מלחמות המודיעין לגבי עזה כוללות גם את המוסד

וגם : למי  הסיכויים הגדולים ביותר להיות ראש המוסד הבא. עמיר רפפורט בטור שבועי מיוחד על "מלחמות היהודים" בתחום המודיעין

החמאס עשה השבוע "שואו"  כאשר ערך תהלוכת נשק בלב רצועת עזה, ופרסם סרטון שבו נראה, לטענתו, ראש הזרוע הצבאית של הארגון, מוחמד דף.

 ואולם, הסיפור המעניין באמת מתרחש מאחורי הקלעים, בקהיליית המודיעין בישראל: מתברר, כי לא רק השב"כ ואגף המודיעין בצה"ל נמצאים בסכסוך קשה לגבי רצועת עזה: גם בין המוסד לשב"כ יש לא מעט חיכוכים, לאחר שסמכויות שהיו לשב"כ הועברו למוסד במסגרת המלחמה בהברחות הנשק.

כדי להגיע לשורש הוויכוח צריך להבין כי קהיליית המודיעין כולה מתקשה לחלק בינה את הסמכויות לגבי הרצועה. הכישלונות המודיעיניים החוזרים ונשנים מול החמאס, רק מעצימים את המתיחות בין הארגונים.

"הקהילייה" מונה שלושה ארגונים מרכזיים: אגף המודיעין של צה"ל, שראשו כפוף לרמטכ"ל ולשר הביטחון, וגם המוסד והשב"כ, שראשיהם כפופים ישירות לראש הממשלה.

על פי חלוקת האחריות ההיסטורית בין הארגונים, אגף המודיעין אחראי על מודיעין לצרכים צבאיים, ואילו השב"כ והמוסד אחראים על סיכול פיגועים ומניעת חתרנות. האחריות של השב"כ היא מגבולות ישראל ופנימה, ושל המוסד- בחו"ל.

ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005 יצרה מצב חדש, שארגוני המודיעין מתקשים להתמודד עימו. השאלה הראשונה שעמדה על הפרק לאחר ההתנתקות הייתה האם להתייחס לרצועת עזה כאל "חוץ לארץ", ולהעביר בהתאם את האחריות המודיעינית לגביה למוסד. הוחלט שלא לעשות זאת, לאוד הקשר ההדוק בין הנעשה ברצועת עזה ובין שטחי יהודה ושומרון, שנמצאים עדיין בשליטה ישראלית ובאחריות סיכולית של השב"כ. המוסד נשאר מחוץ לתמונה ואילו צה"ל המשיך לפעול ברצועה ולאסוף "מודיעין צבאי".

הארגון מחדש של תחום המודיעין ברצועת עזה עורר מהר מאוד מאבקים בין אמ"ן לשב"כ. כבר זמן קצר לאחר שנקבע כי השב"כ הוא האחראי העליון על המודיעין הקשור לרצועת עזה, החלו החיכוכים עם אמ"ן, והכישלונות.

הוויכוח הקשה בין ראש השב"כ,, יורם כהן, ובין הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, שהגיע לאחר "צוק איתן" עד לפתחו של ראש הממשלה, הוא רק ביטוי לחילוקי דעות קשים שנמשכים שמונה שנים.

המשבר הגדול הראשון, לאר ההתנתקות, היה בפיגוע שבו נחטף גלעד שליט ביוני 2006. השב"כ מיהר לטעון אז כי נתן התראה על חטיפה  מתוכננת בגזרת האירוע (ובדיעבד אף התברר כי אכן יזם מעצר מתוך הרצועה של גורם פלסטיני שנשבר וגילה את תכנית הפעולה המדויקת רק יום אחרי שהחטיפה כבר בוצעה בפועל). בצה"ל הכחישו כי הייתה התראה כזאת.

לאחר החטיפה האשימו בשב"כ את אמ"ן בכך שהוא אינו מקצה להם מספיק אמצעי איסוף כדי לגלות את מקום הימצאו של גלעד שליט, שכן למרות שהאחריות לגילוי שליט הייתה של השב" כ, כל האמצעים (למשל מצלמות ואמצעי האזנה על גבי כלי טיס) נמצאים ברשות צה"ל. באמ"ן האשימו מנגד כי השב"כ אינו עומד במשימתו.

