מבצע "דמוקלס": אתגר מודיעיני בשנות השישים

טילי קרקע-קרקע במצרים בפיתוח של מדענים גרמנים – נושא מסעיר בשנות השישים בישראל, בקהילת המודיעין וביחסינו עם גרמניה – תזכורת עם סוף מוצלח

(צילום: אתר המרכז למורשת המודיעין) גמאל עבד אל-נאצר, נשיא מצרים עם מדענים גרמניים וגנרלים מצריים

 מאז לכידת אייכמן חל בראש המוסד איסר הראל שינוי עמוק. הראל טיפל במבצע אישית בעדיפות עליונה והגיע לפגישות תכופות באירופה בעניין זה. עתה זיהה הראל נושא בעל איום פוטנציאלי כבד לעתיד ביטחון ישראל – מדענים גרמנים מפתחים נשק להשמדה המונית במצרים. הראל הורה לבצע מידית את סיכול הפרויקט,  מבצע "דמוקלס".

עוד בשלהי 1959 החלו שליחים מצריים לגייס באירופה מאות מדענים ומומחים גרמנים שעסקו במחקר ובבנייה של טילים ומטוסים. חלקם הגדול היה מדענים שעבדו במכוני המחקר ובשדות הניסוי של גרמניה הנאצית. מצרים הקימה בעזרתם שלושה מפעלים חשאיים על אדמתה. בראשית 1961 החלו הגרמנים לבנות את הטילים המצריים בסיוע מאות מהנדסים וטכנאים מקומיים. 

בסוף שנת 1961 גילתה ממשלת גרמניה את הקשר החשאי בין תכנית הטילים המצרית לבין "המכון להנעה סילונית" בשטוטגארט. היא הפעילה לחץ כבד על ראש המדענים הגרמנים פרופ' אויגן זנגר שנאלץ להתפטר מתפקידו ולשוב לגרמניה.  ב-2 במרס 1963 נעצרו בשווייץ איש "המוסד", יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים, אך חזר בו. ממשלת מערב גרמניה דרשה את הסגרתם. השניים הורשעו ב-10 ביוני 1963 ונדונו לחודשיים מאסר. המשפט הפנה את תשומת הלב הציבורית בעולם אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי "המוסד".

איש שב"כ, אברהם אחיטוב (לימים ראש שב"כ), הושאל ל"מוסד" ושימש ראש השלוחה בגרמניה. נציג "המוסד" באירופה רפי איתן ואחיטוב יזמו לגייס את הנאצי אוטו סקורצני, מפקד יחידת הקומנדו המיוחדת של Waffen SS במלחמת העולם השנייה, לסייע באיתור המדענים הגרמנים במצרים.

 על מבצע "דמוקלס" לסיכול פעולתם של המדענים בגרמניה הופקד יוסף ג'ו רענן (רייזמן), שסיים ב-1957 תפקיד ראש המודיעין של חיל האוויר וגוייס ל"מוסד". בפעילות הראשונה נשלחו מעטפות נפץ למדענים ולבני משפחותיהם. למרות שהנושא היה לכאורה בעל פוטנציאל איום חמור לישראל נתגלעו חילוקי דעות בין "המוסד" בראשות איסר הראל ואמ"ן בראשות אלוף מאיר עמית באשר לחשיבות ההשקעה בנושא המדענים הגרמנים. כעבור זמן הסתבר כי אמ"ן צדק, ולא נמצאו הוכחות לפיתוח נשק זה במצרים.

הסיכון בפעולתם של מדענים גרמנים לפיתוח טילים במצרים הוסר בדרך של שיתוף ממשלת גרמניה והמודיעין הגרמני. הגרמנים משכו הביתה את כל המדענים, ספקו להם מקומות עבודה, ובכך נתנו לישראל מחווה של הרגשת ביטחון חיונית. עם כניסתו של עמית למוסד הוא החליט למנות קצין בודק לבחינת לקחי המבצע. הדבר גרם להחרפת היריבות בין עמית והראל שהתפתחה לשנאה יוקדת. ביולי 1962 כאשר נורו שלושה טילים מצריים ראשונים היתה זו הפתעה לאמ"ן, ומאז עסקו באמ"ן בנושא בצורה הרבה יותר אינטנסיבית ומכוונת. ראש הממשלה בן-גוריון לא קבל את גישת הראל כי חשש מפני שיבוש היחסים עם ממשלת מערב גרמניה, איתה הוביל בן-גוריון מהלך היסטורי לכינון יחסים דיפלומטיים.

הכנסת המשיכה לקבל החלטות בגנות המדענים עד ערב מלחמת ששת הימים. לאחר התפטרות איסר הראל הוקמה ועדת שרים שחקרה בפרשת המדענים והגישה את מסקנותיה לממשלה שסוכמו פה אחד. בהודעת הממשלה בספטמבר 1963 נאמר: "הממשלה קובעת כי יש הכרח להמשיך ביתר שאת בפעולה נגד עבודתם של המדענים הגרמנים במצרים".

גם אחרי פרישתו של איסר הראל מ"המוסד" הוא הצליח לשכנע את הממשלה בראשות אשכול להמשיך לעסוק בנושא המדענים הגרמנים. ב-2 בספטמבר 1963 הוציאה הממשלה הודעה כי יש להמשיך ולהילחם במדענים הגרמנים ובהזדמנות זו הביעה הוקרה לאיסר הראל על פעילותו.

***

תודה לרפי איתן על מידע שתרם לכתבה.