"מבצע יכין" – יובל להעלאת יהודי מרוקו

אפרים לפיד חוזר למבצע שהביא את יהודי מרוקו לישראל

משפחת עולים ממרוקו מגיעה לנמל חיפה , דצמבר 1961. צילום - לע"מ

   מאז הקמתה ראתה מדינת ישראל חשיבות רבה בעלייה, הן מטעמים אידיאולוגיים והן מטעמים מעשיים. במישור האידיאולוגי שאפה ישראל ל'קיבוץ גלויות' וראתה עצמה אחראית להצלת יהודים ממדינות מצוקה. ישראל לא חסכה מאמצים להעלות ארצה יהודים ממדינות אלו ונאלצה לעשות זאת לעיתים בדרך לא דרך. ארגון מרכזי שהיה פעיל בנושא היה המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים. זה שירות המודיעין היחיד בעולם, אשר היה מופקד גם על משימה לאומית כזאת.

   יהדות מרוקו היתה הגדולה והחשובה מבין הקהילות בארצות האסלאם.  כבר ב-1956, עם קבלת עצמאותה, אסרה ממשלת מרוקו על יציאת היהודים מתחומה. באמצע שנות ה-50 חיו במרוקו כ-200,000 יהודים. בשנותיו האחרונות של שלטון המנדט הצרפתי החל במרוקו תהליך של עזיבת הכפרים ונהירה לערים הגדולות מפאת הפחד מהשכנים הערבים ובשל המצוקה הכלכלית. רוב היהודים במרוקו התגוררו בערים, זכו לשוויון זכויות מלא עפ"י החוק, אך העלייה משם התנהלה בחשאי. בקהילה היהודית פעלו תנועות נוער ציוניות רבות, כמו הצופים, ביתר, בני עקיבא, דרור, הבונים ועוד. כעשרת אלפים בני נוער יהודי עלו לארץ במהלך השנים והצטרפו לתנועה הקיבוצית. 

   שלטונות מרוקו התנגדו להגירת יהודים מארצם, כי בדרך זו הם מגבירים את כוחה הצבאי של ישראל המסוכסכת עם ארצות ערב. גם בהיבט הכלכלי, ראו שלטונות מרוקו סכנה בעליה וחששו שיציאת היהודים מתחומה, עלולה לפגוע בכלכלת מרוקו. בד-בבד, התנהל מסע הסברה בקרב יהודי מרוקו כנגד כדאיות העלייה לישראל, בטענה כי המצב בארץ רע, וכי קיימת הפליה לרעה כנגד העולים מצפון אפריקה. הקונגרס הציוני היהודי העולמי פעל רבות במטרה להניא את שלטונות מרוקו מהחלטתם זו, אולם לא זכה לתשובה בנושא.

   מאז הפיכתה למדינה עצמאית, התנהלה במרוקו הפעילות הציונית במחתרת, באמצעות "המסגרת"– ארגון יהודי להגנה עצמית שהוקם על ידי המוסד הישראלי במרוקו, באלג'יריה ובתוניסיה. ארגון זה עסק גם בטיפול בעלייה הבלתי חוקית ממרוקו. לאור סירובם של השלטונות להעניק חופש יציאה ליהודים, התמקדה פעילותו של ארגון זה בעלייה חשאית. ראש המוסד, איסר הראל, אמר בנובמבר 1959, כי: "ליהודי מרוקו אין עתיד, וכי הפתרון הוא – עלייה בכל האמצעים".      במהלך השנים  1956- 1961– אורגנה עלייה מחתרתית, שבמסגרתה עלו ארצה יותר מ-4,000 איש. המצב השתנה ב-1961 בעקבות שני אירועים טרגיים. האחד - טביעתה של הספינה "אגוז" כשעל סיפונה 43 עולים. אירוע נוסף, בעקבות מותו של המלך מוחמד החמישי הומלך בנו המלך חסן השני. הוא ביקש לשפר את תדמיתו בעולם הערבי, והסכים להתיר את העלייה מארצו במסגרת תנאים מגבילים, שלא במסגרת מוסדות ישראליים או ציוניים.

 

   המלך חסן השני, גילה בשלב זה יחס סובלני ליהודים, מתוך רצונו לזכות באהדת יהודי ארצות-הברית בשאיפה לשיפור קשריו עם הממשל האמריקאי. בעקבות כך, הושגה "הסכמה בשתיקה" עם שלטונות מרוקו ליציאה שקטה בחסות ארגון יהודי בין-לאומי לא ציוני, כאשר היעד אינו ישראל. הארגון שנבחר היה: היא"ס [Hebrew Sheltering and immigrant society, – החברה לסיוע למהגרים עבריים] שבעבר פעל במרוקו וסייע להגירת יהודים לארצות צפון אמריקה. באוקטובר 1961, פתח היא"ס משרדים רשמיים בקזבלנקה ומבצע העלייה נוהל ממשרדים אלה ומסניפים קטנים יותר בטנג'יר, מרקש, פאס ומקנס. המבצע כונה עלייה ג' או  'יכין', על שם אחד מעמודי בית המקדש. במסגרת המבצע עלו כ-80 אלף יהודים. מהקמת המדינה עלו ממרוקו לארץ כ- 250 אלף יהודים. כיום נשארו בה כ- 2500.

תודה לארכיון המדינה ולד"ר אריה אזולאי.

אולי יעניין אותך גם

טכנולוגית הכרמל שתוצג על ידי החברה בארה"ב. צילום: אלביט מערכות

אלביט תציג בארה"ב את הגרסה שלה לכרמל

החברה, באמצעות שלוחתה בארה"ב, תציג לראשונה כמה מערכות מרכזיות בתערוכת AUSA המתקיימת בוושינגטון. מערכות נוספות שיוצגו: חץ דורבן, קסדה חדשנית לטייסים וחליפת לוחם חדשנית