מאז פרשת שליט, הכישלונות המודיעיניים ברצועה רודפים זה את זה, והם כוללים גם את חוסר ההצלחה לחזות את ההפיכה שבה השתלט החמאס על הרצועה ב-2007, וכמובן את כישלון הטיפול במנהרות התת קרקעיות, ואת הוויכוח בשאלה האם הייתה התרעה על מלחמה אפשרית מול החמאס ביולי 2014 (כמו שטען השב"כ), או שלא הייתה הרתעה (כפי שטוען אמ"ן).

 האבסורד הוא שהוויכוח הפומבי המביך, שראש הממשלה נאלץ לעצור בהתערבות אישית, התרחש דווקא בסיומו של מבצע שבו שיתוף הפעולה המודיעיני בין השב"כ לאמ"ן בדרגי השטח היה חסר תקדים. בכל פעולת סיכול ממוקד, ואפילו בכל פעולה של חיילי צה"ל ברחוב כלשהו ברצועה, היה שילוב בין המידע המודיעיני של אמ"ן ובין המידע של השב"כ. זה היה בדיוק כפי שתיאר ראש מרחב דרום בשב"כ (ר'), שבינתיים מונה לתפקיד בכיר אחר במטה השב"כ בתכנית "עובדה" בערוץ 2, שהציפה את העימות בין הארגונים מעל לפני השטח.

שב"כ ומוסד

בניגוד למלחמת הגדולה בין השב"כ לאמ"ן, החיכוכים בין השב"כ למוסד, שנחשפים כאן, הם עדיין "תת מימיים", והחלו, כמובן, משום שגם המוסד החל להתעניין מאוד בנעשה ברצועת עזה בשנים האחרונות.

המוסד נכנס לתמונה בעזה במסגרת המשימה שלו לסכל הברחות נשק בעל משמעות אסטרטגית, שיכול להגיע מאיראן וממקומות נוספים לידי החמאס והג'יהאד ברצועה.

מסלול ההברחות מתחיל בדרך כלל באיראן ועובד דרך מקומות כמו דובאי וסודאן, עד למנהרות שמחברות בין רפיח המצרית ובין חלק העיר שנמצא ברצועת עזה.

בתקשורת העולמית פורסמו בשנים האחרונות לא מעט ידיעות הטעונות כי ישראל פעלה לסכל את מסלול ההברחות. מוכר במיוחד החיסול של מחמוד אל מבחוח בדובאי בשנת 2010, שבו תועדו במצלמות אבטחה מי שנחשבים להיות סוכני מוסד. יש להניח כי גם בתקיפות על משלוחי נשק בסודאן, כפי שנטען בתקשורת הזרה בשנים האחרונות, היה שיתוף פעולה הדוק בין המוסד לצה"ל, אם אכן חיל ה אוויר ויחידת מיוחדות של צה"ל עמדו מאחורי התקיפות.

למערכת היחסים האישיות בין ראשי ארגוני המודיעין השונים יש השפעה גדולה על היחסים בין הארגונים כולם.

 באופן מסורתי, היו לא מעט חיכוכים בין ראשי הארגונים השונים ב"קהיליה" לאורך עשרות שנים (הרבה אחרי פרוץ מלחמת ראש אמ"ן וראש המוסד במלחמת יום הכיפורים, אלי זעירא וצבי זמיר,  שנמשכת עד היום).

ראש המוסד הקודם, מאיד דגן, וראש השב"כ הקודם, יובל דיסקין, היו חברים בלב ובנפש וגם החזיקו בדעות מקצועיות דומות (ידועה ההתנגדות המשותפת שלהם לתקיפה באיראן בשנים 2010-11, ביחד עם הרמטכ"ל בזמנו, רא"ל גבי אשכנזי).

