מתי ואיפה תהיה המלחמה הבאה?

אחרי הפסקת האש, כבר ניתן לקבוע, כי המערכה הארוכה ביותר מאז מלחמת השחרור התנהלה בדיוק ההפך מלקחי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. עמיר רפפורט בטור שבועי נוקב

במשרדי מפקדת פיקוד העומק, בבניין המטה הכללי בקריה בתל אביב, ישבו במהלך השבועות האחרונים עשרות אנשים ותכננו מבצעים נועזים ברצועת עזה, חלקם על גבול הדמיון ממש.

בין המתכננים היו שני המפקדים ה"זקנים" של המטה הכללי, אלוף שי אביטל ואלוף גרשון הכהן, היחידים שעלו על מדים עוד לפני מלחמת יום הכיפורים. שניהם יסיימו תפקיד וייצאו לאזרחות במהלך הימים הקרובים.

המבצעים של הכהן ואביטל, אילו היו מאושרים, היו מאפשרים להגיע אל חלק מבכירי החמאס שלא חוסלו מהאוויר במלחמת עזה הארוכה. אולי. במערכת הביטחון מעריכים כי רוב הבכירים הסתתרו עד להפסקת האש בשלישי בשעה 1900 השבוע, בבונקר שמתחת לבית החולים שיפא במרכז עזה

תכניות הפשיטה הנועזות הועברו ללשכת הרמטכ"ל בקומה 14 של בניין המטה הכללי, אך נפסלו בזו אחר זו. רוב הפסילות היו בשל סיכון גדול מאוד ותועלת מבצעית נמוכה יחסית, שלא הצדיקה את הסיכון. זה לא אומר שלא היו בלחימה מבצעים חשאיים של יחידות מיוחדות, כאלה שלא נודעו עד היום ואולי לא יסופרו לעולם, אבל ההשפעה שלהם על המערכה הייתה שולית ביותר.

בשורה התחתונה, אפשר לקבוע כי כל מהלכי צה"ל ב-50 ימי "צוק איתן" היו חזויים מראש על ידי החמאס והג'יהאד האיסלאמי. צה"ל לא הפתיע את האויב אפילו פעם משמעותית אחת, ופעל אך ורק על פי מדרגות של עוצמת אש משתנות ותגובתיות למהלכי האויב, במסגרת המנדט שניתן לו להביא ל"הרתעה" מול החמאס אך לא להכרעתו.

אחרי הפסקת האש, כבר ניתן לקבוע, כי המערכה הארוכה ביותר מאז מלחמת השחרור התנהלה בדיוק ההפך מלקחי מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ("נעשה הכול כדי לקצר את משך המערכה ככל שניתן, ונבצע תמרון קרקעי מהיר וקטלני", אמר לפני שלוש שנים וחצי אלוף סמי תורג'מן בראיון לכותב שורות אלה. תורג'מן היה באותו זמן מפקד זרוע היבשה.

במלחמת עזה כיהן כאלוף פיקוד הדרום, והתמרון הכי משמעותי שביצע היה עד למרחק של 800 מטר מהגדר בלבד, כדי להשמיד מנהרות התקפיות. גם התמרון הזה היה מסורבל וממושך, משום שלצה"ל חסרו חומרי חבלה ותכניות מבצעיות כיצד להשמיד את המנהרות. היה צריך להמציא את מרבית תרגולת ההשמדה שלא הוכנו מראש, ביחד עם אנשי התעשיות הביטחוניות ומשרד הביטחון, תוך כדי לחימה ממש).

את המאמצים למצוא פתרון לבעיית המנהרות תוך כדי לחימה ריכזו ראש מינהל פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות במשרד הביטחון (מפא"ת), אופיר שהם , מפקד זרוע היבשה, אלוף גיא צור, וסגן מפקד פיקוד הדרום במילואים, יום טוב סמיה, בדרג השטח. ראש הממשלה בנימין נתניהו התעניין אישית בפתרונות הטכנולוגיים והמבצעיים כנגד איום המנהרות, וביום ראשון השבוע אף הוצגו לו כל הפיתוחים שנעשו עד כה, והפיתוחים שמתוכננים לעתיד.

אחד הפתרונות שהוגדר על ידי מפקד זרוע היבשה ככזה שכבר מוכן מבצעית, קיים כבר מתחילת העשור שעבר, אך רק בימים האחרונים של הלחימה נעשה בו שימוש ראשון. נושא בוער נוסף מהלחימה היה הצורך למצוא פתרון טכנולוגי ומבצעי כנגד איום פצצות המרגמה, שגרם ליותר מ-40 אחוזים מההרוגים הישראליים, כולל מותו של הילד בן ה-4 מנחל עוז ושני חברי קיבוץ נירים שנהרגו ביום שלישי, ממש לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקף.

