, ב-1918, היא התפתחה למדינה הדמוקרטית, המתקדמת, הנאורה והמשגשגת ביותר במרכז אירופה. אולם בעקבות הצלחתו ב'אנשלוס' – סיפוחה בכוח של אוסטריה לרייך השלישי, היטלר לטש עיניו גם לחבל הסודאטים בצ'כוסלובקיה, שהיה  בו רוב לאוכלוסייה ממוצא גרמני. צרפת ובריטניה, ידידותיה של צ'כוסלובקיה, נכנעו לתכתיביו של היטלר ויצאו מגדרן ללחוץ על הממשלה הצ'כית להסכים לויתורים מרחיקי לכת לגרמנים הסודאטים. צ'כוסלובקיה עצמה לא הוזמנה להשתתף בוועידה על גורל ארצה. ב-30 לספטמבר 1938, בעקבות הסכם מינכן, צ'כוסלובקיה הנבגדת נכנעה לדרישותיו של היטלר. אך היטלר לא הסתפק בכך, ורצה את כל שטחי צ'כוסלובקיה, אשר ב-15 למרץ 1939 חדלה להתקיים. בתום מלחמת העולם הראשונה נוסד ארגון "חבר הלאומים", במטרה לפתור סכסוכים בינלאומיים בדרכי שלום, ובכך קדם לארגון האו"ם. אך נוכח השתלטות גרמניה הנאצית על צ'כוסלובקיה הוא עמד חסר אונים.

לכאורה, למרות העובדה שערב הסעודית ומדינות המפרץ אינן מעצמות, ספק אם עמד קושי משמעותי בפני קבוצת ה-P5+1 לצרפן לשיחות הגרעין עם איראן. זאת מכיוון שבין מדינות אלה ובין איראן קיימים יחסים דיפלומטיים. אך ייתכן ולא צורפו מכיוון שבמקרה זה הייתה חובה לצרף גם את ישראל, אשר נחשבת כ"סדין אדום" בעיני האיראנים. אך במידה והאיראנים היו מסכימים לצרף את ישראל לשיחות הגרעין, היה בכך כדי להצביע על טוהר כוונותיהם בסוגיה זו ועל נכונותם הכנה לפיתוח גרעיני לצרכי שלום בלבד.

נאום נתניהו היה שנוי במחלוקת לכתחילה. כזכור, ג'ון ביינר, יו"ר  בית הנבחרים, הודיע ב-20 בינואר לשגריר ישראל, רון דרמר, על החלטתו להזמין את ראש ממשלת ישראל לנאום בפני הקונגרס. כצפוי, ההזמנה עוררה ויכוח ציבורי בארה"ב ובישראל. נימוקם של התומכים היה כי חשוב להציג את עמדתה של  ישראל בסוגיית הגרעין האיראני וכי יש למנוע הסכם רע עם איראן. לטענת השוללים, הנאום נועד לצורכי תעמולת בחירות, והוא אף פוגע קשות ביחסי ישראל-ארה"ב. על המתנגדים בארה"ב נמנו אנשי הממשל וכן חברי קונגרס דמוקרטים, ובכללם מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, ננסי פלוסי Nancy Pelosi)). המתנגדים נטפלו בין היתר לפגם פרוצדוראלי, בשל אי שיתוף הבית הלבן בהזמנה, או אי הודעה לו על אודותיה מראש. כתגובה, ביינר ציין, כי ההחלטה להזמין מנהיג לנאום בפני הקונגרס, היא בסמכותו כיו"ר בית הנבחרים. אשר לנשיא אובמה, הוא הודיע כי לא יפגוש את נתניהו עקב סמיכות הזמנים לבחירות בישראל.

על כל פנים, אין חולק על כשרונו האורטורי של נתניהו, שנאומו זה הוגדר, ביו היתר, "כהצגה הכי טובה בעיר". בהיכנסו לאולם הוא התקבל בתשואות רמות, כנראה למגינת לבו של אובמה.למרות הדיווחים על אודות כוונת צירים דמוקרטיים להחרים את הנאום, מספר הצירים שנעדרו היה זעום יחסית. אלה שהחרימו את נתניהו היו בעיקר חברי בית הנבחרים אפרו-אמריקנים במפלגה הדמוקרטית, אשר ממילא אינם חשודים באהדה רבה לישראל.

ננסי פלוסי הפתיעה בהגעתה לשמוע את הנאום. אף שהצטרפה למחיאות הכפיים בכמה קטעים של הנאום, היא עשתה זאת ככל הנראה כאילו כפאה שד. בצאתה לאחר שנתניהו סיים את דבריו, היא טענה: "אני, כמי שמעריכה מאוד את יחסי ארה"ב-ישראל ואוהבת את ישראל, הייתי קרובה לדמעות במהלך הנאום... התעצבתי  על העלבון למודיעין של ארה"ב, ומהתנשאותו לגבי המידע שבידינו על האיום האיראני, ועל התחיבותנו למנוע מאיראן נשק גרעיני". יש להזכיר, כי פלוסי, אשר שופעת עתה כעס על נתניהו בשל נאומו בקונגרס למרות הסתייגות אובמה, הגיעה ב-2007 לדמשק בשליחות שלום מטעם עצמה, לפגישה עם בשאר אסאד, חרף התנגדותו של הנשיא בוש.