זה שראש השב"כ הנוכחי יורם כהן לא משדר על אותו גל עם צמרת אמ"ן וצה"ל , כולם יודעים, במיוחד אחרי המריבה המתוקשרת והמכתב ששלח כנגד השב"כ לראש הממשלה הרמטכ"ל גנץ. ואולם, גם מערכת היחסים של כהן עם ראש המוסד הנוכחי , תמיר פרדו, אינה טובה, לטענת גורמים שמקורבים אליהם.

לפי אותם גורמים, באחרונה התרבו החיכוכים בין המוסד לשב"כ על רקע העברה רשמית של סמכויות ברצועת עזה מהשב"כ לידי המוסד. מדובר בסמכויות שקשורות לטיפול מערכתי רצוף בתופעת ההברחות- מהארץ המוצא ועד למקוות המסתור מתחת לאדמה, כולל למזמיני הנשק, ברצועת עזה עצמה.

 מעבר הסמכויות הזה לא היה חלק והיה מלווה בוויכוחים. בסופו של תהליך ארוך, סוכמו הסמכויות שהוענקו למוסד לפעול מודיעינית בתוך רצועת עזה. ככלל, כרסום סמכויות השב"כ ברצועת עזה הוא הדרגתי וניכר גם במגעים שנערכו במצרים  על הפסקת האש בתום "צוק איתן".

המגעים נוהלו בחודש אוגוסט במטה המודיעין המצרי בקהיר. צוותי המו"מ יצאו בטיסה במסוק בכל יום , ושבו בלילה לישון בארץ. ב"סיבובים" קודמים מול החמאס בעזה נחשב השב"כ כבעל המילה האחרונה. הפעם, במגעים על הפסקת האש בתום "צוק איתן", הדמות הדומיננטית הייתה ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, אלוף מיל' עמוס גלעד. השב"כ היה עדיין בתמונה, אבל פחות משמעותי מה"רגיל".

השב"כ מסר בתגובה, בתיאום עם המוסד, תגובה בעניין  היחסים בין הארגונים: "שירות הביטחון הכללי והמוסד פועלים בשיתוף פעולה ובתיאום בהתמודדות מול שלל האיומים בזירות השונות, בתוך כך גם סוגיית הברחות האמל״ח.

"לא מוכרת כל מתיחות בין-ארגונית סביב סוגיה זו-ההיפך הוא הנכון!

"בשנים האחרונות רמת שיתוף הפעולה רק הולכת ומתרחבת בשל האתגרים החדשים ונמצאת בשיא של כל הזמנים.

"דרגי העבודה בשב״כ ובמוסד כמו גם ראשי שני הארגונים, פועלים כתף אל כתף בשורה ארוכה של מבצעים אשר כל תכליתם ביטחון ישראל ואזרחיה".

 בינתיים במוסד

בינתיים, עם כל הכבוד לשב"כ, מה שמעניין באמת רבים במוסד זה לא היחסים עם השב"כ אלא מי יהיה ראש המוסד הבא. ובסוגיה הזו מתפתח קרב מרתק.

ראש המוסד הבא יחליף את תמיר פרדו שיסיים קדנציה בת חמש שנים בעוד כשנה. הקרב נפתח כמעט באופן רשמי כאשר נחשפו החודש בפעם הראשונה שמו ותמונתו של רמי בן ברק, שכיהן עד לשנה שעברה כסגן ראש המוסד, ומונה לעמוד בראש המשרד למודיעין ולאסטרטגיה תחת השר יובל שטייניץ. עד למינוי זה, היו שמו ותמונתו של בן ברק אסורים לפרסום. מאז, הוא זוכה לחשיפה גדולה ואף נחשפה תמונתו בעיתונות מתקלה בשנות ה-90 עת נעצר פעולה מבצעית במדינה זרה. הוא חולץ מהמעצר והוחזר אז לארץ לאחר תשלום קנס.

בן ברק, בן מושב נהלל, התחיל את דרכו הביטחונית בסיירת מטכ"ל בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ובמוסד צמח מתוך יחידה טכנולוגית מבצעית, שכונתה בזמנו "קשת", ושבה "גדל" גם ראש המוסד הנוכחי תמיר פרדו.