מי שלקח על עצמו את ריכוז נושא המרגמות היה סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף יאיר נוה, שמחכה להתמודדות על משרת הרמטכ"ל הבא (שצפויה להתחיל ממש בתוך ימים אחדים, בחודש ספטמבר, אך ייתכן שתידחה). בנושא המרגמות, ייתכן שיתברר בתחקירים בקרוב כי ניתן היה להציל חיים רבים, אילו גורמים במערכת הביטחון היו שועים לתחנוני כמה גורמים רלבנטיים להכניס שינויים טכנולוגיים, שהיו מאריכים את זמן ההתרעה ב-15 שניות.

בינוניות

בשורה התחתונה, צה"ל אכן עמד בכל יעדי המערכה שהוכתבו לו על ידי הדרג המדיני אבל הלחימה חשפה אינספור תופעות של תרבות ארגונית קלוקלת. על רבות מהתופעות האלה (כמו גם על גבורת המפקדים והלוחמים בשטח ואיים של מקוריות ומצוינות) עוד ייכתב רבות בחודשים הקרובים.

בינתיים, יש תחושה בצמרת הביטחוניות של חוסר התאמה בין הישגי המבצע בפועל ובין תחושת האכזבה הכללית בציבור. גורמים ביטחוניים מספרים כי ההצעה המצרית הסופית להפסקת אש הגיעה לישראל ביום שלישי אחר הצהריים (המשלחת לשיחות קהיר לא הייתה השבוע במצרים בגלל התחדשות האש בשבוע שעבר), ובישראל רואים את ההישג הגדול בכניעת החמאס לתכתיב הישראלי האחרון, לפיו שיחות ההסדרה לא יסתיימו בתוך חודש, כמו שהחמאס דרש, אלא רק יתחילו בפרק הזמן הזה.

הפסקת האש תהיה לפרק זמן בלתי מוגבל, ולכן המלחמה הסתיימה, למעשה. מי שחטף משרים בקבינט את מרבית האש על חוסר יוזמה ויצירתיות בצה"ל, עוד לפני הפסקת האש, הוא הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ. ומי שהבין לליבו של גנץ, שנראה עגמומי לקראת סוף המערכה, הוא לא אחר מאשר רמטכ"ל מבצע "עופרת יצוקה", רא"ל (מיל') גבי אשכנזי, שאמר לכמה מחבריו השבוע כי "עושים לבני עוול". ולאשכנזי, שחרב כתב אישום בפרשת הרפז מרחפת בימים אלה מעל ראשו, יש, כידוע, צרות משל עצמו.

סוריה: ישראל בעד אסד

צה"ל לא באמת שמר את אופציית חידוש הפעולה הקרקעית עד לרגע האחרון כמו שטען בתקשורת. למעט חיל אוויר, שאר הזרועות חזרו כמעט לשגרה כבר לפני שבוע-שבועיים. (בתחקירים שכבר נערכים במלוא המרץ מתגלים מפעם לפעם דברים מפתיעים. למשל: התברר כי כוחות גבעתי שהיו מעורבים בהתקלות שבה נהרג גם הדר גולדין ז"ל, התחננו לירות פגז טנק לעבר הבית שממנו הגיעה חוליית החמאס, בגלל שחשדה שהוא ממולכד, אך לא קיבלה מהאוגדה אישור לעשות זאת, בגלל הפסקת אש שהייתה בעיצומה; מפקדים רבים בצה"ל מספרים בתחקירים כי הגורמים הלוחמים בדרום לא היו מעוניינים בעצות שנלמדו בדם בעבר. אפילו אלוף פיקוד העורף, איל אייזנברג, שהיה בעברו מפקד אוגדת עזה, לא הצליח במשך זמן רב למצוא אוזן קשבת לכמה מעצותיו.

השבוע שוב הוכח כי במזרח התיכון חוק הכלים השלובים הוא החזק מכל החוקים ועוד לפני ששככה האש בדרום, כבר התחמם אזור הצפון. האש התחילה במטחי ירי לעבר קריית שמונה ולעבר רמת הגולן והפכה ללחימה של ממש, סביב מעבר קונטרה. לשם שינוי, אין קשר ישיר לישראל.