אך כמו בדרך כלל, הנאום שכנע את המשוכנעים שסברו כי אכן היה ראוי שינאם בפני הקונגרס. אך מנגד, המשוכנעים בהתנגדותם לנאומו התמידו בהתנגדותם.

התגובות לנאום בעיתונות ובערוצי התקשורת בארה"ב והמערב היו חצויות ואפילו קוטביות. זאת, בדומה להתפלגות בין הרפובליקנים לדמוקרטים. ה"ניו יורק טיימס", כדרכו בעבר, בחר למאמר המערכת את הכותרת הזו: "נאומו הבלתי משכנע של נתניהו". כן קבע הפובליציסט ג'ו קליין (Joe Klein) קבע במאמרו במגזין "טיים" כי נתניהו הציג בוושינגטון "התנהגות שאינה נאותה לבת ברית של אמריקה". אולם מנגד, ברשת "פוקס ניוז" הגדיר הפרשן צ'רלס קראות'האמר (Charles Krauthammer) את נאום נתניהו כ"צ'רצ'יליאני" (In a way, it was Churchillian). זאת ועוד, ג'ון פודהורץ (John Podhoretz), עורכו של הירחון Commentary, קבע ב"ניו יורק פוסט": "ביבי נתניהו נשא בפני מושב משותף של הקונגרס את נאום חייו, ועליו להודות על כך לברק אובמה. בכך התאפשר לנאומו של נתניהו להיות האירוע הפוליטי החשוב ביותר עד כה של שנת 2015... נימוקו רב העצמה של נתניהו נגד העיסקה הגרעינית עם איראן הועלה לרמה הגבוהה ביותר האפשרית".

ניתן היה להבחין בתמונת ראי גם בתקשורת הישראלית, בהתאם להתפלגות על פני המפה הפוליטית. ההתייחסויות ב"ידיעות אחרונות" היו כלהלן: לדעת יצחק בן חורין, שסיקר בוושינגטון את האירוע, לא היו בשורות חדשות בנאומו של נתניהו; אולם נחום ברנע הבטיח לציבור הישראלי: "השלג עדיין מכסה את שולי המדרכות בוושינגטון... רושם הנאום, כך נדמה, יימס מהר יותר משיימס השלג". אמיר אורן החרה החזיק אחריהם, וקבע ב"הארץ": "אם זה אמור להיות רגע השיא של בנימין נתניהו במערכת הבחירות, הקצה התחתון של המדרון, מצבו די סופני. היה רוב נאום על לא מאום, מלווה באווירת השלמה עם אובדן ראשות הממשלה" (כהערה: "הארץ" היה העיתון הישראלי היחיד שלא הדפיס בעמוד השער את תמונת נתניהו הנואם בקונגרס, אלא העדיף את תמונת חנין זועבי, מיד לאחר שהותקפה בכנס הבחירות של הרשימה-המשותפת)". כנגדם, כתב דן מרגלית ב"ישראל היום": בנימין נתניהו נשא בוושינגטון נאום לתפארת מדינת ישראל". ועל פי אמנון לורד ב"מקור ראשון": "כל ההתרחשות בוושינגטון ... זו אולי עליית מדרגה ביחסים, כזו שמאפשרת לראש ממשלת ישראל להשמיע קול שווה ולהיות שחקן פוקר מסביב לשולחן". מלים אלה של אמנון לורד, במידה ותתממשנה, תהיינה בדיעבד התייחסות לאי ישיבתה של ישראל סביב לשולחן הדיונים יחד עם קבוצת ה-P5+1.

יש לומר בכנות כי נאומו של נתניהו לא ענה על ציפיותיהם של מתנגדיו ואולי אף לא על אלה של חלק מתומכיו. היו שסברו כי נתניהו עלול לבוא חשבון עם הנשיא אובמה בשל הכתף הקרה שהושיט לו והימנעותו מלהגיע לאירוע. אך להפך! נתניהו פתח את נאומו בברכות לנשיא אובמה ובהמשך הודה לו על הסיוע שממשלו מעניק למדינת ישראל. כמו כן, בניגוד לחששו של אובמה וכנראה בניגוד לתקוות מתנגדיו של נתניהו בישראל, נתניהו לא מסר בנאומו פרטים על ההסכם הגרעיני העלול להתגבש עם איראן. הוא הסתפק בכך שטען כי כל המידע מצוי בגוגל. הוא אף נמנע בנאומו זה מלהגדיר את ההסכם כ"רע". אשר לתוכן הנאום, נתניהו הקיף  בו סוגיות רבות: מדינת ישראל כמדינת העם היהודי מול אויביה ובראשם איראן, אשר שואפים להשמידה, סכנת הימצאות נשק גרעיני בידי איראן, סוגיית הטרור ועוד, תוך ציון חתירתה של ישראל לשלום. אך בפרט הוא הדגיש את הברית הקיימת בין ישראל וארה"ב החולקות ביניהן ערכים משותפים. התשואות הרבות שלהן זכה נתניהו מידי מספר דקות, כאשר מפעם לפעם נתלוותה התמונה של כל הקהל שעמד על רגליו באולם, הצביעו על דבריו שהצליחו לפרוט על הנימים העדינים בלבותיהם של המאזינים.