 מי שאינם תומכים במינוי בן ברק לראש המוסד טוענים כי הוא לא הגיע מ"מסלול מרכזי", שמאפשר  להכיר את הארגון לעומק באמת, ולא פיקד למשל על יחידה המבצעית המרכזית שאחראית על איסוף מודיעין בכל העולם ומכונה "צומת".

 מי שכן צמח ב"צומת" זו ואף פיקד עליה הוא סגן ראש המוסד שקדם לבן ברק, יוסי כהן, המכהן כיום כראש המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה. כהן מגיע ממשפחה דתית מירושלים המזוהה עם הליכוד (כמו הרקע האישי של יורם כהן, אגב). הוא נחשף בראשונה בפומבי כאשר מונה לראש המטה לביטחון לאומי בסוף שנת 2013, ואף נודע כינויו בארגון "הדוגמן" (משום שהוא נוהג להתלבש בהידור ולשאת עטים ושעונים שנחשבים יקרים).

כהן נחשב עם מינוי זה למועמד מוביל לתפקיד ראש המוסד, ואולם השהיה בקרבתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במטה לביטחון לאומי, לא בהכרח עשתה טוב לסיכוייו. כמו רבים מראשי המטה לביטחון לאומי לפניו, הוא נאלץ להתמודד עם ביקורת רבה "מבית" ועם הטענה שמערכת היחסים שלו עם ראש הממשלה כבר אינה טובה כמו בתחילת הדרך. נכון או לא, נתניהו יהיה זה שיחליט בתוך מספר חודשים על זהות ראש המוסד הבא, אם ינצח בבחירות. בלי שום קשר לכך, יחסיו של כהן עם פרדו גרועים במיוחד.

כהן ולוי אינם לבד במרוץ לראשות המוסד: כמועמד נוסף נחשב נ', המכהן כיום כסגן ראש הארגון. נ' נחשב איש מבצעים וטכנולוגיות מעולה אבל גם נגדו נטען שהוא לא צמח ב"שדרה המרכזית" של המוסד, אלא ביחידות קטנות, ואף נטען שהיה מעורב בשתי תקלות טכנולוגיות מבצעיות משמעותיות בשנים האחרונות.

לנ' מערכת יחסים טובה עם ראש המוסד הנוכחי פרדו.

בעבר נחשב כמועמד לחזור לשורות המסד ולקבל את ראשות הארגון דוד מידן (כמו שתמיר פרדו קיבל את התפקיד לאחר שכבר היה תקופה באזרחות- פרדו עזב את המוסד בעשור שעבר על רקע עימות מקצועי קשה עם ה"ראש" בזמנו מאיד דגן). ההערכה היא כי ההחלטה של מידן מלפני כמה חודשים, לוותר על תפקיד מתאם פעולות ראש הממשלה בנושא שבויים ונעדרים, מעידה על כך שהוא ויתר מצדו על המרוץ.

במוסד לא מוציאים מכלל אפשרות מועמדות של "סוס שחור" אינו נלקח כרגע בחשבון ברצינות, אולי מחוץ לשורות הארגון.

ככלל, המרוץ לתפקיד ראש המוסד הבא מלווה בלא מעט חשדנות בין המעורבים, אבל האויב האמיתי נמצא בטהרן, בדמשק ובעזה. את זה כולם בקהיליית המודיעין זוכרים, והעובדה השגרתית בין אלפי אנשי שלושת ארגוני המודיעין של ישראל נמשכת מידי יום ביומו, וטוב שכך.

אולי יעניין אותך גם

הפעילות בגבול ישראל לבנון (צילום: AP)

מבצע "מגן צפוני": השאלות שעולות - והתשובות

צה"ל יצא במבצע לחשיפת ונטרול מנהרות טרור של חיזבאללה בצפון. הטור השבועי של עמיר רפפורט מנסה למצוא תשובות – למה דווקא עכשיו? האם הפעולה הכרחית? ומי באמת מרתיע יותר את הצד השני – ישראל או חיזבאללה?