המעבר נפל ביום רביעי לידי קבוצות של מורדים, חילוניים ואיסלאמיסטים, שהתאחדו לזמן קצר כנגד אסד, לפני שהם מתחילים לטבוח אלה באלה. ניסיון העבר מלמד, כי כוחות אסד ינסו לכבוש מחדש את המעבר החשוב להם מאוד ויכול מאוד להיות שיצליחו. כשבוחנים את הסוגיה הסורית באופן כללי, אי אפשר שלא לשים לב לציניות של ההיסטוריה: כאשר פרצה המערכה בסוריה, עשו ישראל, ארה"ב והמערב, כל שהם יכולים כדי לסייע בהפלת משטר בשאר אסד. עתה, כאשר אסד נראה אויב מוכר וסולידי לעומת תנופת הלחימה של דאעש, כולם מאחלים לו עוד שנים ארוכות בשלטון (וכנראה גם עושים פעולה אחת או שניים, כדי שזה יקרה).

הבריתות הציניות בסוריה הן אפילו "סולידיות" בהשוואה שיתוף הפעולה ההדוק שנרקם בין ארצות הברית ובין איראן, כנגד דאעש בעיראק. בשורה התחתונה , למרות שהלחימה זלגה ביום רביעי לצד הישראלי של רמת הגולן (והרופא של גדוד הסיור של גולני אפילו נפצע באורח בינוני מכדור שהגיע משטח סורי), לא נראה כי צפויה לישראל מלחמה בחזית רמת הגולן בשנים הקרובות.

אך האם המלחמה הבאה תהיה בלבנון, מול חיזבאללה? גם לא. ולא בגלל הרתעה ישראלית, כמו שרוצים אצלנו לחשוב. הסיבה לכך היא שאיראן הגבילה את חופש הפעולה של חיזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה, והיא לא תאפשר לו לפתוח במערכה כנגד ישראל, שכן מטרתה היא לשמר את הארגון כאיום למקרה שתותקף. אבל בעידן שבו יש "שיחות" של איראן עם המערב על הגרעין, ואילו שיתוף פעולה כנגד דאעש, הסיכוי שאיראן תיאלץ להפעיל את חיזבאללה כנגד ישראל אינו גבוה.

סיבוב נוסף מול חמאס?

אז האם הסיבוב הבא של הלחימה יהיה שוב מול חמאס? יכול מאוד להיות שכן, אבל לא בקרוב. עכשיו כבר ברור כי הסיבה שהחמאס מיהר להסכים להפסקת אש ב"עמוד ענן" ואף פעל לפזר הפגנות על גדר המערכת לאחר המבצע, לא הייתה הרתעה ישראלית, אלא העובדה שסיבוב הלחימה ההוא ב-2012 הגיע מבחינת הארגון בעיתוי לא מתאים. הארגון רצה להשלים את בניית המנהרות ואת כלל ההכנות הצבאיות לפני פתיחת מלחמה כוללת, מבחינתו. זאת בדיוק המלחמה שפרצה ביולי 2014.

תמונת סיום של "צוק איתן": ישראל מבכה את כשליה ואת חולשותיה, אבל החמאס בעזה מוכה וחבול, ללא שום הישג להציג לציבור שלו. החמאס יעשה הכול כדי להתחמש מחדש באמצעות מנהרות ההברחה המעטות שעדיין נמצאות ברשותו, מתחת לגבול עם מצרים, אבל יהיה לו קשה מאוד. שיקום עזה מבחינה אזרחית ייקח שנים ארוכות. האם כספי השיקום שוב ינוצלו להתעצמות צבאית? הכול תלוי, כרגיל, במממנת העיקרית של החמאס, הלא היא קטאר.

שיקום כוחות היבשה המוזנחים השנים האחרונות של צה"ל, לעומת זאת, כבר התחיל תוך כדי "צוק איתן" בהחלטה דרמטית של הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ: תוך כדי לחימה הוא הורה לבטל קיצוץ שעליו כבר הוחלט על ידי המטה הכללי בחודש אפריל האחרון בכמות נגמ"שי המרכבה ("נמ"רים"). לפי ההחלטה החדשה תוכפל כמות הנגמ"שים הממוגנים המוזמנת - באופן מידי.

אולי יעניין אותך גם

צוות תותחנים בפעולת לילה. צילום: במחנה באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, צלם - אברהם ורד

מלחמת יום הכיפור: דו"ח המודיעין על סוריה ומצרים

46 שנים לאחר המלחמה, הותר לפרסום דו"ח שהועבר לבכירי הצבא ושר הביטחון, שעות בודדות לפני כניסת יום כיפור. על פי המסמך הרגיש, העריכו גורמי המודיעין כי הסבירות לפעולה יזומה היא נמוכה