אוהדות מאוד ומפתיעות במידת מה היו התגובות לנאום בערב הסעודית ובמדינות המפרץ. פייסל עבאס, העורך הראשי של רשת "אל ערביה" הסעודית, קבע: "בכל הנוגע לסוגיית התגרענות איראן, נתניהו פעל נכון, בניגוד למדיניות אובמה נשיא ארה"ב ... הגורם היחיד שאינו מכיר במצב המסוכן הינו הנשיא אובמה". כפי המדווח, בשל הדאגה מהמצב והכעס על ארה"ב, מזכיר המדינה קרי הגיע עתה לריאד (5 למרץ),  ועשוי להמשיך למדינות המפרץ, במטרה להרגיע מדינות אלה. לפי מקורות מערביים הוא אף הבטיח להן "מטריה גרעינית" נגד איראן.

עוד ב-2 למרץ, כנראה במטרה להקהות את העוקץ מנאום נתניהו הצפוי למחרת, אובמה מסר לסוכנות רויטרס, כי על מנת שההסכם עם איראן יוכל להתממש, עליה להקפיא את תכנית הגרעין לפחות ל-10 שנים. אולם ב-5 למרץ דחה שר החוץ האיראני, מוחמד זאריף, את הדרישה האמריקנית כבלתי קבילה. אולם ההסכם אליו חתר עד כה אובמה אינו קביל גם על הנציגים הרפובליקנים בקונגרס, שהחריפו עתה את הטון מול אובמה. ב-9 למרץ נשלח מכתב מהקונגרס גלוי אל הנהגת המשטר בטהראן, עליו חתמו 47 סנאטורים, ביניהם שלושה סנאטורים הנחשבים במתמודדים על נשיאות ארה"ב בבחירות 2016. במכתב הזהירו הסנאטורים את איראן, כי אם ממשל אובמה יחתום עימה על הסכם גרעיני מסוכן, יהפוך ההסכם לחסר ערך בתום מועד נשיאות אובמה. נכון לעכשיו, ההסכם עם אובמה יהיה אך ורק בגדר הסכם ביצועי, מכיוון שלא יאושר על ידי הקונגרס, ולפיכך יוכל הנשיא האמריקני שייבחר ב-2016 לבטלו על נקלה. כצפוי, המכתב זכה לתגובה זועמת של מוחמד זאריף, וכן הדמוקרטים גינו את המכתב, אשר אליהם הצטרף ג'ו ביידן, סגן נשיא ארה"ב. למרבית האירוניה, יום אחד לאחר קבלת מכתב הסנאטורים, 'מנהיג' איראן, עלי ח'מנאי, הגיב כי: "לאור המתיחות הרבה בין שני אויבים היסטוריים אלה (הרפובליקנים והדמוקרטים), שגברה בשנים האחרונות ושהגיעה עתה לנקודת רתיחה, איראן סבורה כי חייבת להציע עצמה כמתווכת ביניהם".

כמובן אי אפשר לצפות פני העתיד. זוהי משוואה אחת שהיא בעלת שלושה נעלמים לכל הפחות: ארה"ב, איראן, וכן ישראל שעומדת ערב בחירות. מכל מקום, כסיכום ביניים, בניגוד לטענות כי נאום נתניהו בפני הקונגרס עלול להעלות את יחסי ארה"ב עם ישראל על שרטון, קיימת עתה תחושה כי שיתוף הפעולה ההדוק ביניהן יתמיד להמשיך כבעבר, ולו רק בשל העובדה שנראה כי אהדת הקונגרס נתונה לנתניהו. הקונגרס רואה את ישראל כבת ברית קרובה ביותר של ארה"ב, החולקת איתה לא רק ערכים משותפים, כי אם אינטרסים משותפים במזרח התיכון. נראה על כן, כי הקונגרס יבלום כל יוזמה של אובמה העלולה לפגוע בישראל. זאת ועוד, נתניהו הבהיר כי אינו מתנגד להסכם עם איראן אלא רק ל"הסכם רע". לפיכך, עשוי אובמה להתעקש מול האיראנים על הסכם גרעיני טוב יותר ויוכל להשתמש בנתניהו כשוט נגדם.

 

****

סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר

אולי יעניין אותך גם

טל חן, שותף במחלקת בנקאות השקעות ומימון תאגידי בDeloitte- ישראל (טל היה בין מובילי הדוח) | קרדיט צילום: אלמוג סוגבקר

Deloitte ישראל: קיטון בהוצאות על מוצרי סייבר יגדיל מיזוגים בענף

גיוסי השקעות בשוויי Down-Round, עשויים לשמש כקטליזטור לרכישות חברות סייבר על ידי חברות בינ"ל