מלחמת הרמדאן של החמאס

האם חמאס תכנן לפתוח בסבב הנוכחי בעזה דווקא בחודש הרמדאן? אל"מ (מיל') פסח מלובני על האלמנט הדתי בתכנון הצבאי והמבצעי של המדינות והארגונים האיסלאמייםמלחמת הרמדאן של החמאס

החמאס, כארגון מוסלמי דתי, מבסס את תפיסותיו ותכנוניו המבצעיים על המסורת ועל תולדות האיסלאם, גם בתחום הצבאי. כך תכנן את המערכה הנוכחית, לה הוא קורא "המוץ הנאכל" (אל-עצף אל-מאכול) וכיוונה לחודש הרמדאן, שכן חודש זה נחשב בעיני המוסלמים ובתולדותיהם כחודש הכיבושים והניצחונות הוודאיים, ועזה בראייתם, היא המקום בו יקרה הדבר בעת הזאת.

אמונה זו מתבססת כאמור על המורשת, המונה מאז הנביא מוחמד את ההצלחות הצבאיות והניצחונות שהשיגו המוסלמים בחודש זה. כך ניצח הנביא מוחמד את מתנגדיו, בחודש רמדאן בשנת 2 להג'רה (624) בקרב בדר, שהיה הקרב הראשון בין המוסלמים למתנגדיהם, ונחשב עד היום במסורת המוסלמית סמל ומופת לגבורה.

כך היה בקרב (קרני) חיטין, ב-4 ביולי 1187, בין המוסלמים בפיקודו של סלאח אל-דין אל-איובי, לבין כוחות הצלבנים, בו זכה סלאח אל-דין לניצחון מכריע על אויביו, והפך לסמל בהיסטוריה הערבית והמוסלמית. כך גם היה בקרב עין ג'אלות, שנערך ביום שישי ב-3 בספטמבר 1260, שחל ב-25 בחודש רמדאן 658, בסמוך לעין חרוד, בו בלמו הכוחות הממלוכים את הכוחות המונגולים. וכך גם קרה בתקופתנו אנו.

המצרים תכננו את מלחמת יום הכיפורים (הלא הוא מבצע "בדר") באוקטובר 1973 בין השאר בשל ההסתמכות על האמונה והמורשת ההיסטורית כי זהו חודש מבורך, בו האל מברך את מאמיניו בניצחון על אויביהם (שהם בדרך כלל כופרים – יהודים, נוצרים, מונגולים, איראנים וכד'). כך גם פעלו העיראקים בהנהגת סדאם חוסיין, כשבחרו לפתוח במבצע לשחרור חצי האי אל-פאו בתחילת חודש הרמדאן, שחל באפריל 1988, מבצע שהיה מוצלח מאוד, והביא למהפך במלחמה הממושכת מול איראן, ולניצחון עיראקי מוחץ בקרב זה, ובמלחמה כולה.
 
וכך כנראה החליטה גם הנהגת החמאס לפתוח במלחמה זו בחודש הרמדאן הקדוש, מתוך אמונה שהם ישיגו בו את ניצחונם המקווה. אמונה זו היא זו שדוחפת אותם להמשיך במלחמה, שכן ניצחונם בה מובטח. בנוסף יש למלחמה זו גם מטרה נוספת, בדיוק כפי שהייתה למלחמה באוקטובר 1973 מבחינת הערבים, והיא החזרת כבודם האבוד.

כך קרה שבעוד אנחנו חגגנו 40 שנה למלחמת רמדאן ההיא, הכין החמאס את מלחמת רמדאן החדשה, באמצעות הרקטות והמנהרות, ואולי בהפתעות נוספות שעוד יבואו. באמונתו זו הוא מאמין כי מערכה זו תכתוב בסופו של דבר את דפי הניצחון הוודאי, והכיבוש הגדול (קרי השתלטות על ישראל), ותביא בעזרת יכולותיהם של אנשי הרקטות, ושאר לוחמי הג'יהאד שלו, להתפוררות הישות הציונית. החמאס רואה במלחמה זו המשך לאינתיפאדות הראשונה והשנייה, וללחימתו במבצעי "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן", ומאמין כי העם הפלסטיני הוא סמל להקרבה, כפי שהיה בכל המלחמות מאז 1948.

לכן אל לנו לצפות לסיום קרוב של מהלך זה, שכן החמאס אינו מתחשב במספר הפלסטינים – לוחמים ואזרחים - הנהרגים במהלך מלחמה זו, מבחינתו כולם שהידים הנופלים למען מטרה קדושה. ועד שלא ישיג את מטרותיו, ובעיקר את כבודו האבוד, לא יסכים לסיים את המערכה, וכמו שהמצרים החזירו לעצמם את כבודם במלחמת רמדאן ב-1973, רוצה החמאס לעשות כן במלחמת רמדאן 2014.

אנחנו חששנו כל הזמן מאפשרות לפרוץ אינתיפאדה שלישית, אך במקום זאת קיבלנו משהו הרבה יותר רציני – את מלחמת רמדאן של החמאס. מי אמר שפסו ההפתעות באזורינו?