סוגיית איראן: נאומים לחוד - ומציאות לחוד

סוגיית איראן: נאומים לחוד - ומציאות לחוד

הנאומים היו מדהימים, ממש בית ספר לנאומים מדיניים, רהוטים, סוחפים. מחיאות הכפיים מהיהודים האמריקנים הטובים בועידת אייפאק היו אמיתיות ורמות מאוד. עד כאן הכל בסדר. אבל מאחרי ההצגה יש בעיה גדולה מאוד. בעצם בעיה כפולה.

ארה"ב בשנת בחירות והיא לא צריכה מלחמה במזרח התיכון. מצד שני בישראל הגיעו למסקנה שהסנקציות מדגדגות את זיפי הפנים של אחמדינג'אד ושצריך לתקוף את מתקני הגרעין. אז את הבעיה האמריקנית תפתור וושינגטון מול ירושלים, אבל בירושלים לעומת זאת שכחו דבר אחד. מי שיספוג את התגובה האיראנית יהיה העורף הישראלי והוא לא מוכן בלשון המעטה לשום מתקפה עליו.

למעשה לא ניתן להכין עורף למתקפת טילים, אבל בישראל אפילו המעט לא נעשה. אין מקלטים, אין מסכות אב"כ לכל האוכלוסייה, אין גורם על שיתאם את הפעילות באזורים שיפגעו. בקיצור - ברדק ישראלי מצוי. העורף פשוט מופקר ואת זה שכחו כנראה בירושלים. אז יש כאן בעיה עצומה.

אחרי שההשפעה המשכרת של התשואות בוושינגטון תחלוף, מישהו יצטרך לבחון את המצב והוא עגום. שתי סוללות "חץ" בלבד וכל החוסרים שמניתי קודם, הם מרשם לפגיעה קשה בעורף. לא 500 ההרוגים (מספר ששלף שר הביטחון אהוד ברק מהתיקים הסודיים), לא "נזק נסבל" - אלא שיתוק העורף, המון נפגעים, הרס עצום ומתקפה משולבת מכיוון איראן, סוריה, חיזבאלה וחמאס.

כולם ייקחו חלק במתקפה וישראל פשוט לא מוכנה. כאן לא יעזרו טנקי המרכבה סימן 4 והמל"טים המתוחכמים. כאן לא יעזור הנשק החכם והמדויק. העורף בשטח קטן יחסית כמו בישראל, לא מוכן למטר של טילים ורקטות. את זה חייבים לזכור מנהיגינו לפני שהם מקבלים החלטות.

הבעיה אינה מה יגידו בבית הלבן. הבעיה היא מה יקרה לנו כאן. אני לא בטוח שאת כל זה לוקחים בחשבון בירושלים.

ובפרפראזה על הדברים שביבי נתניהו אמר הלילה בוושינגטון: אם זה נראה כמו ברדק, אם זה משמיע קולות של ברדק, אם זה הולך כמו ברדק, זה ברדק.